מסומן בכוכבים - הפילוסופיה האוקולטית של אגריפה
- גור זיו
- 29 במאי
- זמן קריאה 9 דקות
עודכן: 3 ביוני
קריאת חיבורו האנציקלופדי של היינריך קורנליוס אגריפה על קסם מרגישה כמו להתקל בארון סקרנויות עצום, שבו עצמות קרפדה מרתיחות מים, מכשפות מעבירות ייסורים באמצעות חיצים אופטיים, ומספרים - אם הם מסודרים נכון - יכולים לרתום את כוחות הכוכבים. ההיסטוריון אנתוני גרפטון בוחן את תובנותיו האוקולטיות של הפולימאת מהרנסאנס לגבי מבנה היקום, ומגלה נתיב שמוביל גם כלפי מעלה וגם כלפי מטה: מעלה - לעבר ידע מוחלט של אלוהים, ומטה - אל כל סדרי הבריאה על פני האדמה.
מדריך לקסם טקסי של היינריך קורנליוס אגריפה, De occulta philosophia משנת 1533, הסביר את הדרכים שבהן קוסמים הבינו ותפעלו את הקוסמוס באופן שיטתי יותר מכל קודמיו. כאן הוא שירטט את כל רשת הכוחות שעוברת ממלאכים ושדים, כוכבים וכוכבי לכת - מטה, אל עולם החומר. אגריפה ארגן את עבודתו בשלושה ספרים: על העולם היסודי, האסטרולוגי והשמיימי. אך הוא ראה את שלושתם כקשורים, כשהם שוזרים קורי עכביש מורכבים של השפעה שעוברים מהגבוה לנמוך ומהנמוך לגבוה.
בלהט ובמלומדות של אנציקלופדיסט שיכול היה להיות מדומיין בידי בורחס, קטלג אגריפה את חלקי הנפש והגוף, בעלי חיים, מינרלים וצמחים שהיו תחת השפעתו של כל כוכב לכת או דמון מסוים. לאחר מכן הציע לקוראיו שלל דרכים לדחות השפעות רעות ולחזק טובות. חלק מהשיטות הללו היו במקור תרופות פשוטות, רבות מהן עברו מדור לדור מאז התקופה הרומית דרך עבודתו האנציקלופדית הגדולה של פליניוס הזקן ומקורות פחות מכובדים, ולא הייתה להן כל זיקה עמוקה לקסם טקסי.
קסם, לרוב, דרש שימוש בחפצים טעונים בכוח, וספרו של אגריפה גם הציע מיון נרחב של בעלי חיים, צמחים ואבנים קסומים, כולל הוראות רבות להכנתם ושימושם. סובלים מכאבי גרון למדו אצל אגריפה שיוכלו לרפא את עצמם אם יגעו בצווארם בידו של מי שמת מוות מוקדם. אלה שהיו נגועים בשיעול למדו שעליהם לירוק לתוך פיהן של צפרדעים ירוקות ואז לשחררן לחופשי. קריאת הספר דומה לשיטוט דרך חדר נסיכים עצום של פלאות - או חנות רוקחות מרהיבה - עם תקרה, קירות ומדפים התלויים עם יצורים מוזרים ומסעירים.
