ענן גז עצום ש"זוהר בחושך" התגלה ממש קרוב לכדור הארץ – ולא שמנו לב אליו עד עכשיו
- גור זיו
- לפני 7 ימים
- זמן קריאה 3 דקות
עודכן: לפני 3 ימים
אחד מהמבנים הגדולים ביותר בשמיים - מנקודת המבט שלנו - התגלה רק לאחרונה. זהו ענן גז מולקולרי ענק של מימן, שעשוי בעתיד להתכווץ ולהפוך לכוכבים. עם זאת, מכיוון שהאור שלו ניתן לזיהוי רק בחלק צר של הספקטרום האלקטרומגנטי, כל מסתו העצומה נותרה עד כה בלתי נראית.
המפץ הגדול הותיר אחריו כמויות אדירות של מימן. במקומות שבהם העננים היו צפופים במיוחד, כוח הכבידה גרם להצטברות החומר, שהובילה להיווצרות כוכבים. מותם של הכוכבים הללו פיזר עננים דלילים יותר, שהכילו גם יסודות אחרים. כיום, רוב המימן הראשוני בשביל החלב כבר הפך לכוכבים או שהוא מפוזר בהילה הגלקטית בצפיפות נמוכה מדי להיווצרות כוכבים.
חלק מהחומר שלא הפך לכוכבים שוכן באזורים היוצרים כוכבים, כמו ערפילית אוריון, שנחשבה עד כה לענן המולקולרי הקרוב ביותר אלינו, שם הכוכבים הראשונים מאירים את שארית הגז. אך כעת גילו האסטרונומים ענן קרוב הרבה יותר, לו נתנו את השם איאוס (Eos). איאוס צפוף בהרבה מההילה הגלקטית, אך הרבה פחות מהערפילית של אוריון, ולכן בעוד שהוא עשוי בעתיד ליצור כוכבים, זה יקרה רק בעוד זמן רב. שמו של הענן נלקח מאלת השחר היוונית, אך אולי ראוי יותר להשוות אותו לחשכת הלילה שלפני השחר.
מה שחסר לאיאוס בצפיפות, הוא מפצה עליו בגודל: הוא משתרע על פני עד 80 שנות אור, ומכיל בין 2,000 ל-8,500 מסות שמש, תלוי בשיטת ההערכה, מתוכו רק 44 מסות שמש הן אבק. במרחק של 300 שנות אור בלבד, בקצה ה"בועה המקומית", הוא הרבה יותר קרוב מכל אזור יצירת כוכבים אחר, ובמונחים גלקטיים מדובר בשכונה שלנו. לשם השוואה, הוא קרוב יותר מהכוכבים המפורסמים ביטלג'וז ואנטארס. צורת הסהר שלו משתרעת על פני 25 מעלות שמיים, רק שביל החלב עצמו תופס שטח זוויתי גדול יותר בין המבנים שזוהו.
מימן מולקולרי קשה מאד לאיתור בהיעדר כוכבים סמוכים שמחממים אותו. בדרך כלל, גזי מימן מלווים באבק או בגזים אחרים, וגילויים נעשה באמצעות גלי רדיו או קרינת אינפרה-אדום, שמגלים את נוכחותו של פחמן חד-חמצני. אולם במקרה של איאוס, גם ללא כוכבים סמוכים, נפלטת קרינה מסוימת בתחום האולטרה-סגול הקיצוני, חלק מהספקטרום שנחקר מעט מאד בעבר, בעיקר בקצוות הענן, שם הגז התחמם.
החום הזה מעלה אפשרות שבמקום להוליד כוכבים משלו, איאוס יתאדה בהשפעת קרינה מכוכבים סמוכים. לפי ההערכות, ייתכן שהגז יתפזר ברחבי הגלקסיה תוך 6 מיליון שנים במקום לקרוס ולהפוך לכוכבים, אך גם החוקרים מודים שכוחות מנוגדים יוצרים כאן מאבק צמוד.
"זהו הענן המולקולרי הראשון שהתגלה אי פעם באמצעות תצפית ישירה בקרינת פלואורסצנציה של מימן מולקולרי באולטרה-סגול קיצוני", אמרה ד"ר בלקסלי בורהארט (Blakesley Burkhart) מאוניברסיטת ראטגרס בהצהרה. "הנתונים הראו מולקולות מימן זוהרות שהתגלו באמצעות פלואורסצנציה באולטרה-סגול קיצוני. הענן הזה פשוט זוהר בחושך".
התצפיות בוצעו באמצעות ספקטרוגרף ייחודי המותאם לחלק זה של הספקטרום, שעל הלוויין הדרום-קוריאני STSAT-1. הנתונים מסקר שבוצע באמצעות הלוויין על פני 70 אחוז מהשמיים שוחרר ב-2023, ובורהארט הייתה הראשונה לזהות בו עדויות לקיומו של איאוס. מכיוון שאיאוס דל מאד באבק ובפחמן חד-חמצני, סקרים קודמים של השמיים פספסו אותו.
"זה פותח אפשרויות חדשות לחקר היקום המולקולרי", הוסיפה בורהארט. "כאשר הייתי תלמידת מחקר, לימדו אותנו שלא ניתן לצפות ישירות במימן מולקולרי בקלות", אמרה ד"ר תאווישה דרמהווארדנה (Thavisha Dharmawardena) מאוניברסיטת ניו יורק. "זה מטורף שאנחנו מצליחים לראות את הענן הזה בנתונים שבכלל לא ציפינו שיגלו אותו".
"השימוש בטכניקת פלואורסצנציה באולטרה-סגול קיצוני עשוי לשכתב את הבנתנו את המדיום הבין-כוכבי", הוסיפה דרמהווארדנה, "ולחשוף עננים נסתרים ברחבי הגלקסיה ואפילו עד גבולות השחר הקוסמי". בורהארט היא גם מחברת מאמר שנמצא כעת בביקורת עמיתים, בו היא מדווחת על גילוי המימן המולקולרי המרוחק ביותר שנצפה אי פעם, שהתגלתה באמצעות טלסקופ החלל ג'יימס ווב (JWST), והיא מקווה לבצע חיפוש נרחב יותר אחר מימן מולקולרי ברחבי השמיים.
מקורות:
קטעים מהמחקר- A nearby dark molecular cloud in the Local Bubble revealed via H2 fluorescence מאת Nature Astronomy.
קטעים מ- There’s An Enormous "Glow In The Dark" Cloud Of Gas We Never Noticed Remarkably Close To Earth מאת IFLScience שנכתב ע"י: Stephen Luntz.
קטעים מ- A vast molecular cloud, long invisible, is discovered near our solar system מאת phys.org שנכתב ע"י: Rutgers University.
Comments