העיר מורגנטינה מייצגת מקרה, נדיר למדי בסיציליה, של עיר נטושה; ההיסטוריה של העיר מסתיימת במאה הראשונה ולכן היא לא עברה שינויים של המשכיות החיים הרגילה. בין 1953 ל-1955 החלה עבודתה של המשלחת הארכיאולוגית האמריקאית בסרה אורלנדו (Serra Orlando), שתזוהה בהמשך עם מורגנטינה: באותן שנים הבטיח הפיקוח של מזרח סיציליה את השתתפותם של כמה מכונים אוניברסיטאיים איטלקיים וזרים. היישוב העתיק ביותר באזור מורגנטינה מתוארך לתקופת הברונזה הקדומה, קסטלוצ'יו פייסיז (Castelluccio facies), 2200-1600 לפנה"ס.
העיר העתיקה הזו הניבה ממצאים נפלאים. זהו אחד האתרים הארכיאולוגיים היפים והחשובים באי סיצליה. במורגנטינה יש שרידים של סיציליה הפרוטו-היסטורית, היוונית והרומית, והיא לוקחת את המבקרים לאורך אלפי שנות היסטוריה.
האזור הארכיאולוגי מורגנטינה, שעדיין בעיצומן של החפירות מניב ממצאים מרהיבים. נתחיל באגורה (מקום כינוס), מלא הפאר. כאן נמצא הגימנסיום מהמאה ה-3 לפנה"ס, עם אכסדרה באורך 90 מטר, שבו אומנו צעירים. אפשר לראות חדרים שונים כמו חדרי הלבשה ואמבטיות לרחצה. ממזרח נמצאת מזרקת הנימפות המונומנטלית, עם שני אגנים עם אפריזים דוריים. ניתן לראות את חורבות הבולוטריון (Bouleuterion - מועצת העיר) שבתוכו קיר חצי עגול ובימה מלבנית.
מבנה מרשים נוסף הוא השוק העירוני, המקלום (Macellum), מהתקופה הרומית, שבו היו 13 חנויות בגודל זהה משני צדי החצר בעלת העמודים וקיוסק עגול מרכזי. קל לדמיין ואפילו לשמוע את הסוחרים בחנויות שלהם...
בצד המערבי, סמוך לכניסה למקלום, נמצא אזור קדוש עם מזבחות מלבניים. מדרום לאגורה נמצא האקלסיאסטריון (ekklesiasterion), שם התקבלו החלטות חשובות. הכוכב הגדול של האגורה הוא התיאטרון מהמאה ה-4 לפנה"ס, המוקדש לדיוניסוס, ששמו מופיע מעל אחת המדרגות היוצרות את האודיטוריום. עם 15 סטים של מדרגות, האודיטוריום יכול להכיל עד 5000 איש.
ליד התיאטרון ובמיקום מוגבה קרוב מאד אליו, נמצא המקדש לדמטר ולפרספונה, שתי המגנות האלוהיות של העיר. המבנה הקדוש, אליו ניתן להגיע מהצד המערבי, נבנה משני חלקים נפרדים, המאורגנים סביב שתי חצרות. ניתן לראות אמבט לטיהור וחדר התמסרות קטן. נראה כי תנור סמוך שימש לייצור מקומי של חפצי טרקוטה. בזמן החפירה נמצאו מנורות רבות הקשורות כנראה לפולחן הלילה, שהיה תדיר במקרה של האלים הכתוניים.
מדרום למקדש נמצא מתחם קדוש שני (Temenos), שוב בצורת טרפז. בצד המזרחי של האגורה יש תומכות התומכות בחומות החיצוניות של אסם העיר ובסמוך לזה, כבשן. זהו תנור מרשים, מקושת, וניתן לראות אותו מהצד הדרום מזרחי של האגורה. בהמשך ניתן לראות גם את בית גנימדס, עם פריסטיל מלבני יפהפה ועמודים בסגנון דורי. לשני חדרים יש קירות גבס צבועים באדום ורצפת פסיפס, שהראשון מייצג את האונס של גנימד.
