צ'ינצ'ורו - המומיות הקדומות ביותר שהתגלו בעולם

מהי המומיה הקדומה ביותר בעולם? לא, היא לא מצרית.... זוהי מומית צ'ינצ'ורו שנחנטה על ידי אנשי הצ'ינצ'ורו (Chinchorro) של צ'ילה לפני כ-7000 שנה.


בני האדם הארכאיים (Archaic humans) הראשונים שידוע לנו שחנטו את יקיריהם חיו באזורים הצחיחים של מדבר אטקמה, המקום היבש ביותר על פני כדור הארץ. אנשי צ'ינצ'ורו אכלסו את מפרצי החוף של מדבר אטקמה, כיום בצ'ילה, בסביבות שנת 7,000 לפנה"ס ופיתחו טכניקה לחניטה בסביבות שנת 5,000 לפנה"ס. כמעט 2000 שנה לפני שהמצרים פיתחו את תהליך החניטה שלהם.

מומית צ'ינצ'ורו במוזיאון סן מיגל דה אזאפה באריקה, צ'ילה / Credit: Vivien Standen

המומיות של צ'ינצ'ורו התגלו לראשונה בשנת 1917 על ידי הארכיאולוג הגרמני מקס יולה (Max Uhle). חפירות נוספות הראו כי מומיות מפוזרות לאורך החוף ומרוכזות בין אריקה לקמרונס (Camerones). בשנת 1983 הגילוי הגדול ביותר והשמור ביותר של מומיות צ'ינצ'ורו נעשה על ידי עובדי חברת המים אריקה בזמן שהניחו צינור חדש לרגלי האל מורו (El Morro).


באפריל 2014, נערים בסיכון, בטיול ארכיאולוגי שמטרתו לעזור להם להזדהות עם מורשתם, מצאו מומיה בת 7,000 שנה. הממצא פורץ הדרך התגלה במהלך ביקור באתר מורו דה אריקה (Morro de Arica) בחוף אל לאוצ'ו (El Laucho) באריקה. ב-1 באפריל האזור נפגע ברעידת אדמה עצומה בעוצמה 8.2, וממצאים ארכיאולוגיים רבים נחשפו בעקבות סדרת מפולות שהתרחשו בעקבות רעידת האדמה, כולל כלי כסף של האינקה, ראשי חניתות, כלי חרס ובגדים. הגילוי נעשה במקרה, כאשר אחד התלמידים הבחין בצורה מוזרה באדמה, שהתבררה כמומיה מתקופת צ'ינצ'ורו הקדומה.


בניגוד למצרים הקדומים, שאצלם חניטה היתה שמורה לבני מלוכה ולאליטה, קהילת הצ'ינצ'ורו חנטו את כולם, ללא קשר לגילם או מעמדם. ההחלטה על שימור שוויוני מוכחת בחניטה של כל חברי הקהילה שכללה גברים, נשים, קשישים, ילדים, תינוקות ועוברים. למעשה, לעתים קרובות ילדים ותינוקות קיבלו את טיפול החניטה המורכב ביותר.

Credit: Mark Johanson

אחד ההסברים למנהג מוות שוויוני זה הוא האקלים. מכיוון שמדבר אטקמה הוא אחד המקומות היבשים ביותר על פני כדור הארץ, הגופות שומרו באופן טבעי. יתר על כן, מכיוון שהצ'ינצ'ורו קברו את מתיהם בקברים רדודים, סביר להניח כי הגופות נחשפו בחלקן על ידי רוחות. ככל שמפלס מי הים עלה לפני כ-6000 עד 7000 שנה, כך גדלה גם כמות המשאבים הימיים, שתמכה באוכלוסייה גדולה יותר. ככל שגודל האוכלוסיה גדל, כך היו חילופי רעיונות גדולים יותר, והובילו ליותר שגשוג ומורכבות תרבותית, אחד הרעיונות היה נוהג החניטה.


אולי אחד ההיבטים המעניינים ביותר של אנשי הצ'ינצ'ורו הוא שעל סמך הראיות הקיימות נראה כי ההיררכיה החברתית לא התפתחה, בניגוד לציוויליזציות מוקדמות אחרות. כיצד תרבות זו הצליחה להישאר שוויונית במשך אלפי שנים ולתפקד ברמה החברתית ללא היררכיה, זה דבר שמסקרן ארכיאולוגים ואנתרופולוגים במשך עשרות שנים והמחקר על היבט זה של תרבותם נמשך.


