לשחק עם המציאות - מעצב משחקים מנתח את QAnon

עודכן ב: פבר 26

בתקופה ההזויה אותה אנו חווים, עם כמות האמת שהיא פייק והפייק שהוא אמת, הרבה מאד אנשים הלכו לאיבוד וחיים במציאות שיצרו לעצמם (כל אחד מאיתנו חי במציאות שהוא יוצר לעצמו אך זה למאמר אחר), המציאות הזאת מורכבת מאינספור סיפורים ורעיונות שמתחברים לאיזשהי אמת אולטימטיבית על הדרך בה העולם מתנהל. לדעתי העולם מתנהל בדרך נוראית והוא מלא בקנוניות, שקרים, שחיתות וניצול, זו האמת ואני חושב שרובכם תסכימו איתי על כך. אך בין זה ובין הסיפור הגדול בו יש רעים ויש טובים ומטרת הרעים היא לשעבד או לדלל ומטרת הטובים היא אור ואהבה, המרחק הוא גדול מאד.


בתחילת משבר הקורונה גם אני נשאבתי לכמה ימים לעולמו של קיו-אנון (QAnon), זה היה מרגש, זה הכניס אדרנלין ועניין ונתן לי את התחושה שאני מיוחד, שאני שותף סוד, אני מתחיל לחקור ולגלות את הסודות שאחרים לא יודעים, וזה היה ממכר, בעיקר כי לא היה שום דבר אחר לעשות. זה נמשך כמה ימים עד שהבנתי את המניפולציה וזיהיתי את הסכנה, ברחתי משם כל עוד נפשי בי אבל אני ממשיך לעקוב מהצד לכל אורך התקופה. אמנם זהו סיפור אמריקאי בעיקרו אך האימפקט שלו על העולם הוא עצום, הוא גרם וגורם נזק בל יתואר לחברה האנושית כולה ואנחנו מרגישים בזה עכשיו. אנשים טובים וחכמים הפסיקו להאמין בהכל, אין להם יותר במה להיאחז מעבר לנרטיב אחד שהונדס אל תוך ראשם. אנשים בחרדה, משתפים כל דבר, בלי כל ביקורתיות, כולל פייק שכתוב עליו פייק בעט זוהר, כל עוד זה משרת את הנרטיב ותומך בסיפורם, הכל התערבב, דילול אוכלוסין, הנדסת אקלים, צ'יפים, שליטה תודעתית, 5G, חיסונים, מגיפה, פדופיליה, מדע, רפואה, חלל, הכל הכל הפך להיות חלק מקונספירציית ענק שהיא הסיפור האמיתי והמוחלט אצל אותם אנשים ואין כל דרך לערער עליו, כי אין במה להאחז, הכל מפוברק, כל הוכחה, גם אם רואים אותה בעניים וממששים אותה, גם היא אשליה.


יש הרבה אמיתות גם בסיפור הזה, הרבה דברים רעים שבאמת קורים, אך הסיפור הזה בו הכל מתחבר יחדיו וחושף את כל האמת הוא לא הסיפור, לפחות לדעתי. זהו מצב מסוכן שאיני יודע מה ההשלכות ארוכות הטווח שלו, אך טוב לא יצא מזה. המאמר הבא נכתב ע"י מפתח משחקי מחשב שמנתח את תופעת או משחק הקיו-אנון, מאמר שמצליח להסביר איך זה קרה אך לא מצליח להסביר לאן זה הולך, בינתיים זה הגיע עד לתוך הקפיטול, את ההמשך אף אחד לא באמת יודע.

=============================================


מאת: Reed Berkowitz

מקור: Medium


אני מעצב משחקים עם ניסיון בנישה קטנה מאוד. אני יוצר וחוקר משחקים שנועדו להיות משוחקים במציאות. עבדתי על משחקי מציאות חלופית (ARG), לארפ (LARP), חוויה בדיונית (Experience fiction), תיאטרון אינטראקטיבי (Interactive theatre) ו"משחקים רציניים" ("Serious games"). סיפורים ומשחקים שיכולים להתחיל במחשב ולהסתיים בעולם האמיתי. סיפורים שנועדו להרגיש אמיתיים ככל האפשר. משחקים שמלמדים אותך. חידות שמתעוררות לחיים מסביב לשחקנים. משחקים בהם ככל שתעמיק יותר, כך תגלה יותר. משחקים עם מחילות ארנב המזמינות אותך לארץ הפלאות ומפתות אותך מבעד למראה.


כשראיתי את קיו-אנון, ידעתי בדיוק מה זה ומה זה עושה. ראיתי את זה בעבר. כמעט בניתי את זה בעבר. זה היה התאום הרשע של המשחקים. משחק שמשחק אנשים.


לעיתים קרובות משווים את קיו-אנון ל-ARG ול-LARP ובצדק. הוא משתמש ברבים מאותם מנגנוני משחק ותגמולים. יש בו תחושת משחק דומה שברורה לכל מי שאי פעם שיחק ב-ARG, משחק תפקידים אונליין (RP) או LARP. הדמיון כה בולט שלעתים קרובות מכנים אותו LARP או ARG. עם זאת המפלצת הזו מאוד מאוד שונה ממשחק.


ההבדלים הם ששופכים אור על האופן שבו קיו-אנון עובד וברבים מהם קשה להבחין אם אתה לא מעורב בפיתוח משחקים. קיו-אנון הוא כמו השתקפות של משחק במראה, הוא נראה בדיוק כמו אחד, אבל הוא הפוך.



אפופניה מודרכת

באחת החוויות הבדיוניות (XF) הראשונות שתכננתי אי פעם, השחקנים נאלצו לחקור מרתף מפחיד ולחפש רמזים. החפץ שהם חיפשו הוחבא בקושי והרמז היה קל. זה היה קלי קלות. בהחלט לא ציפיתי לכל בעיה בחלק הזה של המשחק. אך היתה בעיה. לא ידעתי את זה אז, אבל שמה היה אפופניה.

אפופניה היא: "ראייה של דפוסים או הקשרים בתוך מידע אקראי או חסר-משמעות (כגון חפצים או רעיונות)". כשהמשתתפים החלו לחפש אחר האובייקט הנסתר, על רצפת העפר היו שם כמה חלקי עץ קטנים ואקראיים.


איך זו יכולה להיות בעיה !?

