מאת: Melinda Wenner Moyer
מקור: Scientific American
הבהרה: לא כל מי שמאמין בתיאוריות קונספירציה הוא חלק מכת או שהוא בהכרח טועה, מחשבה ביקורתית ומחקר של קונספירציות הם מבורכים, עולמנו מלא בשקרים, סילופים וטיוחים ואנו חייבים לשאול ולחקור כל הזמן, רבות מתיאוריות הקונספירציה הוכחו כאמת במהלך ההיסטוריה ובמאמר זה תחשפו לחלקן. רבים מהאנשים שנשאבו למערבולת הקונספירציות לא מודעים לשימוש שעושים בהם, למטרות הנסתרות של האירגונים שמאחורי האופרציה, ולעצם העובדה שהם הומרו להיות חברים בכת, ולכן זילזול, כעס, או אכזבה מהם זה לא חלק מהעניין. מה שאני מנסה לעשות הוא להרים דגל, להתריע על הסכנות ואולי לנסות ולעזור למי שעדיין מתנדנד ולא נשאב למעמקי המערבולת.
סטפן לבנדובסקי (Stephan Lewandowsky) היה עמוק בהכחשה. לפני כמעט 10 שנים, מדען הקוגניציה השליך את עצמו למחקר של מדוע אנשים מסוימים מסרבים לקבל את הראיות המוחצות לכך שכדור הארץ מתחמם ובני האדם אחראים לכך. כשהתעמק בהכחשת שינויי האקלים האלה, גילה לבנדובסקי, אז באוניברסיטת מערב אוסטרליה, שרבים מהמתנגדים האמינו גם בעלילות מופרכות אחרות, כמו הרעיון שנחיתת אפולו על הירח היא הונאה שנוצרה על ידי הממשלה האמריקאית. "הרבה מהשיח שהאנשים האלה עסקו בו באינטרנט היה קונספירטיבי לחלוטין", הוא נזכר.
הממצאים של לבנדובסקי, שפורסמו ב-2013 ב-Psychological Science, הוציאו את תיאורטיקני הקונספירציה הללו משלוותם. הם נפגעו מטענותיו, מתחו ביקורת ברשת על היושרה שלו ודרשו לפטר אותו (הוא לא פוטר, למרות שמאז עבר לאוניברסיטת בריסטול באנגליה). אבל כשלבנדובסקי דשדש בפוסטים זועמים אחד אחרי השני, הוא גילה שמבקריו - בתגובה להצהרותיו לגבי נטיותיהם הקונספירטיביות - למעשה הפיצו תיאוריות קונספירציה עליו. אנשים אלה האשימו אותו ואת עמיתיו בזיוף תשובות לסקר ובביצוע המחקר ללא אישור אתי. כשהאתר האישי שלו קרס, בלוגר אחד האשים אותו בכך שחסם בכוונה מבקרים מלראות אותו. שום דבר מזה לא היה נכון.
האירוניה הייתה משעשעת בהתחלה, אבל ההתלהמות כללה אפילו איום ברצח, ושיחות ודואר אלקטרוני לאוניברסיטה שלו הפכו כל כך מרושעים עד שהצוות המנהלי שהתמודד איתם ביקש מהמנהלים שלהם עזרה. זה היה הרגע שלבנדובסקי שינה את הערכתו. "מהר מאוד הבנתי שאין שום דבר מצחיק בחבר'ה האלה", הוא אומר.
