כריסליס: 400 שנות מסע אל הלא נודע
- גור זיו
- 5 באוק׳
- זמן קריאה 4 דקות
האם אתם מוכנים למסע של 400 שנה? הכירו את "כריסליס" - ספינת החלל העצומה שתוכננה לקחת אלפי בני אדם למערכת השמש הקרובה ביותר, אלפא קנטאורי. אבל לפני שהם יוצאים לכוכבים, הדור הראשון יצטרך לעבור עשרות שנות אימון באנטארקטיקה.
עבורנו, יצורים שתוחלת חייהם נמדדת בעשרות שנים בודדות, היקום הוא מקום גדול באופן בלתי נתפס. המרחבים העצומים בין הכוכבים מציבים בפנינו אתגר פיזיקלי בסיסי ואכזרי: גם אם ננוע במהירויות הגבוהות ביותר שהטכנולוגיה הנוכחית מאפשרת, מסע למערכת השמש הקרובה ביותר, אלפא קנטאורי, יארך עשרות אלפי שנים. זוהי אמת מתסכלת שמגבילה את חלומותינו על התפשטות אנושית אל מעבר למערכת השמש. במשך עשורים, התמקדנו בניסיונות להאיץ את החלליות שלנו, בחנו רעיונות להנעה גרעינית או למפרשי שמש שידחפו חלליות זעירות וקלות משקל, בתקווה שאלו יגיעו ליעדן עוד בימי חיינו. אך מה אם הגישה כולה שגויה? מה אם במקום לנסות לכופף את חוקי הפיזיקה, עלינו פשוט לקבל את המגבלות שלנו ולאמץ את קנה המידה האמיתי של הזמן הקוסמי? הרעיון הזה הוליד את אחד הקונספטים המרתקים והנועזים ביותר במדע ובמדע הבדיוני כאחד: ספינת החלל הבין-דורית.
ספינה בין-דורית היא, בפשטות, תיבת נח קוסמית. היא אינה מיועדת רק להוביל אסטרונאוטים מנקודה א' ל-ב', אלא לשמש בית, סביבה ומולדת עבור קהילה אנושית שלמה לאורך מאות ואלפי שנים. דורות שלמים ייוולדו, יחיו וימותו על סיפונה, כשהם נושאים בתורם את לפיד המשימה ומעבירים אותו לילדיהם, בתקווה שיום אחד, ניניהם של ניניהם יהיו אלה שיביטו לראשונה בעולם חדש. הרעיון הזה, שהיה במשך זמן רב נחלתם של סופרי מדע בדיוני, עובר בשנים האחרונות אל עולם התכנון המעשי. תחרות בינלאומית חדשה בשם "פרויקט היפריון" (Project Hyperion) הזמינה מדענים ומהנדסים להציג תכנונים מעשיים לספינות בין-דוריות, כאלה שיוכלו לקחת בני אנוש למסע של 250 שנים לפחות. הצוות המנצח בתחרות הציג חזון שאפתני אף יותר: ספינת חלל עצומת ממדים בשם "כריסליס" (Chrysalis, "גולם" בעברית), שתוכננה במיוחד למסע בן למעלה מ-400 שנה אל כוכב לכת היפותטי במערכת אלפא קנטאורי.
במבט ראשון, "כריסליס" נראית פשוטה באופן מטעה. היא אינה דומה לספינות המלחמה המפוארות של "מסע בין כוכבים", אלא לגליל מתכת עצום וארוך. צורה זו נבחרה לא מסיבות אסתטיות, אלא מתוך שיקולים קרים של בטיחות ויעילות. צורת הגליל ממזערת את שטח הפנים החזיתי, ובכך מפחיתה באופן דרמטי את הסיכון לפגיעה ממטאוריטים זעירים ואבק בין-כוכבי (MMOD – Micrometeoroids and Orbital Debris) במהלך שלבי ההאצה וההאטה הממושכים של המסע. רוב המסה האדירה של הספינה, כ-2.4 מיליארד טון, מורכבת מהדלק הנוזלי שיידרש כדי להאיץ אותה למהירות של כ-1.1% ממהירות האור (המהירות הנדרשת למסע של 400 שנה), ואז להאט אותה בבטחה עם ההגעה ליעד. אזור המגורים של הצוות, המכונה "מודול המגורים", ממוקם בבטחה בליבת החלק הקדמי של הספינה, מוגן על ידי שכבות של דלק ומבנה.