פרק אחר פרק בעבודתו של אגריפה הפך, בהתאם לכך, להר אנציקלופדי עצום ומרשים - גם אם הוא מאורגן באופן אסוציאטיבי - של חומר, שחלקו נלקח ממקורות כתובים וחלקו ממסורת בעל-פה ומפרקטיקות עכשוויות, כאשר המחבר מפעיל את "העתק והדבק" מפירות הקריאה הנרחבת שלו וסקרנותו העצומה. כאשר קוראים בני זמנו פתחו את הספר באקראי, כפי שעשו לעיתים קרובות, הם מצאו את עצמם מועדים לתוך ארון סקרנויות עצום, שאת תכולתו תיאר אגריפה באנרגיה ובתמציתיות:
"אומרים גם כי אבן שננשכה על ידי כלב משוגע יש לה כוח לגרום למריבה אם שמים אותה במשקה, וכי מי שמניח לשון של כלב בתוך נעלו, מתחת לאגודל שלו, לא ינבחו עליו כלבים - במיוחד אם הוא מוסיף לכך את הצמח בעל אותו שם, Cynoglossa (לשון הכלב). וממברנה מהשליה של כלבה יש לה את אותו אפקט, וכלבים יירתעו ממי שיש לו את לב הכלב. ופליניוס מדווח שיש קרפדות אדומות שעושות את ביתן בין שיחים קוצניים, והן מלאות בקסם ועושות דברים נפלאים. כי העצם הקטנה שבצד שמאל שלה - כאשר משליכים אותה לתוך מים קרים - הופכת את המים לחמים מיד. היא מרסנת את התקפות הכלבים. כשהיא מתווספת למשקה - היא מעוררת אהבה וריבים. כשקושרים אותה למישהו - היא מעוררת תאווה. מצד שני, העצם הקטנה שבצד ימין מקררת מים חמים, והם לא יתחממו שוב אלא אם כן מוציאים את העצם. היא מרפאת קדחת רביעונית כאשר קושרים אותה בתוך עור טרי של טלה, ומונעת קדחות אחרות, אהבה ותאווה. והטחול והלב של הקרפדות האלו מהווים תרופה יעילה נגד הרעלים המופקים מבעלי החיים הללו. את כל זה מספר פליניוס".
כל קורא יכול היה למצוא עניין בהתפרצות הזו של פראטאקסיס (Parataxis - רצף של משפטים ללא חיבורים לוגיים), שרוב תוכנה נלקח ישירות מפליניוס, ואיש לא ניסה לאמת את הדברים בדרך כלשהי המזכירה ניסוי. לפחות בחלק מהמקרים, שימש אגריפה את קוראיו כמעין מקור לסיפורי עם ולפרקטיקות פשוטות - והם גם העריכו זאת, וכנראה גם המשיכו להעביר את המידע הלאה. אבל לעיתים הקוראים כן העידו שהם ניסו את הטענות של אגריפה ושל מקורותיו העתיקים, או שראו אחרים מיישמים אותן - לעיתים קרובות אנשים שידעו כיצד לתפעל כוחות רבי עוצמה.
הנזיר הבנדיקטיני היינריך דודן (Heinrich Duden), למשל, אהב את הסיפור של פליניוס - כפי שקרא אותו אצל אגריפה - על איך העצם מהצד השמאלי של קרפדה יכולה לחמם מים או לעורר אהבה. באופן מפתיע, הוא לא התייחס לכך כאל עובדה סתמית שעשתה כבר קריירה במעבר מיומן ליומן, אלא כתיאור של תהליך מוכר. לאחר שתחם קו מתחת לשני החלקים הרלוונטיים במשפט, הוא כתב: "ראיתי את זה מתבצע פעם".
אפילו הקרפדות הקטנות והעצמות הקטנות מהן היו ממוקמות בתוך מערכת הסברים רחבה יותר - מערכת שהובילה את הקורא כלפי מעלה והחוצה. בפרקים שעסקו בסיווג היסודות, הטמפרמנטים, הכוכבים והמזלות, הבהיר אגריפה כי השפעות שמימיות מעצבות כל יצור וחפץ על פני האדמה, מעניקות לו את כוחו ואת הסימנים החיצוניים המאפשרים לקוסם הטקסי לזהות את תכונותיו. אף אחד לא יכול היה לשאוף לשלוט בפילוסופיה האוקולטית, במילים אחרות, מבלי לשלוט בלימודים הגבוהים של אסטרונומיה ואסטרולוגיה. על הקוסם היה גם להיות בעל כישורים אישיים והשכלה פורמלית שיאפשרו לו לפרש חלומות ונבואות, וכן להכיר את המתמטיקה הדרושה לגילוי דפוסי המספרים הפיתגוראים שנותנים ליקום את מבנהו.
בסופו של דבר, הוא נדרש גם לסגפנות ולמשמעת עצמית - שכן השיא של אומנותו כלל תקשורת עם מלאכים. הקטעים הגרפיים ביותר בעבודתו של אגריפה - החלקים שעסקו באופן הדחוס ביותר בכוחות של עצמות וצמחים מסוימים - שימשו לו כהזדמנות להציג נושאים כלליים ומופשטים יותר, שבהם טיפל בהרחבה בשני הספרים הבאים, כשהתקדם לתיאור מפורט של כוחותיהם של כוכבי הלכת, מלאכים ושדים.