ההשלכות המסוכנות של הפרספקטיבה הקונספירטיבית - הרעיון שאנשים או קבוצות משתפים פעולה בדרכים נסתרות כדי לייצר תוצאה מסוימת - התבררו בצורה כואבת. האמונה כי מגיפת הקורונה היא תרמית מורכבת שנועדה למנוע את בחירתו מחדש של דונלד טראמפ הסיתה כמה אמריקאים לוותר על המלצות חשובות לבריאות הציבור, דבר שעלה בחייהם. החמוש שירה והרג 11 בני אדם ופצע שישה נוספים בבית כנסת בפיטסבורג באוקטובר 2018 הצדיק את התקפתו בטענה שיהודים תומכים בחשאי במהגרים בלתי חוקיים. בשנת 2016, תיאוריית קונספירציה שגורסת כי בכירים במפלגה הדמוקרטית היו חלק ממעגל פדופיליה, הכולל מספר מסעדות באזור וושינגטון הבירה, הסיתה מאמין אחד לירות בנשק בתוך פיצרייה. למרבה המזל איש לא נפגע.
הלך הרוח נפוץ באופן מפתיע, אם כי למרבה המזל הוא לרוב לא מוביל לירי. יותר מרבע מהאוכלוסייה האמריקאית מאמינה שיש קונספירציות "מאחורי דברים רבים בעולם", על פי ניתוח משנת 2017 של נתוני סקר ממשלתי שבוצע על ידי חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד ואוניברסיטת ליברפול. השכיחות של חרחור קונספירציות אולי לא חדשה, אבל היום התיאוריות הופכות גלויות יותר, אומר וירן סוואמי (Viren Swami), פסיכולוג חברתי מאוניברסיטת אנגליה רוסקין באנגליה, שחוקר את התופעה. לדוגמה, כאשר יותר מתריסר פצצות נשלחו לדמוקרטים ומבקרי טראמפ בולטים, כמו גם ל-CNN, באוקטובר 2018, מספר שמרנים בעלי פרופיל גבוה העלו במהירות טענה כי חומרי הנפץ הם בעצם "דגל כוזב", מתקפה מזויפת של המפלגה הדמוקרטית כדי לגייס את תומכיהם במהלך בחירות האמצע בארה"ב.
סיבה ברורה אחת לפרופיל הגבוה הנוכחי של חשיבה מסוג זה היא שהנשיא האמריקאי האחרון היה תיאורטיקן קונספירציות קולני. דונלד טראמפ הציע, בין היתר, כי אביו של הסנאטור טד קרוז מטקסס עזר להתנקש בחיי הנשיא ג'ון קנדי וכי הדמוקרטים מימנו את אותה שיירת מהגרים שנסעה מהונדורס לארה"ב שהטרידה את היורה בבית הכנסת בפיטסבורג.
אבל יש גם גורמים אחרים במשחק. מחקר חדש מצביע על כך שאירועים המתרחשים ברחבי העולם מטפחים רגשות בסיסיים שגורמים לאנשים להיות מוכנים יותר להאמין בקונספירציות. ניסויים גילו כי תחושות של חרדה גורמות לאנשים לחשוב באופן קונספירטיבי יותר. תחושות כאלה, יחד עם תחושת שלילת זכויות, תופסות כיום אמריקאים רבים, לפי סקרים. במצבים כאלה, תיאוריית קונספירציה יכולה לספק נחמה על ידי זיהוי שעיר לעזאזל נוח ובכך לגרום לעולם להיראות פשוט יותר וניתן לשליטה. "אנשים יכולים להניח שאם הרעים האלה לא היו שם, אז הכל היה בסדר", אומר לבנדובסקי. "בעוד שאם אתה לא מאמין בתיאוריית קונספירציה, אז אתה פשוט צריך לומר שדברים איומים קורים באקראי".
עם זאת, קשה להבחין בין עובדות לבדיות, וכמה רעיונות קונספירטיביים פרועים לכאורה מתגלים כנכונים. התפיסה שפעם לעגו לה כי אזרחים רוסים התערבו בבחירות לנשיאות ב-2016 נתמכת כעת על ידי שלל כתבי אישום מבוססי ראיות ומסקנות של סוכנות הביון האמריקאית. אז איך נוכל לדעת במה להאמין? גם שם, פסיכולוגים עבדו וחשפו אסטרטגיות שיכולות לעזור לאנשים להבחין בין תיאוריות סבירות לכאלה שכמעט בוודאות מזויפות - אסטרטגיות שנראות חשובות יותר מיום ליום.