זו הייתה בעיה מכיוון ששלושה חלקים יצרו צורה של חץ מושלם שהצביע על קיר ריק. זה היה מוזר. זה היה צריך להיות רמז. השחקנים עצרו ובהו בקיר, נחושים להבין מה משמעות הרמז והם לא התקדמו אף צעד עד שיעשו זאת. כל המשחק ירד מהפסים. ואז זה החמיר. מכיוון שברור שלא היה שם רמז, הקבוצה החליטה שהרמז שהם חיפשו נמצא בתוך הקיר. אוסף הכלים הסתמיים שמצאו מונחים סביבם נראו כאילו הם מחזקים את מסקנתם שזה הכיוון הנכון. החץ כיוון אל הרמז והכלים היו הדרך להגיע אליו. כמה ברור זה יכול להיות?


בהיתי בזה באימה כי הכל התאים כל כך. זה היה מוצלח יותר וברור יותר מהרמז שהסתרתי. יכולתי לראות את זה. הכל היה מקרי ואקראי, אבל יכולתי לראות שההקשרים שנוצרו היו הגיוניים לחלוטין. הייתה לי תוכנית גיבוי גסה והשתמשתי בה במהירות לפני שהשחקנים מלאי הכוונות הטובות התחילו לפרק את קיר המרתף עם מוטות ברזל בחיפוש אחר רמז שלא היה.


אלה היו אנשים נורמליים והנחותיהם היו נורמליות, הגיוניות ושגויות לחלוטין. ברוב משחקי מציאות חלופית (ARG) אפופניה היא המחלה של המעצבים והשחקנים, מה שלפעמים מוביל את המשתתפים להתרחק יותר ויותר מהעלילה וזה גורם למעצבים להסתבך כדי להחזיר אותם או (עדיף) לשלב את הרעיונות שלהם. במשחקי תפקידים, משחקי מציאות חלופית (ARG), משחקי מחשב ובכל דבר שבו לשחקנים יש יכולת פעולה עצמאית, אפופניה תהיה בעיה.


זה קורה מכיוון שבמשחקים אמיתיים ישנם פתרונות ממשיים לחידות ממשיות ועלילה אמיתית שנוצרה על ידי המעצבים. קל לסטות מהמסלול כי יש מסלול. מנהל משחק טוב (puppet-master) יכול להשתמש באחת או שתיים מהספקולציות הללו כדי ליצור משחק טוב עוד יותר, אך רק ככל שניתן להתאים את העלילה בזמן אמת או לתכנן אותה לפני. זה יכול ליצור רגעים מדהימים במשחק, אבל זה לא קל. לדוגמא, הלוואי שיכולתי להכניס מיד משהו לקיר ההוא במרתף כי זה היה עובד כל כך טוב, אבל לא היה לי מזל!


אם אתה מעצב, ויש לך חידות, ויש לך עלילה, אז אפופניה היא קלף חופשי שאתה תמיד צריך להיות מודאג ממנו.


קיו-אנון הוא השתקפות מראה של הדינמיקה הזו. כאן אפופניה היא כל העניין. אין עלילות מתוסרטות. אין חידות לפתור שנוצרו על ידי מעצבי משחקים. אין פתרונות.


קיו-אנון מתבסס על פירוש מוטעה של נתונים אקראיים, המוצגים בצורה מרומזת בסביבה שנועדה לסייע למשתתפים להגיע לאי ההבנה המיועדת. אולי "אפופניה מודרכת" הוא ביטוי טוב יותר. מודרכת כי מנהלי המשחק מעורבים ישירות ברמיזות לגבי המסקנות הרצויות. הם זרעו מראש את המסקנות. הם באופן קבוע גורמים לשחקן ללכת לאיבוד על ידי הצבעה על אירועים אקראיים שאינם קשורים זה לזה ויצירת משמעות עבורם שמתאימה למסר התעמולה ש-Q מעביר.


אין כאן מציאות. אין פיתרון ממשי בעולם האמיתי. במקום זאת, זהו שביל פירורי לחם המרחיק מהמציאות. הרחק מפתרונות ממשיים ואל עבר עומס פסיכולוגי מסוכן. זה עובד טוב מאוד כי כשאתה "פותר את זה בעצמך" אתה הבעלים של זה. אתה חווה את הריגוש שבגילוי, את ההתרגשות של מחילת הארנב, את הקבלה של קהילה שאוהבת אותך ומכבדת אותך. מכיוון שהיית נחוש "לחבר את הנקודות בעצמך" אתה יכול לראות את ההיגיון המוחלט של זה. זו המסקנה אליה הגעת. עוד על כך בהמשך.


כל מי שעל הלוח מסכים איתך כי סביר מאוד להניח שהם היו אלה שהצביעו לך על כך בדיוק למטרה זו. (עוד על כך בהמשך)

"היי, מה זה ?!" "זה נראה כמו חץ שמצביע על הקיר." "למה אתה חושב שזה שם? האם אנשים פשוט משאירים חיצים שמצביעים על דברים באופן אקראי? מה השכל הישר שלך אומר על זה?" "כתוב שחייב להיות שם משהו." "כן. אתה צודק. אולי כדאי שתסתכל על זה מקרוב?"
© 2019 Marc Nozell

לכל ענן יש צורה שיכולה להיראות כמו משהו אחר. כל מה שמרצד הוא גם ערבוביה של קוד מורס. ככל שיש יותר מידע שם, קל יותר לאפשר לאפופניה להנחות אותנו לכל דבר. מדובר במבט בשמיים ומישהו שמצביע על קבוצות כוכבים. ההבדל הוא שחיבורים מיוצרים אלה מובילים למסקנות הרצויות שאנשי Q יצרו. כששחקנים מגיעים לתשובות "הנכונות" הם נשטפים בהערצה, כבוד וקרדיט חברתי. כמו שחקן משחק תפקידים (RP) בגיל העשרה, התשובה "הנכונה" היא זו שהקבוצה מכבדת ביותר והופכת את הסיפור למהנה יותר. הרעיון שמחזק את התיאוריה. התשובה הנכונה היא זו שמספקת לפוסטר הכי הרבה קרדיט. זה כמו מעבדה בדיונית דרווינית, שבה הסיפורים הטובים ביותר והפרשנויות השגויות המרתקות והמספקות ביותר עולים לפסגה ואז עליהם מתפתחת הגרסה הבאה.


