סודות האבקה הלבנה - 'mfkzt' - זהב מונאטומי

עודכן: 29 באפר׳ 2021

במהלך המאה האחרונה, ובמיוחד מאז ימיו של אלברט איינשטיין, מדענים חיפשו אחר הגביע הקדוש של הפיזיקה המודרנית, אותו הם מסווגים כתאוריה מאוחדת של הכל. זה הוביל לכמה תגליות מדהימות והופעתה של שפה חדשה לגמרי, הכוללת על-מיתר, קווארקים ומוליכות-על, יחד עם מודעות למישורי קיום לא ידועים עד כה מעבר למרחב-זמן המוכר שלנו.


בתחום מכניקת הקוונטים, מדענים אישרו לאחרונה שחומר אכן יכול להיות בשני מקומות בו זמנית. כיום כבר מבוסס כי באמצעות שזירה קוונטית ניתן לחבר חלקיקים מופרדים במרחק של מיליוני שנות אור ללא מגע פיזי. כעת ניתן לתמרן את המרחב-זמן; טלפורטציה הופכת למציאות; חומר עמיד לכבידה הוכרז עבור תחבורה אווירית ומדע וירטואלי הביא להבנה רבה יותר של סביבות רב-ממדיות.


כשדיבר על תכונות הזהב המונאטומי (monatomic gold) ופלטינה בספרו "Genesis of the Grail Kings", העיר הסופר לורנס גרדנר (Laurence Gardner) שלא יעבור זמן רב עד שיוכרז על הפוטנציאל של מתכות אצילות אלה לתאי דלק ידידותיים לסביבה. אלה, יחליפו דלקים מאובנים לתחבורה ולמטרות מעשיות אחרות. במקביל, הוא נגע בשימוש העתידי שלהם בזירה הרפואית, במיוחד בתחום הטיפול בסרטן. ובעיקר, הוא בדק את התכונות המתנגדות לכוח הכבידה של חומרים אקזוטיים אלה, חומרי אבקה לבנה, ויכולותיהם להולכת-על ולכיפוף ממשי של המרחב-זמן.

העובדה המדהימה באמת לגבי האבקה הלבנה האניגמטית של זהב ופלטינה בספין גבוה היא שזו לא ממש תגלית חדשה. המסופוטמים הקדומים כינו אותה 'שם-אן-נה' והמצרים תיארו אותה כ-'mfkzt', אנשי אלכסנדריה העריצו אותו כמתנה מגן העדן, ומאוחר יותר אלכימאים כמו ניקולא פלאמל כינו אותה אבן החכמים.


בכל שלבי ההיסטוריה של "אבקת ההקרנה" ("powder of projection") היא נחשבה כחומר שיש לו כוח לוויטציה, התמרה וטלפורטציה יוצא דופן. נאמר שהוא מפיק אור מסנוור וקרניים קטלניות, ובו בזמן הוא מפתח לאריכות חיים פיזית פעילה. בעולם של ימינו, המכון למחקרים מתקדמים בטקסס (Institute for Advanced Studies) תיאר את החומר כ"חומר אקזוטי", והמרכז למחקר מתקדם באילינוי (Center for Advanced Study) טען כי מוליכות-העל שלו (אחד המאפיינים העיקריים שלו) הוא "המאפיין הפיזיקלי המדהים ביותר ביקום".


עם זאת, ברור מהעדויות המתועדות של העת העתיקה, שהתכונות של מוליכות-על והתנגדות לכוח הכבידה היו ידועות, גם אם לא מובנות, בעולם רחוק של לוויטציה כוהנית, תקשורת אלוהית, והעוצמה הפנומנלית של 'האלקטריקוס' (electrikus). במיתולוגיה היוונית החיפוש אחר סוד החומר הזה היה לב האגדה של גיזת הזהב, ואילו במונחים מקראיים זה היה התחום המיסטי של ארון הברית - שהוציא משה מסיני, ולימים שוכן בבית המקדש בירושלים.

