ממלכות בזעיר אנפין - האם לנמלה יש אישיות?

גור זיו
21 במאי
זמן קריאה 9 דקות

עודכן: 27 במאי

עוד הרבה לפני שהפכו לנושא למחקרים מדעיים מעמיקים, נמלים תפסו מקום מרכזי בדמיונם של בני אדם ברחבי העולם. לא מדובר רק בסקרנות ביולוגית - אלא בהתפעלות, חשש, ולעיתים אף הערצה - אל מול מה שנתפס כחברה קטנה, אך חכמה ומאורגנת להפליא.

האזכור הידוע ביותר לנמלה במסורת המערבית נמצא בספר משלי שבמקרא, שם היא מוצגת כדוגמה מופתית לעבודה עצמאית, חכמה וחריצות:

"לך אל הנמלה עצל, ראה דרכיה וחכם. אשר אין לה קצין, שוטר ומושל, תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר מאכלה"

(משלי ו', ו–ח)

הטקסט הזה, בן למעלה מ-2500 שנה, מעיד על ההבנה שכבר אז הייתה לאדם בנוגע להתנהגות הקולקטיבית של הנמלים. הן נתפסו כעובדות שקדניות הפועלות יחד מתוך תבונה טבעית, מבלי צורך בפיקוח חיצוני - מסר מוסרי בעל ניחוח חינוכי ששרד דורות רבים.

גם במיתולוגיות של עמים שונים קיימים הדהודים של התפעלות ואף ייחוס סגולות על-טבעיות לנמלים. ביוון העתיקה, לדוגמה, מספר המיתוס על המירמידונים - לוחמים עזי נפש שליוו את אכילס במלחמת טרויה - אשר נוצרו מנמלים על ידי זאוס עצמו. לפי האגדה, לאחר שעמו של המלך איאקוס מת, ביקש זאוס לברוא עבורו עם חדש, והפך את הנמלים שעל העצים שבחצרו ללוחמים אנושיים. מקור שמם של המירמידונים נגזר מהמילה היוונית μύρμηξ - נמלה.

במסורות ילידיות באמריקה הצפונית נחשבו הנמלים פעמים רבות לסמלים של התמדה, אורך רוח ועבודת צוות. שבטים אחדים ראו בהן בעלי חיים חכמים המסוגלים לחזות שינויים עונתיים - והקפידו לא להפריע לקניהם. לעיתים הם אף הופיעו בטקסים מסורתיים כסמלים של קהילה מאוחדת הפועלת בתיאום מלא.

גם בתרבויות המזרח ניכרת תשומת לב להתנהגות הנמלים. ברפואה העממית הסינית, לדוגמה, נמלים שימשו לריפוי מחלות שונות, ונחשבו לבעלות תכונות מחזקות. בכתבים של חכמים סיניים מהעת העתיקה, ניתן למצוא אזכורים לפיהם "נמלים מראות את הדרך לצניעות ולכוח שיתופי", ונאמר עליהן שהן "יודעות מתי להסתתר ומתי לנהור".

בתרבות האסלאמית, הנמלה מופיעה בקוראן - בסורת א-נמל - שם היא מתוארת כיצור שמדבר ומתריע בפני חברותיו מפני צבאות שלמה. הפסוק הנודע מדגים את הייחוס של תבונה לחרק הקטן הזה:

"עד כי באו אל נחל נמלים, אמרה נמלה: 'הו נמלים, הכנסו למושבותיכם, שלא ימחץ אתכם שלמה וחיילותיו בבלי דעת'"

(סורת א-נמל, פסוק 18)

גם כאן, כמו במקרא, הנמלה מוצגת לא רק כחרוצה אלא גם כחכמה ומנהיגה אחראית - קול המוסר והזהירות.

בכמה תרבויות אפריקאיות, בעיקר בגינאה החדשה ובאיים המלנזיים, האמינו שבקיני נמלים שוכנות רוחות טבע קטנות - יצורי ביניים בין האדם לחיה. הכניסה לקן נחשבה כמובילה לעולם תת-קרקעי, ומדי פעם נערכו טקסים שכללו הצעת מנחות לנמלים כדי לרצות את ה"רוחות השוכנות" בתוכן. אפילו בתרבות המאיה במרכז אמריקה, נמצא תיעוד למיתוס שבו נמלים היו חלק מהבריאה - הן נשאו תירס (היבול הקדוש) לאדם לאחר שזה נברא, ובכך קיבלו תפקיד של שליחות בין עולם הרוח והעולם הארצי.

