עבור חלק, השגת מנהיגות היא כמו זכייה בפרס האולטימטיבי, בעוד שעבור אחרים היא מייצגת הזדמנות לעזור. מחקר משנת 2020 מגלה שלילדים צעירים יש דעה מאד ברורה לגבי מה הופך אדם למנהיג, ואין לזה שום קשר להגעה לעמדה של פריווילגיה. מסתבר שילדים בני 5 מבינים את התכונות שהופכות מישהו ראוי להיות מנהיג, טוב יותר מאשר הרבה מבוגרים.
המחקר נכתב על ידי מעיין סטיבנס (Maayan Stavans), פוסט-דוקטורנטית להתפתחות קוגניטיבית מהאוניברסיטה המרכז-אירופית בבודפשט, והפסיכולוג גיל דיזנדרוק מאוניברסיטת בר-אילן.
ילדים צריכים ללמוד כיצד לתפקד חברתית על ידי פיתוח תחושת ציפייה למה שיתרחש באינטראקציות שלהם עם אחרים. כאשר עוסקים במבוגר, בוודאי שהמבוגר לוקח על עצמו תפקיד מנהיגותי. עם זאת, בקבוצות ילדים גם צצים מנהיגים. החוקרים היו מעוניינים לחקור כיצד ילדים מרגישים לגבי המנהיגים שלהם ומה הם מצפים מהם.
אנחנו מבינים איך זה עובד עבור מבוגרים עם עשרות שנות ניסיון חברתי. "בהיררכיות מנהיגות", אומר המחקר, "אנשים מראים כבוד ומפנים מקום בקלות לאלו שלוקחים פיקוד".
מבוגרים יקבלו בדרך כלל שני סוגים של מנהיגים:
מנהיגים סמכותיים מקבלים את הכוח לתת פקודות ולקבל החלטות עבור קבוצה, ומצפים מחברי הקבוצה לציית להן.
מנהיגים מבוססי יוקרה זוכים להטבות לא פרופורציונליות, ואינם מתמקדים בלפקד על אחרים.
המחקר חוקר, לעומת זאת, מהי מנהיגות עבור אדם שעדיין לא עבר סוציאליזציה מלאה, וסביר להניח שהוא נמצא במצב פרגמטי במיוחד - "מי יאכיל אותי? מי ישמור עליי?" - שלב בחיים. ילדים צעירים עשויים אם כן לשמש מעין טאבולה ראסה שבאמצעותה נוכל להבחין בסימנים של איך מבוגרים באמת מרגישים, או אולי צריכים להרגיש, לגבי מנהיגות וסמכות.
החוקרים בדקו במיוחד ילדים בני 5 עד 6 מכמה סיבות. ראשית, ילדים בגיל זה ידועים כמודעים להיררכיות חברתיות ולתפקידי מנהיגות. שנית, הם מסוגלים לעקוב אחר התרומה של אנשים בתוך קבוצה ויסוגו ממצבים שבהם אחרים לא עושים את החלק שלהם.
החוקרים ערכו שלושה ניסויים. בניסוי הראשון השתתפו 48 ילדים מגנים חילונים בישראל, בניסוי השני 40 ובשלישי 48. בכל הניסויים הובלו המשתתפים דרך סיפורים על מסך שהציגו תרחישים בפארק שעשועים הבוחנים:
זוגות, או דיאדות, של ילדים שבהם חבר אחד היה מנהיג סמכותי.
דיאדות של זכאות עם מנהיג מבוסס יוקרה, או 'זכאות'.
דיאדות שוויוניות של ילדים שווים.
עלילות הסיפור כללו את הצורך לתרום מטבעות כדי להפעיל נסיעות במתקנים - הילדים קיבלו מטבעות פיזיים כדי שהתרומות ירגישו מוחשיות יותר. כמו כן, היו גם החלטות שנדרשו להתקבל לגבי מי יוכל לעלות על מתקנים, ועל אילו מתקנים.
ילדים הורשו לפעמים להשפיע על הסיפורים, והוצגו גם 'עלילות' 'אמיתיות' על המסך, שבהן הוקלטו תגובותיהם. עבור כל סיפור, הילדים העריכו באיזו מידת הוגנות ואפקטיביות הגיבורים ו/או המנהיגים בדיאדה משרתים את השגת המטרה המשותפת של אותה קבוצה.
ניסוי 1
בניסוי הראשון, כאשר ילדים חוו מערכות יחסים שוויוניות, הם ציפו ששני החברים יתרמו מספר שווה של מטבעות — תרומה של יותר או פחות מהשיתוף השווה הייתה לא מקובלת. עבור דיאדות עם מנהיגים, המנהיגים שהציעו יותר מהשיתוף השווה שלהם נחשבו למקובלים. מנהיגים שהציעו פחות נחשבו ללא מקובלים. זה מציע שהילדים הללו, מצפים שהמנהיגים יקריבו למען מטרה משותפת, ושהמנהיגים המבוססים על זכאות אינם מוכשרים להוביל.
ניסוי 2
הממצא המשמעותי ביותר של הניסוי השני היה שכאשר אחד מחברי הדיאדה זוהה כמנהיג — מבלי שהוגדר סוג המנהיג — הילדים הניחו שהאדם הוא מנהיג סמכותי, בעל כוח קבלת החלטות ומידה רבה יותר של אחריות להשגת המטרות של הדיאדה.
ניסוי 3
בניסוי זה, הראו לילדים מערכות יחסים שכביכול היו שוויוניות, שבהן אחד מחברי הדיאדה שמר יותר מטבעות עבור עצמו. הילדים קבעו שהאדם הזה הוא מנהיג עם זכאות, ולא היו מרוצים מכך.
"ממצאים אלו מראים שהילדים רואים במנהיגים אחראיים יותר (לא בעלי זכאות), ביחס ללא-מנהיגים", אמרה סטיבנס.
היא מוסיפה, "מכיוון שהילדים לא נשאלו על סוגים מוכרים של דמויות סמכות, כגון מורים והורים, ולא על מצבים בחיי היומיום שלהם, התגובות שלהם משקפות רעיונות מתקדמים לגבי מנהיגות המיושמים על דמויות ומצבים חדשים. למרות שזה מרשים, אנחנו עדיין לא מבינים כיצד ילדים מגיעים למסקנה שלמנהיגים יש אחריות מוגברת, באיזה שלב הם מתחילים לייצג את הזכאות המוגברת של מנהיגים (כפי שעושים מבוגרים), וכיצד הייצוגים הללו תלויים בהקשר".
המחברים מקווים שהמחקר יכול לספק הדרכה מסוימת למבוגרים כאשר הם מתמודדים עם הצעירים שבאחריותם. ראשית, על ידי כך שהם יהיו המנהיגים שהילדים מצפים להם. שנית, המחקר מדגיש את הצורך לעזור לילדים שמתחילים בסופו של דבר להעביר זכאות למנהיגים להבין שהזכויות הללו תקפות רק כאשר הן מהוות תגמול למנהיג שאחריותו מומשה.
מקורות:
コメント