אפילו קיו-אנון היה רק ​​אחד מכמה "אנונים", כולל FBIanon ו-CIAanon, וכו'. Q עלה לראש, אז הוא קיבל ערוצי יוטיוב משלו. זה נבדק, אז זה עבר ל-Reddit. התיאוריות שלא פעלו נעלמו בזמן שאחרות קודמו. זה גאוני. זו בינה מלאכותית (AI) עם מנוע לחשיבה קבוצתית. הקבוצה, בהובלת מנהלי משחק, מחליטה מהו ההסבר הטוב והמרתק ביותר, והוא מוגבר. זה הלוח של סלנדרמן שהשתגע.

.

בואו נחזור שוב לחץ על הרצפה במרתף.

זה לא היה חץ על הרצפה, שהצביע על רמז בקיר. אלה היו רק ​​כמה חלקי עץ אקראיים. הם לא גילו חץ. הם יצרו אותו. הם ראו חלקי עץ אקראיים והחילו עליהם את האינטליגנציה שלהם, וזה הכל. לאנשים קל לשכוח שהם לא מגלים את הסיפור, אלא יוצרים אותו מנתונים אקראיים.



תעמולה ומניפולציה

הבדל מרכזי נוסף בין קיו-אנון למשחק ממשי, הוא ש-Q הוא תעמולה טהורה כמעט. זו המטרה היחידה שלו. זה לא פרסום מוצר, זה לא בשביל הכיף, וזה לא פרויקט אמנות. אין גם ספק באופי הפוליטי של התעמולה. מעלילות עתיקות על יהודים ודמוקרטים שאוכלים תינוקות (עלילות דם מחודשות) ועד היסטריה אנטי-מדעית, כל הדברים האמינים והמוצקים של סמכותנות. זו הכוונה מחודשת של האינטרנט ללהיטים הוותיקים ביותר של שנאה. המסרים נקודתיים. ה"דרופים" (“drops” - ההודעות של Q) המושתלים באוסף של הודעות אנטישמיות, מיזוגיניות וגרוטסקיות על לוחות, שאכן הוטמעו ברבים מהדברים שהקונספירציה המזויפת אמורה להיות אשמה בהם!


קיו-אנון פועל גם יחד עם יוזמות רבות אחרות כפי שתועדו על ידי גורמים אחרים ומפתחים אחרים. התיאום הוא עקבי. משחק שעוזר לאנשים המשחקים לבנות עולם פנימי המשרת אותם בצורה הטובה ביותר. Q עוזר לשחקנים לפתח עולם פנימי המשרת בצורה הטובה ביותר את היוזמות של Q.


בואו נראה איך זה עובד.



מערכת החוקים והעלילה של המשחק (Game Play)

אני חושש שצריך לומר את זה. Q הוא אינו אדם אמיתי, אלא דמות בדיונית. קיו-אנון משתמש בדימוי הישן ביותר של כל מסתורין בדיוני (mystery fiction). זר מסתורי מופיע וזורק רמז מוזר המוביל לסודות נסתרים אשר הרמזים שלו וכוח הזיהוי שלך יכולים לחשוף.


בואו נחשוב על זה לרגע. כמה סרטים, ספרים ותוכניות טלוויזיה נהדרים היו נהרסים לנצח אם הזר המסתורי היה פשוט מפרט את כל הדמויות בפגישה הראשונה. "ג'ים עשה את זה. זה ג'ים. הוא מלבין כסף עבור המאפיה. בדוק את רישומי הבנק שלו. לא משנה, יש לי אותם ממש כאן.” תיקים באפלה (X-Files) היו הרבה יותר קצרים אם 'האיש המעשן' היה משתמש במילים שלו!

וויליאם ב. דייוויס כאיש המעשן בתיקים באפלה / Fox Broadcasting Company

זה לא עובד ככה. הזר המסתורי הבדיוני כבר יודע, אבל במקום לומר לך את התשובה בעשר הדקות הראשונות, הוא נותן לך רמזים. רמזים שקשה לעקוב אחריהם. רמזים דו משמעיים. הוא אומר דברים כמו "עקבו אחר הכסף. אל תתנו להם להטעות אתכם. זה מגיע עד לראש."


אין שום סיבה לכך במציאות, אך באופן בדיוני, זה מה שיוצר את העלילה כולה, את תחושת המסתורין וכל מה שיש לעקוב אחריו. זה הארנב הלבן. זהו שביל פירורי הלחם החוצה מהיער. זה לא עובד במציאות. אנשים אמיתיים בממשלה עם מידע חשוב להפצה מספקים אותו מהר ככל האפשר, בדרך כלל בבת אחת. הם לא גורמים לך לפתור דברים. הם מנסים להיות ספציפיים ככל האפשר. הם חושפי שחיתות (Whistleblowers), דניאל אלסברג (מסמכי הפנטגון), אדוארד סנודן, צ'לסי מאנינג, וכו'. Q לא חושף שחיתויות. Q הוא "מכשיר עלילה". Q הוא בדיוני ומתנהג בדיוק כמו שדמות בדיונית פועלת. הסיבה לכך היא שמטרתו של Q היא לא לחשוף מידע ממשי, אלא ליצור בדייה.



עשו את המחקר (dO tHe ReSeaRcH)

הסיבה הבדיונית ש-Q לא פשוט מספר לעולם מה שהוא יודע היא ש-Q רוצה שתעשה "מחקר משלך" ותגיע למסקנות שלך. כמה מנומס...


זו לא סיבה אמיתית. Q לא רוצה שתגיע למסקנות שלך. Q מאכיל אותך במסקנות. זה חשוב מאוד והנה כמה סיבות שבגללן זה כלול במלל של כמעט כל תיאוריית קונספירציה בדיונית אי פעם.


1. עקבו אחר פירורי הלחם

לספר לאנשים כיצד ומה עליהם לחשוב היא דרך המחתרת הנפוצה ביותר. רעיונות המאתגרים אותך יכולים לעשות בדיוק את ההפך מלשכנע אותך או לגרום לך להארה, אלא להטביע בך יותר את הרעיונות הישנים שלך. גם כאשר מוצגות בפניך ראיות עובדתיות.

"ידוע היטב שאנשים לעיתים קרובות מתנגדים לשינוי אמונותיהם כאשר הם מאותגרים ישירות, במיוחד כאשר אמונות אלה הן מרכזיות בזהותם. במקרים מסוימים, חשיפה לראיות נגדיות עשויה אף להגביר את ביטחונו של אדם בכך שאמונותיו היקרות נכונות."

