נחש הים המיתולוגי שקם לתחייה בצפון דקוטה
- גור זיו
- 25 באוק׳
- זמן קריאה 4 דקות
דרקון ים מיתולוגי עם "גבות זועמות" התגלה בצפון דקוטה. מאובן נדיר חושף מין חדש של מוזאזאור, טורף-על קדום שהיה שילוב קטלני של כריש וטי-רקס, ומשנה את כל מה שחשבנו על אבולוציה ב"טורבו".
לפני 80 מיליון שנה, בשיא תקופת הקרטיקון, צפון אמריקה הייתה יבשת חצויה. ים פנימי רחב ורדוד, המכונה "הים הפנימי המערבי", השתרע מאוקיינוס הקרח הצפוני ועד למפרץ מקסיקו, והפך את ליבה של היבשת לארכיפלג טרופי. המים החמים והשוקקים הללו לא היו גן עדן שליו, הם היו זירת הציד של אחד מטורפי-העל האימתניים ביותר שידע כדור הארץ - המוזאזאוריים. יצורים אלה, החברים בקבוצת הלטאות (ולא דינוזאורים ימיים), היו לטאות ים ענקיות שהיו יכולות להגיע לאורך של אוטובוס, הטי-רקס של האוקיינוסים, הדרקונים של המעמקים. הם שלטו במים ללא עוררין, והותירו אחריהם מורשת של אימה במאובנים.
במשך שנים, חשבנו שאנחנו מכירים את השחקנים המרכזיים במשפחה המפוארת הזו: המוזאזאורוס העצום והחזק, והקלידסטס הקטן והזריז. אך כפי שהמדע מגלה לנו שוב ושוב, הסיפור האמיתי תמיד מורכב ועשיר יותר. גילוי של מאובן כמעט מושלם, שהשתמר במשך עשרות מיליוני שנים בסלעים של צפון דקוטה, חושף כעת פרק חדש ובלתי צפוי בסיפורם - פרק על יצור כלאיים אבולוציוני, "כימרה" המשלבת תכונות של שני הענקים המוכרים, ומקבלת שם הראוי למעמדה: יורמונגנד (Jormungandr).
הסיפור מתחיל בשנת 2015, לא במעבדה משוכללת, אלא בשדה פתוח ליד העיירה הקטנה וולהאלה (Walhalla) שבצפון דקוטה. צוות פלאונטולוגים שסרק את האזור איתר עצמות מאובנות שבצבצו מהקרקע. החפירה, שנמשכה ימים ארוכים, חשפה בהדרגה שלד מרהיב: גולגולת, לסתות, עמוד שדרה כמעט מלא, וסנפירים. המאובן היה שמור באופן יוצא דופן, אך הוא גם היה חידתי.
במבט ראשון, הוא נראה כמו מוזאזאורוס קלאסי, אך ככל שהחוקרים, ובראשם הסטודנטית הצעירה אמיליה זיאטלו (Amelia Zietlow), העמיקו בניתוח, הם הבינו שהם מביטים במשהו חדש לגמרי, יצור שלא התאים לשום מגירה מוכרת. במשך שנים, המאובן נחקר בקפידה במרתפי מוזיאון המורשת של צפון דקוטה, וכל עצם נמדדה, נסרקה והושוותה למאות דגימות אחרות. התוצאה, שפורסמה לאחרונה בכתב העת של האגודה הלינאית, היא הכרזה על מין וסוג חדש למדע: "יורמונגנד וולהאלהנסיס" (Jormungandr walhallaensis).
השם עצמו הוא רמז לדרמה. יורמונגנד הוא נחש הים הענק מהמיתולוגיה הנורדית, בנו של האל לוקי, שגופו כה ארוך עד שהוא מקיף את כל העולם. התוספת "וולהאלהנסיס" היא כמובן על שם מקום הגילוי. אך מה הופך את היצור הזה לכל כך מיוחד? כפי שמסבירה זיאטלו, שהמחקר היווה חלק מרכזי בעבודת הדוקטורט שלה, "אם הייתם מכניסים את הקלידסטס והמוזאזאורוס לבלנדר, זה היצור שהיה יוצא".