בסיור במקום קל לחוש את תפארתה של מורגנטינה, שבמאה ה-3 חיו בה כ-10,000 תושבים.
יצירות המופת של מורגנטינה נמצאות בעיקר במוזיאון בעיירה איידונה (Archaeological Museum of Aidone) הסמוכה וגולת הכותרת במוזיאון הוא פסל האלה של מורגנטינה (Goddess of Morgantina).
האלה של מורגנטינה הייתה ועודנה הסמל העולמי של עתיקות שנבזזו: שערוריות, כספים של מיליונרים, חקירות, סוחרים, אבל גם חשיפה ציבורית של ארכיאולוגים מצוינים והתנודה המעורפלת שלהם בין אמנות לפעילות פלילית. שילוב של אלמנטים שהפך את המילה האיטלקית "שודדי קברים" למפורסמת כמו פיצה וספגטי.
מכונה גם האפרודיטה של גטי, האלה של מורגנטינה, פסל קלאסי, מתוארך לסביבות 400 לפנה"ס, נבזז בסיציליה ונרכש ב-1987 על ידי מוזיאון פול גטי בלוס אנג'לס תמורת 18 מיליון דולר. לאחר מחקר יסודי ומשא ומתן ארוך, מוזיאון גטי הסכים בסופו של דבר להחזיר את הפסל לאיטליה והוא הוצב במוזיאון האזורי של איידונה (Aidone) במאי 2013.
על פי ההערכות, הפסל נחפר באופן בלתי חוקי משרידי העיר מורגנטינה שנחפרת ע"י ארכיאולוגים אמריקאים מאז 1954. המחלוקת הארוכה בין מוזיאון גטי לשלטונות איטליה הניבה כמות עצומה של ספרים ומאמרים שפורסמו בכל רחבי העולם: ביניהם, הדיווח של שני עיתונאים של LA Times, ג'ייסון פלש (Jason Felch) וראלף פרמולינו (Ralph Frammolino), המועמדים הסופיים לפרס פוליצר פרס בשנת 2006 על חקירותיהם של רשת הפשע המסתתרת מאחורי רכישות המוזיאון הידוע.
האלה של מורגנטינה הוא פסל בגודל טבעי של 2.20 מ' המתאר אלילה עטופה בבדים. הפסל עשוי בטכניקה האקרוליתית: הראש, הידיים והרגליים הם משיש פריאני (Parian marble); הגוף עשוי מאבן גיר עדינה ממחצבה הממוקמת בדרום מזרח סיציליה, בין רגוזה לסירקוזה.
הדמות לובשת כיטון (Chiton - הטוניקה היוונית האופיינית) והימטיון (מעין מעיל הנלבש על הכיטון) ועומדת על רגל ימין, רגל שמאל מכופפת. לאלה יש רגליים יחפות ומאמינים כי השיער סביב ראשה היה עשוי מברונזה מוזהבת. זרועה הימנית מורמת קדימה בעוד שזרועה השמאלית חסרה. הסגנון העשיר אופייני לסוף המאה ה-5 לפנה"ס וניתן לעקוב אחריו עד לאסכולה של פידיאס.
מסיבות רבות, האלה של מורגנטינה היא כמו "חייזר" בסוף המאה ה-5 לפנה"ס בסיציליה ושאלות רבות נותרו ללא מענה בגלל היעדר נתונים ארכיאולוגיים: את מי היא מייצגת? מי פיסל אותה, בשביל מה ולמה? האם השיש עוצב בסיציליה או נשלח לאי לאחר שעוצב לצורתו הסופית ביוון? מה היא החזיקה ביד שמאל? האם זה היה פסל בודד או שהיה חלק מקבוצה? כמה זמן הוא היה באתר המקורי שלו?
בנוסף לכל השאלות הללו, שעד כה נותרו ללא מענה, יש עוד שתיים שראויות לתשומת לב מיוחדת. הראשון נוגע לראש: האם הוא באמת שייך לפסל או שנוסף על ידי הבוזזים? השני נוגע למקום המוצא: האם האלה באמת מגיעה ממורגנטינה?
