למונח "פסיכונאוט" מקורות יוונים המתורגמים באופן גס ל"מלח נפש" ("mind-sailor") , והוא משמש כהתייחסות למי שמתמסר לחקור ולהרחיב את תודעתו באמצעות חומרים פסיכואקטיביים ולעיתים גם טכניקות אחרות לשינוי התודעה. הוא יוחס לאנשים ממגוון מעמדות בחברה לאורך ההיסטוריה האנושית, אך זכה לפופולריות רבה הרבה יותר במחצית המאה האחרונה בהתייחסות לאנשים בחברה שלנו שרואים בשימוש בחומרים פסיכדליים משמעות רוחנית ופוטנציאל לשיפור אישי וגם חברתי מבחינתם. הפופולריות של אמונות אלה ואורח חיים של שימוש מוגבר בסמים גברה עם כניסתו של האינטרנט ומעורבות ציבורית רבה יותר הן בעד והן נגד השימוש בחומרים מסוג זה.
החומרים הנפוצים ביותר הם LSD, פסילוסיבין / פסילוצין ("פטריות "קסם"), MDMA ("אקסטזי"), DMT, ומסקלין (פיוטה וסן פדרו), ןמעבר לאלה קיים עוד מגוון רחב של חומרים פחות ידועים שגם להם השפעות דומות. לחלק מהחומרים האלה, או מהצמחים אותם ניתן למצוא, יש היסטוריה רבת משמעות של שימוש רוחני ורפואי בתרבויות הילידיות של אמריקה, אפריקה ואסיה, חומרים אלה נצרכים לעיתים קרובות על ידי שמאן או קבוצה שמאנית כחלק מטקסים שונים. עם זאת, במהלך המאה הקודמת, חומרים אלה התפשטו מעבר לפרקטיקות המקוריות האלה, הגיעו לקהל הרחב וצברו מגוון גדול יותר של שימושים מתרבות הפנאי ועד לשימושים רפואיים. השימוש בחומרים אלה כחלק מתרבות הפנאי היא תופעה שללא ספק קשורה ל"היפים "של תנועת תרבות הנגד, שקמה בעולם המערבי באמצע המאה ה-20, שלקחו חומרים אלה לעיתים תכופות ובמקביל. חומרים אלה החלו לעורר התרגשות רבה בקהילה הפסיכיאטרית, גם כסוג של טיפול במצבים נפשיים וגם כדרך לקדם את הבנתנו של התודעה האנושית. פסיכונאוטים באים לרוב משני תחומי השימוש הללו, מכיוון שהם בדרך כלל מוצאים הנאה אישית משמעותית בשימוש בפסיכדלים, אך כמו כן רואים בהם דרך לסייע להם בהתמודדות עם בעיות נפשיות אישיות איתם הם מתמודדים, בתקווה לגלות כמה תובנות איתן יוכלו לצמוח ולשתף עם שאר העולם.
למי שמחליט להתנסות בחוויות משנות תודעה הנוצרות על ידי חומרים פסיכדליים יכולות להיות סיבות שונות מאוד לכך. זה נובע מהמודעות הציבורית שברובה שלילית לגבי חומרים אלה, מה שמוביל אנשים לידע שונה ולחוסר ידע לגבי השפעות, סיכונים והיסטוריה של חומרים אלה. כתוצאה מכך, לעיתים קרובות אנשים חווים חוויות שונות מהציפיות שהיו להם, מה שבדרך כלל מרתיע משימוש עתידי, או מפתה אנשים לנסות אותם שוב. עם זאת, לעיתים קרובות נראה כי פסיכונאוטים מוצאים שהטיולים הפסיכדלים שלהם הם בעלי משמעות גדולה יותר מאשר חוויה של רק הנאה כתוצאה משימוש בסמים. זה נובע בדרך כלל בעקבות חלק מהטריפ שמשפיע על אנשים אלה בדרך מיסטית וטרנסצנדנטלית שמובילה לעתים קרובות למימוש אישי משמעותי או להכרה פילוסופית משמעותית. לאחר התפתחות זו אנשים אלה טוענים שהם משתנים לטובה, והם בדרך כלל מבקשים להבין את אופי החוויה שלהם ואת ההבנות שהגיעו ממנה לעומק רב יותר על ידי עיסוק בחוויות פסיכדליות נוספות במהלך חייהם.
ההיסוס לגבי השימוש בחומרים עם השפעות פסיכדליות או בכמיקלים אחרים עבור פסיכונאוטים נובע מכמה מהתכונות הכימיות שלהם כמו גם מההיסטוריה שמאחורי השימוש בהם. רבות מהחומרים האלה הראו פוטנציאל מועט יחסית ליצירת הרגלים או להתמכרות, הן בגלל ההשפעות הביוכימיות בגוף והן בגלל עוצמת החוויה הפסיכדלית הגורמת לעיתים קרובות למשתמשים לבצע הפסקות בין השימושים. מכיוון שחלק מהכימיקלים הללו דומים במבנהם לאלו המעובדים באופן טבעי בגוף האדם, הם נוטים להשפיע באופן מינימלי על הגוף הפיזי, כאשר השפעות לאורך זמן הן כמעט רק פסיכולוגיות באופיין. לפיכך, המסקנה הרווחת בקרב פסיכונאוטים היא כי חומרים אלה הם הרבה יותר בטוחים לצריכה מרוב החומרים האחרים, אם כי ל- MDMA וכמה תרכובות פסיכדליות שפחות נחקרו יש היסטוריה של מסוכנות יותר, במיוחד בשילוב עם חומרים אחרים. השימוש ההיסטורי בחומרים פסיכואקטיביים בטקסים שאמאניים הוא גם סיבה מרכזית לכך שפסיכונאוטים מוצאים יתרונות בשימוש בחומרים אלה. פסיכונאוטים רבים רואים עצמם כ"שמאנים חדשים/טכנו-שאמאנים", מכיוון שהם מאמינים שהם מחפשים את אותן חוויות וידע שנאגר בטקסים במשך אלפי שנות היסטוריה אנושית. אמנם קימות סכנות הכרוכות בצריכת חומרים אלה, אך הסיכון הנמוך ביחס לחומרים אחרים וההיסטוריה של השימוש הטקסי לתועלת קהילתית, משולבים עם ההנאה האישית שחוויות אלה יכולות לגרום, גוברים על חששות אלה עבור משתמשים נלהבים.
צפו בסרט - מולקולת הרוח DMT
Comments