השיבה אל הירח: נאס"א חושפת את התוכנית המלאה והמסלול הגאוני של ארטמיס 2
- גור זיו
- 24 בספט׳
- זמן קריאה 4 דקות
חוזרים לירח, ובגדול. נאס"א חשפה את כל הפרטים על משימת ארטמיס 2 המאוישת, שבמהלך 2026 תשגר ארבעה אסטרונאוטים למסע היסטורי סביב הירח - לראשונה מאז 1972. הם ישתמשו בטכניקה גאונית מימי אפולו שנקראת "מסלול חזרה-חופשית" - רשת ביטחון כבידתית שתבטיח את שובם הביתה. מהי בדיוק הטכניקה הזו, מי הם חברי הצוות שיעשו היסטוריה, ומדוע התקלה במגן החום של המשימה הקודמת היא הדבר הכי טוב שקרה לבטיחות שלהם?
יותר מחמישים שנה חלפו מאז שכף רגל אנושית דרכה על אדמת הירח. מאז שמילותיו של יוג'ין סרנן, מפקד אפולו 17, "אנו עוזבים כפי שבאנו, ובעזרת האל, כפי שנשוב - עם שלום ותקווה לכל המין האנושי", נותרו תלויות בחלל הדומם. במשך עשורים, הירח נותר יעד רחוק, זיכרון היסטורי של תעוזה מהעבר. אך השקט עומד להסתיים. במסיבת עיתונאים שנערכה היום (24 בספטמבר), שנשאה אופי של הכרזה היסטורית, חשפה נאס"א את לוח הזמנים והפרטים המלאים של משימת ארטמיס 2, המשימה המאוישת הראשונה שתחזיר בני אדם אל סביבת הירח ותפתח פרק חדש בחקר החלל. זו אינה רק משימה, אלא הצהרת כוונות ברורה, האנושות חוזרת לירח, והפעם כדי להישאר.
בתחילת 2026, אם הכול יתנהל כשורה, העולם יעצור את נשימתו. על כן השיגור יעמוד טיל מערכת שיגור לחלל (SLS), המפלצת הגדולה והחזקה ביותר שנבנתה אי פעם, ובראשו קפסולת "אוריון". בתוכה ישבו ארבעה אסטרונאוטים: מפקד המשימה ריד וייזמן (Reid Wiseman), הטייס ויקטור גלובר (Victor Glover), שיהפוך לאדם השחור הראשון שיטוס למסלול ירחי, המומחית המשימתית כריסטינה קוק (Christina Koch), האישה שמחזיקה בשיא השהות הרצופה בחלל לאישה, וג'רמי הנסן (Jeremy Hansen) מסוכנות החלל הקנדית, שותף בינלאומי ראשון במשימה ירחית. יחד, הם לא רק יקיפו את הירח, אלא ישברו שיא חדש כשיגיעו למרחק של כ-9,260 קילומטרים מעבר לצדו הרחוק - הנקודה הרחוקה ביותר מכדור הארץ שבני אדם הגיעו אליה אי פעם. "לכולנו יחד יש מושב בשורה הראשונה של ההיסטוריה", אמרה לייקישה הוקינס (Lakiesha Hawkins), מנהלת משימת ארטמיס 2 במרכז החלל קנדי של נאס"א. "אנחנו חוזרים לירח אחרי יותר מ-50 שנה".
אך הסיפור האמיתי של ארטמיס 2 אינו טמון רק בצוות פורץ הדרך או בעוצמתו של הטיל, אלא בריקוד הקוסמי המתוזמר להפליא שמתוכנן להם. הוקינס חשפה שהמשימה תשתמש בטכניקה אלגנטית ומבריקה בפשטותה, המכונה "מסלול חזרה-חופשית" (free-return trajectory). זהו אינו מושג חדש, הוא היה עמוד השדרה של משימות אפולו המוקדמות, כמו אפולו 8, והתברר כטכניקה מצילת חיים באופן הדרמטי ביותר במשימת אפולו 13. הרעיון הוא להשתמש בכוח הכבידה בלבד כדי להבטיח שהחללית תשוב הביתה. ביומה השני של המשימה, לאחר שתגיע למסלול סביב כדור הארץ, קפסולת האוריון תבצע הבערת מנוע קצרה אחת, המכונה תמרון מעבר ירחי. ההבערה הזו היא ה"דחיפה" היחידה שהחללית צריכה כדי להיכנס למסלול שייקח אותה אל הירח. מרגע זה ואילך, הפיזיקה לוקחת את המושכות. כוח המשיכה של כדור הארץ מאט את החללית ככל שהיא מתרחקת, וכשהיא מתקרבת לירח, הכבידה של הירח "תופסת" אותה, מושכת אותה סביב צדו הרחוק ומעיפה אותה בחזרה, כמו קלע, ישירות לכיוון כדור הארץ.
