לא רק בזכות הגוונים השופעים והמהפנטים שלו, אלא גם בזכות תרומתו לתיעוד המאובנים של כדור הארץ, ענבר זוכה לכבוד ולהערכה כבר שנים ארוכות. שרף העץ המאובן מתחיל כנוזל צמיגי, מתקשה לאט במשך מיליוני שנים ומשמר את השרידים הכלואים של יצורים שמצאו את עצמם לכודים בתחילת התהליך. עד כה, חוקרים גילו מאובני ענבר המציגים סצנות חיות כמו עכביש שתוקף צרעה, נמלה שנלכדה על ידי קרדית טפילה, ואפילו לטאה שנראית מרחפת באוויר - או ליתר דיוק באמצע ענבר.
עד עכשיו רוב המדענים האמינו שדגימות מאובנים איכותיות כאלה הן ייחודיות לענבר. אבל ממצא מסקרן של הגמולוג בריאן ברגר (Brian Berger) עשוי לשדרג את הרעיון הזה, ולהוכיח כי אופאל, אבן החן המתהווה באיטיות, מסוגלת לשמר שרידים של בעלי חיים קדומים גם כן.
ברגר מסביר כי לאחרונה רכש אופאל שמקורו באי האינדונזי ג'אווה. מנוקדת בקשת של צבעים - מגווני צהוב ואדום ועד לירוק ניאון וכחול כהה - אבן החן מרשימה בפני עצמה. יחד עם זאת, הוסיפו את החרק שנלכד לכאורה בתוכה, והאופאל הופכת מאבן יקרה לתגלית מדעית משמעותית.

"אפשר יכול לראות את מה שנראה כחרק שלם עטוף יפה בפנים", מציין ברגר, "...נראה שלחרק יש פה פתוח והוא שמור היטב, אפילו עם מבנים סיביים המשתרעים מהרגליים". יתכן שהחרק נלכד בענבר שעבר תהליך המכונה אופאליזציה (opalization). בדומה להתאבנות ההופכת עצם לאבן, אופאליזציה יכולה להפוך דגימות אורגניות לאסירי אופאל אומללים.
לחוקרים יש כיום הבנה מוגבלת לגבי היווצרות אופאל. נכון לעכשיו, התיאוריה השלטת כוללת מים עמוסי סיליקה, הזורמים על פני משקעים וממלאים סדקים וחללים בנתיבם. כשהמים מתאדים, הם משאירים מאחור משקעי סיליקה, ומתחילים בתהליך שחוזר על עצמו עד שלבסוף נוצר אופאל.
באינדונזיה, מקורה של הדגימה של ברגר, האופאליזציה מקבלת טוויסט נוסף. נוזל געשי, במקום רק מים, דוהר על פני הארץ וממלא סדקים. כשהנוזל מתקרר, המים הכלואים משאירים מאחור מרבצי סיליקה, מה שגורם למסע הארוך של היווצרות אופאל. ראוי לציין שנראה כי אופאליזציה דורשת חלל חלול. עם זאת, ענבר לא מתאים לפרמטרים אלה, מה שמותיר מדענים מבולבלים כיצד נוצר האופאל המדובר, אם הוא אכן התחיל כענבר.
בן מק'הנרי, מנהל אוסף בכיר במוזיאון דרום אוסטרליה, אומר שהדגימה עשויה לחלוק קווי דמיון עם עץ אופאל, שהוא תופעה שכיחה באינדונזיה. ריאן מק'קלר, אוצר פליאונטולוגיה של חסרי חוליות במוזיאון המלכותי ססקצ'ואן בקנדה, מוסיף כי האופאל של ברגר מזכיר לו דגימה הכוללת עץ המוטבע בחלקו בשרף. קטע העץ המכוסה ענבר השתמר בדומה לחרק מאובן, אך הצד השני, החשוף לסביבה הטבעית, הפך לעץ מאובן.
בהמשך, ברגר מקווה לגייס אנטמולוג או פליאונטולוג בכיר כדי לחקור את האופאל יוצא הדופן ואת החרק שבו. הגמולוג כבר הגיש את האבן למכון הגמולוגי של אמריקה, אשר הוציא דו"ח המאמת את הדגימה כ"אופאל יקר ערך ללא מניפולציה עם תכליל חרק אמיתי".
ברגר משקף את המשמעות הפוטנציאלית של הממצא, "אם תהליך ההיווצרות הוא נכון, מלשד עץ עם חרק דרך תהליך משקע, דרך קופאל, עד ענבר ועד אופאל, יכול להיות שלחרק זה יש את האופציה להיות אחד הקדומים ביותר שהתגלו אי פעם".
מקורות:
Comments