אגריפה, בנוסף לכך, שילב בין הקטעים הביתיים והפשוטים שבחיבורו לבין חומרים מסוגים שונים לחלוטין, שנלקחו גם הם מתחומים שונים בממלכת הקסם. כאשר העלה בדמיונו את הדימויים המבעיתים של ראשי סוסים, אשר מנורות ונרות מסוימים - שיוצרו מהנוזל המופרש מסוסות מיוחמות - היו מסוגלים להקרין, הוא ציטט שוב את פליניוס, ופליניוס מצידו ציטט מקורות עתיקים יותר. לפי הערתו של דודן, שנשמרה בכתב היד שהחל לקרוא בו בשנת 1550, אגריפה תיאר גם מנהג קסם עכשווי: "אני עצמי חוויתי את זה - באימה גדולה".
כאשר תיאר אגריפה כיצד מכשפות מסוגלות ללכוד את עיני הקורבן ובאמצעות השלכת "חיצים או גלים", לגרום לפחד, אהבה או ייסורים - הוא חזר על תיאורים של התנהגות מכשפות מתוך הספר שהוא תיעב: Malleus Maleficarum (פטיש המכשפות) מאת היינריך קרמר (Heinrich Kramer), וכן על אמונות רווחות בקרב אנשי הכנסייה בני זמנו - כפי שציין דודן בעצמו, כשהוסיף: "מכשפה מסוימת עשתה זאת לתליין בהמבורג בימיי".
הטיפולים המוצעים בספרו של אגריפה דרשו לעיתים קרובות זימון של כוחות שמימיים או מלאכיים - אם כדי להעיר את הכוחות הרדומים והנסתרים שבחפצי הקסם שהוא ביקש לתפעל, ואם כדי להגן על הקוסם ולקוחותיו מפני כוחות על-טבעיים מפחידים יותר. קסמו של אגריפה, בהתאם לכך, כלל באופן קבוע ניסיונות ישירים לזמן את התערבותם של דמונים פלנטריים ורוחות אחרות. קמעות, שנחרטו מחומרים מסוימים ועם סמלים מסוימים; ריבועי קסם, שחשפו את תכונותיהם המופלאות של המספרים; ושמות מלאכים, שהתקבלו באמצעות שיטות נוצריות-קבליסטיות של החלפה ושילוב - אלה, לצד אמצעים רבים נוספים, אפשרו לקוראיו של אגריפה לשנות את עצמם ואת עולמם לטובה.
רבות מן הפרקטיקות שתיאר אגריפה ב־De occulta philosophia הגיעו ישירות מקסמים שנהגו כמרים מודחים לבצע במשך דורות. יצירתו של אלברכט דירר, מלנכוליה, הפכה את אחת הדוגמאות לכך למפורסמת במיוחד. בתחריט זה, מופיע ריבוע קסם - סדרת המספרים מאחת עד שש־עשרה, מסודרת לפי סדר נכון בריבוע בן ששה־עשר תאים - המזמן את כוחו של צדק (יופיטר), כוכב לכת מיטיב, כדי להתנגד להשפעתו ההרסנית של שבתאי (סטורן).
ריבועי קסם כאלה מקורם בעולם הערבי, הרבה לפני זמנו של אגריפה. לעיתים קרובות שורת התאים העליונה בריבוע מולאה באותיות של שם אלוהי או באותיות הראשונות של פסוק מהקוראן, והשורות התחתונות כללו צירופים שונים של אותן אותיות. מאחר שלאותיות בערבית, כמו גם בעברית, יש ערכים מספריים, כל ריבוע קסם יצר באופן אוטומטי מספר מתמטי - ובצורה זו הם הפכו לפופולריים ביותר במערב.