בעידן המודרני, הנמלים הפכו לסמל של אוטומציה, חריצות ויעילות. דימויים של נמלה מופיעים לא פעם בסרטים ובספרים כדי לייצג עמל שקט, אך גם לעיתים דיכוי עצמי למען הקולקטיב - במיוחד ביצירות דיסטופיות המדמות חברות אנושיות לנמלים חסרות רצון אישי. עם זאת, מחקרי התנהגות מודרניים, כמו אלו שיוזכרו במאמר, מצביעים על גוונים עדינים יותר: אינדיבידואליות, גמישות, קבלת החלטות חכמה - ואפילו נטייה ל"אישיות". כך עולה שבעולם הקטן הזה מסתתר לא רק סדר אלא גם רגש, למידה ואולי אפילו גרעין של חופש.

חברת הנמלים וקסם המורכבות הקולקטיבית

עולם הנמלים מפורסם במבנה החברתי המורכב והמרתק שלו. בכל מושבת נמלים טיפוסית יש חלוקת תפקידים ברורה: מלכה אחת (ולעיתים כמה מלכות במינים מסוימים) שאחראית על הרבייה והטלת הביצים, ופועלות רבות (כולן נקבות) שעסוקות בכל עבודות הקן - מטיפול בצאצאים ועד חיפוש מזון והגנה.

אחד המאפיינים המדהימים בחברת הנמלים הוא היכולת לבצע פעולות מורכבות בתיאום מושלם - והכל ללא הנהגה מרכזית. בניגוד לחברות אנושיות, אצל הנמלים אין "מנהיג/ה" שנותן הוראות (המלכה אמנם חשובה, אך היא לא "מנהלת העבודה" אלא בעיקר מטילה ביצים). למרות זאת, אלפי פועלות מצליחות לתאם את פעילותן בעזרת תקשורת כימית וחוקי אינטראקציה פשוטים. למשל, כאשר פועלת מגלה מקור מזון, היא מפרישה חומר ריח (פרומון) לאורך הדרך חזרה לקן; פועלות אחרות נמשכות לריח, עוקבות אחר השביל ומגיעות אל המזון. כך נוצר שביל נמלים עסוק בין הקן למקור. עם הזמן, בעזרת חיזוק השביל על ידי פועלות נוספות והיחלשותו כאשר המזון אוזל, המושבה "מחשבת" באופן מבוזר את המסלול היעיל ביותר אל המזון - והכל ללא תכנון מודע או ניהול מרכזי.

חלוקת התפקידים במושבת הנמלים גם גמישה ומשתנה. במינים מסוימים יש חלוקה לתתי-תפקידים ("קאסטות") לפי גודל או מבנה הגוף, ובאחרים כל הפועלות דומות וההבדל הוא בעיקר בגיל - צעירות עובדות בפנים ומבוגרות בחוץ ("Age Polyethism"). גם זה לא נוקשה: אם חסרות פועלות בשטח, צעירות ימלאו את מקומן, ולהפך - הכל לפי צורכי המושבה.

מיליוני שנים של אבולוציה הובילו לכך שישנם למעלה מ-14,000 מינים של נמלים ברחבי העולם, וכל מין הסתגל לאורח חיים שונה. חלק מהמינים מחפשים מזון לבד - נמלה יחידה יוצאת מהקן ומשוטטת עד שהיא מוצאת מזון, ללא עזרת חברותיה. לעומתן, מינים רבים אחרים פועלים בשיתוף פעולה: סיירת מאתרת מזון ואז מגייסת פועלות נוספות להגיע למקום באמצעות תקשורת - בין אם על-ידי שביל ריח או ריצת טאנדם (הובלה צמודה של חברה אחת אל היעד) - ובכך מאפשרות לנמלים לנצל מקורות מזון גדולים בהרבה ממה שנמלה יחידה מסוגלת. בזכות שיתוף הפעולה והחריצות שלהן, נמלים הן מהקבוצות הביולוגיות המצליחות ביותר על פני האדמה.