(Nature)


אמונות חזקות הן ממש חלק מאיתנו. ככאלה, אנו מתייחסים להתקפות על אמונות ליבה כמו להתקפות עלינו, אפילו בעוצמות כמו של התקפה פיזית.

"האחריות העיקרית של המוח היא לדאוג לגוף, להגן על הגוף", אומר לי ג'ונאס קפלן (Jonas Kaplan), פסיכולוג מאוניברסיטת דרום קליפורניה. "העצמי הפסיכולוגי הוא הרחבה של המוח לכך. כאשר העצמי שלנו מרגיש מותקף, [המוח] שלנו יספק את אותן ההגנות שיש לו להגנה על הגוף."

(מדוע אנו מגיבים לאמיתות לא נוחות כאילו היו עלבונות אישיים - בריאן רזניק)


אולם אם הרעיונות נוצרים על ידינו, הרי אלה הרעיונות שאנו מגנים עליהם. אם אנו "יוצרים" את הרעיונות במוחנו, הם מתמזגים באישיותנו הרבה יותר. הם שלנו. אין חיכוך. הדרכת אנשים להגיע למסקנות שלהם היא דרך מושלמת לגרום לאנשים לקבל אידיאולוגיה חדשה וסותרת. לגרום להם להגיע ליעד יכול להיות קצת מסובך. אתה צריך להדריך אותם לשם צעד קטן בכל שלב.


בעגת קיו-אנון, צעדים אלה, או סימוני שבילים המובילים אותך ליער, נקראים פירורי לחם. פיסות קטנות ש-Q מפזר, קלות לעיכול ומובילות את השחקנים לכל מקום אליו Q מנחה אותם. ביס אחד קטן בכל פעם. אבל פירורי הלחם אינם עובדות, הם שאלות. חידות ורמזים ל"חוקרים" לחשוף.


זה מוביל אותנו לסיבה נוספת ש Q באמת רוצה שתערוך מחקר משלך.


2. אפקט אאורקה (The Eureka Effect)

פתרון חידות הוא דרך מיוחדת ללמוד והוא מקודד מידע למוח בצורה שונה מלימוד אחר. חידות וידע שנצבר באמצעות מאמצינו מתגמלים להפליא ומגיעים גם עם מנה של דופמין, סם העונג של המוח, כתגמול.


כבר בשנת 1978 היה ידוע שכיש רגע "אהה!" זה מגביר את יכולת שמירת הזיכרון. דוח שפורסם בשנת 2018 בכתב העת Human Brain Mapping מצא כי רגעי אהה! מפעילים גם את מערכות התגמול של המוח.

רגעי אהה! -מאופיינים בהפעלת יתר ב- (1) גרעין האקומבנס, אשר הוכח כי הוא מעורב בתחושת הקלה, מרגוע ושמחה, (2) הטגמנטום הגחוני (VTA), הקשור לקידוד הוודאות לגבי החלטה, (3) ההיפוקמפוס האחורי, האחראי על ארגון מחדש של זיכרון בעקבות תובנה, ו-(4) STS / STG קידוד אסוציטיבי סמנטי גס. [...] מכיוון שמבנים אלה הם חלק ממסלול דופמינרגי (Dopaminergic), המשויך לחיזוק, אנו מציעים את רגע האהה! כצורה מיוחדת של תהליך שליפה מהיר, שילוב וקידוד.

(Onlinelibrary.wiley)


בעיקרון, רגע "אהה!" שבו פתרון חידה (גם אם שגוי) הוא מהנה ביותר וגם עשוי לעזור לקודד את מה שלמדנו בדרך חדשה. זה גם עוזר לחזק את הרצון לחפש ולפתור חידות חדשות. במילים אחרות, פתרון חידות הוא מתגמל ביותר מבחינה ביוכימית והמחשבות שאנו צוברים ממנו הן מיוחדות עבורנו.


3. מדית הליימסטרים (Lamestream Media)

"סיבה" נוספת וחשובה ביותר לתועמלנים לגרום לאנשים "לעשות את המחקר" היא להחדיר חוסר אמון טבעי בחברה ובכשירותם של אחרים.


אין צורך בקיו-אנונים לביצוע המחקר מכיוון שהעובדה היא שהמחקר כבר נעשה, ונעשה על ידי אלפי אנשי מקצוע מיומנים. ה-FBI, ה-CIA ואינספור עמותות המוקדשות לפתרון הטראפיקינג (סחר בבני אדם) והתעללות, כבר עובדים על נושאים אלה במשך עשרות שנים. אם אנונים באמת רצו לעשות את המחקר הם היו צריכים לחקור את הדרך לקבלת רישיון לעבודה סוציאלית, פסיכולוגיה, משפט פלילי, או כל דבר שעשוי להיחשב למחקר.


הכוונה בעשה את המחקר שלך. "אל תסמוך על אנשים אחרים. אל תסמוך על מוסדות. תקשיב לי". לעלילת הקונספירציה תמיד יש את אותו ההיגיון. הסיבה שאיש אינו יודע על הקונספירציה היא בגלל הקונספירציה. לא בגלל שהיא לא קיימת. ואז ה"חוקרים" מקבלים את הכלים להגיע ל"מסקנות משלהם" שהן משכנעות יותר, מעניינות יותר ופותרות יותר בעיות ממסקנות מסורתיות. כי הם טועות ובדיוניות.


4. קהילה

פתרון חידות ביחד היא דרך נהדרת ליצור קהילה ולהצטרף לקהילה. משחקי מציאות חלופית (ARG) מפורסמים בכך. לכל אחד יש במה להתמקד, עניין משותף ומשהו לעשות. החידות הן לרוב רק דרך להתכנס. אם Q מטפטף כמה רמזים, יש לכם מה לעשות ויש לכם אנשים לעשות את זה איתם. זה בונדינג. מאותה סיבה משתמשים בחידות בתרגילי בניית צוותים ארגוניים ובמשחקי חברה.


בעיקר אם האנשים האלה נמצאים שם בכוונה לגרום לך להרגיש ולחשוב משהו ספציפי. להתיידד איתך ולגרום לך להרגיש מיוחד. עבודה משותפת על משהו היא דרך נהדרת שזה יקרה.



דוגמה למשחק:

כמה דרופים של Q רומזים כי לאליטה השלטת של האוקוטליסטים יש את המנדט לומר זה לזה מי הם באמצעות סמליות. זו אפילו דרישה.


