סג'סטה (או אג'סטה), שנמצאת בפינה הצפון-מערבית של סיציליה, הייתה עיר מסחר חשובה מהמאה ה-7 לפנה"ס ואילך. ממוקמת על המדרונות המיטביים מבחינה אסטרטגית של הר ברברו (Mt. Barbaro), אך עדיין קרובה מספיק לחוף כדי לתמוך בנמל מסחר, סג'סטה ביססה את עצמה כעיר האזורית החשובה ביותר של האלימי שהיו עם שבטי קדום שאכלס את החלק המערבי של סיציליה בתקופת הברונזה ובתקופה הקלאסית.
משגשגת במאה ה-5 לפנה"ס, סג'סטה המשיכה להחזיק סטטוס חשוב כמרכז מסחר גם בתקופה ההלניסטית והרומית. כיום, באתר יש שניים מהמונומנטים הקלאסיים השמורים ביותר בעולם והם עדות מרשימה לשגשוגה של סג'סטה - מקדש דורי מהמאה ה-5 לפנה"ס, שלפחות מבחינה חיצונית, הוא שלם למדי ושמור היטב ובאותה מידה גם התיאטרון מהמאה ה-3 עד ה-2 לפנה"ס המספק לקהל שלו נוף מדהים לעבר מפרץ קסטלמארה (Gulf of Castellamare) הסמוך.
אחד הסמלים המזוהים לעתים קרובות עם סג'סטה הוא כלב, הנראה, למשל, על מטבעות מהמאה ה-4 לפנה"ס. בעל החיים עשוי להתייחס למיתוס המכונן המתאר כלב כהאנשה של אל הנהר קרימיסוס (Crimisus). הוא זה שהתאהב בנימפה מקומית (אג'סטה), ולצאצאם המשותף, אגסטו, יוחס ייסוד העיר. במיתולוגיה הרומית אשר ביקשה לקשר את סג'סטה עם מוצאה הרומי העתיק, הגיבור הטרויאני איניאס עצר בסיציליה במהלך נדודיו הארוכים מטרויה ליעדו הסופי איטליה ולייסוד רומא. איניאס, אז, לפי ורגיליוס, מייסד את אסטה (לימים הפכה לסג'סטה). איניאס הנמלט מטרויה מתואר על מטבעות ברונזה מסג'סטה שהוטבעו בתקופת שלטונו של אוגוסטוס.
בגרסה נוספת של האירועים המיתיים סביב ייסוד העיר, הדמות הראשית היא אג'סטו (או אסטה), שנולד בסיציליה לאם טרויאנית. אג'סטו חזר לטרויה כשהיה מבוגר, אך בעקבות פירוק העיר במלחמת טרויה, הוא וקבוצת ניצולים חזרו לסיציליה. אגסטו התבסס בתחילה באריצ׳ה (Erice), ומאוחר יותר עבר והקים עיר חדשה בסג'סטה.
על פי תוקידידס ב"תולדות המלחמה הפלופונסית", אג'סטה (Egesta) ואריקס (Eryx) הסמוכה נוסדו על ידי קולוניסטים מטרויה שהגיעו מתישהו באלף השני לפנה"ס ואשר קראו לעצמם האלימי ודיברו בשפה שלהם - אלימית - ומאוחר יותר גם יוונית. קולוניסטים מוקדמים אפשריים נוספים כוללים אנשים מליגוריה בצפון איטליה ופוליה בדרום היבשת האיטלקית.
מהמאה ה-7 לפנה"ס הפכה סג'סטה, אם להשתמש בשמה הלטיני המוכר יותר, לפוליס או עיר-מדינה יוונית מבוססת ולבירה הפוליטית האזורית. המסחר פרח, הארכיטקטורה הדורית מיוון הוטמעה, היה צבא עצמאי ואפילו מטבעה. אמפוריום (Emporium) על החוף איפשר סחר ויצוא של מוצרים מתוצרת מקומית כמו יין, תירס, צמר, אגוזי מלך, עץ וזיתים. עם זאת, לא הכל היה חלק עבור סג'סטה. בניית חומות ביצור מעידה על איום משמעותי מצד ערי מדינה אויבות ובין 580 ל-576 לפנה"ס, היריבות עם סלינוס (Selinus) בחוף הדרומי של האי הפכה לבסוף למלחמה.
באמצע המאה ה-5 לפנה"ס הגיעה סג'סטה לשיא שגשוגה וחשיבותה. זה הביא עמו קץ ליחסי הידידות שנרקמו לבסוף עם סלינוס, סביב 458 לפנה"ס, והסכם לשיתוף פעולה הדדי עם אתונה. בשנת 416 לפנה"ס יריבות עם סלינוס הביאה למלחמה נוספת ואתונה נקראה (ובאה) להעניק סיוע צבאי. בנוסף לתמריץ כספי, האיום של פוליס החוף המזרחי סירקוזה ששלטה על סיציליה והפכה לבת ברית חזקה עוד יותר של ספרטה - האויבת הוותיקה של אתונה - היה טיעון נוסף ששימש כדי לעודד את אתונה להגדיל את תחום ההשפעה שלה.
