מגילת שפירא שנחשבה לזיוף עשויה להיות אותנטית

מגילת שפירא, כתב יד מקראי קדום לכאורה שנחשב בעבר כתרמית, הוא למעשה אותנטי, אומר חוקר ישראלי-אמריקאי שחקר בקפידה רישומים ותמלילים של ממצא אבוד זה. מגילת שפירא נקראה כך לכבודו של מוזס וילהלם שפירא, סוחר עתיקות שניסה למכור את המגילה למוזיאון הבריטי תמורת מיליון ליש"ט עוד בשנת 1883.

חלקים ממגילת שפירא

הסיפור של מגילות שפירא והספק האקדמי

ב-1883 יצא שפירא בגילוי מרעיש: הוא טען כי בידיו 15 מגילות קלף קדומות שרכש מבדואים שמצאו אותן במערה באזור ים המלח, שלטענתו תוארכו למאה ה-7 לפנה"ס, והיוו את כתב היד המקראי הקדום ביותר שנתגלה עד אז. במגילות הופיעה גרסה שונה במקצת מזו המוכרת לנו של ספר דברים, שכללה את עשרת הדיברות בשינויים קלים. הפקפוקים שהתעוררו באשר לאותנטיות של המגילות נדחו על ידי שפירא בטענה כי רכש אותן בפרוטות, ולא יעלה על הדעת כי ישקיע אדם מאמץ כה רב בזיוף כזה תמורת רווח כה זעום.


שפירא הגיע עם המגילות לגרמניה וניסה לעניין את הגרמנים בקנייתן. בעודו ממתין להחלטתם ותוצאות בדיקתם, פנה בהצעה מקבילה גם לקרן לחקר ארץ ישראל שמושבה בלונדון. המוזיאון הבריטי בלונדון גילה עניין רב, ואף הציג שתיים מהמגילות לציבור הרחב, בעוד מומחי המוזיאון בודקים את המגילות האחרות. הידיעה על התעניינות המוזיאון הבריטי והצגת המגילות במוזיאון הכתה גלים בבריטניה וברחבי אירופה, ואלפים הגיעו לבקר בתערוכה, ובהם ראש הממשלה ויליאם גלאדסטון. הסכום שנדרש עבור רכישת המגילות היה גבוה מאוד: מיליון ליש"ט, למרות הספקות ההולכים ומתרבים אצל מומחים ביחס למקוריותן.


ב-18 באוגוסט התפרסם בטיימס מכתבו של קלוד קונדר, מראשי הקרן וחוקר ארץ ישראל. במכתב הביע קונדר ספקות, על סמך היכרותו את ארץ ישראל, באשר לסיכויי ההשתמרות של יריעות עור בתנאי האקלים בארץ. ב-21 באוגוסט פרסם ה"טיימס" הלונדוני את חוות דעתו של שארל קלרמון-גנו, שטען כי המגילות הן זיוף נוסף מבית היוצר של שפירא, וכי אינן אלא רצועות שנגזרו משולי ספרי תורה ישנים והושרו בכימיקלים כדי לשוות להן חזות עתיקה. מספר ימים אחר כך התפרסמה חוות דעתו של מומחה המוזיאון הבריטי כריסטיאן דוד גינסבורג (Christian David Ginsburg), המחזקת את חוות דעתו של קלרמון-גנו. מאוחר יותר התברר כי גם המומחים הגרמנים הגיעו למסקנות דומות. אחת הראיות העיקריות נגד עתיקותן של המגילות הייתה היותן כתובות בכתב מרובע, שלא התפשט בישראל לפני שיבת ציון בתקופת עזרא.


עסקת מיליון השטרלינג קרסה, שפירא הוקע כזייפן ונוכל, והסערה הרעישה את עולם הארכאולוגיה וחקר המקרא בעולם. עיתוני לונדון נתנו תפוצה נרחבת לגילויים החדשים, מלווים בלגלוג על שפירא ועל המוזיאון הבריטי שנפל בפח, וקריקטורות שלא נעדרה מהן נימה אנטישמית. עלתה גם הסברה כי הגרמנים עיכבו במתכוון את פרסום מסקנותיהם, כדי לצחוק לאידם של הבריטים במפלתם.