הגאונות בשיטה הזו היא שהיא מהווה רשת ביטחון כבידתית. גם אם, חלילה, יתרחש כשל קטסטרופלי במנועי החללית לאחר אותה הבערה ראשונית, הצוות עדיין מובטח לחזור לכדור הארץ. אין צורך בהבערות מנוע נוספות כדי לתקן את המסלול או כדי "להסתובב" ולחזור. הכבידה עושה את כל העבודה. זהו שיעור שנלמד בדם, יזע ודמעות באפריל 1970, כשמיכל חמצן התפוצץ על סיפון אפולו 13. הצוות, שהיה כבר במסלול חזרה-חופשית, הצליח לשרוד את המסע חזרה הביתה בדיוק בזכות העובדה שמסלולם כבר כוון חזרה לכדור הארץ. הבחירה של נאס"א להשתמש שוב בטכניקה זו במשימה המאוישת הראשונה מזה 50 שנה מדגישה את הלקח החשוב ביותר של עידן החלל: כשמדובר בחיי אדם, אין תחליף לבטיחות ולגיבויים פיזיקליים מובנים.
משימת עשרת הימים תהיה מבחן מקיף לכל המערכות של חללית האוריון, אך עם בני אדם על הסיפון. לאחר השיגור העוצמתי, שיספק דחף של כ-75% מעוצמת הטיל, מאיצי הצד יושלכו. מנועי הליבה ימשיכו לבעור עד שהחללית תגיע לגובה הנכון, ואז גם הם ייפרדו. בשלב זה, תתבצע הבערה קצרה נוספת (perigee-raising burn) כדי "לעגל" את המסלול סביב כדור הארץ. לפני היציאה למסע הארוך אל הירח, הצוות יבצע תמרון עדין של התקרבות והתרחקות משלב הטיל העליון, כדי לבחון את מערכות הניווט והשליטה הידנית של החללית - יכולת קריטית למשימות עתידיות שיכללו עגינה בתחנת חלל ירחית.
לאחר שתקיף את הירח ותחל את מסעה חזרה, קפסולת האוריון תתכונן לאתגר הגדול ביותר שלה: החזרה לאטמוספירה. היא תיכנס במהירות של כ-40,000 קמ"ש, מהירות גבוהה משמעותית מזו של חלליות החוזרות מתחנת החלל הבינלאומית. החיכוך עם האוויר ייצר טמפרטורות קיצוניות של כ-2,760 מעלות צלזיוס על פני מגן החום. כאן נכנס לתמונה לקח חשוב נוסף, הפעם ממשימת ארטמיס 1 הלא-מאוישת, ששוגרה ב-2022. במהלך אותה חזרה, מגן החום של הקפסולה נשחק והתפחם באופן בלתי צפוי, יותר ממה שהמודלים חזו. גילוי התקלה הזו, אף שעיכב את משימת ארטמיס 2 בכמעט שנתיים, הוא אולי הדבר הטוב ביותר שיכל לקרות. הוא אילץ את מהנדסי נאס"א לחזור לשולחן השרטוטים, להבין את הדינמיקה המורכבת של החזרה האטמוספירית ולשפר את תכנון מגן החום. העיכוב הזה, שהיה מתסכל בזמנו, מבטיח שכאשר וייזמן, גלובר, קוק והנסן יצללו חזרה לכדור הארץ, הם יעשו זאת בתוך חללית בטוחה פי כמה.
המסע יסתיים בצניחה מרהיבה למימי האוקיינוס השקט, מול חופי סן דייגו, שם ימתינו להם צוותי חילוץ של נאס"א ומשרד ההגנה האמריקאי. הרגע שבו ארבעת האסטרונאוטים יצאו מהקפסולה יהיה סמל לניצחון טכנולוגי ואנושי, ויסמן את סיומו המוצלח של הצעד הראשון והקריטי ביותר בתוכנית ארטמיס. משימה זו אינה המטרה הסופית; היא מבחן הכלים, ה"חזרה הגנרלית" לקראת הדבר האמיתי. אם ארטמיס 2 תצליח, היא תסלול את הדרך לארטמיס 3, המשימה שתנחית, כבר ב-2027, את האישה הראשונה והאדם השחור הראשון על פני הירח, באזור הקוטב הדרומי, שם מרבצי קרח עשויים לספק מים, חמצן ודלק למשימות עתידיות. החזון הגדול של תוכנית ארטמיס הוא לא רק להניף דגלים ולהשאיר טביעות רגליים, אלא לבנות נוכחות אנושית בת-קיימא על הירח - בסיס שישמש כתחנת מעבר, מעבדת מחקר וקרש קפיצה למסע הגדול הבא של האנושות: המסע אל מאדים. יותר מחמישים שנה אחרי שעזבנו, אנחנו לא רק חוזרים לירח. אנחנו חוזרים כדי להתחיל מחדש.
מקורות:
תגובות