הריבוע במלנכוליה מתחיל בצורה הפוכה, עם מספרים שיכולים להפוך לאותיות. אם לוקחים ריבוע ומכניסים לתוכו את המספרים מ־1 עד 16, מקבלים את הסדרה הבאה:
4 3 2 1
8 7 6 5
12 11 10 9
16 15 14 13
אם לאחר מכן משאירים מחצית מהמספרים במקומם ומסובבים את המחצית השנייה ב־180 מעלות - ריבוע הקסם של יופיטר מתגלה:
4 14 15 1
9 7 6 12
5 11 10 8
16 2 3 13
"אומרים", הסביר אגריפה, "שאם ריבוע קסם זה נחקק על לוחית כסף בזמן שבו יופיטר שולט, הוא מביא רווח ועושר, חן ואהבה, שלום והרמוניה עם בני אדם, מפייס אויבים, מחזק כבוד ומעמד ועצות נבונות. ואם הוא נחקק על אלמוג - הוא מבטל כשפים רעים". אגריפה גם הציג את ריבועי הקסם של כוכבי הלכת האחרים, הסביר את ה"סימנים" שכל אחד מהם יכול ליצור, ותיאר את הפונקציות שלהם. החוקרים הגדולים מבית מדרשו של וורבורג — ארווין פנופסקי, ריימונד קליבנסקי (Raymond Klibansky) ופריץ זאקסל (Fritz Saxl) - הבחינו בהתאמה בין הטקסט של אגריפה לבין התחריט של דירר כבר בשנות ה־20 של המאה ה־20, והפכו זאת לאחת מאבני היסוד של מחקרם רחב ההיקף על שבתאי ומלנכוליה.
עם זאת, דירר לא מצא את ריבוע הקסם שלו בספרו של אגריפה, אשר כלל לא פורסם עד עשרים שנה לאחר שיצר את תחריטו. מקורו של הריבוע היה, למעשה, באחד הטקסטים הקסומים של ימי הביניים, שבמשך מאות שנים לפני אגריפה הסבירו את ריבועי הקסם וקישרו כל אחד מהם לאחד משבעת כוכבי הלכת. "ספר המלאכים" ("The Book of Angels"), שנשמר בכתב יד מהמאה ה־15 המצוי כיום בקיימברידג', נותן הוראות כיצד "להוריד" את כוחו של יופיטר - הוראות הדומות לאלו של אגריפה, אך אפילו מדויקות יותר:
"כאשר תרצה לעסוק בקסם באמצעות צורה זו, קח פיסת כסף דקה שנעשתה ביום חמישי (יום יופיטר) ובשעתו, ודא שיופיטר מצוי בעמדה נוחה. ועל הפיסה חרוט את הצורה הזו, ועשן אותה בקטורת עץ אלו (aloeswood) ובאמברוסיה, ונשאה עמך. כל מי שיראך יאהב אותך, ותצליח בכל מה שתבקש מהם. ואם תשים את הצורה הזו בין רגליהם של סוחרים - עסקיהם ישגשגו. ואם תשים אותה בבית יונים או במקום שבו מתקבצות דבורים - הן ישגשגו".
כמו סט כללים ומספרים זה, חלק רב מהחומר הקונקרטי שאגריפה קיבץ היה ניתן לאיתור - ולעיתים אכן אותר - במקומות אחרים. כאשר הסביר כיצד לטעון טבעות בכוח שיגן על בעליהן מפני מחלה - על ידי חריטתן בדימויים, שמות וסימנים, עישונן בקטורת (suffumigating - קטורת טקסית), ובחירה בזמנים אסטרולוגיים מוצלחים לביצוע הפעולה - הוא תיאר פרקטיקות שתוארו בפרטים רבים על ידי טקסטים שונים, ושהיו מוכרות לרבים מצרכני החפצים הקסומים - החל מקיסר האימפריה הרומית הקדושה ומטה.