המחקר והשאלה

האם לנמלים - אותן פועלות שנראות כ"בורג קטן במערכת" - יכולה להיות אישיות משלהן? במילים אחרות, האם קיימים הבדלים עקביים בהתנהגות בין נמלה לנמלה, בדומה לאישיות אצל בני אדם או בעלי חיים אחרים? זו שאלה יוצאת דופן, כי בחברה הנמלים צורכי המושבה קודמים לאלה של הפרט, וכל פועלת נתפסת כניתנת להחלפה. עם זאת, ייתכן שגם בתוך קן אחיד לכאורה מסתתרים הבדלים בין אישיים שמשפיעים על תפקוד הקבוצה.

מחקר משנת 2021 שפורסם בכתב העת Frontiers in Ecology and Evolution על ידי החוקרת ד"ר ז'אנה רזניקובה (Zhanna Reznikova) התמקד בדיוק בשאלה הזו. המאמר, שכותרתו "Ants' Personality and Its Dependence on Foraging Styles" (“אישיותן של נמלים ותלותן בסגנונות חיפוש מזון”), בחן האם אפשר לדבר על "אישיות" בנמלים בהקשר למשימה החיונית של איתור מזון ושינועו לקן.

שאלת המחקר העיקרית הייתה: איך מתחלקים תפקידי ההתנהגות בתוך מושבת נמלים, והאם החלוקה תלויה בסגנון חיפוש המזון של המין? למשל, האם במינים שמבצעים גיוס למקורות מזון יש פועלות שתמיד משמשות כסיירות מובילות ואחרות שתמיד נותרות "מגויסות" בעקבותיהן - ומה קורה במינים שבהם כל פועלת מחפשת מזון לבדה ללא עזרת חברותיה?

חשוב להבהיר: כאן "אישיות" מתייחסת לתכונות התנהגותיות עקביות, לא לאופי או רגשות במובן האנושי. במחקרי אישיות בבעלי חיים בודקים אם פרטים מסוימים נועזים באופן קבוע ואחרים זהירים יותר, פעילים יותר או פחות וכדומה. כך, אם יתברר שבמושבה מסוימת חלק מהפועלות תמיד יוצאות ראשונות ונוטלות סיכונים, בעוד אחרות תמיד ממתינות או נעות רק בעקבות שבילי ריח קיימים - אפשר לומר שיש ביניהן "נועזות" לעומת "זהירות".

המחקר של רזניקובה היה סקירה רחבה של ספרות מחקרית, ולא ניסוי בודד. היא בחנה ממצאים על מינים רבים של נמלים בעלי סגנונות חיפוש מגוונים: החל מנמלים המחפשות מזון לגמרי לבד ועד נמלים שמגייסות חברות באמצעות שבילי ריח המוניים, וכן מינים עם צורות גיוס ייחודיות. המטרה הייתה לראות האם קיימות עדויות להבדלים אישיותיים עקביים אצל פועלות בתפקידים שונים - בעיקר בין ה"סיירות" (מגלות המזון שמתחילות פעולה) לבין ה"מגויסות" (מצטרפות לאיסוף בעקבותיהן).

התמונה שעלתה מן הסקירה המדעית היא שבמרבית שיטות חיפוש המזון, לא זוהו "קריירות" קבועות של סיירות מול מגויסות. כלומר, לא נמצאה נטייה שנמלה מסוימת תמיד תהיה המובילה ואחרת תמיד תלך בעקבותיה. בפועל, נמלה שגילתה מזון ביום אחד ו"גייסה" חברות, עשויה ביום אחר להצטרף בעצמה בעקבות ריח שסיירת אחרת השאירה. התפקידים בשטח מתחלפים באופן דינמי - גמישות שמבטיחה שכל פועלת יכולה למלא מגוון משימות לפי הצורך, במקום להינעל על תפקיד יחיד.

עם זאת, רזניקובה ציינה יוצא דופן מסקרן: מערכת אחת של חיפוש מזון שבה כן ניכרים הבדלים אישיים עקביים, המכונה "שיטת הסיירת-המנהיגה" (leader-scouting). במינים עם שיטה זו, הסיירת שמאתרת את המזון מעבירה בתוך הקן מידע מדויק על מיקומו לפועלות אחרות - ללא שביל פרומונים בחוץ וללא הובלה פיזית שלהן. למעשה, הסיירת "מדווחת" לחברותיה על יעד מרוחק, והפועלות שמקבלות את המידע יוצאות בעצמן ישר אל הנקודה הנכונה. יכולת כזו דורשת סיירות בעלות כישורי ניווט ותקשורת גבוהים, ונראה שאותן סיירות מתבררות כקבוצה קבועה יחסית של פרטים - מעין "מומחיות" שחוזרות שוב ושוב על תפקיד ההובלה.