האתגר הגדול ביותר במסע ארוך בחלל הוא היעדר כוח משיכה. חשיפה ממושכת לחוסר משקל גורמת לשלל בעיות פיזיולוגיות חמורות, מדלדול עצם ושריר ועד לבעיות בראייה ובתפקוד הלב. כדי להתגבר על כך, "כריסליס" תשתמש בשיטה המוכרת של יצירת כבידה מלאכותית באמצעות סיבוב. המבנה הפנימי של מודול המגורים יכלול מעטפות גליליות שיסתובבו באיטיות סביב ציר האורך של הספינה. הסיבוב ייצר כוח צנטריפוגלי שידחוף את התושבים כלפי הדפנות החיצוניות, וידמה את תחושת הכבידה. המפתח להצלחת השיטה הוא הגודל העצום של הספינה. בספינות קטנות, יש צורך בסיבוב מהיר מאד כדי ליצור כבידה, מה שיוצר הפרש כוחות משמעותי בין הראש לרגליים של האדם, וגורם לסחרחורות, בחילות ובעיות בריאותיות. "כריסליס", שאורכה המתוכנן הוא 58 קילומטרים, תוכל להסתובב באיטיות רבה, וליצור סביבת כבידה נוחה ויציבה שתהיה כמעט זהה לזו של כדור הארץ.
בניית מבנה כה אדיר, שצריך להכיל אוכלוסייה התחלתית של כ-1,000 בני אדם, היא כמובן משימה בלתי אפשרית על פני כדור הארץ. לכן, המתכננים מציעים לבנות את הספינה בחלל, בנקודת לגראנז' 1 (L1), נקודה יציבה כבידתית בין כדור הארץ לירח. מיקום זה יאפשר "חנייה" של הספינה במהלך בנייתה, שתיארך כ-20 עד 25 שנה, תוך שימוש מינימלי בדלק. חומרי הגלם לבנייה יגיעו מכרייה על הירח ועל אסטרואידים, כדי להימנע מהעלות האנרגטית האדירה של שיגורם מכדור הארץ.
אך האתגר הגדול ביותר של משימה כזו אינו טכנולוגי, אלא אנושי ופסיכולוגי. כיצד מכינים חברה למסע שבו אף אחד מהמייסדים לא יזכה לראות את סופו? רעיון רדיקלי אחד שהועלה בהקשר זה מציע כי לפני היציאה למסע, הדורות הראשונים של תושבי הספינה יצטרכו לעבור תקופת הסתגלות ארוכה בבידוד מוחלט, למשל בבסיס ייעודי באנטארקטיקה. תקופה זו תשמש כמעין "חזרה גנרלית", שתאפשר לחברה להסתגל לחיים בסביבה סגורה, מבודדת ותלותית, ולפתח את המבנים החברתיים, התרבותיים והפסיכולוגיים שיהיו נחוצים כדי לשרוד את המסע הבין-כוכבי. זהו ניסיון להנדס לא רק חללית, אלא תרבות שלמה.
ההחלטה לעזוב את כדור הארץ לנצח, בידיעה שאתה מקריב את חייך למען עתיד שרק צאצאיך יחוו, היא בעלת השלכות פסיכולוגיות דרמטיות. המתכננים מדגישים שההרגשה של התושבים שהם חלק ממסע "אפי וקדוש" למען האנושות תהיה חיונית להישרדותם. אך הם גם מעלים שאלה מטרידה: מה יקרה לדורות שיוולדו בחלל? עבורם, כדור הארץ יהיה לא יותר מאגדה רחוקה. ביתם האמיתי יהיה הספינה. האם הם ירגישו מחויבות למשימה של אבותיהם? או שאולי, כפי שמשערים המתכננים, הם יראו את עצמם כיצורים חדשים, יצורי קוסמוס, והאפשרות לנחות על כוכב לכת זר תיראה להם לא רלוונטית, ואולי אף מאיימת. הם יהיו תוצר של אבולוציה חדשה, סימביוזה של אדם, טכנולוגיה, בינה מלאכותית ומרחב סייבר, הכלואים בתוך ביוספרה מתכתית אחת.
כדי להתמודד עם אתגרים אלה, "כריסליס" תוכננה להיות יותר מסתם סביבה פיזית. היא תהיה גם "מרחב קוגניטיבי", שבו בני אנוש, רובוטים וסוכני בינה מלאכותית יחלקו מידע, חוויות ותהליכי קבלת החלטות. תכנון זה, שהעניק לצוות את הזכייה בתחרות, זכה לשבחים מחבר השופטים על ההתייחסות המעמיקה לקרינה, לבנייה, ובעיקר, על החשיבה על ההיבט האנושי והסיפורי של המסע. "כריסליס" היא עדיין בגדר רעיון, חזון רחוק. האנושות טרם הגיעה אפילו למאדים. אך בעולם שבו עתידנו על כדור הארץ אינו מובטח, עצם הידיעה שמוחות מבריקים חושבים על דרכים להבטיח את הישרדותנו בין הכוכבים, היא מקור לתקווה.
מקורות:
תגובות