ארכיאולוגים בפומפיי חשפו סדרת פרסקאות בגודל כמעט טבעי המשתרעות על פני שלושה קירות של אולם סעודות עתיק. על רקע אדום עז, ציורי הקיר מתארים חסידות של דיוניסוס - אל היין והאקסטזה היווני - משתתפות בטקסים סודיים של הכת.
הנשים, המכונות גם מאנדות (Maenads) או בכנכות (Bacchantes), אוחזות בחרבות וחיות שחוטות תלויות על כתפיהן החשופות. לצידן נראים סאטירים המנגנים בחליל כשהם משתתפים בריקוד פולחני פראי, בעוד צדפות, צלופחים, דיונונים ועופות תלויים מעל ראשיהם. במרכז הסצנה כולה, אישה לבושה ניצבת ממתינה לטקס החניכה שלה אל תוך הכת. פומפיי מלאה בפרסקאות צבעוניים, אך זהו אחד הנדירים ביותר. ציור הקיר הגדול היחיד המתאר טקס דיוניסי שנמצא בעבר התגלה בשנת 1909 במה שמכונה "וילת המסתורין" (Villa dei Misteri) בפרברי העיר העתיקה, כך נמסר בהצהרה של רשות הארכיאולוגיה של פומפיי.
הפרסקו, הידוע כמגלוגרפיה (Megalography) - מונח יווני לציור בקנה מידה גדול - נחשף באולם הסעודות של "בית תיאסוס" (House of Thiasus) שזה עתה נחפר. תיארוכו משויך למאה הראשונה לפנה"ס, למעלה ממאה שנים לפני שהר הגעש וזוב התפרץ בשנת 79 לספירה וכיסה את פומפיי באפר ובפומיס.
"בעוד מאה שנים, היום הזה ייזכר כיום היסטורי", אמר שר התרבות האיטלקי, אלסנדרו ג'ולי (Alessandro Giuli), לעיתונאים בעת חשיפת ציורי הקיר ב-26 בפברואר. "לצד וילת המסתורין, פרסקו זה מהווה עדות שאין לה אח ורע להיבטים הפחות מוכרים של החיים הים תיכוניים הקדומים".
כפי שג'ולי מציין, החגיגות המתוארות בפרסקאות היו סודיות לחלוטין, אפילו בעת העתיקה. "אלה היו כתות מסתורין, ולכן מה שעשו נותר בגדר תעלומה, אפילו במקורות הכתובים של העת העתיקה", אומרת הארכיאולוגית סופי היי (Sophie Hay) מפומפיי. ובכל זאת, הפרסקאות שהתגלו בפומפיי מספקות תובנות חשובות לגבי הפולחן של דיוניסוס, הידוע גם כאל הרומי בכחוס, ומה הוא כלל.
יין, כמובן, היה מרכיב מרכזי בטקסים הללו. אך החוקרים סבורים כי ייתכן שחברי הכת צרכו גם חומרים אחרים, כמו אופיום, כדי להיכנס ל"מצבי טראנס", כפי שכותבת כריסטינה קילגרוב (Kristina Killgrove).
הנשים המופיעות בפרסקו הן גם ציידות וגם רקדניות, מה שמרמז כי הדואליות בין שחיטה לבין הוללות הייתה עיקרון מרכזי בפולחן. האישה הלבושה, בת התמותה הממתינה לכניסתה לכת, מתוארת כמי ש"נעה בין שני הקצוות הללו, שני צדדים של הקיום הנשי בתקופה ההיא", אומר גבריאל צוכטריגל (Gabriel Zuchtriegel), מנהל רשות הארכיאולוגיה של פומפיי, בהצהרה.
"בעבור הקדמונים, הבכחנטית או המינאדה ביטאה את הצד הפראי, הבלתי ניתן לאילוף של האישה; האישה שנוטשת את ילדיה, את הבית ואת העיר, שמשתחררת מהסדר הגברי כדי לרקוד בחופשיות, לצוד ולאכול בשר נא בהרים וביערות", מוסיף צוכטריגל.
בניגוד לכך, מסביר צוכטריגל, היו הנשים שהלכו בדרכה של האלה ונוס וחיו על פי צוויה של החברה הרומית. "השאלה היא, מה אתה רוצה להיות בחיים - הצייד או הטרף?" אמר צוכטריגל לעיתונאים בעת חשיפת הפרסקאות.
סצנות הציד עשויות גם לייצג הקבלות בין חיים ומוות. בבית תיאסוס, אישה אחת אוכלת בשר נא, בעוד שבווילת המסתורין, אישה אחרת מניקה גדי צעיר. "זוהי הפונקציה הכפולה של מוות ולידה מחדש. דיוניסוס מת ונולד מחדש. דרך החניכה לכת, גם אתה נולד מחדש", אומר צוכטריגל".
עד שנת 186 לפנה"ס, פסטיבלים אלה עמדו בסכנת היעלמות, כאשר הרשויות הרומיות ניסו לדכא את הטקסים השערורייתיים. אך נוכחות הציורים בבית תיאסוס ובווילת המסתורין מרמזת שהטקסים הסודיים שרדו למרות הכול.
מקורות:
קטעים מ- See the Stunning Frescoes of a Mysterious Dionysian Cult Discovered in Ancient Pompeii מאת SmithsonianMag שנכתב ע"י: Eli Wizevich.
קטעים מ- Raunchy Paintings Show A Wine-Glugging Cult Of "Wild Women" At Pompeii מאת IFLScience שנכתב ע"י: Tom Hale.
קטעים מ- Rare Dionysian fresco unearthed in Pompeii depicts rituals and mystery cults מאת ArchaeologyMag שנכתב ע"י: Dario Radley.
Comments