המדען הצ'יליאני פבלו מרקט (Pablo Marquet) חקר את המומיות הקדומות בעולם - אלה שיצרו אנשי צ'ינצ'ורו בצפון צ'ילה. תהליך החניטה היה מורכב מאוד; בתחילה הם הסירו את האיברים והשרירים של המתים שלהם, חיזקו את השלדים עם מקלות ומילאו את הגופות באדמה ובצמחייה. הם כיסו וגילגלו את הגופה במעטה בוץ, הניחו מסכת חימר, וקשטו אותה בצבעים שופעים.

Credit: Mark Johanson

הצוות של מרקט מאמין שהוא יודע מדוע התחיל נוהג זה. במקום לבחון רק גורמים תרבותיים, הוא ייחס את הנוהג לשינויי אקלים ושינויים באוכלוסייה. הצ'ינצ'ורו חיו במדבר אטקמה, הידוע כמקום היבש ביותר בעולם. בסביבה יבשה כל כך לוקח לגופות קבורות זמן רב להתפרק. האדמה סביבן הפכה אותן למומיות באופן טבעי, ואנשי הצ'ינצ'ורו פשוט עקבו אחר התהליך הזה.


כיום האטקמה יבש מאד ובאזורים מסוימים במדבר אטקמה אין גשם. אך זה לא היה המקרה תמיד. פעם היו אזורים רטובים במדבריות. צוות מרקט גילה זאת לאחרונה על ידי ניתוח עמודי קרח ארוכים ברמות הסמוכות לבוליביה. הקרח סיפק מידע על כמות השלג שהיה בהרים במשך 14,000 שנה, מה שמשקף גשמים ומפלסי מים מתוקים בשפלות. מידע זה הצביע ​​כי אי שם בטווח של 5,000 עד 7,000 שנים לאחור, המים באטקמה לא היו מצומצמים כפי שהם בדרך כלל. הצ'ינצ'ורו אולי ניצלו את הזרימות מההרים, ואת שטחי הביצות שנוצרו לאורך החוף. באוקיאנוסים באותה תקופה היתה זרימה שהעלתה מינרלים ממעמקי האוקיינוס, ושמרה על שפע של דגים ומאכלי ים מול החוף. כך שגשגו אנשי הצ'ינצ'ורו עם אספקת המזון העשירה.

מדבר אטקמה, צ'ילה

זו הייתה תקופת הפריחה שלהם, תקופה בה נטשו את אורח החיים הנוודי והתרגלו לנוחות במדבר אטקמה הקשה בדרך כלל. צוות מרקט העריך את גודלה המשתנה של אוכלוסיית הצ'ינצ'ורו על ידי שימוש במידע מ-460 אתרים ארכיאולוגיים בפרו ובצ'ילה, שכולם נמדדו מדעית. התוצאות הראו כי אוכלוסייה זו החלה לגדול במהירות לפני 7,000 שנה בערך, הגיעה לשיא לפני 6,000 שנה ודעכה לפני 4,000 שנה בערך. במספרים העצומים והיציבים, היו לצ'ינצ'ורו המרכיבים הנכונים להתפתחויות חברתיות חדשות, כולל סוגים חדשים של מלכודות דיג, חניתות וכלים.


מרקט אומר שלמרות שמי התהום והנחלים תמכו בצ'ינצ'ורו, האטקמה כמעט ולא היה שופע אלא צחיח בעיקר. באקלים צחיח כל הגופות שנקברו בקושי נרקבו. כך תהליך החניטה החל באופן טבעי. נוכחותן של מומיות טבעיות בקרב האנשים החיים הובילו לתרבות בה המתים היו גם הם חלק מחייהם, והם האמינו בחיים שלאחר המוות.


לפני 4,400 שנה בערך, מדבר אטקמה החל להפוך לאזור היבש באופן קיצוני כפי שהוא כיום. מקורות המים התייבשו והפחיתו את כמות המינרלים והמזון במי החופים. משוללי אוכל ומים, החלה אוכלוסיית הצ'ינצ'ורו להצטמצם. הם לא העבירו את ידע החניטה לדור שלהם ובסופו של דבר שיטת החניטה שלהם אבדה.


