הבזקים מוזרים של אור נצפים על פני הירח כבר מאות שנים - ולחלקם עדיין אין הסבר

במשך מאות שנים, אנשים הבחינו בהבזקים מוזרים, חטופים וקצרים של אור על פני הירח. במשך זמן רב נדחקו הדיווחים לפינה כטעויות ראייה או אשליות אופטיות, אך לבסוף עוררו את סקרנותה של הקהילה המדעית. אמנם תצפיות על הבזקי אור חריגים בירח מתועדות מאז המאה ה-17, עם התפשטות השימוש בטלסקופים, אך עדויות לא מאומתות מופיעות אפילו בתקופות מוקדמות יותר, עוד מימי הביניים.

מפה זו, המבוססת על סקר של 300 אתרי צפייה ב"תופעות ירח חולפות" שנצפו על ידי ברברה מ. מידלהרסט ופטריק מור, מציגה את ההתפלגות המשוערת של האירועים שנצפו. אירועים בגוון אדום מסומנים באדום; השאר מסומנים בצהוב.

בשנת 1178 לספירה, כתב הנזיר האנגלי ג’רווייס מקנטרברי (Gervase of Canterbury): "היה ירח חדש ובהיר, וכרגיל בשלב זה קרניו נטו מזרחה; לפתע התפצלה הקרן העליונה לשניים. מן הנקודה שבה התפצלה התרומם לפתע לפיד בוער, שפלט למרחק רב אש, גחלים לוחשות וניצוצות".

"ובינתיים, גופו של הירח שמתחת התעוות, כאילו מתוך דאגה - ולדבריהם של אלה שסיפרו לי וראו בעיניהם - הירח פעם כמו נחש פצוע. לאחר מכן שב למצבו התקין. התופעה חזרה על עצמה תריסר פעמים או יותר, והלהבה קיבלה צורות מפותלות אקראיות לפני ששבה לנורמליות", הוסיף.

התיאור אמנם צבעוני ולא מדעי, אך מקובל כיום להניח שהוא מתייחס למה שמכונה "תופעות ירח חולפות" (Transient Lunar Phenomena – TLP), מונח שטבע האסטרונום החובב הבריטי סר פטריק מור (Patrick Moore), האיש האקסצנטרי עם המונוקל, שצפה בפני הירח במשך עשורים.

"יש כיום דיון ער בנושא תופעות ירח חולפות", כתב מור בשנת 1977. "ההסמכה היחידה שלי לעסוק בנושא היא העובדה שצפיתי בירח כמעט ארבעים שנה, ותיעדתי מספר תופעות כאלה. אך רק בשנים האחרונות הן התקבלו כתופעות ממשיות. הן מופיעות בצורות שונות. חלקן סתם טשטוש מקומי שמעלים פרטים שבדרך כלל נראים; אחרות צבעוניות בבירור - לרוב בגוון אדום".

בעבר הניחו שתופעות אלו נדירות מאד. אסטרונומים חובבים דיווחו כי הצליחו להבחין רק בכמה הבזקים לאחר מאות שעות תצפית בטלסקופ. אך לפי הערכות מודרניות של סוכנות החלל האירופית (ESA), פני הירח חווים כיום בממוצע עד שמונה הבזקי אור לשעה, על פני שטחו כולו.

במשך זמן רב, גם התצפיות המודרניות נחשבו לאשליות ראייה או טעויות תפיסה. אך כאשר החלו מדענים לקחת את התופעה ברצינות בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20, צמחה תאוריה מובילה: מקור ההבזקים הוא ענני גז המתפרצים מתוך קליפת הירח. כאשר ענן שכזה לוכד את אור השמש, הוא נראה למתבונן מכדור הארץ כהבזק אור חטוף.

מחקרים עדכניים אישרו כי פני הירח פולטים לעיתים גז רדון, וחוקרים מסוימים במאה ה-21 ממשיכים לטעון כי מדובר במועמד המרכזי כאחראי לתופעה. ואולם כיום ההסבר הנפוץ ביותר הוא שהבזקי האור הם תוצאה של מטאוריטים וסלעים אחרים המתנגשים בירח.

רצף זה של 12 פריימים רצופים מציג הבזק בהיר שזוהה בארבעה פריימים במהלך תצפיות ב-1 במרץ 2017. החצים האדומים מצביעים על מיקום הבזק הפגיעה, סמוך לקצה הפריים / NELIOTA project/ESA

כיוון שלירח אין אטמוספירה עבה ומגינה כמו לכדור הארץ, פניו חשופים כל הזמן למטח של מטאוריטים. ההערכה היא שפני הירח נתקלים בכ-33,000 מטאוריטים בגודל כדור גולף בכל שנה, לא כולל סלעים גדולים יותר שפוגעים בו מדי כמה שנים.

בין השנים 2017 ל-2023 הפעילה סוכנות החלל האירופית את פרויקט NELIOTA - ראשי תיבות של Near-Earth Object Lunar Impacts and Optical Transients - אשר נועד לתעד פגיעות בירח באמצעות מעקב אחר "תופעות ירח חולפות" (TLP). בין אוגוסט 2019 לאוגוסט 2023, צפו הטלסקופים של הפרויקט ב-113 הבזקי אור מאומתים ועוד 70 חשודים. מהנתונים הסיקו החוקרים כי פני הירח סופגים בממוצע כ-7.4 פגיעות מטאוריטים לשעה, וכאשר מערכת כדור הארץ–ירח עוברת דרך זרם מטאוריטים צפוף במיוחד - המספר עשוי להגיע עד ל-12.6 פגיעות לשעה.

אף שמרבית תופעות ה-TLP מוסברות כיום באמצעות פגיעות מטאוריטים, מדענים מציינים שלא כל התצפיות נכנסות תחת הסבר זה. האם החריגות הללו מרמזות על פעילות גאולוגית סמויה? תופעה אטמוספירית לא מוכרת? או אולי משהו מסתורי הרבה יותר? התשובה עדיין חומקת, והתעלומה נותרת פתוחה.

מקורות:

• קטעים מ- Transient Lunar Phenomena (TLP) מאת Society for Popular Astronomy.

• קטעים מ-Odd Flashes Of Light Have Been Seen On The Moon For Centuries – Some May Still Defy Explanation מאת IFLScience שנכתב ע"י: Tom Hale.

• קטעים מ- Comparative analyses of observations of lunar transient phenomena מאת Icarus.