באביב 415 לפנה"ס, אתונה נענתה לבקשתה של סג'סטה בשליחת המצביא אלקיביאדס וצי של 60 ספינות. עם זאת, העזרה מעולם לא הגיעה, מכיוון שהצי הופנה מחדש למלחמה הרסנית ישירות נגד סירקוזה כאשר סג'סטה אף שלחה 300 פרשים לתמיכה. סירקוזה הייתה העיר החזקה ביותר בסיציליה ובעלת בריתה של סלינוס, ואולי התבוסה שלה היא שהניעה באמת את ההתעניינות האתונאית בסיציליה.
בעקבות התבוסה האתונאית וכאסטרטגיה חלופית לשימור עצמי, סג'סטה פנתה לקרתגו, אך התגובה הייתה מעורפלת - סלינוס נכבשה בשנת 409 לפנה"ס אך הקרתגים, להוטים לשמור על אחיזתם בסחר בים התיכון, נטעו את עצמם בתקיפות כאדונים של מערב סיציליה והקימו חיל מצב בסג'סטה. בשנת 405 לפנה"ס נחתם הסכם בין סירקוזה לקרתגו לחלוקת האי בין שני הכוחות הדומיננטיים הללו.
המצב החמיר עוד יותר עבור סג'סטה כאשר העריץ הסירקוזי אגתוקלס פשט על העיר בשנת 307 לפנה"ס. שינוי שמה של העיירה לדיאופוליס (Diceopolis) היתה אחת ההשפלות הפחות קשות שהאוכלוסייה המקומית נאלצה לסבול תחת השליט האכזר הזה. עם זאת, האדון החדש לא היה שליט במשך זמן רב, שכן קרתגו החזירה במהירות את השליטה על האזור. עם המלחמה הפונית הראשונה (264-241 לפנה"ס), סג'סטה שוב הסתבכה בפוליטיקה אזורית מרה והשלטון שוב החליף ידיים, כך שעד 210 לפנה"ס כל סיציליה הפכה למחוז של האדונים החדשים של הים התיכון: הרומאים.
תחת השלטון הרומי סג'סטה נהנתה שוב מתקופת שגשוג. העיר הרחיבה את שטחה וקיבלה, בשנת 225 לפנה"ס, מעמד של civitas immunis et libera (עיר חופשייה), מה שהביא להפחתת מסים ולהרחבה של האוטונומיה הפוליטית. אינדיקטורים של חזרה זו לזמנים הטובים במאה ה-2 לפנה"ס הם התיאטרון, האגורה (מקום כינוס), הבולוטריון (מקום מושבה של מועצת העיר) וחומות העיר. עם זאת, מסוף המאה ה-1 לספירה מתחילה העיר בדעיכה איטית ונסוגה מהסצנה ההיסטורית, והיא ננטשה סופית מהמאה ה-2 לספירה לטובת אקווה סגסטנה (Aquae Segestanae) הסמוכה.
כיום, על מנת להגיע לסג'סטה הדרך עוברת דרך אזור כפרי מרהיב המכוסה במטעי זיתים וכרמים, אבל אז נפתח ערוץ סלעי שמסתיר מעיין מים חמים המזין את Terme Segestane (מרחצות מים חמים) שם אפשר לעצור לטבילה כדי להמשיך עם עור רך יותר ומפרקים גמישים יותר. כך, רעננים יותר, ממשיכים במסע ובשלב מסויים נגלה במרומים, בינות הצמחייה הירוקה, מקדש מוזהב שנראה כאילו הוא גליץ' ממציאות אלטרנטיבית.
המבנה עוצר הנשימה ממוקם על גבעה בגובה 304 מטרים השוכנת בין הר ברברו ומסיף פיספיסה (Pispisa massif), זהו המקדש מהמאה ה-5 לפנה"ס המשקיף על נוף מרשים של האזור הכפרי שמסביב. נבנה כנראה סביב 417 לפנה"ס, על מבנה פולחני קודם, המקדש בסגנון דורי כמעט שלם בהיבט החיצוני שלו, רק גג העץ והרעפים חסרים.
המסדר הדורי היה אחד משלושת המסדרים של הארכיטקטורה היוונית והרומית (השניים האחרים הם האיוני והקורינתי). המקדש הזה, שלמרבה המזל שרד את החורבן שהתרחש במהלך הביזה הקרתגית של סג'סטה, הוא שריד פנטסטי מאותה תקופה ארכיטקטונית.