במאי 2018 האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית פרסמה תוצאות של סקר לאומי המצביע על כך ש-39 אחוז מהאמריקאים חשו חרדה יותר מאשר שנה קודם, בעיקר בנוגע לבריאות, ביטחון, כספים, פוליטיקה ומערכות יחסים. דו"ח משנת 2017 מצא כי 63 אחוז מהאמריקאים היו מודאגים מאוד מעתיד האומה וכי 59 אחוז ראו את התקופה הזו כנקודת השפל הנמוכה ביותר שהם יכולים לזכור בהיסטוריה של ארה"ב. תחושות כאלה משתרעות על כל רוחב הקשת הפוליטית. סקר של מרכז המחקר של Pew בשנת 2018 מצא שרוב הדמוקרטים והרפובליקנים כאחד חשו ש"הצד שלהם" בפוליטיקה הפסיד בשנים האחרונות בנושאים שהם מצאו חשובים.
משברים קיומיים כאלה יכולים לקדם חשיבה קונספירטיבית. במחקר שנערך בהולנד ב-2015, החוקרים חילקו תלמידי מכללה לשלוש קבוצות. אנשים בקבוצה אחת נועדו להרגיש חסרי אונים. המדענים ביקשו מהם להיזכר ולכתוב על תקופה בחייהם שבה הרגישו שהם לא שולטים במצב שבו הם נמצאים. אלה בקבוצה שנייה קיבלו רמזים בכיוון ההפוך. הם התבקשו לכתוב על תקופה שבה הרגישו בשליטה מוחלטת. ועוד אחרים, בקבוצה השלישית, התבקשו משהו ניטרלי: לתאר מה הם אכלו לארוחת ערב אמש. אחר כך שאלו החוקרים את כל הקבוצות מה הם מרגישים לגבי בניית קו רכבת תחתית חדש באמסטרדם שהיתה נגועה בבעיות.
סטודנטים שנועדו להרגיש שליטה נטו פחות מסטודנטים בשתי הקבוצות האחרות לתמוך בתיאוריות קונספירציה לגבי קו הרכבת התחתית, כמו האמונה שמועצת העיר גונבת מתקציב הרכבת התחתית וכי היא מסכנת את בטיחות התושבים בכוונה. מחקרים אחרים חשפו השפעות דומות. סוואמי ועמיתיו, למשל, דיווחו ב-2016 שאנשים שחשים בלחץ נוטים יותר מאחרים להאמין בתיאוריות קונספירציה, ומחקר משנת 2017 מצא שקידום החרדה אצל אנשים גם גורם להם להיות בעלי תודעת קונספירציה מוגברת.
נראה שגם תחושת ניכור או תחושה של לא רצויים הופכת את החשיבה הקונספירטיבית לאטרקטיבית יותר. בשנת 2017 פסיכולוגים מאוניברסיטת פרינסטון הקימו ניסוי עם שלישיות של אנשים. החוקרים ביקשו מכל המשתתפים לכתוב שתי פסקאות המתארות את עצמם ואז אמרו להם שהתיאורים שלהם ישותפו עם השניים האחרים בקבוצה שלהם, שישתמשו במידע הזה כדי להחליט אם הם יעבדו עם האדם בעתיד. לאחר שסיפרו לכמה נבדקים שהם התקבלו על ידי הקבוצה שלהם ולאחרים שהם נדחו, החוקרים העריכו את מחשבותיהם של הנבדקים על תרחישים שונים הקשורים לקונספירציה. המשתתפים ה"דחויים", שחשו מנוכרים, היו בעלי סיכוי גבוה יותר מהאחרים לחשוב שהתרחישים כוללים קונספירציה מתואמת.