ללא קשר לכל אלה, התיעוד ההיסטורי המוקדם ביותר של אבקת 'mfkzt' כנראה מספר יותר מכולם. הוא מופיע במסווה מאוד ספציפי בטקסטים של הפירמידה המצרית - כתבי קודש המעטרים את פירמידת הקבר מהשושלת החמישית של פרעה יונס בסקארה. כאן מתואר המקום שבו נאמר שהמלך חי לנצח עם האלים, והוא נקרא 'שדה של mfkzt' - מקום שמימי הקשור למימד אחר הנקרא ממלכת הקדושים.

עוגות לחם חרוטיות בציורי הקיר בסרביט

בהתחשב בזה שלתהליכים מסתוריים הנוגעים לזהב יש טבעת אלכימית סביבם, ומכיוון ש"אבקת ההקרנה" המונאטומית (למרות שהיא עשויה ממתכות אצילות) מסווגת כ"אבן", הבה נבחן את כתביו של האלכימאי מהמאה ה-17 אירניאוס פילאלתאס (Eirenaeus Philalethes). הפילוסוף הבריטי הידוע הזה, שנערץ על ידי אייזיק ניוטון, רוברט בויל, אליאס אשמול ועמיתים אחרים מהחברה המלכותית של ימיו, הפיק עבודה בשנת 1667 שכותרתה 'סודות נחשפים' ('Secrets Revealed'). בחיבור זה הוא דן באופיה של אבן החכמים, שנהוג היה לחשוב שהיא הופכת מתכת בסיסית לזהב. כשהוא מכניס סדר לדברים, פילאלתאס הצביע על כך שהאבן עצמה עשויה זהב, וכי אמנות הפילוסופים הייתה בשכלול התהליך הזה. הוא קבע: "האבן שלנו אינה אלא זהב המתומצת ברמה הגבוהה ביותר של טוהר וקיבוע עדין... הזהב שלנו, כבר לא גס, הוא המטרה הסופית של הטבע".


בחיבור אחר שכותרתו 'מדריך קצר לרובי השמימי' ('A Brief Guide to the Celestial Ruby'), פילאלתאס הכריז: "זה נקרא אבן מכוח אופיו הקבוע; הוא מתנגד לפעולת האש בהצלחה כמו כל אבן. בזנים זה זהב, טהור יותר מהטהור ביותר; הוא קבוע ובלתי דליק כמו אבן, אך מראהו הוא של אבקה דקה מאד".


קצת קודם לכן, במאה ה-15, כתב הכימאי הצרפתי ניקולא פלאמל בעדותו האחרונה, מיום ה-22 בנובמבר 1416, שכאשר המתכת האצילית התייבשה ועוכלה באופן מושלם, היא יצרה "אבקת זהב" דקה, שהיא אבן החכמים.


כשחוזרים למצרים העתיקה, אנו מוצאים אזכורים נוספים ל'mfkzt' במקומות קדושים שונים. אחד מאלה מתייחס לאוצרותיו של פרעה תחותמס השלישי, כפי שמופיע בתבליט במקדש של כרנכ. בחלק המתכות ישנם מספר עצמים בצורת חרוט. הם מוסברים כעשויים מזהב, אך נושאים את התיאור המוזר למדי, "לחם לבן".

אוצרות תחותמס השלישי המוצגים על קיר מקדש כרנכ, חרוטי האבקה מסומנים בצהוב / העתק שבוצע ע"י עמנואל וליקובסקי

זה היה בכרנכ, שם, בשנת 1450 לפנה"ס, ייסד תחותמס השלישי את ארגון אחווה המטלורגית שלו של אומנים מאסטרים, עם 39 חברים במועצה העליונה. הם נקראו האחווה הלבנה הגדולה (Great White Brotherhood) - שם שנאמר שנגזר מעיסוקם באבקת הקרנה לבנה מסתורית.


האבקה מופיעה שוב במסמך מאלכסנדריה בשם Alexandri Magni iter ad Paradisum. זה היה משל ישן על מסעו של אלכסנדר הגדול לגן עדן - ממלכתו של אהורא מזדא, אל האור הפרסי. האזכור כולל את אבן גן העדן המכושפת, שהייתה בעלת תכונות קסם רבות ונאמר שהיא עולה במשקלה על כמות הזהב שלה, אם כי כאשר היא הופכת לאבקה, אפילו נוצה יכולה להטות את הכף נגדה.


