מאת: Scotty Hendricks
מקור: bigthink
אחת הבעיות המתמשכות ביותר של הפילוסופיה היא האם אלוהים קיים. זה משך את תשומת הלב של כמה מהמוחות הגדולים ביותר בכל מסורת פילוסופית. כאן, אנו נבחן על חמישה מהטיעונים העיקריים הן בעד והן נגד קיומו של אלוהים.
הטיעון הקוסמולוגי
הטיעון הקוסמולוגי הוא די פשוט. בגרסה מודרנית שלו נכתב:
כל מה שמתחיל להתקיים חייבת להיות סיבה לקיומו.
היקום התחיל להתקיים.
לכן, ליקום חייבת להיות סיבה לקיומו.
קו נימוק זה נמשך בדרך כלל עד שמגיעים לרעיון של "הסיבה שאין לה סיבה" או "הסיבה הראשונית".
וריאציות של הטיעון הקוסמולוגי מתוארכות עוד ליוון העתיקה. ההשקפה של אריסטו השפיעה במיוחד, הפילוסוף האסלאמי אבן סינא העלה טיעון דומה, וסנט תומאס אקווינס עידן אותו. המגנים המודרניים שלו כוללים את רוברט קונס (Robert Koons) וויליאם ליין קרייג.
הוא בהחלט אינטואיטיבי. הרעיון להשיג משהו מכלום - אולי כולל את כל הקוסמוס - אינו מספק. ועד לאחרונה, פילוסופים ראו את הרעיון של נסיגה אינסופית (infinite regress) בחשדנות קיצונית, והעדיפו עוד יותר את הצורך בבורא ללא סיבה. אבל כמו כל טיעון אחר ברשימה זו, יש התנגדויות קשות לטענה זו.
דייוויד יום טען שבעוד שאנו מניחים שלכל דבר בחיינו יש סיבה, ההנחה הזו לא בהכרח חלה על היקום בכללותו. אם כן, אז אין צורך במניע עיקרי. ברטראנד ראסל טען שאם הבורא המוצע של היקום פטור מלהזדקק לבורא, אז אנחנו יכולים לומר את אותו הדבר לגבי היקום עצמו. אחרים הצביעו על כך שגם אם יש בסיס לטיעון הקוסמולוגי, הוא לא אומר לנו דבר על שום בורא. ככל שאנו יודעים, ייתכן שהיקום נוצר על ידי קבוצה של ג'ירפות סגולות מדוכאות.
בעיית הרוע
בעיית הרוע היא הטיעון המפורסם ביותר נגד קיומו של אל כל יכול ואוהב. הוא גם עתיק. לדוגמה, הוא מספק את הנושא המרכזי של ספר איוב במסורות אברהמיות. אבל הניסוח הידוע ביותר שלו הגיע מהפילוסוף היווני אפיקורוס אי שם בסביבות 300 לפנה"ס. לדבריו:
"האם אלוהים מוכן למנוע את הרוע אך אינו מסוגל? אז הוא לא כל יכול. האם הוא מסוגל אבל לא רוצה? אז הוא מרושע. אם הוא גם מסוגל וגם רוצה? אז מנין מגיע הרוע?"
וריאציה מודרנית של הפילוסוף פול דרייפר (Paul Draper) מתרחקת מהאם הבעיה הופכת אלוהים אוהב לבלתי אפשרית מבחינה לוגית. גרסתו נוטה לשאלת ההסתברות:
רעות מיותרות קיימות.
השערת האדישות - כלומר, אם יש יצורים על-טבעיים, אז הם אדישים לרעות מיותרות - היא הסבר טוב יותר לנקודה הראשונה מאשר תאיזם.
לכן, הראיות מעדיפות ששום אלוהים, כפי שמקובל להבין אצל תאיסטים, לא קיים.