לא רק משברים אישיים מעודדים אנשים ליצור חשדות קונספירטיביים. כישלונות חברתיים קולקטיביים עושים זאת גם כן. במחקר משנת 2018, חוקרים מאוניברסיטת מינסוטה ואוניברסיטת להיי סקרו יותר מ-3,000 אמריקאים. הם מצאו כי משתתפים שחשו שהערכים האמריקאים נשחקים נטו יותר מאחרים להסכים עם הצהרות קונספירטיביות, כגון ש"אירועים מרכזיים רבים יש מאחוריהם פעולות של קבוצה קטנה של אנשים משפיעים". ג'וזף אוסצ'ינסקי (Joseph Uscinski), מדען פוליטי מאוניברסיטת מיאמי, ועמיתיו הראו שאנשים שלא אוהבים את המפלגה הפוליטית שבשלטון חושבים בצורה קונספירטיבית יותר מאלה שתומכים במפלגה השולטת. בארה"ב, ליברלים פוליטיים העלו מספר השערות לא מוכחות כאשר השמרנים עלו לשלוט בממשלה בשנים האחרונות. אלה כוללים את האשמה שהבית הלבן כפה על אנתוני קנדי לפרוש מבית המשפט העליון של ארה"ב והטענה שנשיא רוסיה ולדימיר פוטין סוחט את טראמפ בעזרת סרטון שלו צופה בזונות משתינות על מיטת מלון במוסקבה.
כאשר משולבים תחושות של ניכור או חרדה אישיים עם תחושה שהחברה בסכנה, אנשים חווים סוג של איום קונספירטיבי כפול. במחקר שנערך בשנת 2009, סמוך לתחילת המיתון הגדול של ארה"ב, דניאל סאליבן (Daniel Sullivan), פסיכולוג באוניברסיטת אריזונה, ועמיתיו אמרו לקבוצה אחת שחלקים מחייהם היו ברובם מחוץ לשליטתם מכיוון שהם היו עלולים להיחשף לאסון טבע או לאסון אחר, ואמרו לקבוצה אחרת שהדברים נמצאים תחת השליטה שלהם. לאחר מכן התבקשו המשתתפים לקרוא חיבורים שטענו שהממשלה מטפלת במשבר הכלכלי בצורה טובה או גרועה. אלה שסיפרו על מצבי חיים בלתי נשלטים ואמרו שהממשלה שלהם עושה עבודה גרועה היו בעלי הסיכוי הגבוה ביותר לחשוב שאירועים שליליים בחייהם היו יוזמה של אויבים ולא מקריות אקראית, שהיא סימן היכר קונספירטיבי.
למרות שבני אדם מחפשים נחמה בתיאוריות קונספירציה, הם מוצאים אותה רק לעתים רחוקות. "הן מושכות אבל לא בהכרח מספקות", אומר דניאל ג'ולי (Daniel Jolley), פסיכולוג מאוניברסיטת נוטינגהאם באנגליה. ראשית, חשיבה קונספירטיבית יכולה לעורר אנשים להתנהג בצורה המגבירה את תחושת חוסר האונים שלהם, וגורמת להם להרגיש רע עוד יותר. מחקר משנת 2014 שג'ולי היה שותף בו מצא שאנשים שמוצגות בפניהם תיאוריות קונספירציה לגבי שינויי אקלים - מדענים שפשוט רודפים אחרי כספי מענקים, למשל - נוטים פחות לתכנן להצביע בבחירות. ומחקר משנת 2017 דיווח שהאמונה בקונספירציות הקשורות לעבודה - כמו הרעיון שמנהלים מקבלים החלטות כדי להגן על האינטרסים שלהם - גורמת לאנשים להרגיש פחות מחויבים לעבודתם. "זה יכול להיות כדור שלג ולהפוך למעגל די מרושע ומגעיל של חוסר מעש והתנהגות שלילית", אומרת קארן דאגלס (Karen Douglas), פסיכולוגית חברתית מאוניברסיטת קנט באנגליה ומחברת שותפה של המאמר על קונספירציות הקשורות לעבודה.