זוהי דרך ליצור סט עשיר של נתונים אקראיים שניתן לקשר ביניהם באמצעות חשיבה קבוצתית כדי לתמוך בתיאוריה העיקרית. זה פשוט, משכנע, ויש גם הרבה תקדימים לרעיון הזה. כולם "יודעים" שיש סמלים הקשורים לקבוצות כישוף, אוקוטליסטים וחברות סגורות. כמו מצפן הבונים והפנטגרם. אחת הקבוצות שאוהבות להשתמש בסמלים כדי להודיע לאחרים שהם חברים היא למעשה קיו-אנון ולכן המנהג מוכר. wwg1wga#


הנה כמה "דרופים" ברוח דומה.


Their need for symbolism will be their downfall.

Follow the Owl & Y head around the world.

Identify and list.

They don’t hide it.

They don’t fear you.

You are sheep to them.

You are feeders.

Godfather III.

הצורך שלהם בסמליות יהיה נפילתם.

עקבו אחר ראש הינשוף וסימן ה-Y ברחבי העולם.

זהו ורישמו.

הם לא מסתירים את זה.

הם לא חוששים מכם.

אתם כבשים עבורם.

אתם המזינים.

הסנדק שלוש.

Q



הנה דוגמא נוספת:

Identify symbolism (Owl / Y).

Which performers/celebs supported HRC during the election?

Who performed during her rallies?

What jewelry and/or tattoos present?

What other events do they attend together?

What does HRC represent to them?

What celebrities have owl / Y head symbols?

What politicians have owl / Y head symbols?

What powerful people have owl / Y head symbols?

What powerful groups have owl / Y head symbols?

Why are they worn/shown openly?

Their need for symbolism will be their downfall.


זהו סמליות (ינשוף / Y).

אילו שחקנים / סלבס תמכו ב-HRC במהלך הבחירות?

מי הופיע במהלך העצרות שלהם?

אילו תכשיטים ו / או קעקועים הם הציגו?

באילו אירועים אחרים הם משתתפים יחד?

מה HRC מייצג עבורם?

לאילו מפורסמים יש סמלי ראש ינשוף / Y?

לאילו פוליטיקאים יש סמלי ראש ינשוף / Y?

לאילו אנשים חזקים יש סמלי ראש ינשוף / Y?

לאילו קבוצות חזקות יש סמלי ראש ינשוף / Y?

מדוע הם נלבשים / מוצגים בגלוי?

הצורך שלהם בסמליות יהיה נפילתם.


Q



כל פירור לחם מסתכם בהנחיה לכתיבה יצירתית. קונספירציה מחברת את הנקודות. זה נותן לשחקנים משימה ברת ביצוע שכולם יכולים לשתף בה פעולה. זה אמיתי? האם ידוענים ודמויות פוליטיות בהוליווד באמת עושים סימנים נסתרים כמו ינשופים ו-Y? ה"חוקרים" יוצאים לגוגל כדי לברר. הנה מה שהם חוזרים איתו.

גיא דה רוטשילד והברונית מארי-הלן דה רוטשילד

קיו-אנון חפר ומצא מאות תמונות. אולי לא ראיתם את זה קודם, אבל עכשיו אתם לא יכולים להפסיק לראות את זה. זה גם לא מם הסימבולים הראשון או האחרון. חלק מקיו-אנון, חלק מלפני Q. בהחלט לא קשה למצוא אותם ברגע שאתה מתחיל "לחקור".


הנה "סמל 666"

הנה הסמל "עין ההשגחה" ("Eye of providence") של האילומינטי, כמו זו שעל הפירמידה שבדולר.

עכשיו, כמו במשחקי מציאות חלופית (ARG) מסורתיים, המשתתפים זוכים להסתכל על העולם קצת אחרת. הם יכולים לעלות על לוח הפוסטים, לצפות בסרטונים, לשאול שאלות. הם יכולים להגיש "מחקר" משלהם ולקבל תשבוחות, תגובות מעודדות ולמצוא חברים. הם לא צריכים להאמין לכל זה, אבל עכשיו כשהם רואים קליפ חדש, אולי הם מתחילים לשים לב להרבה דברים מוזרים שיש בו? יכול להיות שהם לא פילרים, אלא הם בעלי משמעות אמיתית?



מבדיון למציאות

מכניקת המשחק כבר החלה להפעיל את המשתתף.

המשתתף נהנה להסתכל סביב ו"לפתור" חידות המחוזקות במנות דופמין והרגשה של מעורבות במשהו שאף אחד אחר לא יודע. עכשיו הם גם חלק מקהילה צומחת, פעילה וידידותית. כל מה שהם רואים ושומעים יוצר ספק נוסף לגבי אנשים ודברים שהם כבר מפקפקים בהם. כל תיאוריה חדשה קלה להבנה, משכנעת ומגיעה אליהם דרך יכולתם לנמק. עכשיו לפקפק ברעיונות מסוימים זה לפקפק בעצמם, ביכולתם לראות את האמת, את הקהילה שלהם, ואולי את העולם סביבם. במהירות, המשחק יוצר נקודת מבט (POV) חלופית שמספקת מאד מבחינה פסיכולוגית ונראה שהיא נתמכת מכל הצדדים כאמת. סלבריטאים, סנטורים ואפילו הנשיא תומכים כולם.


ההשלכות מהנחיות Q הן חד צדדיות ונועדו להטיל ספק, ולא להוכיח. ברגע שמטילים ספק, קשה מאד להפיג אותו. קשה מאוד להוכיח שמשהו לא קיים. אתם לא יכולים להוכיח שאין חייזרים למשל. חייזרים מדעית יכולים להתקיים כך שלעולם לא תוכלו להוכיח שהם לא. אתם גם לא יכולים להוכיח שמישהו לא בכת. לא משנה מה הוא אומר. לא ניתן להפיג ספק בקלות. עם זאת ניתן להגביר אותו בקלות.


כל צילום קריפי של סלבריטאי שעושה קרני שטן או לבוש בשמלה מדממת.

תארו לעצמכם שהמשתתפים יסתכלו במאות תמונות של האנשים שהם לא סומכים עליהם מתנהגים לגמרי כאילו שהם חלק מכת. כוכבי רוק תמיד מנסים לזעזע אנשים. הם עושים את סמל הקרניים עם האצבעות כל הזמן. קטעי הוידאו שלהם רצופים בגולגולות של שוורים וקעקועים משונים ורפרנסים מודעים לעולם הנסתר.


