העיט הנודד: המדע, האגדה והאמת מאחורי סיפור הנדידה המדהים

בעשור האחרון הפכה דמותו של "העיט הנודד עם השבב הלווייני" לאחד הסיפורים הוויראליים של עידן הרשתות החברתיות. לפי הסיפור הפופולרי, חוקרים מרוסיה ציידו בשנת 1995 עיט בשבב לווייני כדי לעקוב אחר מסלול נדידתו. במשך עשרים שנה, כך נטען, תיעד המכשיר את מסעותיו של העיט הבודד - ממזרח סיביר, דרך מרכז אסיה, ועד המדבריות של ערב הסעודית - עד שמת, כביכול, מוות טבעי בשנת 2015. הנתונים שצבר, נאמר, סייעו להבנת התנהגות העיטים ולמאמצי שימורם.

אלא שכל מי שבודק את העובדות לעומק מגלה סיפור שונה לגמרי. לא היה עיט אחד שצויד ב-1995 ונצפה במשך שני עשורים. למעשה, מדובר בפרשנות שגויה (ולעיתים מניפולטיבית) של מפת נתונים אמיתית, שפורסמה במאמר מדעי בתחילת שנות ה-2000. המפה המקורית הציגה את מסלולי הנדידה של כ-20 עיטים מסוג עיט ערבות - אך כל קו ייצג עיט אחר, בעונת נדידה אחת בלבד, ולא עיט בודד ששרד עשרים חורפים.

העיטים צוידו בשבבים במקביל, בשנים האחרונות של המאה ה-20 ובשנות ה-2000, כחלק ממחקר רוסי-קזחי רחב היקף על נדידת עופות דורסים. כל עיט נשא משדר GPS או ARGOS ששידר את מיקומו מדי יום. הנתונים שאספו החוקרים חשפו מידע מרתק: רוב העיטים נדדו ממרחבי קזחסטן ורוסיה דרומה, דרך איראן, ערב הסעודית, ולעיתים עד אתיופיה. הנתיב לא היה קבוע - אך שימר מאפיינים גיאוגרפיים מובהקים, עם עצירות קבועות, נתיבי מעבר בין הרים, והימנעות מאזורים עירוניים.

המשמעות המדעית של המעקב לא הייתה תלויה בעיט בודד, אלא באפשרות להצליב מידע בין פרטים שונים. בזכות טכנולוגיית המעקב הלווייני, החוקרים הצליחו לזהות איומים מרכזיים על אוכלוסיות העיטים, כגון קווי חשמל מסוכנים, מקורות מים מזוהמים, וצמצום שטחי קינון. עוד גילו שהעיטים הצעירים נוטים לסטות ממסלול הנדידה הקלאסי, בעוד הבוגרים שומרים על נתיבים מדויקים יותר - תופעה שמרמזת על שילוב בין תורשה ללמידה סביבתית.

מפה משמאל: נתיבי הנדידה של ארבעה עיטי ערבות (E5, 9, 10 ו-16) שעברו מחצי האי ערב לאפריקה דרך מצר באב אל-מנדב בסתיו, וחזרה לערב ולאסיה באביב דרך סואץ, מצרים ואילת, ישראל. כל העיטים שעברו מעקב, שהשתמשו בבאב אל-מנדב כדי להגיע לאפריקה וחזרו לערב ולאסיה הראו דפוס זה של נדידה לולאתית סביב ים סוף. מפה במרכז: מסקנות כלליות לגבי נתיבי נדידת הסתיו של עיט ערבות בין אירואסיה לאפריקה, לא כולל פרטים החורפים בערב. המסקנות מבוססות על הנתונים שלנו מ-16 עיטי ערבות שנעקבו באמצעות לוויינים וממחקרים אחרים. עדיין לא ברור מדוע מספר ניכר של עיטים עושים את דרכם לאפריקה מצפון לים סוף דרך אילת וסואץ (אלא אם כן ישנה הפרדת נדידה באזור המסומן בסימן שאלה). מפה מימין: מסקנות כלליות לגבי נתיבי נדידת אביב של עיטי ערבות בין אפריקה לאירואסיה, לא כולל פרטים החורפים בערב. המסקנות מבוססות על הנתונים מ-16 עיטי ערבות שנעקבו באמצעות לוויינים ומחקרים אחרים / The Condor 105:219–227 The Cooper Ornithological Society 2003

מדוע, אם כן, הפכה האגדה על העיט הבודד לסיפור כה נפוץ? כנראה מפני שהיא עונה על צרכים נרטיביים ברורים: היא מציעה סיפור הרואי, אישי, בעל ממד כמעט מיתי - עיט אחד, בודד, חוצה יבשות - כמו נווד שמימי במסע קוסמי. קל יותר להתחבר לדמות אחת מאשר לנתונים סטטיסטיים של 20 עופות. קל יותר לשתף פוסט עם סיפור מאשר טבלה עם גרפים.

הסיפור המומצא, עם זאת, אינו מרוקן את ערך המחקר המקורי. להיפך - הוא מדגיש עד כמה הנתונים שנאספו באמת מעוררי השתאות. הם משרטטים מחדש את מפת נדידת העופות בעולם, תורמים להגנה על עופות דורסים, ומשמשים בסיס לתכנון סביבתי בין-יבשתי. בזכותם ניתן היום להבין טוב יותר את צרכיהם האקולוגיים של העיטים, לזהות נקודות תורפה קריטיות במסלולי הנדידה, ולחזק שיתופי פעולה בין מדינות למען שימור בעלי כנף.

ולבסוף, יש ערך גם בפירוק מיתוסים - במיוחד כאשר מאחוריהם מסתתר סיפור מדעי אמיתי, מורכב ומרגש לא פחות. סיפורם של העיטים הנודדים הוא עדות מרהיבה למה שהטכנולוגיה, הסקרנות והחקר המתמשך יכולים לחשוף - גם בלי שנזדקק לדמות בודדה של עיט אגדי.

מקורות:

• קטעים מהמחקר- Migration Routes of Steppe Eagles Between Asia and Africa: A Study by Means of Satellite Telemetry מאת Ornithological Applications.