אין עדויות ארכיאולוגיות, אלא רק שמועות המעידות על מורגנטינה כמקום מוצאו של הפסל. כשהפסל חזר לסיציליה, החוקרים קיבלו כמובן מאליו שהוא בא מאזור הפולחן של מורגנטינה. למעשה המקדש של אותו אזור נתון (המאה ה-6 עד ה-3 פנה"ס), המוקדש ככל הנראה לפולחן דמטר ופרספונה, נראה כמו קומפלקס של טרסות וחדרים שאינם יכולים להכיל פסל בגובה 2.20 מ'.
מתעוררות בעיות גם ביחס למסגרת התרבותית והכלכלית, שכן תיארוך הפסל מתאים לתקופה של משבר כלכלי. אם התרחיש התרבותי והחברתי הזה הוא נכון, קשה מאד לדמיין את העיר מורגנטינה מסוגלת לרכוש חומרים יקרים ושירות של פסל המקורב לאסכולה של פידיאס.
מה שבטוח הוא, גוף אבן הגיר של הפסל נחתך ל-3 חלקים על ידי בוזזים. הגוף והשיש הובלו באריזות נפרדות מסיציליה ונמסרו בחלקים למוזיאון גטי בדצמבר 1987. לא בטוח שהראש שייך לפסל והבלבול בעניין זה התגבר על ידי דיווחים סותרים של הבוזזים עצמם : אחד מהם ציין כי הגוף נמצא במורגנטינה והובל לגבול שוויץ במשאית פיאט מלאה בגזר; אחר הצהיר, במקום זאת, שגוף הפסל נמצא בבית של ג'לה; אחרים טענו שבמורגנטינה היו 2 או 3 ראשים ושאחד מהם הונח על גוף הפסל של ג'לה.
מנקודת מבט סגנונית, איכות הביצוע של גוף אבן הגיר מראה שהפסל הכיר את הטכניקות של הרבע האחרון של המאה ה-5 לפנה"ס באתונה והיה גם מיומן מאד בחיתוך אבן הגיר הסיציליאנית המקומית. שילוב משובח שניתן להסביר על ידי השערה על התפשטות ההשפעה האתונאית על האי במהלך סוף המאה ה-5 לפנה"ס, בעקבות המלחמה הפלופונסית, באמצעות תפקידה הדומיננטי של סירקוזה כמוקד תרבותי ואמנותי. מנקודת מבט זו, הראש, שככל הנראה אינו שייך לפסל, מוסיף תרומה חשובה להבנת היחסים בין יוון לסיציליה.
האלה מורגנטינה זוהתה באופן שונה על ידי חוקרים כדמטר, פרספונה או הרה. באופן מוזר, הייחוס הראשון של מוזיאון גטי כאפרודיטה נדחה לחלוטין על ידי חוקרים. למעשה, מחקרים אחרונים מראים שפסלים של אפרודיטה מאמצע עד סוף המאה ה-5 לפנה"ס היו מכוסים כמעט במלואם ולפעמים מכוסים בדיוק כמו האלה של מורגנטינה. חלק מהחוקרים ממשיכים להאמין שזוהי דמטר או הרה בהתבסס על המראה המטרוני של הפסל. במציאות, אין דרך לדמיין מה היה גובה הבסיס וכיצד כל ה"תיקונים אופטיים" היו משפיעים על הצופה אם הפסל היה ממוקם בתוך מקדש או במרחב ציבורי פתוח. ניתן לתפוס את הצללית שלה אחרת פשוט על ידי שינוי זווית ההתבוננות שלנו. תחשבו מי שתחשבו שהיא, האלה של מורגנטינה ממשיכה להרטיט לבבות ולייצר סנסציות כבר 2500 שנה, אם יוצא לכם לכו לראות אותה ואת העיר שלה (או שלא) מורגנטינה.
מקורות:
Comments