ארכיאולוגים פירשו לאחרונה מחדש סימנים על עמוד אבן בגבקלי טפה בדרום טורקיה, אתר של אחת מקהילות החקלאות העתיקות בעולם. האתר המסופוטמי הוא בערך בן 12,000 שנה, מתוארך לתחילת תקופת ההולוקן, המציינת את העידן האחרון של כדור הארץ מאז נסיגת הקרחונים.
"ייתכן שאנשים קדומים יצרו את הגילופים האלה בגבקלי טפה כדי לתעד את התאריך שבו פגע נחיל של שברי שביט בכדור הארץ לפני כמעט 13,000 שנה - או ב-10,850 לפנה"ס", מסרה אוניברסיטת אדינבורו בסקוטלנד ביום שלישי (6 באוגוסט) בהצהרה.
את המחקר מוביל מרטין סווטמן (Martin Sweatman) מהאוניברסיטה, שפירסם בעבר על אירוע השביט המפורסם, שאומרים שהניע את החקלאות, בין שאר ההשפעות על כדור הארץ הקדום. אבל לא כולם מסכימים שפגיעת השביט התרחשה.
המחקר של סווטמן כולל הנדסה כימית ומכניקה סטטיסטית וכן מחקרים בארכיאוסטרונומיה (Archaeoastronomy). עבודת הצוות שלו עלתה לכותרות בשנת 2021 כשהציעו כוכב שביט שפגע בכוכב הלכת שלנו לפני 13,000 שנה על סמך מציאת הרבה פלטינה באתרים בצפון אמריקה ובגרינלנד. (פלטינה יכולה להיווצר באזורים של טמפרטורות גבוהות, כולל במקרה של פגיעות מטאורים).
התיאוריה של אירוע פגיעת השביט, הנקראת השערת הפגיעה של יונגר דרייס (Younger Dryas impact hypothesis), מתוארכת למאמר שעבר בקורת עמיתים ב-2007 ב"ידיעות האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית" (PNAS), בראשותו של פיזיקאי הגרעין ריצ'רד פיירסטון (Richard Firestone), לפי מגזין הניו יורק טיימס. התיאוריה נותרה במחלוקת בין מומחים עד היום, חלקם אומרים (למשל) שהממצאים יכולים להיות מוסברים ע"י אקלים מתקרר במהירות, שלא בהכרח נוצר מנפילת שביט.
במאמר של סווטמן משנת 2021 נאמר כי טיעוני הנגד הללו הגיעו מ"קבוצה קטנה של חוקרים" שטענותיהם "בנויות בצורה גרועה". עם זאת, הוויכוח הוא למעשה די רחב טווח, על פי דיווח משנת 2018 ב-Science News, כאשר מומחים ממשיכים לבחון היבטים כמו מדוע אין מכתש חשוד הקשור לפגיעת היונגר דרייס, ואילו שרידים שנשארו מאחור עשויים להיות לשביט.
בהנחה שפגיעת השביט אכן התרחשה, הקבוצה של סווטמן אומרת שהם בחנו מחדש קבוצה של סמלים בצורת V. בניתוח עמודים מגולפים באופן מורכב באתר, עורכי המחקר מציעים שסמלים בצורת V מייצגים ימים בשנה, עם סך של 365 סימונים המחולקים ל-12 חודשים ירחיים ועוד 11 ימים נוספים - או אפגומניים.
נקודת היפוך הקיץ, עם זאת, מתוארת כאלוהות דמוית ציפור - שאולי מייצגת את קבוצת הכוכבים בתולה, שבה השמש הייתה ממוקמת בתקופה זו של השנה - עם V סביב צווארה. לטענת החוקרים, ייצוגים של דמויות עם מחרוזות דומות בצורת V באתרים קשורים פורשו כ"אלוהויות השולטות בזמן או כיוצרות". "מיוצג על ידי V הנענד סביב צווארו של בעל חיים דמוי ציפור שנחשבה כמייצגת של קונסטלציית היפוך הקיץ באותה תקופה", כתבו החוקרים בפירסום של אוניברסיטת אדינבורו. "פסלים אחרים בקרבת מקום, שאולי מייצגים אלוהויות, נמצאו עם סימני V דומים על צווארם".
