ראיות ראשונות אי-פעם לקרבות גלדיאטורים מול אריות התגלו בבריטניה

שלד מהתקופה הרומית שהתגלה ביורק, בצפון אנגליה, מציג סימנים של נשיכות מחיית טרף גדולה, ובכך מספק את הראיות הארכאולוגיות הראשונות לכך שגלדיאטורים אכן לחמו באריות ובחיות טרף אחרות. עד כה, הקרבות האגדיים בין אדם לחיה היו ידועים רק ממקורות כתובים ואמנותיים, מה שהוביל חוקרים רבים להטיל ספק בעצם קיומם של הקרבות האכזריים הללו.

"מה שלא אהבתי כשהתחלתי לעבוד על כך, הוא שאין שום ראיות פיזיות לגלדיאטורים הנלחמים בבעלי חיים, בשום מקום בעולם", אמר פרופסור טים תומפסון (Tim Thompson), מחבר ראשי של מחקר חדש בנושא. "כל מה שיש לנו זה ציורים, ציורי קיר ופסיפסים".

למשל, ביורקשייר, בפסיפס שהתגלה בווילה רומית בכפר רודסטון (Rudston), מופיעים אריה, נמר, שור ואייל לצד סמלה של אגודת "ציידי הזירה" המפורסמת. ובכל זאת, שרידים ממשיים של בעלי חיים גדולים כמעט ולא נמצאו באמפיתיאטראות רומיים, פרט למספר עצמות נמרים שהתגלו בסרביה - והן הדוגמה היחידה הידועה מצפון לאלפים.

אולם, במהלך חפירת בית קברות בטרסת דריפילד (Driffield Terrace), בעיר הרומית אבורקום (Eboracum) - כיום יורק - הבחינו החוקרים שכל הגופות שייכות לגברים צעירים הנושאים סימני טראומה גופנית. באופן מסקרן, רבות מהפציעות הללו דמו לאלו שנמצאו בשלדי גלדיאטורים בבית הקברות של אפסוס בטורקיה.

"כאשר בוחנים את הדמוגרפיה של הקברים, את סימני הטראומה שנרפאו, ואת אופי העריפות - כל אלו מאד יוצאי דופן בהשוואה לקברים רומיים אחרים", אומר תומפסון. "אבל כאשר משווים את הממצאים לשלדים מאפסוס, למשל, הדמיון ביניהם בולט מאד. לכן אנו די בטוחים שמדובר בגלדיאטורים".

באופן מדהים, החוקרים גם זיהו סדרת שקעי נשיכה באגן של אחד השלדים. לאחר שיצרו סריקות תלת-ממדיות של הסימנים והשוו אותם להדפסי שיניים של בעלי חיים גדולים שונים, הגיעו למסקנה שהפגיעות נגרמו, ככל הנראה, על ידי חיית טרף גדולה - כגון אריה.

עם זאת, מכיוון שאריות נוטים לתקוף את ראשם או צווארם של טרפם, החוקרים סבורים כי הנשיכות הללו "אינן חלק מהתקפה ישירה, אלא תוצאה של טריפה שהתרחשה בסמוך למועד המוות". למעשה, השלד גם נערף, אם כי תומפסון מציין שאין ודאות כיצד בדיוק התרחש מותו של האיש האומלל הזה.

סימני נשיכה בעצם האגן הימני / Thompson TJU, Errickson D, McDonnell C, Holst M, Caffell A, Pearce J, et al

"אני לא חושב שזו נשיכת המוות", אומר תומפסון. "המיקום, עומק הפציעה והניקיון של סימני השיניים מעידים שזה לא אדם שנאבק או נלחם [באריה]", הוא מוסיף. "יכול להיות שהאדם הזה כבר היה מנוטרל באמצעים אחרים, וסימני הנשיכה מעידים שהאריה גרר את הגופה".

בלי קשר לאופן המדויק שבו התרחשו הדברים, ברור שהאדם הזה - שמצא את מותו אי שם במאה ה-3 לספירה - חווה זמן נורא בזירה. חשוב מכך, הממצאים מעניקים אישוש לעדויות ההיסטוריות על "ציידי החיות" של הגלדיאטורים - הוונטיונים (venationes) - שהציבו בני אדם אל מול בעלי חיים מסוכנים. לחלופין, ייתכן שהשלד המרוסק מייצג אסיר שנידון לעונש האכזרי הידוע כ-"דאמנאציו אד בסטיאס" (damnatio ad bestias) - הוצאה להורג בידי חיות בר לשם בידור ההמון.

"מחקר זה מספק תובנות מרתקות על חייו - ומותו - של האדם המסוים הזה, ומוסיף למחקרים הגנטיים הקודמים והמתמשכים על מקורותיהם של חלק מהגברים הקבורים בבית הקברות הרומי הזה", אמר דייוויד ג'נינגס (David Jennings), מנכ"ל York Archaeology, בהצהרה.

"ייתכן שלעולם לא נדע מה הביא את האיש הזה לזירה, שם אולי נלחם לשעשועם של אחרים, אך מדהים כי הראיות האוסטאולוגיות הראשונות לקרבות גלדיאטורים מסוג זה נמצאו כה רחוק מהקולוסיאום ברומא - שהיה מעין אצטדיון וומבלי של העולם הקלאסי".

מקורות:

• קטעים מ- Lion Bite to the Butt May Be First Proof of Human-Animal Gladiatorial Combat מאת Scientific American שנכתב ע"י: Gayoung Lee.

• קטעים מ- First Ever Evidence Of Roman Gladiators Fighting Lions Discovered In Britain מאת IFLScience שנכתב ע"י: Benjamin Taub.

• קטעים מהמחקר- Unique osteological evidence for human-animal gladiatorial combat in Roman Britain מאת PLOS ONE.