ברמה האישית יותר, הכומר הקתולי הצרפתי ז'אן מסלייר (Jean Meslier) הוקיע את התאיזם שלו משום שראה בבעיית הרוע אחת מני הוכחות רבות לכך שאין אלוהים. הפילוסוף האמריקאי ג'ון רולס נטש את הנצרות לאחר שהיה עד לזוועות מלחמת העולם השנייה והשואה. אבל ניצול השואה פרימו לוי הוא שניסח את זה בצורה הכי תמציתית:
"יש אושוויץ, ולכן לא יכול להיות אלוהים".
כמובן שיש טענות נגד לבעיית הרוע. המפורסם ביותר הוא טיעון הרצון החופשי. התומכים בגישה זו, כמו אוגוסטינוס הקדוש, טוענים שהצורך ברצון חופשי גדול מספיק כדי לאפשר לרוע מסוים להתקיים. הרעות הללו נגרמות בעיקר משימוש לא נכון ברצון החופשי, והתערבות אלוהית נגד כל רוע שנגרם מרצון חופשי תהיה רוע גדול עוד יותר.
ג'ון היק הציע כי קיומו של הרוע הכרחי לצמיחה המוסרית הדרושה לפיתוח נשמה. אחרים טענו שהרוע, כחומר עצמאי, אינו קיים, ועוד אחרים טוענים שהרוע שקיים הוא הכמות המינימלית האפשרית מבחינה לוגית.
ראוי לציין כי בעיית הרוע חלה רק על תפיסות מסוימות של אלוהות - בעיקר כל יכול, יודע כל ומיטיב. הטיעון אינו שולל את האלים היוונים הקפריזיים, את הפנתיאיזם של שפינוזה, או את האל חסר האינטרסים של הדאיסטים. הבעיה גם פחות מטרידה דתות מזרחיות רבות.
הטיעון הטלאולוגי
הטיעון הטלאולוגי, הידוע גם בשם "טיעון העיצוב", טוען שהמורכבותו של העולם מוכיחה שקיים מעצב. הטיעון הוא, שוב, די פשוט:
חפצים מעשה ידי אדם נוצרו מתוך כוונה, בתכנון ולמטרה.
היקום דומה לחפצים מעשה ידי אדם במובנים חשובים.
לכן, סביר להניח שהיקום נוצר מתוך כוונה, בתכנון, למטרה מסוימת.
היקום הרבה יותר מורכב מחפצים מעשה ידי אדם.
לכן, סביר להניח שיצור רב עוצמה עיצב את היקום.
טיעון זה מתוארך לפחות לסוקרטס; עם זאת, הפילוסופים הסטואים פיתחו את הטיעון לצורות שאנו רואים עד היום. הפילוסוף האסלאמי אבן רושד תמך בו, סיפור על רבי מאיר מתייחס אליו ישירות, ואפילו אייזק ניוטון תמך בו. אבל הגרסה המפורסמת ביותר שלו הועלתה על ידי ויליאם פיילי. ב"אנלוגיית השעון" שלו, הוא מדמיין מה היינו אומרים אם היינו צריכים להסביר איך שעון שמצאנו על הקרקע הגיע לשם. כפי שהוא מנסח זאת:
"ההיסק בלתי נמנע, שלשעון מוכרח שהיה יוצר - שחייב היה להתקיים, בזמן מסוים ובמקום כזה או אחר, יוצר או אמן שיצרו אותו למטרה שלמעשה אנו מוצאים שהוא עונה לה…”
מבין הטיעונים לקיומו של אלוהים, לזה יש אולי את הקשר הגדול ביותר לחלקים בחיינו שמחוץ לפילוסופיה. הוא מבקש מאיתנו לשקול את יופיו של העולם, את מעמקי המסתורין של הטבע, את נבכי הסביבה, ומה משמעותם לאופן שבו אנו מבינים את העולם וכיצד הוא נוצר.
