top of page

עולם המתים של דולמן דה סוטו (ספרד)

מקור: Bradshaw Foundation


מסורת קבר המעבר (Passage grave) היא אחד מסגנונות הקבורה העיקריים של אירופה הנאוליתית. הסגנון הארכיטקטוני הוא בעצם מערה שנבנתה באופן מלאכותי הכוללת כניסה או חזית ומעבר ארוך המוביל לחדר קבורה מעגלי או אובלי. המעבר והחדר מכוסים בדרך כלל באבני קירוי מסיביות. אלמנטים אלה מכוסים על ידי תלולית גל-עד ולעיתים אדמה (או שילוב של השניים). האלמנטים של הכניסה, המעבר והחדר בנויים באמצעות סלעי בולדר גדולים, המכונים זקיפים (Uprights), שלעתים חצובים במכוון כך שיתאימו לחלל מסוים בתוך המונומנט.

דולמן דה סוטו ממבט על

רוב המונומנטים בסגנון הזה נמצאים במערב אירופה האטלנטית, מחצי האי האיברי בדרום ועד דרום שוודיה ודנמרק בצפון ונראה שהם היו בשימוש בין האלף ה-5 לאלף ה-2 לפנה"ס. במהלך תקופה של 3000 שנים אלו מתרחשים שינויים אִידְיוֹסִינְקְרָטִים (ייחודיים) רבים בארכיטקטורה ובפרקטיקות הקבורה, אחד מהם הוא שילוב של אומנות סלע חרוטה וצבועה.


בין השנים 2016 ל-2017 ובמסגרת פרויקט במימון 'חונטה דה אנדלוסיה' (Junta de Andalucía), הוזמן צוות פורטוגלי-ספרדי-בריטי לתעד את אומנות הסלע בתוך קבר המעבר דולמן דה סוטו (Dolmen de Soto) באנדלוסיה. תוך שימוש במגוון טכניקות מדעיות מודרניות של תיעוד ודגימה, חשף הפרויקט חלון ייחודי אל הפולחן הפרהיסטורי של המונומנט ועברו הסמלי.


לעתים קרובות קשה לאתר את מקורות בניית הקברים הניאוליתיים באירופה הים תיכונית. אנו יודעים כי המהפכה הניאוליתית התרחשה במה שמכונה 'הסהר הפורה' (צפון ישראל, סוריה וטורקיה), בסביבות 10,000 לפנה"ס, אך הבנת ההתפתחות, אריכיטקטורת הקברים ואופן התפשטותם ברחבי אירופה עדיין לא ברורה. אנו יודעים שבמהלך האלף ה-4 וה-5 לפנה"ס מבנה קברי המעבר הפך לסגנון ארכיטקטוני דומיננטי וכנראה היה פיתוח של סגנון מזרח תיכוני קודם. הרעיון של לבנות 'בית' למתים נראה כמנהג ניאוליתי קלאסי.


ארכיטקטורת קבר המעבר הגנרית כוללת תל עגול עם כניסה או חזית המובילים בדרך כלל למעבר ארוך שמיושר לכיוון מזרח-מערב בערך, כנראה מהבנה של זריחת ושקיעת השמש בתקופות מסוימות של השנה [החקלאית]. המעבר בדרך כלל מתמזג או מתחבר עם תא מוגדר; שני האלמנטים עשויים מאבנים ניצבות ולוחות קירוי אבן. במקרה של דולמן דה סוטו נראה כי המעבר / החדר יוצרים דרך רציפה ההופכת צרה יותר באמצע הדרך לאורך הגלריה לכיוון הכניסה. נראה כי ההיצרות מכוונת, ומגבילה את הראות מאזור הכניסה לחדר. אלמנטים ארכיטקטונים אחרים כמו משקופי אבן, ספים ועמודי אבן הגבילו עוד יותר את הראות.

המעבר בדולמן דה סוטו / Ángel M. Felicísimo

בשלב מסוים, במהלך הבנייה, או ככל הנראה בעת השימוש, זקיפי אבן שונים במעבר ובחדר עוטרו באמנות מגליתית חרוטה ולוו בתמונות סכמטיות מצוירות. באופן מקרי, כמה קברים באזור המעבר והחדר אותרו ליד אבנים דקורטיביות אלה.


תחילת המסורת

נראה כי מסורת קבר המעבר התפתחה במקור בחצי האי האיברי, ובסופו של דבר היוותה חלק ממכלול ניאוליתי שכלל סט של חפצי קבר ייחודיים (כלי חרס וחפצי אבן) ואז עברה צפונה, והעבירה את הסגנון הארכיטקטוני לרוב אזורי הליבה של אירופה האטלנטית, כולל פורטוגל, צפון-מערב ספרד, בריטני, איי התעלה, דרום-מזרח אירלנד, דרום סקנדינביה, ובמידה מוגבלת, קו החוף הצפון-מערבי של האיים הבריטיים (בפרט צפון ויילס, צפון מערב אנגליה, מערב סקוטלנד ואורקני). אף על פי שקברי המעבר שונים בגודלם ולפעמים במיקומם בנוף, כולם נבנו באמצעות מערכת אלמנטים ארכיטקטוניים כלליים הכוללת תלולית עגולה ובה מעבר אבן וחדר שהגישה אליו היא דרך כניסה וחזית. הכניסה נקבעה בדרך כלל בחלקו המזרחי של התל והחלק האחורי של החדר במערב.

מפה המציגה את תנועת מסורת קברי המעבר והאמנות הנלווית אליה / Bradshaw Foundation

נראה שמסורת קברי המעבר בחלק זה של חצי האי האיברי מתעוררת בסביבות האלף ה-4 לפנה"ס. הרעיון העיצובי של תל מעגלי הוא ככל הנראה תוצאה של רעיונות ארכיטקטוניים שנוצרו סביב מושגים של מחזורי שמיים או חיים / מוות; יכול להיות שהמעגליות של התל ייצגה את מעגל החיים שבו נולדים, חיים, מתים ונולדים מחדש. המונומנט היה גם דרך לכבד את המתים וגם לשליטה בקהילות באמצעות גישה מוגבלת לאנשי הקהילה שלא היו חלק מאליטה שלטונית. נראה כי רעיון ארכיטקטוני זה לבניית מונומנטים, יחד עם מנהגי קבורה אידיוסינקרטיים והבדלים סביבתיים של קבורה, היה בשימוש במשך 2000 שנה לפחות, ולאורך הזמן מסורת קבר המעבר משתנה במידה ניכרת, בסגנון, במורפולוגיה, בגודל וכנראה בשימוש.


מחקר דולמן דה סוטו

העניין הארכיאולוגי בדולמן