"אני לא יודע אם אני מאמין בזה, אבל זה מוזר, נכון? זה נראה כאילו הם בכת. אני לא חובש ראש עז! למה שמישהו יעשה את זה? האם חלקם יכולים להיות פריקים עשירים? שמעתי כל כך הרבה על הרוטשילדים..."


ואז הרעיון מקבל מכפיל כח באלפי אתרים, קטעי וידאו ביוטיוב, מודעות, תגובות, משפיעים באינסטגרם, ציוצים וכו'. זה בכל מקום, ובכל מקום שאתה הולך אליו (בבועה שלך), זה כל הזמן אומר לך שזה נכון. אפילו במקומות מחוץ לבועה שלך אומרים לך שזה נכון (כי ככה מודעות עובדות).


אנשים עשויים לחפור את כל המאמרים על כך שביונסה היא ראש האילומינטי יחד עם ג'יי זי המבצע את סמל האילומינטי. ואז אתה לומד שג'יי זי בעצם מתעניין באילומינטי ומבצע את הסמל כבר שש שנים.

ביונסה מבצעת את "סימן האילומינטי"

הכוונה, זה לא יכול להיות אמת, נכון? ואז יש את העובדות העצובות. יש מתעללים בהוליווד. גם יהודים עשירים, מוזרים, הוליוודיים. הארווי ויינסטין, ג'פרי אפשטיין, מדוע לא הרוטשילדים? אתם יכולים למחוק מראשכם את התמונה של אותו בחור עשיר זקן ומצמרר ואשתו החובשת ראש שטן?


הספק גובר מדי יום.


עד שזה לא ספק.


עד שאתם "די בטוחים".


כמובן ש-Q יודע שהתמונות הללו של הרוטשילדים קיימות שם והוא יודע שהן מחוץ להקשרן (נשף תחפושות סוריאליסטי). אותו דבר עם שפע תמונות האוקוליזם בקליפים מודרניים. הם מובילים אתכם למידע לא קשור שמתאים לנרטיב שלהם. מתאים לסיפור.


מה עם התמונות האלה?

Samuel Corum for The New York Times

האם קיו-אנון חוקרים את מעורבותו של טראמפ עם אפשטיין? עם השטן?

אולי, אבל כל מה שצריך להסביר מחכה בעוד דרופ של Q. “מדוע הרופאים תמיד נמצאים סביב החולים? מדוע המשטרה תמיד סביב פושעים? מהו סוג המשטרה היעיל ביותר? איך הכי טוב לתפוס עבריין? מה הם מרגלים? האם כל רשויות אכיפת החוק מספרות לפושעים מי הם? איך המדיה המנסטרימית (MSM) מרוויחה מלהציג את טראמפ בצורה כזו?"


הכל לגבי Q נראה מעניין, וגם אם Q טועה בדברים מסוימים, זה קרוב יותר לאופן שבו אנשים באמת מרגישים. השיווק ויחסי הציבור הם אינטנסיביים. משפיעים נמצאים שם ומפרסמים פוסטים כל יום. אנשים שהם אוהבים, כמו Q. הוא מוודא את זה. זה לא קורה בפינות החשוכות של האינטרנט, אלא בפייסבוק, טיק-טוק, אינסטגרם ויוטיוב. אנשים לא צריכים להאמין להכל, הם רק צריכים לפקפק קצת. זוהי מחילת ארנב עם דוקרנים מכוונים רק לכיוון אחד. לצחוק עליהם או להעליב אותם, פשוט מוביל אותם ללוחות הפוסטים המוכרים שם הם מקבלים יותר ביטחון ותשבוחות. זה מגדיר אותם.



הכל זה QAnon

עכשיו, כשקיו-אנון מונחל באנשים, הם יכולים להמשיך את המשחק בעצמם עם מעט מאוד רמזים. המשחק נמצא בכל מקום. כל מה שקונספירטור צריך לעשות זה לזרוק תיאוריית קונספירציה באינטרנט, ותוך שבועות Q פועל איתה. מחילות ארנב נמצאות בכל מקום.


מאמר זה מציג את מפות ההאשטאג של השתלטותו המלאה של Q על תאוריית הקונספירציה של ווייפייר (Wayfair Conspiracy). הכל משחק עכשיו. כל צירוף מקרים משונה הוא חידה שיש לפתור. יש כיום קהילה שתכפיל ותגביר כל סימן תוך כדי משיכה של חברים חדשים.

קיו-אנון דואג להיכנס לכל דבר! זה מקום התכנסות. פאב מקומי לתיאוריות קונספירציה. זו גם דרך נהדרת לאינדוקטרינציה של אנשים או "גלולה אדומה".

קיו-אנון הוא כעת מכפיל כוח. צבא של אנשים שנואשים ל"חידות" כדי לפתור עם מיקוד ברור והתמכרות רחבה לקהילת הקונספירציה. אנטי קוביד, אנטי חיסון, 5G, ומי יודע מה עוד?


באוקטובר 2020 קיו-אנון חוטפים לעצמם את ההאשטאג 'הצילו את הילדים' (savethechildren#). אנשים יוצאים להציל את הילדים ואולי שואלים בתמימות מדוע בחלק מהשלטים כתוב 'הסערה מתקרבת' (thestormiscoming#) או wwg1wag#

קשה יותר ויותר להפריד בין Q לבין אלו המודאגים מהונאת הצבעת הדואר או ביל גייטס. זה פשוט נתפס על כל דבר.



אינדוקטרינציה

אינדוקטרינציה היא כמובן לא מכניקת משחק.

יש "הפיכה לוויראלי", ויש הדרכות וגיוס פעילים. מטרת הפרסום היא להיות כל כך מבדרת, שימושית או מרוממת שאנשים מעבירים את המידע לחבריהם. משחקים שואפים להיות כל כך מרתקים שאנשים רוצים לשחק והם רוצים לשחק עם חבריהם.


במידה מסוימת, קיימת איכות ויראלית ל-Q, אך בנוסף יש עוד משהו מטריד מאד. Q מלמד קיו-אנונים כיצד להמיר אנשים. קיו-אנון נותן הוראות שגם מצביעות על תיאוריות הקיו-אנון, אך גם מסתירות מאחרים שזה קיו-אנון עד שזה מונחל בהם. זהו שכפול של מחילות ארנב ופירורי לחם.