עד כמה שהמחשבה הזו יפה, הטיעון הטלאולוגי עדיין הרוויח את המלעיזים שלו. כפי שציין דיוויד יום, העולם הזה רחוק מלהיות מושלם, ואם אלוהות יצרה אותו, אזי האלוהות הזו חייבת להיות "נחותה". הוא גם טען שאיננו יכולים לומר אם היקום הזה מתוכנן היטב, מכיוון שלא ראינו אחרים. וולטר ציין שהמעצב בטיעון לא חייב להיות אלוהים. בינתיים, הוגים אחרים טענו שהאנלוגיה בין אובייקטים מעשה ידי אדם לבין מכלול המציאות אינה תקינה.
קנקן התה של ראסל
אחד הטיעונים היותר גחמניים נגד קיומם של אלים כלשהם הועלה על ידי ברטראנד ראסל. וכמו כל חבר באצולה הבריטית, הרוזן ראסל השלישי הביא תה לטיעונו.
הוא ביקש מקוראיו להניח שהוא מקדם ברצינות את הרעיון של קנקן תה מרחף במסלול סביב השמש. גם את הקנקן הזה אי אפשר לזהות. השאלה אם כן: האם עלינו להפריך את חוסר האפשרות של קיומו של קנקן התה הזה, או שמא באחריותנו להוכיח שהוא קיים?
הנקודה של ראסל הייתה שכל מי שמעלה טענה כזו הוא זה שצריך להוכיח אותה - לא האדם שמתנגד לה. ומאחר שאף אחד לא לוקח ברצינות טיעונים של קנקן תה בחלל, מדוע אם כן עלינו להתייחס לטיעונים אחרים כאלה כאל קדושים? אולי המורשת הגדולה ביותר של הטיעון היא השימוש בו ככלי להזכיר לכולם היכן מוטלת חובת ההוכחה כאשר מושמעת טענה. (ואם אתם לא בעניין של תה, קרל סייגן ציין פעם נקודה דומה לגבי הדרקון הלא ניתן לזיהוי שחי במוסך שלו).
הרלוונטיות של האנלוגיה הזו לדתות קיימות נדונה. אחת ההתנגדויות הנפוצות היא שיהיה קשה להסתיר את העדויות של שליחת קנקן לחלל. אחרת היא שבעוד שאף אדם סביר לא טוען שקיים קנקן תה מרחף בחלל, יש אנשים סבירים שטוענים שיש אלוהים.
הטיעון האונטולוגי
הטיעון האחרון שלנו הוא ללא ספק המופשט ביותר. הוא גם אולי גם המעניין ביותר מנקודת מבט פילוסופית וגם הכי קל לפטור אותו כמגוחך. כפי שאמר רנה דקארט:
אם יש אלוהים, זו ישות מושלמת.
ישות מושלמת מחזיקה בכל השלמויות האפשריות.
הקיום הוא שלמות.
לכן, אלוהים בהכרח בעל איכות קיום.
זה מבוסס על טיעון דומה שהעלה סנט אנסלם. אבן סינא העלה טיעון קשור בעולם האסלאמי, והמשורר-פילוסוף היווני הקדום קסנופנס חיבר רעיונות דומים בכמה מהפילוסופיות העתיקות ביותר. ובשנותיו הצעירות, ברטרנד ראסל השתכנע מהטיעון הזה - אם כי, כפי שבטח ניחשתם, הוא דחה אותו מאוחר יותר.
טענת הנגד העיקרית היא ש"קיום" אינו חלק מהמושג של משהו, תכונה או נשוא. גישה זו נוסחה לראשונה על ידי עמנואל קאנט, נוצרי בעצמו. ראסל הסכים עם קאנט, אם כי עדיין מצא שהטיעון המקורי מובנה היטב.
תומאס אקווינס התנגד לגרסתו של אנסלם לטיעון, שכן הוא מחייב אותנו להבין את מהות האל בצורה מפורשת יותר. אם זה בלתי אפשרי, כפי שהוא ורבים מההוגים שלאחר מכן טענו, הטיעון לא יכול להוכיח דבר. בתקופה המודרנית, וויליאם רו (William Rowe) מציע שהטיעון מניח מראש את קיומו של אלוהים.