אך רק מעטים מתוך עשרות קובצי כתב-היד שהעבירו את הקסם לאורך ימי הביניים שיקפו כל ניסיון להטיל סדר כולל על כל תחום העיסוק בקסמים - כפי שעשה ספרו של אגריפה. הוא הבהיר שכל אחת מהאמנויות הנפרדות של הקסם, מהצורה הפשוטה ביותר של תרופות צמחים ועד לצורות הגבוהות ביותר של תקשורת עם מלאכים, משתלבת במבנה אחד, צלול ומובחן, בעל שלוש רמות: המישור היסודי או הארצי, הנשלט על ידי הרפואה והקסם הטבעי; המישור השמימי, הנשלט על ידי האסטרולוגיה; והמישור האינטלקטואלי, הנשלט על ידי הקסם המלאכי. זרועות ארוכות של השפעות שמימיות וקסומות תפרו את העולמות השונים הללו למשהו הדומה לישות אחת עצומה:
"כי התחתונים מחוברים לעליונים באופן כזה שהשפעה נובעת מראשם, מהסיבה הראשונה, כמו מיתר מתוח, אל הדברים התחתונים ביותר. אם נוגעים בקצה אחד של מיתר זה - כולו רועד מיד, ונגיעה שכזו מהדהדת עד לקצה השני. תנועתו של התחתון מזיזה גם את העליון, אשר אליו הוא מתואם, כמיתרים בלירה מכוונת היטב".
באופן אופייני לו, פיתח אגריפה את הפסקה הזו לאורך זמן, והוסיף את המשפט האחרון כאשר עיבד וליטש את עבודתו לקראת הפרסום. דודן נהנה מהאלגנטיות של הדימוי וכתב בהערת שוליים בהערכה על ה"אנלוגיה היפה והמתאימה" הזו. אך זו לא הייתה רק מטאפורה. הקוסם, כך הראה אגריפה, משתמש בידע שלו על כוחותיהם של הדברים הטבעיים כדי לשלוט ולטפס מהמישור היסודי. הוא שואב מתמטיקה ואסטרולוגיה כדי לעבור דרך הספֵרות השמימיות. ובסופו של דבר, הוא משיג ידע מלא ואמיתי על האל - באמצעות ביצוע קסם טקסי.
הקוסם (ה־magus) היה מסוגל לעקוב אחר קווים של השפעה כלפי מעלה, לאורך רשת הכוחות השמימית הגדולה של היקום, וגם כלפי מטה - אל כל סדרי הקיום שעל פני האדמה:
"לכל כוכב יש את טבעו, תכונותיו ותנאיו הייחודיים, ודרך קרניו, הוא גם מייצר סימנים ואותות ביצורים התחתונים - ביסודות, באבנים, בצמחים, בבעלי חיים ואיבריהם. לכן כל דבר מקבל מההקשר ההרמוני שלו ומהכוכב שמקרין עליו סימן מיוחד או אות מיוחד, החקוקים בו, ומתייחסים במובהק לאותו כוכב או להרמוניה זו, ולסימן זה יש כוח השונה מכל השאר - או לפי הסוג, או לפי המין, או לפי מספר החומרים הקיימים. וכך יש לכל דבר את סימנו המיוחד, הנצרב בו על ידי כוכבו, לצורך השפעה מסוימת".
אגריפה הציע, במילים אחרות, גם תוכנית סכמה גרנדיוזית של הקוסמוס - משהו הדומה לתרשים תחנות הרכבת התחתית של לונדון - אשר פרסה את המבנה כולו כמערכת שלמה, וגם מפות מקומיות מדויקות להפליא - מעין גרסה מוקדמת של "Ordnance Survey" - שאיפשרו ניווט דרך כל חלק ספציפי ביקום. הקוראים הבינו במהירות מה יש לאגריפה להציע. בעל עותק של "על הפילוסופיה הנסתרת" ("On Occult Philosophy"), המצוי כיום במינכן, ציין באופן ברור בהערתו היחידה בספר, שהוא מעריך את ההצגה השיטתית של אגריפה ליקום שבו הצורות הפיזיות חושפות את טבעם של היצורים ואת יחסיהם זה עם זה: "פיזיונומיה, מטופוסקופיה [פרשנות קווי פנים], וכירומנטיקה, ואומנויות הניבוי מתנועות ומחוות של גוף האדם - כולן פועלות דרך סימנים". ספרו של אגריפה לא רק הפך למדריך מעשי לקוסמים, אלא אף הציג טענה פורמלית שהקסם הוא סוג של פילוסופיה בזכות עצמו.
מאת: Anthony Grafton
מקור: Public Domain Review
Comments