מסע בזמן לטוקיו, אמסטרדם ואנגליה של לפני יותר מ-100 שנה

זה די סוריאליסטי לראות צילומים מתקופות ישנות - ספציפית, מלפני מאה שנה. מצלמות לא היו קרובות למה שהן היום, אבל גם אם הסרטון כולו מעוות ומרצד, מדהים לראות איך נראו החיים לפני מאה שנה. ובכן, זה רק מעוות ומרצד עד הרגע שהוא שבו הוא עובר דרך רשת עצבית מלאכותית ומותאם ומשודרג לעיניים של צופה מודרני.


בהמשך למאמר הקודם שלקח אותנו לגרמניה, ניו יורק ופריז, הפעם, מדובר בצילומים היסטוריים מטוקיו, אמסטרדם ואנגליה הויקטוראנית.


נתחיל ביפן, מדובר בצילומים שונים מחייהם של אנשים בטוקיו, יפן בשנים 1913 עד 1915. הסרט כולל צילומי אנשים בשווקים, המוני ילדים, נוף עירוני יפני יפהפה, יצירות אמנות שונות ועוד סרטונים רבים מלפני למעלה ממאה שנה. חלק מהסצינות לקוחות מהסרט התיעודי הקצר "יפן של היום", שהופק על ידי Post Pictures בארה"ב בשנת 1915. כרגע הוא זמין ביוטיוב ב-Eye Film Museum.

דניס שיריאב (Denis Shiryaev) קיבל את הסרטון מגיא ג'ונס (Guy Jones), שהעלה את הסרטון אחרי שהומר למהירות טבעית (מכיוון שסרטונים ישנים לעיתים קרובות הוקרנו מהר בגלל טעויות תפעול או מסיבות אסתטיות) והוסיף פס קול מותאם. אצל דניס עבר הסרטון עוד מספר שיפורים, כולל פריימים לשנייה שהועלו ל-60 פריימים, שינוי רזולוציית התמונה ל-4K, הפחתת רעשי תמונה והסרת שריטות, וכמובן, הוספת צבע. שימו לב שהסרטון של דניס אינו אמור להיות רפרודוקציה מדויקת שכן הצבעוניות נעשית בקירוב. הצבעים האמיתיים עלולים ללכת לאיבוד בשלב זה, אלא אם כן מומחי ביגוד, אדריכלות ואחרים יבדקו זאת. כל זה נעשה באמצעות בינה מלאכותית (AI) ורשתות עצביות מלאכותיות. דניס למעשה הרכיב אלגוריתם העושה שימוש בטכנולוגיות כמו DAIN ,Gigapixel AI ומספר טכנולוגיות אחרות.


אחד החידושים החדשים שדניס החל להשתמש בו הוא זיהוי פנים ושיפורם. בתיאור הסרטון נכתב כי הוספה לאלגוריתם רשת עצבית מלאכותית נוספת שתוכננה במיוחד לשחזור פנים, מה שהופך את הפנים לחדות ומפורטות יותר.


אז כך נראית טוקיו בשנים 1913-1915

אמסטרדם ב-1922. הרחובות מלאים בהולנדים, בניגוד להיום כשאמסטרדם מלאה בעיקר בתיירים, לפחות עד תקופת הקורונה. גם האופנה גם בולטת, הגברים לבושים באלגנטיות והשמלות המסורתיות שהנשים לובשות, שמורות כיום רק לאירועים מיוחדים.


מרתק לראות את סקרנות האנשים למצלמה. אז, מצלמות היו מכשירים ענקיים ומגושמים והרבה מהאנשים בסרטון הזה עוצרים ובוהים במכונה המוזרה. חלקם אף בוחרים להיות שובבים ומשונים מול המצלמה.


הרחובות רוחשים במסחר ובפעילות, אנשים מסתובבים במה שנראה כמו מעגלים חברתיים הולנדים וכן, גם האופניים כאן. זה היה עוד לפני שבילי האופניים האינסופיים, אך לא לקח זמן רב עד שההולנדים הבינו שמדינתם מתאימה לרכיבה על אופניים.

וכעת סרטון מ-1901, של פועלים מהתקופה הויקטוראינית בבריטניה. סגר מיטשל וג'יימס קניון (Mitchell and Kenyon), שצילמו את הסרטים, הקימו את עסק הקולנוע שלהם כדי לנסות להעתיק את ההצלחה של יוצרי סרטים דומים כמו האחים לומייר בפריז. הקהל שילם כדי לראות סרטים קצרים על איך אנשים חיים, עובדים, הולכים ומתקיימים. זה היה חלון למציאות אחרת, ובאופן מקרי לחלוטין מאה מסרטיהם של מיטשל וקניון נמצאו שמורים במרתף בבלקברן, בריטניה, כמעט מאה שנה לאחר שצולמו. זהו אוסף של שלושה מהם שחיבר דניס שיריאב.


מיטשל וקניון לא מנסים להסתיר את המצלמה שלהם או להעמיד פנים שהיא לא שם. במקום זאת, שלושת הסרטים הללו מקפידים להזמין את המצולמים להתבונן ישירות בנו, ובגלל עבודתו של שיריאב נראה שעשרות עיניים באמת צופות בנו מכל עבר. הנערים הצעירים חצופים, הבנות הצעירות ביישניות, המבוגרים מבולבלים או מעט מוטרדים. אין כאן התמקדות מיוחדת - אנו יכולים לבחור אחרי מי אנו רוצים לעקוב, ואכן זו הייתה אחת הסיבות לפופולריות של סרטים אלה. הם תוכננו לצפיות חוזרות.


ישנן שתי נקודות עניין שמתרחשות במהירות רבה. האחת היא ב-1:09 - הופעתו של גבר אפרו-קריבי כחלק מכח העבודה. אנשים ממוצא אפריקאי חיו בבריטניה מאז המאה ה-12, אך זה יכול להיות אחד הסרטים המוקדמים ביותר של אדם כזה. השני הוא ב-4:24, וזה עשוי להיות הסרט הראשון של אדם המעניק למצלמה הצדעה גסה עם שתי אצבעות. הרגע הזה הוא הסיבה שמכון הקולנוע הבריטי כינה את מיטשל וקניון "האנתרופולוגים המקריים" (the accidental anthropologists).


תוכלו גם לצפות במאבק שמתפרץ לקראת סוף הסרט. אמיתי או לא? תשפטו אתם.


צור קשר

ישראל-Q

info@q-israel.com

  • YouTube
  • Facebook