למרות שמקובל לדמיין מדענים עובדים לבד במעבדות שלהם כמו קוסמים במגדל שלהם, המדע היום הוא מאמץ קבוצתי עצום שנעשה על ידי אנשים שחיים ועובדים בחברה. מה שהם יכולים לחקור נקבע, בין השאר, על ידי התנאים בחברה שלהם.
ההתקדמות בפילוסופיה החברתית והפוליטית סייעה למנוע מכמה מדענים שהפרו את הסדר הקבוע להיות מוצאים להורג, ופינה את הדרך לרעיונות שישפרו את העולם. השוואת המדע ללפני ואחרי עליית הסובלנות האידיאולוגית במערב היא כמו השוואה בין הלילה האפל ביותר ליום הבהיר ביותר.
אם יש דבר אחד שנוגע לחברים הריאקציונרים בממסד מבוסס, זה ניסויים. אפילו ניסויי מחשבה, כלי מועדף של מדע ופילוסופיה, נחשבים מסוכנים בחוגים מסוימים. בתקופה שלפני שהפילוסופיה החברתית והפוליטית ביססה את הרעיונות של סובלנות, פלורליזם וליברליזם, גילוי בוטה מדי עם נקודות מבט לא קונפורמיסטיות עלול היה להיות גזר דין מוות.
כדי להמחיש זאת, חשבו על המקרה של התיאוריה ההליוצנטרית בתחילת העידן המודרני. אמנם קל להפריז בקשיים בין הממסד המדעי והדתי - והיסטוריונים רבים חושבים שאנחנו עושים זאת - דוגמה זו מספקת תובנות מרתקות לגבי מה שקורה כאשר הפילוסופיה החברתית של התקופה דוחה סובלנות לרעיונות חדשים.
לדוגמה, קופרניקוס ראה את העותק הראשון של ספרו על המודל ההליוצנטרי רק על ערש דווי. גם אז, הוא בכוונה עשה אותו כל כך טכני כדי להגביל את המחלוקת האפשרית וכלל מבוא המבטא את זה שניתן לקרוא אותו כמודל מתמטי ללא קשר למציאות הקוסמוס. בעוד שהאסטרטגיה הזו עבדה עבורו - האינקוויזיציה מעולם לא הגיעה אליו - לחלק מתומכיו היה פחות מזל.
לג'ורדנו ברונו היה גם פחות טקט וגם פחות מזל. היתה לו את ההבחנה שהוא מצליח להרגיז את הממסדים הקלוויניסטים, הלותרניים, האנגליקניים והקתוליים של אירופה של המאה ה-16 עם עמדותיו בנוגע למודל של קופרניקוס, לאפשרות של יקום אינסופי ולסבירות של עולמות אחרים להכיל חיים. השלטונות החילוניים הסגירו אותו לידי האינקוויזיציה הרומית, ששרפה אותו על המוקד בשל עמדותיו הכופרות.
מפורסם יותר הוא המקרה של גלילאו גליליי, שהיה "חשוד בתוקף בכפירה" בשל תמיכתו בהליוצנטריות. את שארית חייו בילה במעצר בית. כל כתביו נאסרו. באופן משפיל ביותר, בית המשפט אילץ אותו "להכחיש, לקלל ולתעב" את עמדותיו המדעיות. למעשה, רנה דקארט החליט שלא לפרסם את ספרו "העולם", שהסביר את הקוסמוס במונחים הליוצנטריים, לאור צורת ההתייחסות לגלילאו.
הרעיון שכדור הארץ נע סביב השמש תפס בסופו של דבר. עם זאת, זה לא היה הסוף של מדענים שנקטו צעדים כדי לשמור על ביטחונם כאשר חקרו נושאים שהיו בחוקיות מפוקפקת. אפילו אייזק ניוטון נאלץ להימנע מעיניים סקרניות שהציצו באוסף העצום של עבודות האלכימיה שלו, שהיו כנראה כפירה. גם עמדותיו לגבי הנצרות היו לא שגרתיות מספיק כדי שיצדיקו זהירות נוספת. אולם בימי חייו של ניוטון, הרעיון של סובלנות לא רק כמדיניות תקינה אלא כפילוסופיה נכונה החל את עלייתו.
סובלנות מוגבלת למחלוקת הייתה הנורמה ברוב ההיסטוריה האנושית. אפילו לחברות היסטוריות שהיום נראות לנו פתוחות יותר היו גבולות צרים למדי. באתונה העתיקה, למשל, אנכסגורס מקלזומנאי טען שהשמש אינה אל. הוא התחמק בקושי מהוצאה להורג על הפשע הנתעב הזה בכך שנמלט לגלות. לסוקרטס לא היה כזה מזל ונגזר עליו גזר דין מוות על כך שהאמין לכאורה באלים מוזרים.
במהלך המאות שלאחר מכן, החברות הפכו לאט סובלניות יותר. הפילוסוף האמריקני ג'ון רולס טען כי מלחמות הדת האירופיות גרמו ישירות לעלייה של סובלנות כעמדה פילוסופית ומדיניות פוליטית. הוא נימק זאת בזה שמדינות רבות לא הצליחו להשיג הומוגניות דתית בכוח והיה עליהן לקבל את נוכחותם של מיעוטים דתיים.
הפילוסוף ג'ון לוק, שעבד במקביל לניוטון, טען בתוקף לסובלנות דתית ביצירותיו. הוא נחשב בדרך כלל לאחד הפילוסופים הראשונים שטענו לליברליזם. פילוסופי נאורות אחרים הלכו בדרכו. אפילו רוסו, פילוסוף דובר צרפתית שניתן לקרוא את יצירותיו כליברליות או פרוטו-טוטליטריות, טען שיש לקבל את רוב ההבדלים הדתיים והאידיאולוגיים.
