כולנו מכירים ואוהבים את הירח שלנו. הוא בן לוויה קבוע של כדור הארץ זה מיליארדי שנים, עמוד התווך של השמים. אבל זה לא בן הזוג היחיד שלנו. מדי פעם, אובייקט קטן יותר נלכד זמנית במסלול הפלנטה שלנו, נמצא בסביבה לפרק זמן קצר - כמה חודשים או שנים - לפני שנזרק חזרה החוצה לחלל.
אנו מכנים את האובייקטים הללו מיני-ירחים (minimoons), ולמרות שזהינו טנטיבית כמה אסטרואידים שנלכדו זמנית, אומתו רק שניים - 2006 RH120, שביקר בשנת 2006, 2007, ו-CD3 2020, שנמצא במסלול כדור הארץ משנת 2018 עד 2020.
כעת הבחינו אסטרונומים באובייקט חדש בשם 2020 SO במסלול שבו הוא עשוי להלכד באופן זמני על ידי כוח המשיכה של כדור הארץ. התחזיות צופות שהאובייקט יגיע בחודש הבא, באוקטובר 2020, וישאר עד מאי 2021, אז הוא ייצא למקומות אחרים. כפי שניתן לראות בסימולציה, מסלול האובייקט מציע כי הוא ייכנס וייצא דרך שתי נקודות הלגראנז' של כדור הארץ, נקודות יציבות כבידתית שנוצרו על ידי האינטראקציה הכבידתית של כדור הארץ עם השמש.
זה כשלעצמו ראוי לציון - אבל יש טוויסט בעלילה. מסלול דמוי כדור הארץ והמהירות הנמוכה של 2020 SO מצביעים על כך שלמעשה הוא אינו אסטרואיד; לדברי מומחים, המאפיינים שלו עולים בקנה אחד עם משהו מעשה ידי אדם.
האובייקט סווג ב-JPL Small-Body Database כאסטרואיד אפולו - סוג של אסטרואידים שנתיבהם חוצים את מסלול כדור הארץ. לסוג זה של אסטרואיד יש לעתים קרובות מפגשים קרובים עם כדור הארץ. אך יש כמה רמזים לכך ש-2020 SO אינו דומה לאחרים. האובייקט נמצא על מסלול ארוך קצת יותר משנה, ובנטייה קטנה מאוד ביחס למסלול כדור הארץ; כלומר, הוא אינו מוטה, אלא באותו מסלול. האקסצנטריות שלו - הסטייה של צורת מסלולו ממעגל מושלם - היא גבוהה מעט יותר מזו של כדור הארץ. ומהירותו נמוכה בהרבה ממהירות של אסטרואיד אפולו.
"נראה כי המהירות זה עניין גדול", אמרה ארכיאולוגית החלל אליס גורמן (Alice Gorman) מאוניברסיטת פלינדרס באוסטרליה (Flinders University). "מה שאני רואה זה שהוא פשוט נע לאט מדי, מה שמשקף את המהירות הראשונית שלו. זו בעצם מתנה גדולה." לאובייקטים שהגיעו מהירח יש מהירות נמוכה יותר מאשר לאסטרואידים; אבל, ציינה גורמן, 2020 SO הוא אפילו איטי יותר מסלעי הירח.
כל זה מצביע על כך שהאובייקט עשוי להיות פסולת חלל; באופן ספציפי, על פי פול צ'ודאס (Paul Chodas) מ-JPL, שלב הקנטאור של רקטה בשם Surveyor 2 ששיגרה מטען ניסיוני לירח בספטמבר 1966.
רקטות רב פעמיות הן המצאה חדשה, משום שאיחזור קשה מאוד מבחינה טכנית. במשך עשרות שנים הפתרון הנפוץ היה שיגור רקטות רב-שלביות שנועדו להתפרק. שלב רקטת ההאצה נופל חזרה לכדור הארץ לשימוש חוזר; שאר הרקטה, המובילה את המטען, מושלך לחלל לאחר סיום עבודתה. השלבים הללו מייצרים הרבה פסולת החלל. ולדברי גורמן, באופן מפתיע קל לאבד אותם. "ישנם כל כך הרבה גורמים בסביבת החלל, כמו פקטורים של כוחות כבידה ודברים אחרים המשפיעים על התנועה, שלפעמים היא יכולה להיות בלתי צפויה לחלוטין", אמרה.
"צריך להמשיך לעקוב אחר הדברים האלה, או שפשוט אפשר לאבד אותם. ואם הם עושים משהו קצת בלתי צפוי ואתה מסתכל לכיוון השני, אז לא תדע לאן זה נעלם. זה די מדהים, כמות הדברים שנעלמו."
הגודל המשוער של 2020 SO תואם את המאפיינים של שלב קנטאור משנות ה-60. על פי מאגר ה-CNEOS של נאס"א, הוא בין 6.4 ל-14 מטר; גודלו של שלב קנטאור הוא 12.68 מטר.
אסטרואידים מתגלים בשמיים כעצמים בהירים נעים - נקודה בחושך. מכאן אנו יכולים לגזור מהירות ומסלול ולהעריך את הגודל, אך אי אפשר לקבוע צורה או הרכב ללא תצפיות מדוקדקות יותר.
אז 2020 SO יתקרב לכדור הארץ פעמיים. ב-1 בדצמבר 2020 הוא יחלוף במרחק של כ-50,000 ק"מ ובסביבות ה-2 בפברואר 2021 הוא יחלוף במרחק של 220,000 ק"מ. אף אחד מהמפגשים אינו קרוב מספיק בכדי שיכנס לאטמוספירה של כדור הארץ - האובייקט אינו מהווה סכנה. אך מרחקים אלה, במיוחד במהירויות איטיות, עשויים להספיק בכדי ללמוד אותו מקרוב ולברר מהו 2020 SO.
אולי נוכל להבין את הצורה באופן גס. ספקטרוסקופיה יכולה לעזור לקבוע אם האובייקט צבוע. וכמה אור הוא מחזיר יכול אפילו לספק מידע שיעזור לתכנן משימות חלל ארוכות טווח. אם 2020 SO הוא שלב הקנטאור משנת 1966, הוא היה בחלל במשך 54 שנים - חללית מעשה ידי אדם המחזיקה מעמד בחלל במשך כל אותן עשרות שנים.
"יהיה מעניין לעשות ספקטרוסקופיית החזר שתראה עד כמה המשטחים מחוספסים, כמה הם חוררו ונוקבו מהפצצת אבק ומיקרו מטאוריטים," אמרה גורמן. "זה חומר מעשה ידי אדם שהיה בחלק אחר של החלל. אם כן, יהיה מעניין להשוות את זה לתוצאות שאתה מקבל מדברים במסלול לווייני נמוך, שהוא הרבה יותר צפוף בחומר."
וכמובן, בין אם מדובר בשלב של רקטה ובין אם לאו, מאפייני 2020 SO יכולים לעזור לנו לזהות אובייקטים אחרים הקרובים לכדור הארץ בעתיד. אם זה מעשה ידי אדם, זה אומר שבפעם הבאה שאנחנו רואים אובייקט עם תכונות דומות, יש לנו קצת יותר מידע התומך במקור אנתרופוגני.
אם זה אסטרואיד, זה אומר שיש לפנינו סלע ממש מוזר שמדגים שאסטרואידים יכולים לנוע - באופן מאד לא צפוי - כמו שלבי רקטה. מה ש-2020 SO לא יהיה, יש לנו הרבה מה ללמוד מהאורח המסתורי הקרב אלינו.