הקשר בין האבקה לאור התגלה שוב על ידי הארכיאולוג סר פלינדרס פיטרי בשנת 1904. כשהוא חוקר את המדבר ההררי בסיני עבור הקרן לחקר מצרים, גילה מקדש מצרי לא ידוע עד אז על פסגת הר סרביט (הידוע יותר בשם הר חורב, מהאזכור המקראי של משה וארון הברית). כאן בקומפלקס האולמות והמקדשים היו מספר רב של כתובות המתייחסות ל'mfkzt', בליווי מגוון הירוגליפים של אור. כמו כן, בהתאם לתבליטי כרנכ, הוצגו עוגות לחם חרוטיות בציורי הקיר בסרביט. אחד מאלה היה ייצוג של תחותמס הרביעי בנוכחות האלה חתחור. לפניו נצבו שני דוכני מנחה עם פרחי לוטוס ומאחוריו אדם הנושא חפץ חרוטי המתואר כ"לחם לבן".

מימין הר סרביט בסיני, משמאל שרידי המקדש המצרי על פסגת ההר

תבליט נוסף מציג את הפקיד הבכיר, סובכחוטפ (Sobekhotep), כשהוא מציג כיכר חרוטית בפני פרעה אמנחותפ השלישי. אולם סובכחוטפ מתואר כ"מי שהביא את האבן האצילית והיקרה להוד מלכותו" - והוא מכונה "הגדול הממונה על סודות בית הזהב".


בכל המקרים בהם אבקת ההקרנה 'mfkzt' קשורה לזהב, לחם ואור, ומסווגת כ'אבן', היא קשורה גם לאש. באופן מעניין דברים אלה מובאים כולם יחד בספר איוב ​​הקובע:

"אֶרֶץ--מִמֶּנָּה יֵצֵא-לָחֶם; וְתַחְתֶּיהָ, נֶהְפַּךְ כְּמוֹ-אֵשׁ. מְקוֹם-סַפִּיר אֲבָנֶיהָ; וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ."

(איוב כח פסוקים ה-ו)


טקסט מקראי אחר, מתוך ספר שמות, דן גם הוא בצירוף המסתורי הזה - אך בצורה שמתקרבת צעד אחד קדימה לקונוטציה 'לחם' על ידי תיאור האבקה הלבנה כסוג של אוכל. זה מופיע בסיפורם של משה ובני ישראל בהר חורב בסיני, כאשר משה מוטרד לגלות שאחיו אהרון אסף את טבעות הזהב מבני ישראל וחישל מהם עגל זהב כאליל פולחני. האזכור מספר שמשה לקח את עגל הזהב, שרף אותו באש, הפך אותו לאבקה, ערבב אותה במים והשקה בהם את בני ישראל:

"וַיִּקַּח אֶת-הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ, וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ, וַיִּטְחַן, עַד אֲשֶׁר-דָּק; וַיִּזֶר עַל-פְּנֵי הַמַּיִם, וַיַּשְׁקְ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל."

(שמות לב פסוק כ)


הסיפור הזה כבר מזמן מבלבל תיאולוגים מכיוון שחימום או שריפת זהב באש, כמובן, אינו מייצר אבקה, הוא מייצר זהב מותך. בהמשך הסיפור מוסבר שאפשר לנגב את האבקה העדינה עם לבונה ולהפוך אותה לעוגת לחם, שנקרא במקרא "לחם פנים".


כל זה מעורבב ומתערבב באיזכורים של אש על ההר, ובחשיבותו המפורשת של ארון הברית - התיבה המוזהבת ששלחה חצי ברק קטלניים מבין כנפי הכרובים על כפורת הארון. בפרשת תרומה מתואר כי מעל ארון-הקודש ועל שלחן לחם-הפנים נעשה "זֵר זָהָב סָבִיב", אם ארון הברית היה בנוי בצורת תיבת עץ מלבנית המצופה זהב מבפנים ומחוץ, הרי הפירוש המתבקש של המונח "זֵר זהב סביב" הוא מעין "פס זהב מעובד, יצוק או רקוע, המחובר לקצה העליון של דפנות התיבה".

<