לקח זמן מה עד שהרעיונות שלהם הגיעו לזירות המדיניות והתרבות, ובכל זאת התקדמות באה בעקבותיהן. במאה ה-19, ג'ון סטיוארט מיל - בעצמו שלל את הזכות ללמוד באוקספורד או בקיימברידג' בשל היותן נון-קונפורמיסטיות דתיות - טען לרמות רחבות של סובלנות וזכויות אזרח ב"על החירות". הוא ציין עד כמה חיונית תחושת חופש להתקדמות אינטלקטואלית מכל הסוגים כשכתב:
"אנשים גאונים, זה נכון, הם, וסביר שתמיד יהיו, מיעוט קטן; אבל כדי לקבל אותם, יש צורך לשמר את האדמה שבה הם צומחים. גאון יכול לנשום בחופשיות רק באווירה של חופש".
מיל ממשיך לטעון שיש להגן על אנשים מפני אלו המחפשים להגביל את יכולתם להתנסות בחייהם כל עוד הם לא פוגעים באף אחד אחר. רעיונותיו כיצד לתמוך בגאונות ובקידמה נתמכים על ידי ההיסטוריה. בספרו "הגיאוגרפיה של הגאונות", אריק ויינר (Eric Weiner) טוען שרבים מהמקומות הקשורים לאשכולות של גאונות בהיסטוריה העולמית הצליחו למשוך מוחות מבריקים, לא קונבנציונליים ולעיתים אקסצנטריים באמצעות פתיחות לרעיונות חדשים וסובלנות לדעות כפירה לכאורה. למרות שהיינו רואים רבים מהמקומות הללו כבלתי סובלניים בסטנדרטים מודרניים, כמו אתונה העתיקה, הם התגלו כפתוחים מאד לתקופתם.
קשה לדמיין שהתקדמויות מדעיות רבות של 150 השנים האחרונות, ביניהן האבולוציה הדרוויניסטית, תורת היחסות ומכניקת הקוונטים, היו מתקדמת הרבה ללא תמיכה בטיעונים לאיפשור תפיסות עולם וניסויים חדשים. אמנם יש עדיין הרבה מה לעשות, אבל מדענים עם טיעונים מנומקים היטב או אורח חיים לא שגרתי אינם נרדפים יותר.
כמובן, כמו מדע, פילוסופיה היא תהליך. חברות התנסו ברעיונות רבים, ולפעמים כאלה לא סובלניים הופכים לאופנה. כשזה קורה, ניסויים מכל הסוגים, אישיים ומדעיים כאחד, יכולים להיות מסוכנים. בתוך הזיכרון חי יש המון דוגמאות של מדענים הסובלים רדיפות בחסות המדינה. הגרועים ביותר נטו להיות בחברות אוטוריטריות.
המקרה המפחיד ביותר עשוי להיות המקרה של ברית המועצות והקמפיין בחסות המדינה שלה הידוע בשם ליסנקואיזם (Lysenkoism). בגישה זו החקלאות דחתה את הגנטיקה והברירה הטבעית לטובת הבנה מרקסיסטית יותר של תכונות תורשתיות. זה היה שטויות, אבל שטויות שנגעו בסטלין, שאישר את התיאוריה. כמו בתחומים אחרים של החיים הסובייטיים, סטלין תמך אף יותר ברדיפת המתנגדים.
ההערכות של מספר הביולוגים שפוטרו, נכלאו או נורו בגלל התנגדות לתיאוריה מתרכזות בסביבות ה-3,000. בתקופת שליטת הליסנקואיזם, התשואות החקלאיות של ברית המועצות ירדו - לפחות חלקית בגלל ההצעות המוזרות שניתנו לחקלאים - מה שהחמיר את הרעב שהוביל למיליוני מקרי מוות. לממשלה הסובייטית היו גם תקופות שבהן היא הוקיעה את הפדולוגיה, הסטטיסטיקה והקיברנטיקה מסיבות אידיאולוגיות.
ולא נתעלם מכך, פלגים בגרמניה הנאצית הוקיעו באופן פעיל חלק גדול מהפיזיקה המודרנית כ"מדע יהודי". המחלוקת עדיין נמשכת סביב כמה הקמפיין השפיע באופן חמור על הניסיונות הגרמניים לבנות את פצצת האטום. מה שאין להכחיש הוא שרדיפת היהודים גירשה מוחות גדולים רבים מגרמניה והשפיעה קשות על איכות המחקר הגרמני במשך שנים.
ואז יש את ארצות הברית, שבה עיוותים של המדע למטרות פוליטיות הם עניין ציבורי. דעותיהם של מדעני אטום רבים בשנות החמישים הובילו אותם לקו האבטלה. הוראת אבולוציה הייתה בלתי חוקית במדינות מסוימות עד 1967 ונשארה שנויה במחלוקת באחרות עד היום. האוניברסיטאות בפלורידה מתחילות להתקשות לשמור על אקדמאים או למצוא חדשים בגלל האקלים הפוליטי.
המדע המריא ברגע שהפילוסופים החלו לטעון נגד הריגת מי שלא הסכימו עם האורתודוקסיה. זה שיעור שהאנושות הייתה צריכה ללמוד יותר מפעם אחת. אנחנו חייבים לעבוד כדי שלא נצטרך ללמוד את זה שוב.
מקורות:
留言