עקבות דגים מאובנות משכתבות את סיפור היציאה מהמים
- גור זיו
- 20 באוק׳
- זמן קריאה 3 דקות
שכחו ממה שלימדו אתכם: הצעד הראשון מהמים ליבשה לא נעשה על ידי החוליה המקשרת המפורסמת! במחצבה בפולין התגלו עקבות מאובנות בנות 395 מיליון שנה - 10 מיליון שנה לפני הופעת האבות המוכרים של כל בעלי החיים היבשתיים. איך זה ייתכן? המדענים מציעים פתרון מדהים: אלו כנראה לא עקבות של דו-חי קדום, אלא של דג ריאות שפיתח "הליכה" על קרקעית הבוץ. גלו איך הסיפור הבלשי הזה של מאובן אחד משנה את כל ציר הזמן האבולוציוני, ומוכיח שהיציאה מהמים הייתה תהליך הדרגתי ואיטי, ולא קפיצה אחת נועזת.
במשך יותר משלושה מיליארד שנים, החיים על פני כדור הארץ היו סיפור ימי בלבד. האוקיינוסים שקקו חיים, מיצורים חד-תאיים זעירים ועד לטורפי-על משוריינים, אך היבשה נותרה שוממה, ממלכה חשופה של סלעים, חול ורוח. ואז, לפני כ-385 מיליון שנה, בתקופה הגיאולוגית המכונה הדבון, החל אחד הפרקים הנועזים והמשמעותיים ביותר בתולדות האבולוציה. יצור חסר פחד, חלוץ אמיתי, העז לעשות את הבלתי ייאמן: הוא יצא מהמים. המהלך הזה, היציאה מהסביבה המוכרת והבטוחה אל עולם יבש ועוין, היה קפיצה אבולוציונית אדירה שהובילה בסופו של דבר להופעתם של כל בעלי החיים היבשתיים, כולל הדינוזאורים, היונקים, ובסופו של דבר, אנחנו.
במשך עשרות שנים, סיפור המעבר הזה נראה ברור למדי, מבוסס על שלדים מאובנים של יצורים מפורסמים כמו הטיקטאליק, שנחשב עד אז לחוליה המקשרת המוכרת והשלמה ביותר בין דג לדו-חי. אך כמו בסיפור בלשי טוב, לפעמים ראיה אחת קטנה, עקבה בוץ שהתאבנה, יכולה להפוך את כל התמונה על פיה. תגלית חדשה של עקבות מאובנות מאתגרת את ציר הזמן המוכר ומרמזת שהצעדים הראשונים אל מחוץ למים החלו הרבה יותר מוקדם, ונעשו על ידי יצור מפתיע שלא חשבנו שהיה מסוגל לכך.
הסיפור שלנו מתחיל לא במים, אלא במחצבה בפולין. צוות חוקרים בראשות הפלאונטולוג גז'גוז' נידז'ווידזקי (Grzegorz Niedzwiedzki) בחן שכבות סלע עתיקות כאשר נתקל במשהו יוצא דופן: משטחי אבן שהיו מכוסים במה שנראה בבירור כמסלולי הליכה של בעל חיים בעל ארבע רגליים. העקבות היו ברורות, והראו סימנים של כפות רגליים ואצבעות. על פי כל הסימנים, אלו היו עקבות של טטרפוד - קבוצת בעלי החיים הכוללת את כל בעלי החוליות בעלי ארבע גפיים. הבעיה הייתה גילן של העקבות. תיארוך הסלעים קבע שהן בנות 395 מיליון שנה - כ-10 מיליון שנים לפני הופעתו של הטיקטאליק, שנחשב לאב הקדמון של כל הטטרפודים. התגלית הזו יצרה פרדוקס בזמן: כיצד יצור יכול להשאיר עקבות מיליוני שנים לפני שאבותיו בכלל התפתחו? זה היה כמו למצוא סמארטפון בקבר מצרי עתיק.