האמונות השליליות והמנוכרות יכולות גם לקדם התנהגויות מסוכנות בחלקן, כמו עם הירי בפיטסבורג והפיגוע בפיצריה. אבל התיאוריות לא חייבות לערב נשק כדי לגרום נזק. אנשים המאמינים בתיאוריות קונספירציה לגבי חיסונים, למשל, אומרים שהם פחות נוטים לחסן את ילדיהם, מה שיוצר כיסים של מחלות זיהומיות שמעמידות קהילות שלמות בסיכון.
אולי אפשר לדכא רעיון קונספירציה, לפחות במידה מסוימת. שאלה אחת ארוכת שנים הייתה האם זה רעיון טוב להתמודד עם תיאוריות קונספירציה בהיגיון ועם ראיות. כמה מחקרים ישנים יותר הצביעו על "אפקט בומרנג" - הרעיון שהפרכת מידע מוטעה יכול פשוט לגרום להתחפרות עמוקה יותר. "אם אתה חושב שיש כוחות חזקים שמנסים לרקום מזימות ולהסתיר [דברים], כאשר מספקים לך את מה שאתה רואה כסיפור כיסוי, זה רק מראה לך כמה אתה צודק", אומר אוסצ'ינסקי.
אבל מחקרים אחרים מצביעים על כך שהאפקט המשוער הזה הוא, למעשה, נדיר. מאמר משנת 2016 דיווח שכאשר מדענים הפריכו תיאוריית קונספירציה על ידי הצבעה על אי העקביות הלוגית שלה, היא הפכה פחות קוסמת לאנשים. ובמחקר שפורסם באינטרנט ב-2018 ב-Political Behavior, חוקרים גייסו יותר מ-10,000 אנשים והציגו בפניהם תיקונים לטענות שונות של גורמים פוליטיים. המחברים הגיעו למסקנה כי "הראיות לבומרנג עובדתי קלושות הרבה יותר ממה שהצביעו מחקרים קודמים". במאמר סקירה אמרו החוקרים שתיארו לראשונה את אפקט הבומרנג כי הוא עשוי להתעורר לרוב כאשר אנשים מאותגרים עם רעיונות המגדירים את השקפת העולם או תחושת העצמי שלהם. מציאת דרכים להתמודד עם תיאוריות קונספירציה מבלי לערער את זהותו של אדם עשויה להיות אסטרטגיה יעילה.
עידוד חשיבה אנליטית עשוי גם לעזור. במחקר משנת 2014 שפורסם ב-Cognition, סוואמי ועמיתיו גייסו 112 אנשים לניסוי. ראשית, הם ביקשו מכולם למלא שאלון שהעריך עד כמה הם מאמינים בתיאוריות קונספירציה שונות. כמה שבועות לאחר מכן הנבדקים חזרו, והחוקרים חילקו אותם לשתי קבוצות. קבוצה אחת השלימה משימה שכללה סידור מחדש של מילים במשפטים המכילים מילים כמו "ניתוח" ו"רציונלי", מה שגרם להם לחשוב בצורה אנליטית יותר. הקבוצה השנייה השלימה משימה ניטרלית.
לאחר מכן החוקרים העבירו מחדש את מבחן תיאוריית הקונספירציה לשתי הקבוצות. למרות שהקבוצות לא היו שונות במונחים של חשיבה קונספירטיבית בתחילת הניסוי, הנבדקים שהוסתו לחשיבה אנליטית הפכו פחות קונספירטיביים. לפיכך, על ידי מתן כלים ומיומנויות לאנשים לנתח נתונים ולהסתכל על נתונים באופן ביקורתי ואובייקטיבי, נוכל אולי לדכא חשיבה קונספירטיבית, אומר סוואמי.
