לוח K8538 - דיווח מדעי ראשון על השביט שהחריב את מסופוטמיה

מאת: Joachim Seifert & Frank Lemke

מקור: Knowledge Miner


לוח החימר הקרוי K8538 הוא התיעוד המדעי הראשון בהסטוריה של גישה ופגיעה של שביט גדול בכדור הארץ. התצפיות נעשו על ממגדל אסטרונומי שנמצא 100 ק"מ מאתר הפגיעה. הדו"ח מוצג ברצף של שמונה תמונות, המסבירות את התצפית האסטרונומית הראשונה של השביט, את מראה זנב והילת השביט, גודלו של השביט ההולך וגדל, מעוף השביט על פני השמיים ולבסוף, הפגיעה הנראית לעין מעבר לאופק, כלומר הבזק האור של הפגיעה בשמיים ובהמשך התרוממות עמוד האפר הזוהר מעבר לאופק ומתפשט לצפון ולמערב. הפגיעה עצמה לא מתוארת כגל הדף של פיצוץ אלא כסופת אפר ואבק העולה ממשקעי הבוץ בדלתא של נהר הפרת והחידקל, שם נקבר השביט החם.


הצופה האסטרונומי ביצע מדידות טריגונומטריות כדי לתעד את מסלול המעוף בשמיים, מרחקי המעוף וזמני המעוף. הצופה החל במדידותיו ברגע שהשביט הראה את גודלו המרהיב, הילתו וזנבו, אשר שכנעו את הצופה כי אירוע שמימי יוצא דופן עומד להתרחש. לוח K8538 הוא ניתוח מקיף ומלא של אירוע השביט; רצף שמונה התמונות שלו מגובש. הלוח הוא עבודה מופתית, המסבירה עם מינימום טקסט את מקסימום המאפיינים של אירוע הפגיעה. הלוח הוא העתק בבלי מאוחר של מקור שומרי קדום. סימני שתי קבוצות כוכבים בגלגל המזלות, אוריון (Orion) ומשולש (Triangulum), הם תוספת מאוחרת של סופר בבלי להעתק ולא היו חלק מהמקור השומרי.

לוח K8538 (מוצג בחדר 55 במוזיאון הבריטי בלונדון)

ללוח K8538 הייתה חשיבות רבה בתקופת בבל, משום שהוא סיפק את הראיות המתועדות לכך שהשביט הגיח מתוך קבוצת הכוכבים משולש, מול.אפין (Mul.Apin), שעליה נשענת האסטרונומיה והדת הבבלית המאוחרת. תיעוד עד הראייה מציג את מול.אפין כמושב האלים השמימי והמקור השמיימי של מטאורים הרסניים. מסיבה זו, לוח K8538 נשמר, הועתק ורוענן במשך יותר מ-1,500 שנה, עד לתקופה הבבלית המאוחרת, לאחר פגיעת השביט שנצפתה בשנת 2,193 לפנה"ס. הלוח אינו עוסק באסטרולוגיה הבבלית של המזלות. הפגיעה הקוסמית בכדור הארץ המתוארת היא מה שמכונה "אירוע 4.2 kyr". פגיעת השביט אחראית לירידה של 300 שנה בטמפרטורות הגלובליות, בשילוב עם מגה-בצורות (Megadroughts) מתמשכות, שהובילו לקריסת צוויליזציות עתיקות שונות ברחבי העולם.


לוח K8538 הוא הלוח הבבלי הבודד הקשה ביותר לפענוח. מסיבה זו, רק מדענים ספורים ניסו את האתגר הזה במהלך 150 השנים האחרונות. לדברי האשורולוג הנודע ארנסט פ. וויידנר (Ernst F. Weidner), זהו "אחד המסמכים הבבליים המסתוריים ביותר עם טקסט ייחודי וקשה ביותר".


הלוח מוצג בחדר 55 במוזיאון הבריטי בלונדון. הוא התגלה בחפירות ארכיאולוגיות באתר העיר הקדומה נינווה. סר אוסטן הנרי לייארד ערך את החפירות בשנים 1847 עד 1852, לאחר שגילה את חורבות הספרייה המלכותית של המלך אשורבניפל, שנשרפה בשנת 612 לפנה"ס, כאשר העיר נינווה כולה הושמדה בידי כוח צבאי. אתר נינווה נותר נטוש במשך מאות שנים, מה שסייע לשימור אוסף הלוחות. לוחות החימר שגילה לייארד, כ-20,000 במספר, נשלחו ללונדון.

התרשמות אמן מהארמונות נינווה / The Monuments of Nineveh by Sir Austen Henry Layard, 1853

בשנת 1880 גילו ארצ'יבלד סייס (Archibald Sayce) ורוברט בוסנקט (Robert Bosanquet) את הקשר האסטרונומי של הלוח וכינו אותו “Astrolabe”. הצעד הראשון לקראת ניתוח התוכן נעשה על ידי לאונרד וויליאם קינג (Leonard William King), שהפיק תמונה שהיתה העתק מדויק של הלוח. עבודתו פורסמה בשנת 1912. התעתיק שלו לסימני כתב היתדות בתמונת ההעתק הוא מושלם, אולם הוא לא תרגם את סימני ההעתק לשפה מודרנית. הוא קיווה לקבל מידע נוסף מלוחות אסטרונומיים נוספים על ידי הצטרפות למסע ארכיאולוגי לאותו אתר בנינווה, אך לא נחשף שום דבר שמיש. קינג הניח כי לוח K8538 היה "פלניספרה" ("Planisphere") שמציגה את שמי הלילה מעל נינווה.


העבודה הבאה על לוח K8538, שלוש שנים לאחר מכן מאת ארנסט פ. וויידנר, פורסמה בשנת 1915. ב-6 עמודים בספרו הוא ניסה לפרש את כל 8 חלקי הלוח הבודדים, אך הטקסט נותר עבורו מסתורי, חידתי, בלתי ניתן לזיהוי, קסם. הוא דחה את המונח של קינג "פלניספרה", מכיוון שפיזור הכוכבים בלוח אינו חופף לשמי נינווה. תרומתו העיקרית הייתה מספור תקף של רצף מ-1 עד 8 לקריאת קטעי הלוח, ושנית, ההבנה כי יש לסובב את הלוח העגול לקריאת קטעים בודדים.


מאז עבודתו של ווידנר, במשך עשורים רבים, עד שנות ה-80, איש לא ניסה לפענח את הלוח. העניין בו התחדש בשנת 1989, כאשר הסופר יוהנס קוך (Johannes Koch) פרסם ספר על קבוצת הכוכבים הבבלית, ובו כלל את לוח K8538. הגישה שלו, למרבה הצער, לא הייתה תרגום ופירוש סימן אחר סימן של הלוח, אלא בחירת קבוצות כוכבים בבליות משוערות מהלוח, כדי להשלים את עבודתו על השמים הבבליים. הניתוח האסטרונומי שלו מתמקד בספרות בבלית נוספת, כמו הטקסטים מול-אפין (MUL.APIN), ה-Astrolab B-I-18 ולוחות K-11251. לאורך יותר מ-110 עמודים, הוא מחשב זריחת כוכבים הליקליים (Heliacal) ואקרוניקליים (Acronychal). הוא הקדיש רק עמוד אחד, 113, לנוסח טקסט K8538. מסקנתו לגבי הלוח הייתה כי הוא בוודאי שימש ככלי לא ידוע לסיוע לתצפיות אסטרונומיות בנינווה.


עשרים שנה לאחר מכן, שני חוקרים, אלן בונד (