מדוע עשרות מהפירמידות העתיקות של מצרים נמצאות ברצועה חסרת ייחוד של מדבר, הרחק מחופי נהר הנילוס המודרני? אולי, מחקר חדש מציע, זה בגלל שהן נבנו לאורך פלג של מערכת הנהר שאבד מאז. לא רק שהתיאוריה הזו מסבירה את מיקומן המוזר של הפירמידות, אלא שהיא עשויה גם לשפוך אור על האופן שבו המבנים המסתוריים הללו נבנו לפני למעלה מ-4,500 שנה.
למעלה מ-30 פירמידות ממוקמות לאורך רצועה אנכית בין גיזה לאל-לישט (el-Lisht) לאורך שולי המדבר המערבי הקשוח, חלק מהסהרה. זה כולל את הפירמידה הגדולה של גיזה, אולי הפירמידה המצרית המפורסמת ביותר והיחיד משבעת פלאי העולם העתיק שנותר עומד.
שטח הפירמידה נמצא במרחק נכבד מנהר הנילוס שאנו רואים כיום. עם זאת, ידוע שהנהר השתנה באופן משמעותי במהלך אלפי השנים וכנראה היתה בו זרימה גבוהה בהרבה בעבר, כמו גם פלגים שכבר אינם קיימים.
במחקר חדש, מדענים בחנו תמונות לוויין כדי לחפש את המיקום האפשרי של פלג נהר קודם שעבר ליד הגבעות של רמת המדבר המערבי לצד שטח הפירמידה. לאחר שמצאו מועמד מבטיח, הם פנו לאזור כדי לבצע סקרים גיאופיזיים ולאסוף דגימות משקעים. לטענתם, זה חשף ראיות לפלג עתיק של נהר הנילוס באורך 64 ק"מ שנעלם מאז. הם מציעים לקרוא לנהר הארוך "אהראמאת", שפירושו בערבית "פירמידות".
"אנחנו חושבים שזה היה כביש מהיר במצרים העתיקה", אומרת הגיאומורפולוגית אמן ג'ונים (Eman Ghoneim), מחברת המחקר הראשית, פרופסור באוניברסיטת צפון קרוליינה וילמינגטון. "האורך היה כנראה ממש ממש ארוך, אבל גם הרוחב של הפלג הזה באזורים מסוימים היה עצום. אנחנו מדברים על חצי קילומטר או יותר במונחים של רוחב, שזה משהו שמקביל לרוחב הנילוס של ימינו". המחקר, שפורסם השבוע בכתב העת Communications Earth & Environment, מתאר את זיהוי הפלג שאבד בצילומי לוויין והאימות הגיאופיזי של נתיבו. גונים, שגדלה במצרים, ראתה לראשונה עקבות של פלג אהראמאת לפני כשנתיים בצילומי לוויין רב-ספקטרליים, המציגים נתונים שנלכדו באורכי גל של אור שהעין אינה יכולה לראות. היא גם בחנה מודלים דיגיטליים של גובה שחולצו מנתוני מכ"ם הלוויין, כדי לקבוע את הגבהים של מאפייני נוף וחריגות.
נתוני לוויין כאלה לא היו זמינים קודם לכן, ולכן נראה שזו הפעם הראשונה שזוהה אורך משמעותי של פלג הנהר שאבד. "הפלג עצמו - הרוחב, העומק, האורך והקרבה שלו לשדות הפירמידה - הוא משהו חדש", אומרת גונים. "אז זה לא היה פלג קטן. זה היה פלג מרכזי".
אגיפטולוגים פיתחו כרונולוגיה גסה של התפתחות אנושית מוקדמת בעמק הנילוס. האזור הפך ממדבר לסביבה דמוית סוואנה לפני כ-12,000 שנה, עקב עליית מפלס הים העולמי לאחר השלב האחרון של עידן הקרח האחרון. מלפני כ-12,000 עד כ-5,000 שנים, חלק ניכר מעמק הנילוס היה עוין בגלל מפלס המים הגבוה והסביבה הביצתית - מה שמכונה תקופת "הנילוס הפראי", אומרת הגיאו-ארכאולוגית מאוניברסיטת קיימברידג', ג'ודית בונברי (Judith Bunbury), שלא הייתה מעורבת במחקר האחרון.
אנשים התחילו להיכנס לעמק הנילוס רק לאחר מכן, אולי כדי לדוג, היא אומרת; ובערך עד 2700 לפנה"ס. הפלגים השונים של הנילוס הפכו "מבוייתים" מספיק להקמת הממלכה הקדומה של מצרים, אם כי הצפות נרחבות עדיין היו תכופות. גונים אומרת שפלג אהראמאת היה בוודאי נתיב מים חשוב בתקופת הממלכה הקדומה עד בערך 2200 לפנה"ס. ידע נוסף על הנתיב שלו יעזור לארכיאולוגים להתמקד ולהגן על אתרי תרבות חשובים.
נראה שפלג הנהר החל להיבלע לפני כ-4,200 שנה במאות השנים שלאחר בניית הפירמידות. בעקבות בצורת עזה, הרצועה התכסתה בחול שהרוח נשאה, וקבר את הנהר מתחת לשמיכה מדברית. "ככל שהפלגים נעלמו, ערים ועיירות מצריות עתיקות נשחקו ונעלמו, ואין לנו שמץ של מושג היכן למצוא אותן", הוסיפה ד"ר גונים.
לפני שהוא נעלם, פלג נהר כזה היה כלי שלא יסולא בפז כדי לסייע בבניית הפירמידות. במקום לסחוב כמויות אדירות של אבן על פני החול, נתיב המים איפשר שינוע בצורה חלקה של טונות של חומר ופועלים לאורך מצרים כמו מערכת של ורידים. "אם יש פירמידות בכל מקום באזור הספציפי הזה, בטח היו בעבר גופי מים שנשאו או הקלו על הובלת אבנים ומספר רב של פועלים לאתרים הללו", אמרה ד"ר גונים. החוקרים מצאו שפירמידות שנבנו בתקופת הממלכה התיכונה של מצרים, משנת 2040 ועד 1780 לפנה"ס לערך, נבנו מזרחה יותר מאלה שנבנו בתקופת הממלכה הקדומה - ככל הנראה כדי להיות קרובות יותר לפלג אהראמאת כשהוא נדד מזרחה.
אבל בונברי חושבת שתהליך הסחף יכול היה להחמיר יותר על ידי פעילויות בניית הפירמידה עצמן, ושייתכן שהתחילה עוד קודם לכן, בערך בשנת 2500 לפנה"ס. באותה תקופה נבנה קבר שפססכאף - קבר בעל גג שטוח, ולא פירמידה מלאה - בין סקארה לדהשור. ופלג אהראמאת המצטמצם יכול להסביר מדוע הם מיהרו: "זו הייתה עבודה מינימלית, כי הובלת המים הייתה קשה יותר", אומרת בונברי.
הצעד הבא של צוות המחקר יהיה לתארך תיארוך פחמן שרידי צמחים וצדפים במשקעים קבורים כדי לקבוע את גילאי פלג אהראמאת לאורך הזמן שבו היה בשימוש, ולהמשיך למפות את נתיב המים צפונה ודרומה מעבר לרצועת 40 הקילומטרים שלו לצד הפירמידות.
"החלק הזה של הפלג ממוקם בצפון מצרים - עדיין יש את מצרים התיכונה ודרום מצרים שעדיין לא כוסו", אומרת גונים. "אנחנו הולכים להרחיב את הניתוח שלנו כדי לראות איפה הפלג הזה התחיל, כנראה ליד הגבול עם סודן".
מקורות:
Comments