15 מהמומיות, רבות מהן ילדים ותינוקות, נלקחו לאחרונה למרפאת לוס קונדס (Los Condes clinic) בסנטיאגו, שם בדקו החוקרים באמצעות סורק CT את המומיות השבריריות מבלי לפגוע בהן. "צילמנו אלפי תמונות בדיוק של פחות ממילימטר אחד", אומר הרדיולוג הראשי מרסלו גלבז (Marcelo Galvez). "השלב הבא הוא לנסות ולנתח באופן וירטואלי את הגופות האלה, מבלי לגעת בהן, מה שיעזור לנו לשמר אותם לעוד 500,000 שנה". המדענים גם רוצים לשחזר את הפנים ואת שרירי המומיות כדי לחשוף את איך שהם נראו במהלך חיי היומיום. בנוסף הם לקחו דגימות עור ושיער לצורך בדיקת DNA, מה שהם מקווים שיעזור להם לקשר את מומיות הצ'ינצ'ורו לאוכלוסייה של ימינו בדרום אמריקה.

מומיות צ'ינצ'ורו לאורך קו החוף של צפון צ'ילה

המומיות שחנטו הצ'ינצ'ורו היו שונות מאד מאלו שחנטו המצרים הקדומים. השימור התחיל עם עוברים ותינוקות (אולי בגלל תמותה גבוהה של עוברים במדבר עשיר בארסן). החניטה הייתה תהליך מורכב. כל האיברים, כולל הלב, העיניים והריאות הוסרו, ואחריהם הוסר העור והגופה יובשה. אז פורקה הגופה על ידי הוצאת העצמות והאיברים, ויובשה מכל הנוזלים. ואז מולאה הגופה במקלות, סיבי צמחים וקש. לאחר מכן כוסה הגוף בחימר שחור ששימש ליצירת פנים חדשות, העצמות הוחזרו לגוף, יחד עם מקלות, חימר וסיבי צמחים. מסכת חימר הונחה מעל הגולגולת, ושאר הגוף צופה בצבע מנגן, כדי להעניק לו צבע אדום.


עם זאת, יש עדיין הרבה מה לגלות על השיטות הקדומות הללו - והזמן מתקצר. חוקרים במרכז ההיסטורי של מכללת טאראפקה (College of Tarapaca) החלו לראות לאחרונה כי עורם של חלק מ-100 המומיות באוסף שלהם מתפורר והופך לרפש כהה. המרכז זימן את ראלף מיטשל (Ralph Mitchell), מומחה שימור מהרווארד, שבדק את האורגניזמים המיקרוסקופיים על המומיות. מה שהוא גילה זה שמיקרואורגניזמים בסיסיים בעור שבדרך כלל מתקיימים בסביבה המדברית היבשה של אטקמה החלו לטרוף את קולגן המומיות בגלל הסביבה הלחה ושינויי האקלים. מומיות חדשות שנמצאו באתרים קרובים לאריקה מראים כעת אינדיקציות לריקבון; מומיות שנמצאו בשנות ה-80, והיו תחילה מושלמות, החלו "להתרכך" בעשור האחרון.


מומחי השימור בוחנים בימים אלה שילובים של לחות וטמפרטורה כדי לסייע בשמירה על המומיות. ויויאן סטנדן (Vivien Standen), פרופסור לאנתרופולוגיה במכללת טאראפקה ומומחית לצ'ינצ'ורו אינה רגועה. "אני לא אופטימית ולא חושבת שנוכל להציל אותם", היא אומרת. "מרגע הוצאתן מהאדמה מצבן מתחיל להידרדר". מוזיאון חדש בהשקעה של 56 מיליון דולר, שיכלול את המומיות, היה אמור להיפתח בשנת 2020, אך פתיחתו נדחתה עקב משבר הקורונה. התקווה היא שבמוזיאון יוכלו להאט או לעצור את הידרדרות מצב המומיות על ידי הנחתן בתיבות שיווסתו את הטמפרטורה והלחות.

מקורות:

Stmu History Media

Amrita blog

Ancient Origins

Smithsonian Mag