בלוחות הפוסטים שבהם קיו-אנון צומח יש רשימות של ממים והוראות כיצד ואיפה לפרסם אותם וכן הזמנה ליצור ולאסוף אותם. ישנן רשימות של משאבים טכניים של כיצד לעקוב אחר אנשים באמצעות טביעת הרגל שלהם ברשתות החברתיות, איך לפרוץ מידע כדי לחשוף מיקומים וכיצד להשתמש במגוון רחב של כלים שנועדו לאיסוף "מידע".


קיו-אנון גם נותן הוראות ספציפיות לגבי אופן מסירת "הגלולה האדומה" לחברים ובני משפחה. איך לגרום לאנשים לשאול אותם שאלות. כיצד להפיץ מחילות ארנב, איך להתחיל שבילי פירורי לחם ולהפיץ רעיונות Q מבלי לקשר אותם ישירות ל-Q. זה מאד "כת". זהו סימן סכנה מאוד ברור.



לא אורגני

"זה כנראה איזה בחור שפרסם כמה דברים בערוץ 4 (4Chan) וזה פשוט המריא!" או “הדבר הזה בא משום מקום! זה הפך ויראלי!" אנשים חושבים שקיו-אנון הוא ויראלי ואורגני מכיוון שזו הכוונה של קיו-אנון. זה חלק מהסיפור והתעמולה שלו.


כמפיק של משחקי מציאות חלופית (ARG), את הדבר הזה קשה לייצר ולתחזק ולשמור אותו מעניין. קיו-אנון עובד, שוב, בצורה הפוכה מ-ARG רגיל. בדרך כלל, אם ARG או סיפור אינטראקטיבי הופכים לוויראליים באופן בלתי צפוי, היוצרים מתחילים להיאבק. יש להם פחות כסף להוציא על יותר אנשים, יותר אינטראקציות וסיפור שנצרך מהר יותר ויותר. אין להם יותר זמן / כסף / צוות ובסופו של דבר, עליהם לסגור אותו. אפילו ARG מסחריים מותשים מהריצה. זה ספרינט מהפוסט הראשון ולא משנה כמה זה קצר, זה מרגיש כמו מרתון. (אוקי, שלי הרגישו, אני בטוח שיש מפיקים טובים יותר)


הדבר הזה הולך בדרך הפוכה. ככל שאנשים מצטרפים אליו יותר, כך מושקע בזה יותר כסף. יותר מאמץ, יותר יחסי ציבור ויותר תוכן. ככל שמנסים לסגור את זה יותר (גוגל, פייסבוק, Reddit, אינסטגרם, טיק-טוק, ספקי שירותים, וכו') כך רצי ה-Q מכפילים את עצמם, ומקבלים תמיכה גדולה יותר מצד צמרת הפוליטיקאים בעולם. יש כאן כסף וזה לא עממי. זה לא סכום עצום של כסף, אבל זו מערכת שממנה פייסבוק הסירה:

"790 קבוצות, 100 עמודים ו-1,500 מודעות עם קישורים לקיו-אנון. היא גם חסמה למעלה מ-300 האשטאגים ברחבי פייסבוק ואינסטגרם והגבילה 1,950 קבוצות ו-440 עמודים בפייסבוק ומעל 10,000 חשבונות באינסטגרם."

(The Verge)


באותו שבוע שפייסבוק עשתה זאת, הנשיא טראמפ עלה מול מצלמה במהלך הודעה לעיתונות ותמך בהם. הוא כינה אותם תנועה פופלרית צומחת ואמר שהוא מעריך אותם. כשנשאל אם הוא מאמין להנחת היסוד שהוא "מציל את העולם בסתר מהפולחן השטני הזה של פדופילים וקניבלים", השיב ב "האם זה אמור להיות דבר רע? אם אני יכול לעזור להציל את העולם מבעיות, אני מוכן לעשות את זה, אני מוכן להוציא את עצמי החוצה לשם. ואנחנו למעשה, אנחנו מצילים את העולם מפילוסופיית שמאל רדיקלית שתחריב את המדינה הזו."


זה לא מתבודד באינטרנט שהחל לזרוק כמה פוסטים ופתאום הפך לוויראלי. פגשתי את האנשים האלה. הייתי בפרויקטים האלה. זה לא קורה ככה. זהו קמפיין תקשורתי. זהו קמפיין תעמולה מתואם.


800 קבוצות? משחק מציאות חלופית (ARG) עם תמיכת הנשיא? ARG עם הפגנות פיזיות המאורגנות במספר מדינות ובלמעלה מ-200 מיקומים פיזיים. הם אינם "אורגניים".


יש אפילו סרט באורך מלא, שמומן "מהכיס" ומופץ בחינם להפצת הבשורה. מאות פרסומים למכירה באמזון. זו הרבה עבודה. לא כך משחקים עובדים. שום דבר לא עובד כך פרט לתקשורת / פרסום / תעמולה.


קיו-אנון זקוק לסוג כזה של רוויה בתקשורת מכיוון שזו לא תנועה טבעית. אנשים צריכים להיות מוקפים בזה מכל עבר. זה צריך להראות פופולרי גם כשזה ממש לא. זה צריך להיראות כאילו כולם מדברים על זה. הם צריכים לראות את זה ביוטיוב, טיק-טוק, בעיתונים, בחדשות, ולשמוע על זה מחבריהם. כל זה חלק מלגרום לזה להרגיש "אמיתי".



זה לא משחק (TINAG)

ראשי התיבות TINAG הם This Is Not A Game, ולעתים קרובות זה קשור לשיטה של ​​הפעלת משחקים כמו משחקי מציאות חלופית (ARG). למשחקים אלה יש איכות דמוית תיאטרון אשר עלולה להיות מוסחת אם מופרעת. זה דומה לאופן שאם לשחקן תאטרון חסר אביזר, הוא פשוט ינסה לזרום עם זה, כי עצירת ההצגה ויציאה להשגת חרב פלסטיק חדשה תהרוס את ההשתקעות (immersion). אתה אמור להיות בעולם ההצגה, לא בעולם האמיתי. אתה יכול באותה קלות לומר את אותו הדבר לגבי רוב המשחקים הבדיוניים.


אבל כל מי שמשחק במשחקים האלה, כמו כל מי שצופה בסרט או משתמש במציאות מדומה (VR), יודע שזה לא אמיתי גם אם הוא שקוע בו מאוד. זה הכיף. כן, משחקים כמו the Beast ו-ilovebees העמידו פנים שהם "אמיתיים" אבל גם הם היו משחקים שהתקיימו בעתיד ולא ניתן היה לבלבל אותם עם המציאות. לדעת מה זה "במשחק" זו עדיפות עליונה של מעצבי משחקים ושחקנים כאחד, לא משנה כמה המשחק דומה לחיים. אם אנשים לא יודעים אם רמז נמצא במשחק או לא, התוצאה צריכה להיות לא מזיקה.


