בתמונה המשולבת הזו, מטלסקופ החלל שפיצר של נאס"א (Spitzer Space Telescope) ומטלסקופ החלל גלקס (GALEX), ניתן לראות את מותו של כוכב בהתפרצות קוסמית עצמתית. במותו, שכבות האבק החיצוניות של הכוכב מתפרקות אל החלל וזוהרות מהקרינה האולטרה-סגולה העזה הפורצת מליבת הכוכב הלוהטת.
האובייקט הזה, הנקרא ערפילית הסליל (Helix nebula), נמצא במרחק של 650 שנות אור, בקונסטלציה של מזל דלי, וידוע גם במספרו הקטלוגי NGC 7293. הוא דוגמא אופיינית לסוג של אובייקטים הנקראים ערפיליות פלנטריות. יצירות אמנות קוסמיות אלה התגלו במאה ה -18, ושמם ניתן באופן מוטעה בגלל הדמיון שלהם לענקי הגזים.
ערפיליות פלנטריות הן למעשה שרידי כוכבים שפעם נראו כמו השמש שלנו. כוכבים אלה מבלים את רוב חייהם בהפיכת מימן להליום בהיתוך גרעיני מסיבי בליבתם. למעשה, תהליך היתוך זה מספק את כל האור והחום שאנו מקבלים מהשמש שלנו. השמש שלנו תפרח כערפילית פלנטרית, לאחר מותה בעוד כחמישה מיליארד שנים.
כשנגמר דלק המימן להיתוך הגרעיני, הכוכב עובר להליום כמקור לדלק, ושורף אותו לתערובת כבדה עוד יותר של פחמן, חנקן וחמצן. בסופו של דבר ההליום נגמר והכוכב מת, משיל מעליו את שכבות הגזים החיצוניות ומשאיר אחריו את הליבה הזעירה, הלוהטת והדחוסה, המכונה ננס לבן. גודל הננס הלבן הוא בערך גודלו של כדור הארץ, אך יש לו מסה קרובה מאוד לזו של הכוכב המקורי. למעשה, כפית של ננס לבן שוקלת כמו כמה פילים!
הזוהר מערפיליות פלנטריות מסקרן במיוחד מכיוון שהוא נראה דומה באופן מפתיע לאורך רצועה רחבה של הספקטרום, מאולטרה סגול עד אינפרא אדום. ניתן לזהות את הסליל בכל אורכי הגל האלה,, אך השילוב שמוצג כאן מדגיש מספר הבדלים קטנים.
הקרינה האולטרה-סגולה העזה מהננס הלבן מחממת את שכבות הגז המתפרקות והן בוהקות באינפרה-אדום. טלסקופ גלקס לא מציג את האור האולטרה-סגול שהמערכת הזו פולטת, שניתן לראות בערפילית בכחול, בעוד טלסקופ שפיצר לא מציג את האינפרא אדום המפורט של האבק והגז שבצהוב. חלק מהאיזור הרחב שמעבר לערפילית, שלא נצפה על ידי שפיצר, הוא מטלסקופ החלל WISE של נאס"א. הננס הלבן עצמו הוא הנקודה הלבנה זעירה ממש במרכז הערפילית.
העיגול הסגול הבהיר במרכז הוא השילוב של הזוהר האולטרה סגול וזוהר האינפרא אדום ונראה כדיסק האבק המקיף את הננס הלבן (הדיסק עצמו קטן מכדי שניתן יהיה להבחין בו). ככל הנראה האבק התפזר כתוצאה משביטים ששרדו את מות הכוכב שלהם.
לפני שמת הכוכב, כוכבי שביט, ואולי גם כוכבי לכת, הקיפו את הכוכב באופן מסודר. כאשר אזל לכוכב המימן לשריפה והוא השליך מעליו את שכבותיו החיצוניות, הגופים הקפואים והכוכבים החיצוניים טולטלו ונזרקו זה על זה תוך יצירת סערת אבק קוסמית מתמשכת. כל כוכבי לכת הפנימיים במערכת נשרפו או נבלעו עם התפשטות הכוכב הגוסס שלהם.
נתוני האינפרא-אדום של שפיצר לערפילית המרכזית מוצגים בירוק (אורכי גל של 3.6 עד 4.5 מיקרון) ובאדום (8 עד 24 מיקרון), כאשר הנתונים של WISE מציגים את האזורים החיצוניים בירוק (3.4 עד 4.5 מיקרון) ואדום (12 עד 22 מיקרון). נתוני האולטרה סגול מ-GALEX מופיעים בכחול (0.15 עד 2.3 מיקרון).
מקור: NASA