שפירא עזב את לונדון בבושת פנים, כשהוא ממורמר ומושפל. במהלך החודשים הבאים נדד ללא מטרה בערי אירופה, כשהוא הולך ומאבד את צלילות דעתו. ב-9 במרץ 1884 הגיע למלון קטן ברוטרדם והסתגר בחדרו. כעבור יומיים שם קץ לחייו בחדרו שבמלון, ביריית אקדח.


כאשר המוזיאון סירב לרכוש את מגילת שפירא, ותייג אותה באופן רשמי כזיוף, הוא הרס את המוניטין של שפירא. אך לדברי עידן דרשוביץ, פרופסור במחלקה למקרא באוניברסיטת פוטסדאם בגרמניה, פסיקה זו היתה שגויה ומשמיצה. בהתבסס על ניתוחו המעמיק של טקסט המגילה, ושל פעילותו של שפירא בקשר למגילה, טוען דרשוביץ כי כתב היד היה ממצא לגיטימי מימי קדם, ולמעשה ייצג את כתב היד המקראי האותנטי העתיק ביותר שנמצא אי פעם. כמו כן, הוא מבטל את ההאשמות נגד שפירא ורואה אותן כאי צדק חמור.


ביולי 1885 רכש סוחר ספרים בשם ברנרד קואריץ' את "מגילות שפירא" מהמוזיאון הבריטי דרך בית המכירות הפומביות סות'ביס, תמורת הסכום הזעום של 10 לירות שטרלינג ו-5 פני. בשנת 1887 הציגם קוואריץ' בתערוכה למכירה במחיר נקוב של 25 ליש"ט, ומאז לא נראו עוד בציבור. במשך שנים רווחה ההשערה שהמגילות נקנו על ידי סר צ'ארלס ניקולסון, ומאוחר יותר נכחדו בשריפה בביתו של ניקולסון בפאתי לונדון ב-1899. כיום ידוע שמגילות שפירא נרכשו על ידי הרופא האנגלי צ'ארלס מייסון מברטון און טרנט שהלך לעולמו בשנת 1903. מייסון הוא האחרון שהחזיק במגילות - על פי הידוע כיום.


העתקים מהמאה ה-19 שנוצרו מהמקור עדיין קיימים, ודרשוביץ נסמך על רישומים וכתבים אלה כדי להגיע למסקנתו המדהימה והמפתיעה. "זה מדהים כי כמעט בכל קיומו של תחום לימודי המקרא הטקסט הזה לא היה חלק מהשיחה", אמר דרשוביץ ל"ניו יורק טיימס" במאמר שהתפרסם בשבוע שעבר (10/03/2021).

פקסימיליה של גינזבורג לרצועות שפירא (מגילת שפירא) משנת 1883

מגילת שפירא נשקלת מחדש

במאמר שכותרתו "נאום פרידת משה: עדות חדשה על חלקי ספר דברים במגילת שפירא" ("The Valediction of Moses: New Evidence on the Shapira Deuteronomy Fragments"), המופיע במהדורה האחרונה של כתב העת הגרמני ZAW, פורש דרשוביץ את טענתו לתמיכה באותנטיות של מגילת שפירא.


לטענתו, סגנון הכתיבה במסמך תואם לחלוטין את המקרא הקדום, בצורה ששימשה בתקופת שלמה המלך (המכונה תקופת בית ראשון). פירוש הדבר הוא שהוא חובר עוד במאה ה-10 לפנה"ס, מה שהופך אותו ללא ספק לכתב יד כזה העתיק ביותר שנמצא אי פעם.


תוכן המסמך חושפני במיוחד, לדברי דרשוביץ. הוא סוטה מספר דברים כפי שהוא קיים כיום בדרכים בולטות וחשובות, מה שמעיד שהוא