בנוסף, הובאו בסקירה דוגמאות להבדלים קוגניטיביים והתנהגותיים בין פועלות בהתאם לתפקידן. למשל, במחקר על נמלי עץ אדומות (Formica rufa) נמצא שלנמלים שיצאו לעיתים קרובות לחפש מזון הייתה יכולת טובה יותר ללמוד ולהימנע מטורף (לאחר שחוו מפגש שלילי איתו), בהשוואה לנמלים שנשארו רוב הזמן בתוך הקן. ממצא כזה מעיד ש"הניסיון בשטח" עשוי לשפר את כישורי הנמלה, או אולי שפרטים הנוטים להרפתקנות מלכתחילה הם שיוצאים יותר - ולכן גם לומדים יותר מפגש עם סכנות.

אישיות, אקולוגיה ואבולוציה

באופן כללי, "אישיות" בבעלי חיים פירושה תכונות כמו נועזות, תוקפנות, סקרנות או זהירות שמשתנות בין פרטים ומשפיעות על הישרדותם. פרט נועז עשוי למצוא מקורות מזון חדשים אך גם להסתכן יותר בטורפים, בעוד פרט זהיר שומר על ביטחונו אך עלול להחמיץ הזדמנויות. בחברת הנמלים הפרדיגמה שונה, משום שהברירה הטבעית פועלת בעיקר ברמת הקבוצה. פועלת בודדת אינה מעמידה צאצאים; רק המלכה מתרבה. לכן, תכונה של פועלת "תשרוד" לאורך הדורות רק אם היא תורמת להצלחת המושבה כולה. במצב כזה, ייתכן שלמושבה כדאי שיהיו בה גם פועלות נועזות שמוכנות לקחת סיכונים וגם פועלות זהירות ושמרניות יותר. הראשונות יגלו הזדמנויות חדשות (גם אם לפעמים ישלמו בחייהן), והאחרונות יבטיחו את המשכיות הקן בבטחה. שילוב כזה יוצר איזון שמגדיל את סיכויי ההישרדות של המושבה במצבים משתנים - מעין גיוון פנימי שמחזק את החוסן הקולקטיבי.

נמלת ארגנטינה (Linepithema humile) מספקת דוגמה קיצונית לשיתוף פעולה. בדרום אירופה התגלתה מושבת-על עצומה של נמלים אלו, שבה קינים רבים מתפקדים כיחידה אחת ללא יריבויות ביניהם. הסיבה היא הדמיון הגנטי בין המושבות: הנמלים אינן מזהות "זרות" ולכן אינן נלחמות, אלא מתלכדות לרשת אחת. כך נוצר צבא עצום הפועל בהרמוניה מלאה - דמוי אורגניזם ענק המתפשט בהצלחה כבירה.

חכמת הניווט של נמלים

למרות הדימוי הפשטני לפיו "נמלה רק עוקבת אחרי הריח", מחקרים חושפים שלנמלים יכולות ניווט ולמידה מפותחות. לדוגמה, נמלי מדבר מסוג נווטת (Cataglyphis) ידועות כאלופות ניווט: הן יוצאות לבדן לשוטט בחולות הלוהטים, וכשהן מוצאות מזון הן שבות בקו כמעט ישר לקן, באמצעות "מצפן" המבוסס על השמש וספירת צעדים. גם בסביבות מורכבות יותר נמלים לומדות את הסביבה: פועלות ותיקות זוכרות סימני דרך ונתיבים יעילים, ויודעות לעקוף מכשולים כדי לחזור ביעילות למקורות מזון מוכרים.

אחת הדוגמאות המרשימות ליכולת הדרכה אצל נמלים היא "ריצת הטאנדם". בניסוי קלאסי התגלה שנמלה סיירת שמצאה מזון חזרה לקן, "גייסה" חברה יחידה ויצאה איתה שוב אל היעד בצעידה צמודה ומתואמת. המובילה הקפידה להתקדם לאט ולעצור מדי פעם, כדי לא לאבד את העוקבת וכדי לאפשר לה לזכור את סימני הדרך. לאחר שהעוקבת הגיעה למקור המזון פעם אחת בהדרכה צמודה, היא כבר זכרה את המסלול להבא. למעשה, הסיירת שימשה כ"מורת דרך" - צורה של הוראה ישירה, נדירה מאד בעולם החרקים, שבה הפרט המלמד משנה את התנהגותו כדי שהלומד יוכל לרכוש ידע.