ליורמונגנד היה זנב דמוי-כריש וסנפירים קדמיים גדולים, בדומה לקלידסטס הזריז, מה שמרמז שהוא היה שחיין חזק ומהיר. אך גולגולתו הייתה חסונה וקצרה יותר, דומה לזו של המוזאזאורוס האימתני. גודלו היה מרשים - כ-7 מטרים אורכו - והייתה לו תכונה ייחודית נוספת: רכס עצם בולט מעל ארובות העיניים, שהעניק לו מראה של "גבות זועמות" תמידיות. ייתכן שרכס עצם זה שימש לתמיכה מבנית חזקה של הגולגולת או להגנה על העיניים מפני לחצי מים חזקים בעת ציד אגרסיבי. הוא היה שילוב קטלני של מהירות וכוח, צייד רב-תכליתי שהסתגל באופן מושלם לחיים בים הקדום.
החשיבות המדעית של יורמונגנד חורגת הרבה מעבר לתיאור של עוד "מפלצת ים". מיקומו בעץ המשפחה של המוזאזאוריים הוא שמטלטל את התפיסות המדעיות. הוא מתוארך לתקופה שלפני כ-80 מיליון שנה, וזה ממקם אותו בדיוק בפרק זמן קריטי שממנו היה לנו עד כה מידע מועט. הוא מהווה "חוליה חסרה", צורת ביניים המגשרת בין המוזאזאוריים המוקדמים והפרימיטיביים יותר, לבין שני הקווים האבולוציוניים המרכזיים שהתפתחו מאוחר יותר - המוזאזאורוסים הענקיים והקלידסטים הקטנים.
לדברי החוקרים, הגילוי של יורמונגנד מוכיח שההתפצלות האבולוציונית הזו התרחשה הרבה יותר מהר ממה ששיערו. מסקנתם היא שהמוזאזאוריים עברו תקופה של "התפרצות אבולוציונית" (evolutionary radiation) מהירה להפליא, שבמהלכה הם התפצלו למגוון רחב של צורות וגדלים כדי לנצל כל גומחה אקולוגית פנויה באוקיינוסים.
התמונה המצטיירת היא של אבולוציה בפעולה, במצב של "טורבו". לאחר אירוע הכחדה קטן יחסית שהתרחש כ-94 מיליון שנה לפני זמננו, המוזאזאוריים, שהיו עד אז שחקני משנה, ניצלו את ההזדמנות והשתלטו על הימים. בתוך מיליוני שנים ספורות - הרף עין במונחים גיאולוגיים - הם התפתחו ממארג של לטאות חוף קטנות יחסית למגוון אדיר של טורפי-על גלובליים, ויורמונגנד הוא העדות המאובנת לתקופת המעבר הסוערת הזו. כפי שמציינים פלאונטולוגים אחרים בתחום, כל מאובן חדש כזה, במיוחד כזה ששמור היטב, הוא כמו דף נוסף שמוצאים בספר היסטוריה עתיק שרוב דפיו נקרעו. הוא לא רק מוסיף פרט חדש, אלא מאפשר לנו להבין טוב יותר את הקשר בין הפרטים שכבר היו בידינו.
הגילוי של יורמונגנד הוא תזכורת מרגשת לכך שהאדמה שמתחת לרגלינו היא ארכיון עצום של סיפורים שמחכים להתגלות. בשדות התירס השקטים של צפון דקוטה, במקום שבו היום יש רק מישורים אינסופיים, שחה פעם דרקון ימי עם גבות זועמות. המאובן שלו הוא יותר מסתם אוסף של עצמות, הוא קפסולת זמן, חלון הצצה לעולם אחר, אלים ומופלא, והוכחה לכך שהאבולוציה אינה תהליך איטי והדרגתי בלבד, אלא לעיתים היא פיצוץ של יצירתיות, פרץ של חיים הממלא כל פינה אפשרית. ובכל פעם שאנו חושבים שפיצחנו את הסיפור, יצור כמו יורמונגנד צץ מן העבר כדי להזכיר לנו שהספר עדיין פתוח, והפרקים המרתקים ביותר אולי טרם נכתבו.
המחקר:
תגובות