מחקר שפורסם לאחרונה מציין כי הירח "מחליד", מה שמותיר את המומחים מבולבלים מהגילוי. המחקר, שפורסם ב-Science Advances, מציין כי החלודה עשויה להיות תוצאה של מים שהתגלו על הירח, אך זה עדיין מפתיע, לאור חוסר חמצן והמחסור במים בלוויין השמימי של כדור הארץ. "זה תמוה מאוד", אמר מחבר המחקר, שואיי לי (Shuai Li) מאוניברסיטת הוואי (University of Hawaii). "הירח הוא סביבה איומה להיווצרות המטיט (hematite)."
לי התבונן בנתונים ממפת המינרלוגיה של ירח (JPL Moon Mineralogy Mapper) והבחין שהמכשיר זיהה "ספקטרום - או אור המוחזר מפני השטח - שחשף כי לקטבי הירח יש הרכב שונה מאוד מהשאר", כך הצהיר. פני השטח בקוטב הציגו ספקטרום שתואם את המינרל המטיט (Fe2O3), על פי תקציר המחקר.
"אף על פי ששערו כי תהליכי חמצון פועלים על פני הירח ויוצרים מינרלים נושאי ברזל, איתור חד-משמעי של מינרלים נושאי ברזל שנוצרו בתנאים אלה על הירח נותר חמקמק", כתבו החוקרים בתקציר המחקר. "הניתוחים שלנו של נתוני מפת המינרלוגיה של ירח מראים כי המטיט, מינרל ברזל, נמצא על הירח בקווי רוחב גבוהים, נמצא בעיקר בגבהים טופוגרפים בצד הפונה מזרחה ולקו המשווה, והוא שכיח יותר בצד הקרוב מאשר בצד הרחוק."
"בהתחלה לגמרי לא האמנתי בזה. זה לא צריך להתקיים על סמך התנאים הקיימים על הירח", הוסיפה מחברת המחקר, מדענית הגיאולוגיה הפלנטרית של נאס"א, אביגיל פריימן (Abigail Fraeman). "אבל מאז שגילינו מים על הירח, משערים שיכול להיות מגוון גדול יותר של מינרלים משחשבנו, אם המים האלה הגיבו עם סלעים."
בלי אטמוספירה המספקת חמצן על הירח ועם רוח סולארית מהשמש המספקת מימן - שאמור לשמש כ"מפחית" למניעת התחמצנות - מדענים תמהים מהיכן החלודה מגיעה. עם זאת, הם מאמינים שהיא יכולה לנבוע מכדור הארץ, בהתחשב בכך שלירח יש "כמות מזערית של חמצן" בזכות השדה המגנטי של כדור הארץ.
ההמטיט שהתגלה אינו נמצא ליד אף אחד ממרבצי קרח המים שהתגלו עד כה על הירח, מה שמוסיף רמה נוספת של מורכבות לממצאים. המדענים הציעו כי חלקיקי האבק הפוגעים בירח יכולים לשחרר מולקולות מים כדי לקיים אינטראקציה עם ההמטיט, אך יש צורך במחקר נוסף כדי לבדוק אם זה נכון.
"יכול להיות שרסיסי מים זעירים וההשפעה של חלקיקי האבק מאפשרים לברזל בגופים האלה להחליד", הסבירה פריימן. "גילוי זה מעצב מחדש את הידע שלנו אודות אזורי הקוטב של הירח", הוסיף לי בהצהרה נוספת. "ייתכן שכדור הארץ מילא תפקיד חשוב בהתפתחות פני הירח."
הירח הוא מקור לפליאה אנושית במשך עידנים ומאז משימות החלל של אפולו באמצע המאה ה-20, הידע האנושי על הלוויין השמימי שלנו גדל משמעותית. מדענים למדו לאחרונה כי הירח מאבד מים כאשר מטאורואידים מכים בפני השטח שלו, כך עולה ממחקר שפורסם במרץ 2019.
תוכנית ארטמיס (Artemis program) של נאס"א חשפה גם שרוחות סולאריות משפיעות מאוד על פני הירח, חושפות אותו לקרינה מהשמש, ומשאירות צלקות על פני השטח, הדומות ל"כוויות שמש", בגלל השדה המגנטי החלש של הירח.
מחקר נפרד שפורסם באוגוסט 2019, וביסס את ממצאיו על ניתוח סלעי הירח שנאספו על ידי האסטרונאוטים של אפולו, העלה כי הירח מבוגר ב-100 מיליון שנה מכפי שהאמינו בעבר. מחקר שפורסם בינואר 2019 העלה כי יתכן שחלק בן 4.1 מיליארד שנה מכדור הארץ נחפר על הירח על ידי האסטרונאוטים של אפולו.