איך נמלים מגייסות את חברותיהן

היכולת לגייס פועלות אחרות לפעולה משותפת היא סוד כוחה של המושבה. השיטה הנפוצה ביותר לכך היא שימוש בשבילי פרומונים: סיירת שמצאה מזון מניחה על הקרקע שובל ריחני מן המקור אל הקן, וכך "מסמנת" דרך שבה עשרות פועלות יכולות להתקדם אל המזון במהירות. עוצמת השביל תלויה באיכות המזון - מקור עשיר גורם להפרשת פרומונים חזקה ומושך תגבורת גדולה יותר של נמלים. גם הפועלות המגויסות, כשישובו אל הקן, יחזקו את השביל בפרומונים נוספים אם המקור עדיין זמין, וכך המסלול נשמר ומתחזק.

בקיצוניות השנייה, ישנם מינים שבהם הסיירת אינה מותירה שביל ריח כלל, אלא מעבירה את המידע על מיקום המזון בתוך הקן עצמו, כפי שתואר קודם. בשיטה כזו הפועלות מקבלות "הכוונה" ישירה ויוצאות מיד אל היעד, מה שהופך את הגיוס למהיר ומדויק ביותר - אם כי הוא דורש מנמלים יחידות כישורי תקשורת וניווט גבוהים. (בין שתי השיטות הללו קיימים גם מצבי ביניים בהתאם לצורכי המין וסביבתו).

אז מה למדנו מהנמלים?

מחוץ לעולם האנושי, "אישיות" משמעה בעיקר דפוסי התנהגות עקביים שמבדילים בין פרטים, ולא בהכרח "אופי" במובן הרגשי. ראינו שאפילו ביצורים חברתיים זעירים ומסורים לכלל, כמו נמלים, אפשר לזהות שונות בין-אישית מסוימת - אם כי היא עדינה, גמישה, ולא מזכירה את האישיות האנושית המורכבת.

מה נוכל ללמוד מהנמלים על קבלת החלטות בצוות, גמישות התנהגותית ושיתוף פעולה? ראשית, הנמלים מדגימות את הכוח של החלטות מבוזרות. אין אצלן בוס, ובכל זאת הן פותרות משימות מורכבות בצורה יעילה. כל נמלה פועלת לפי מידע מקומי קטן, אך יחד מתקבל פתרון נבון ברמת הקולקטיב. מודל האינטליגנציה הקולקטיבית הזה אף שימש השראה לפיתוח אלגוריתמים בשם "אופטימיזציית קן הנמלים" במדעי המחשב.

שנית, הגמישות בהתנהגות - העובדה שכל פועלת יכולה להחליף תפקיד בהתאם לצורכי הקבוצה - היא מפתח להישרדות. בצוות אנושי מוצלח, החברים יודעים "לחבוש כובעים" שונים במצבים שונים; כך גם אצל הנמלים, אין קיבעון מוחלט. אם צריך סיירת חדשה - כמעט כל פועלת זמינה יכולה למלא את התפקיד. אם אובדות פועלות בשטח - אחרות מחליפות אותן. הגמישות הזאת מאפשרת למושבה להתאים את עצמה במהירות לאתגרים ולשינויים בלתי צפויים.

ולבסוף, שיתוף הפעולה של רבבות נמלים יחד יוצר כוח אדיר. הן מראות לנו ששיתוף פעולה אמיתי דורש ויתור על האינטרס האישי - אצלן אף פועלת לא דואגת לעצמה, אלא תמיד לטובת הכלל - אך מוביל להישגים חסרי תקדים. כאשר הפרטים פועלים בהרמוניה מלאה למען מטרה משותפת, הם מסוגלים להשיג דברים שאף יחיד לא יוכל להשיג לבדו. עולם הנמלים מלמד שבצוות מתואם היטב, השלם גדול מסכום חלקיו - וזו אולי התובנה החשובה מכולן.

אם המאמר הזה עורר בכם את הרצון להציץ פנימה - אל תוך הקן - ולחזות מקרוב באורח חייהן המורכב של הנמלים, אולי תמצאו עניין גם באפשרות להתבונן בהן ממש מקרוב, בסביבה מבוקרת אצלכם בבית.