הממצא עורר סערה בקהילה המדעית. חוקרים רבים היו סקפטיים, והציעו שהעקבות אולי אינן עקבות כלל, או שהתיארוך שגוי. אך ניתוח מדוקדק שלל את האפשרויות הללו. העקבות היו אמיתיות, והתיארוך היה מוצק. הפתרון לתעלומה, כפי שמציע מאמר עדכני בכתב העת Science, עשוי להיות נועז עוד יותר: אולי אלו כלל לא עקבות של טטרפוד. אולי היצור שהשאיר אותן לא היה חלוץ יבשתי אמיתי, אלא דג שהתנסה ב"הליכה". החשוד העיקרי: דג ריאות קדום. דגי הריאות הם קבוצה עתיקה של דגים שקיימת עד היום, ויש להם תכונה מופלאה: בנוסף לזימים, יש להם ריאה פרימיטיבית המאפשרת להם לנשום אוויר. תכונה זו מאפשרת להם לשרוד בתקופות יובש על ידי התחפרות בבוץ. בנוסף, יש להם סנפירים בשרניים וחזקים, שבהם הם משתמשים כדי לדחוף את עצמם על קרקעית הנהר או הביצה.
צוות החוקרים בחן מחדש את העקבות המאובנות לאור האפשרות החדשה. הם השוו אותן לעקבות שמייצרים דגי ריאות מודרניים, וגילו דמיון מדהים. לדברי החוקרים, בעוד שהעקבות נראות במבט ראשון כבעלות "אצבעות", ניתוח מדוקדק מראה שייתכן כי אלו סימנים שהשאירו קרני הסנפירים הגמישות של דג גדול שדחף את עצמו קדימה על הבוץ הרך. מסקנתם היא שייתכן כי מה שאנו רואים אינו טטרפוד שהולך על היבשה, אלא דג ריאות גדול ש"הולך" על קרקעית של לגונה רדודה או מישור הצפה. זוהי התנהגות המהווה שלב ביניים קריטי, "קדם-התאמה" שהכשירה את הקרקע ליציאה האמיתית מהמים מיליוני שנים מאוחר יותר.
התובנה הזו משנה את הסיפור האבולוציוני באופן דרמטי. כפי שמסביר מייקל קואטס (Michael Coates), פלאונטולוג מאוניברסיטת שיקגו שלא היה מעורב ישירות במחקר, אם הפרשנות הזו נכונה, הרי שהיא מראה שהתנהגויות דמויות-הליכה לא "הומצאו" על ידי הטטרפודים הראשונים. לדבריו, הן התפתחו קודם לכן בקרב קרובי משפחתם הדגים, כדרך להתמודד עם סביבות מים רדודים ומורכבות. התמונה החדשה היא לא של קפיצה אבולוציונית אחת גדולה, אלא של תהליך הדרגתי שבו יכולות שונות התפתחו בקרב קבוצות שונות במקביל. דגי הריאות התנסו בהליכה, בעוד שבני דודים אחרים כמו הטיקטאליק פיתחו במקביל גפיים דמויות-רגליים וצוואר גמיש. בסופו של דבר, היה זה השילוב של כל החידושים הללו בקו אבולוציוני אחד שהוביל להצלחה המסחררת של הטטרפודים.
המחקר הזה הוא דוגמה יפהפייה לאופן שבו המדע פועל. הוא מזכיר לנו שהסיפורים שאנו מספרים על העבר לעולם אינם סופיים. הם תמיד נתונים לשינוי, תלויים בראיה הבאה שתתגלה, במאובן הבודד שיאתגר את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים. העקבות הקטנות שהתאבנו בבוץ הפולני לפני כמעט 400 מיליון שנה הן יותר מסתם סימנים בסלע. הן הצצה נדירה לרגע של התלבטות אבולוציונית, לרגע שבו דג אחד, אולי במקרה, דחף את עצמו קדימה והשאיר מאחוריו לא רק עקבה, אלא את הרמז הראשון לעתיד שבו צאצאיו הרחוקים ישלטו ביבשה.
המחקר:
תגובות