מכיוון שנראה שהגילופים עוקבים אחר תנועת השמש וגם שלבי הירח, עורכי המחקר מציעים שהעמוד מייצג את לוח השנה הירחי-שמשי הקדום בעולם. אולי, למרבה הפלא, נראה שהתחריטים העתיקים ממחישים את מיקומם המשתנה של קבוצות הכוכבים בשמיים, מה שמצביע על הערכה של קונספט הנקיפה 10,000 שנים לפני שתועד לראשונה על ידי האסטרונום היווני הקדום היפרכוס.
עם זאת, הממצא הבולט ביותר של המחקר מתייחס לעמוד נפרד, הנראה כממחיש את נחיל המטאורים הטאורידים נע דרך קבוצות הכוכבים דלי ודגים במשך תקופה של מספר שבועות. מטח בולידים זה הוצע כמקור לפגיעת השביט בסביבות 10,850 לפנה"ס.
לגבי פגיעת השביט, הצוות אומר כי ההוכחה לכך טמונה על מה שהם מכנים עמוד 18, הממוקם במתחם D. העמוד הוא צורה דמוית אדם או אנתרופומורפית שיש לה "ראש" אופקי ו"גוף" אנכי, על פי מחקר שעבר ביקורת עמיתים ב-Time and Mind. כמו כן על העמוד נראים אבזם חגורה ובד חלציים עשוי פרוות שועל המצויירים בצורה אפשרית של שביט, אומרים החוקרים.
צורת השביט האפשרית על עמוד 18 עשויה להזכיר את זו של דיסק השמיים של נברה, אובייקט מהאלף השני לפנה"ס שנחשף בגרמניה של ימינו, טוען צוות המחקר. הדיסק מציג את הירח, השמים, וקבוצת כוכבים שיכולים להתפרש כפליאדות ו(אולי במחלוקת) שביט. השביט, אם הוא אכן נמצא על הדיסק, מיוצג על ידי "צורה ארוכה ומעוקלת חתוכה בקווים מקבילים", כותב צוות גבקלי טפה.
אבל השערת השביט אינה מוסכמת במלואה על ידי חוקרי נברה; אחרים הציעו שהיא מתארת סירה מיתולוגית או קשת בענן, נכתב במגזין Astronomy בשנת 2021. או שהצורה עשויה להיות אורורה בוראליס, על פי דיווח קצר ב-Physics Today באותה שנה.
חשוב לציין שהשערת הפגיעה של יונגר דרייס נדחית בתוקף על ידי חוקרים רבים, שאומרים שאין ראיות לכך שהאירוע נגרם כתוצאה מהתנגשות. אף על פי כן, מחברי המחקר מציעים שייתכן שגבקלי טפה עצמה נבנתה כמונומנט זיכרון לפגיעה ההיפותטית הזו.
"נראה שתושבי גבקלי טפה היו צופים נלהבים בשמיים, מה שצפוי בהתחשב בכך שעולמם נהרס מפגיעת שביט", הסביר מחבר המחקר ד"ר מרטין סווטמן בהצהרה. "האירוע הזה עשוי היה לעורר את הציוויליזציה על ידי התחלה של דת חדשה ועל ידי הנעת התפתחויות בחקלאות על מנת להתמודד עם האקלים הקר", אמר.
במאמרם, החוקרים מפתחים רעיון זה על ידי הסבר ש"ייתכן שהדת כבר הייתה קיימת במקומות אחרים... אבל הפגיעה של יונגר דרייס עשויה היתה לעורר צורה חדשה וקטסטרופלית".
"פחד הוא עיקרון מארגן רב עוצמה בחברה האנושית והפגיעה של יונגר דרייס הייתה ללא ספק מעוררת פחד ויראה גדולים. לפיכך, אירוע זה יכול לספק את המוטיבציה לפרויקטי הבנייה הגדולים של גבקלי טפה ואתרים קשורים", הם אומרים.
דת מפחידה שכזו - שאולי התרכזה סביב "כת גולגולת" - עשויה אפוא לספק את הניצוץ לארגון קהילתי בקנה מידה גדול ולבניית מבנים מונומנטליים, ולמעשה "לעורר את מקור הציוויליזציה", מסכמים החוקרים.
מקורות:
Yorumlar