אנשים מתקשרים למשטרה בפועל אם הם חושבים שיש פשע ממשי, כך שהשחקנים שלך צריכים לדעת שהם משחקים משחק, או אחרת. כמובן, שוב, זה הפוך מהמטרה המוצהרת של קיו-אנון. 'זה לא משחק' (TINAG) הוא ליטרלי.


קיו-אנון מבקש לחשוף את הסיפור האמיתי. זו הסיבה שאנשים מתקשרים למשטרה, לנציגי המדינה שלהם ולקווים החמים של הטראפיקינג. פתרון חידה קשה במשחק הוא פרץ אנרגיה עצום, אבל עם Q זה אפילו יותר מכך כי זה אמיתי. כותבים עליך בכל מגזין. אתה בחדשות. המשתתפים לא פתרו משחק, הם פתרו את המציאות! אך כיצד מתפתחת התחושה שההקשרים השקריים שמשתתפי Q יוצרים הם אמיתיים?


זה לא כל כך מוזר. למעשה, ההבדל בין אפופניה למדע הוא רק התהליך המדעי והתלות בהוכחה. אנשים יוצרים את ההקשר לפני שהם יודעים בוודאות אם הוא אמיתי או לא. אולי זו אפופניה, אולי לא. זו השערה. ואז אתה בודק אותה. העובדות קובעות את התוצאה ואז, אם זה מרגיש טוב או לא, אתה מקבל אותה. אפילו מדענים לעיתים לא רוצים להרפות מתיאוריה טובה שפשוט לא מסתדרת. תחושת הנכונות היא כוח יתר. זו הסיבה שאנשים צריכים לקבל ביקורת עמיתים. עמיתים צריכים להיות מסוגלים לשחזר תוצאות. צריך לבדוק פתרונות ולרתום את העובדות.


ב-Q ההוכחה היא יותר אפופניה! עוד חץ נוסף על הרצפה במחזור אינסופי חזרה לתעמולה המרכזית. זה חייב להיות כי אין אמת. התשובה היא מה שמרגיש הכי טוב, הכי הגיוני ועוזר לסיפור. כל אמת היא רק דלק לתעמולה ומחזקת את מסקנות האפופניה והנרטיב המרכזי.


זה מרגיש שזה באמת קורה. זה נראה כך במיוחד כאשר מקבלים עידוד מ"קהילה" שטופחת על גבך ואומרת לך שאתה גיבור על כל קפיצה רדיקלית לחלל שאתה יוצר. אם אתה מתחיל לאבד אמון או עניין, תוכל לזפזפ בפוקס ניוז ולבקש מסנאטורים, אישי ציבור ואפילו נשיא ארה"ב שיעודדו אותך בשם מאמציך לייצר נרטיב אמין ומסקרן מתוך חלקי המידע האקראיים שיש סביבך. בדיוק כמו שהנרטיב אמר שיקרה.


למעשה, "מציאות חלופית" מאוד מתאימה כאן.


קיו-אנון הוא ניסיון ליצור מציאות חדשה בה ניתן לפעול, לחיות "כאילו" ולתמרן אותה, אך היא אינה תואמת את המציאות הממשית. כי אם הם יכולים לעשות את זה, הם יכולים לעשות כל מה שהם רוצים ולהאשים בתוצאות כל נקודת עלילה בדיונית שיבחרו. זרוע אחת של התקפה משוננות של אחים בוגאלו (Boogaloo bros), קיואנונים, מתנגדי-מסיכות, חדשות פייק, אלכס ג'ונס וכו' תוכניות אקראיות, כולן עם אותו מסר ואותו סוף משחק. לפקפק במציאות. ליצור ערפל מלחמה בלי המלחמה. ליצור מציאות קולקטיבית משותפת עליה הם שולטים ישירות.


כמה קל לחיות בעולם פנטזיה?

די קל למעשה. אהבה, ציוויליזציה, כבוד, טוב / רע, דת, כסף וכו'. מה אמיתי ומהי פיקציה שיצרנו והסכמנו לחיות איתה כאילו היא קיימת? אולי אתה לא מאמין שהדת שלך היא פיקציה, אבל מה אלה של השאר? האם כולן אמיתיות באותה מידה?


היכולת לשתף ולהאמין בפיקציות שלנו, לפעול על פיהן כאילו הן אמיתיות, עשויה אפילו להיות אחד היתרונות האבולוציוניים שלנו.

ברגע שאתה מקבל שעיקרי קיו-אנון אמיתיים, או אמיתיים ברובם, סביר להניח שזה יהפוך לדת, כת, תנועה פוליטית או כל דבר אחר. אבל בהחלט לא משחק!


נשמע מופרך?

אני לא בטוח כמה הבדל כבר יש בין מה שמאמינים ב-Q מרגישים עכשיו לבין מה שאנשים המשתייכים לדת מרגישים. מהות של דתיות מתונה כבר קיימת.


"אני קיו-אנון / קתולי / יהודי ואני אוהב את הקהילה ואני אוהב את הפעילויות, אבל אני לא בטוח שאני באמת מאמין שהכל ליטרלי. אני מסכים עם הרעיונות הבסיסיים."


אבל בכנות, זו יכולה להיות אפופניה שאני חווה.


בואו נסיים זאת במילותיו של Q על כיצד לחנוך חברים חדשים.


How many people are unaware of the ‘truth’ due to the stranglehold?

How must people be made aware of an alternate reality?

What are crumbs (think H-wood/DC)

Define ‘lead-in’ (think play)?

What has been occurring recently?

The stage must be set.

Crumbs are easy to swallow.


כמה אנשים לא מודעים ל"אמת" בגלל אחיזת החנק?

כיצד חייבים לגרום לאנשים להיות מודעים למציאות חלופית?

מה הם פירורים (חשבו H-wood / DC)

הגדירו 'להוביל פנימה' (חשבו משחק)?

מה התרחש לאחרונה?

חייבים להגדיר את הבמה.

קל לבלוע פירורים.


Q


232 צפיות0 תגובות

צור קשר

ישראל-Q

info@q-israel.com

  • YouTube
  • Facebook