אבל באופן מוזר, עד כמה שהמבנה מרשים, יש כמה מרכיבים המעידים על כך שהמקדש מעולם לא הושלם בפועל. העמודים לא מחורצים כפי שהם היו בדרך כלל במקדש דורי מושלם. כמו כן, הלשוניות ששימשו להרמת הבלוקים של הבסיס למקומם מעולם לא הוסרו. המקדש הוא גם ללא צ'לה (cella - חדר פנימי), ומאמינים שהמבנה מעולם לא כוסה בגג. יתרה מכך, נראה שהמקדש מעולם לא זכה בעיטורים מצויירים או מפוסלים, במזבח או בהקדשה כלשהי לאלוהות מסוימת. קבר פוני מהמאה ה-4 לפנה"ס שהוצב בתוך המקדש גם מעיד על כך שהוא לא פעל עוד כמקום פולחן.
מאפיין בולט נוסף של המקדש היווני המובהק הזה הוא העובדה שהעיר שהוא שירת אפילו לא הייתה יוונית, מכיוון שחלק זה של סיציליה היה מיושב על ידי העם האלימי. סג'סטה נוסדה הרבה לפני שהעיר החלה להופיע ברשומות היווניות, למרות העובדה שהיסטוריונים יווניים טענו שהקולוניסטים מטרויה יצרו אותה.
המקדש נבנה באמצעות טרוורטין מאלקאמו (Alcamo) וגודלו כ-26 על 61 מטרים. בכל חזית יש שישה עמודים ויש 14 עמודים משני הצדדים לאורכו, כולם עומדים על בסיס שלוש וחצי מדרגות (crepidoma), וכל עמוד מתנשא לגובה 9.33 מטרים, מעוטרים בטריגליפים ומטופים ריקים. הסיבה שאתר אלימי ישחזר כל כך במדויק את הארכיטקטורה של מקדש דורי יווני שנויה במחלוקת חריפה בין החוקרים. כך גם בדיוק לאיזה אל או כת הוקדש המקדש. המקדש כנראה ננטש באמצע הבנייה כאשר קרתגו השתלטה על השטח.
המקדש עבר כמה שיקומים מודרניים באמצעות מוטות פלדה לתמיכה וחומרים כגון שרפים וגומי למילוי חלקים חסרים. המבנה כולו גם טופל בתמיסה עמידה במים כדי להבטיח את המשך שימורו מפני פגעי מזג האוויר. אף על פי כן, המבנה שלם מספיק כדי לתת למבקר את אחת התצוגות הטובות ביותר של איך נראה מקדש יווני עתיק במצבו המקורי, אם כי בלי ערכת הצבעים הצבעונית.
גבוה יותר נמצא התיאטרון שאליו ניתן להגיע על ידי הליכה במעלה שביל רגלי פנורמי שלצדו ניתן לראות את החפירות החדשות שחשפו את שרידי הסטואה (Stoà - מקום בו אזרחים התהלכו ודנו ביניהם), האגורה, והבולוטריון. התיאטרון הגבוה, העגול למחצה, נפתח לנוף עוצר נשימה של האזור הכפרי שמסביב ושל מפרץ קסטלמארה. הוא יכול להכיל ארבעת אלפים צופים, אבל תלילות הישיבה שלו נותנת רושם של חלל מצומצם יותר שגורם לקהל להתרכז בסצנה ובנוף המרהיב שמאחורי הבמה.
התיאטרון נבנה לראשונה מסוף המאה ה-4 עד תחילת המאה ה-3 לפנה"ס, התיאטרון כפי שהוא נראה היום מתוארך למאה ה-2 לפנה"ס. במקור היו לו 29 שורות של מושבים (21 התחתונות שרדו) מחולקות אנכית לשבעה חלקים על ידי מדרגות גישה. הקיבולת, כאמור, עמדה על כ-4,000 צופים. התיאטרון נתמך בקיר הבנוי מבלוקים מאבן גיר. האורכסטרה, מבנה הסקנה (פעם מעוטר בסצנות הקשורות לאל הפסטורלי פאן), והפארודוי (כניסות) משני הצדדים אבדו. התיאטרון ממשיך לארח אירועי מוזיקה, תיאטרון ודרמות יווניות לאורך חודשי הקיץ.
להר ברברו היו גם ביצורים נרחבים שהחלו במאה ה-5 לפנה"ס לאורך מאות שנים וכללו אחד-עשר מגדלים מרובעים ועד חמישה שערים. הממצאים ליד החומות כוללים כ-120 טילי אבן לשימוש עם בליסטראות. היו בשימוש מהמאה ה-4 לפנה"ס, אלה היו מותקנות על סוללות החומות. עם הזמן הביצורים נסוגים גבוה יותר במעלה ההר כשהשערים התחתונים ננטשו, כך שרק החלק העליון של העיר היה ניתן להגנה עד המאה ה-1 לספירה. הגנות חדשות אלו כללו 13 מגדלים (הגבוה ביותר הוא בגובה 6 מטרים) ושני שערים.
בביקורכם בסיציליה אל תדלגו על סג'סטה שנותרה והשתמרה יפה בצורה בלתי נתפסת. יש לה נוכחות מלכותית על הגבעות עליהן היא ניצבת והיא עדיין טומנת בחובה סודות רבים שהיא עשויה לשמור מאיתנו לנצח.
מקורות:
Comentários