חשיבה אנליטית יכולה גם לעזור להבחין בין תיאוריות בלתי סבירות לכאלה שלמרות שהן נשמעות מטורפות, נתמכות בראיות. קארן מרפי (Karen Murphy), פסיכולוגית חינוכית מאוניברסיטת פנסילבניה סטייט, מציעה שאנשים שרוצים לשפר את כישורי החשיבה האנליטית שלהם צריכים לשאול שלוש שאלות מפתח בעת פירוש טענות קונספירציה. האחת: מה הראיות שלך? שניים: מה המקור שלך לראיות האלה? שלוש: מה ההיגיון שמקשר את הראיות שלך בחזרה לטענה? מקורות הראיות צריכים להיות מדויקים, אמינים ורלוונטיים. לדוגמה, "אסור לקבל עצה מאמא שלך לגבי האם הצבע הצהוב מתחת לציפורניים שלך הוא סימן רע", אומרת מרפי - מידע מסוג זה צריך להגיע ממישהו שיש לו מומחיות בנושא, כמו רופא.
בנוסף, לתיאוריות קונספירציה שקריות יש כמה סימני היכר, אומר לבנדובסקי. שלושה מהם בולטים במיוחד. ראשית, התיאוריות כוללות סתירות. לדוגמה, חלק מהמכחישים של שינויי אקלים טוענים שאין הסכמה מדעית בנושא, תוך שהם ממסגרים את עצמם כגיבורים שדוחקים את הקונצנזוס המבוסס. שתי הטענות יחד לא יכולות להיות נכונות. סימן מובהק שני הוא כאשר טענה מבוססת על הנחות רעועות. טראמפ, למשל, טען שמיליוני מהגרים בלתי חוקיים הצביעו בבחירות לנשיאות ב-2016 והם הסיבה שהוא הפסיד בהצבעה העממית. מעבר להעדר המוחלט של ראיות להצבעה כזו, ההנחה שלו הייתה שהמון קולות כאלה - אילו היו קיימים - היו מיועדים ליריבו הדמוקרטי. אולם סקרים קודמים של מהגרים היספנים לא חוקיים מצביעים על כך שרבים מהם היו מצביעים למועמד רפובליקני על פני דמוקרטי.
סימן שלישי לכך שטענה היא תיאוריה מופרכת, ולא קונספירציה ממשית, הוא שמי שתומכים בה מפרשים ראיות נגד התיאוריה שלהם כראיות התומכות בה. כשהטנדר של מחבל הדואר המורשע סזאר סאיוק (Cesar Sayoc) נמצא בפלורידה עם מדבקות של טראמפ, למשל, כמה אנשים אמרו שזה עזר להוכיח שהדמוקרטים באמת עומדים מאחורי הפצצות. "אם מישהו חושב שככה נראה טנדר של שמרן אמיתי, הוא בור בכוונה. סזאר סאיוק הוא ללא ספק רק שעיר לעזאזל עבור הדגל הכוזב הברור הזה", פרסם אדם אחד בטוויטר.
תיאוריות קונספירציה הן תגובה אנושית לזמנים מבלבלים. "כולנו רק מנסים להבין את העולם ואת מה שקורה בו", אומר רוב ברטרטון (Rob Brotherton), פסיכולוג בברנרד קולג' ומחבר הספר Suspicious Minds: Why We Believe in Conspiracy Theories. אבל נזק אמיתי יכול לנבוע מחשיבה כזו, במיוחד כאשר מאמינים מפעילים אלימות כהפגנת תמיכה. אם נחפש חתימות חשודות ונשאל שאלות מעמיקות על הסיפורים שאנו נתקלים בהם, עדיין ניתן להפריד בין אמת לשקר. זו אולי לא תמיד משימה קלה, אבל היא משימה קריטית עבור כולנו.
Comments