מאת: דן שניידר /
מובא בספר מאירת עינים לר' יצחק דמן עכו וישלח (דף עז ע"א מהדורת ערלנגר...) מעשה מדהים על הפילוסוף אריסטוטלוס [אריסטו] וזה לשונו שם:
"ואני יש"ד [יצחק הצעיר בר שמואל נטריה רחמנא דמן עכו...] מעיד על שמים וארץ ואת בוראם, כי בעכו ת"ו היינו יום אחד אנחנו התלמידים יושבים ושונים לפני מורי הר' שלמה הצרפתי הקטן [פטיט], ואגב גררא הגענו לדבר לפניו על ארסטו' החכם הידוע בעוצם חכמתו אשר השיג, שהיה אלוהי. ואמר לנו מורי זה הנזכר בעצמו, בדרך אמת ונכון, בעדות ברורה, ששמע מפי אנשי אמת, כי אריסטוטלוס החכם הידוע, רבו של אליכסנדרוס, שחק באשת אלכסנדר המלך תלמידו, עד שתבעה שתשמע לו. אמרה לו: חכם כמוך תובע דבר זה, ואיה חכמתך ויראתך מאלוקים. ולא האזין לדבריה, והיה רודף אחריה יום יום. עד שאמרה לו: אם תרצה שאשמע לך, לעשות רצונך ולמלאות בקשתך, תעשה אתה תחילה רצוני ובקשתי. אמר לה: ומה בקשתך. אמרה לו: שנקבע זה המעשה ליום נועד, ובאותו יום שנדע בבירור שהמלך אלכסנדר יצא לצוד, נכנס אני ואתה בחדר, ואתה תלך על ארבע כמו סוס, ואני ארכב עליך כאילו אני רוכבת על הפרדה, ותלך על ארבע ואני רוכבת פעם או ב' פעמים על פני כל החדר ואח"כ אעשה רצונך. והודה ושמח. ויהי הלילה ותאמר אל אישה אלכסנדר: דע באמת, כי כזה וכזה דבר עמי הרב שלך, שהוא איש אלוהים בעיניך, ורודף אחרי יום יום, עד שהודיתי לו ועשינו הסכמה זאת..."
את סוף הסיפור אתם כבר משערים נכון... מ"מ מעשה זה הזכיר לי תמונה שמצאתי פעם מתוך האוספים של הפסיכואנליטיקאי וסקסולוג ריכרד פון קראפט-אבינג (מובא פה)

סקירה קצרה על דמותו של ריכרד פון קראפט־אבינג
הוא נחשב לדמות מפתח בחקר המיניות המודרני, ותרומתו התחילה בתפיסה חדשנית של מיניות כתחום ראוי למחקר רפואי ופסיכיאטרי. בספרו פסיכופתיה סקסואליס, שפורסם לראשונה בשנת 1886, ניסה לקטלג ולהגדיר את מה שכינה "סטיות מיניות", נושא שנחשב אז לשולי ומוסתר. מטרתו של קראפט־אבינג הייתה לספק תיעוד שיטתי ומפורט של התנהגויות מיניות שאינן נורמטיביות, כדי לתת לאנשי רפואה כלים להתמודד עם תופעות אלו כבעיות רפואיות הדורשות טיפול מקצועי ולא כעבירות מוסריות בלבד.
קראפט־אבינג האמין שהתנהגויות מיניות אינן רק חלק אינטגרלי מהאישיות, אלא עשויות גם להעיד על שיבושים בנפש או בגוף. כך, הוא ניסה להבחין בין סוגים שונים של התנהגויות חריגות, תוך מתן שמות מדעיים ומדויקים למונחים שהגדיר. בין התופעות שתיאר היו פטישיזם, סאדיזם ומזוכיזם, שמהווים את הבסיס למושגים שנעשה בהם שימוש עד ימינו.
סאדיזם, מונח שהושאל משמו של המרקיז דה סאד, מתאר הנאה מגרימת כאב לאחרים, בעוד שמזוכיזם, מונח שנלקח משמו של הסופר לאופולד פון זאכר־מאזוך, מתאר את הסיפוק המופק מקבלת סבל או כאב. קראפט־אבינג ראה תופעות אלה כהפרעות נפשיות והשתמש במונחים אלו כדי לסייע לרופאים להבין ולעזור למטופלים.
בפסיכופתיה סקסואליס שילב קראפט־אבינג תיאורי מקרים מפורטים, שסיפקו תובנות על ההתנהגויות הללו ועל הדרך שבה התפתחו אצל מטופליו. אחד המאפיינים הבולטים של הספר היה התיעוד של הומוסקסואליות, תופעה שאותה ראה קראפט־אבינג כהפרעה מולדת או נרכשת. אף שבימינו ההומוסקסואליות אינה נחשבת למחלה, מחקרו של קראפט־אבינג היה מהראשונים שבחנו את התופעה לא כמעשה פלילי או כהפרה מוסרית אלא כנושא רפואי-פסיכולוגי שיש להבינו ולטפל בו. כמו כן, כלל דיונים על פטישיזם, התנהגות שבה אובייקט או חלק גוף מסוים הופך למוקד של תשוקה מינית, לעיתים אף על חשבון כל תכונה אחרת אצל האדם.

בזמן שבספרו הוא תיאר את ההתנהגויות המיניות הללו כ"סטיות" וכמחלות נפש, קראפט־אבינג נקט בגישה חדשנית יחסית בכך שקרא לראות בהן סוגיות רפואיות ולא בהכרח מוסריות או פליליות. בכך הוא סייע בשינוי התפיסה החברתית, שראתה בהתנהגויות חריגות או "סוטות" מעשים עברייניים בלבד. הוא סבר כי יש להתייחס למקרים אלה כמו לכל מחלה אחרת, כחלק מטבע האדם שניתן לחקור, להבין ולטפל בו.
מחקריו של קראפט־אבינג פתחו את הדרך לאנשי מדע נוספים, בהם זיגמונד פרויד, אשר פיתח את גישת הפסיכואנליזה והרחיב את חקר המיניות כחלק מהפסיכולוגיה המודרנית. בניגוד לקראפט־אבינג, שראה בהתנהגויות מסוימות כחריגות שיש לטפל בהן, פרויד פיתח את התפיסה שלפיה המיניות מהווה כוח מרכזי בהתפתחות הנפשית של האדם כולו. הוא ראה במיניות מקור של אנרגיה פסיכולוגית, ליבידו, שמובילה את האדם בפיתוח אישיותו, והציע שהשפעות של מיניות נמצאות כמעט בכל היבט של חיי האדם, החל מאופן גידולו בילדות ועד הבחירות שהוא עושה בבגרות.
פרויד הרחיב גם את הדיון על תופעות שהוזכרו על ידי קראפט־אבינג, כמו פטישיזם, במסגרת חקירת הלא-מודע. פרויד ראה בתופעות כמו פטישיזם ביטוי של קונפליקטים פנימיים מודחקים, שעשויים להיווצר בילדות ולהשפיע על הנטיות המיניות בבגרות. בנוסף, הוא התעניין בהשפעת מבנה המשפחה והיחסים בין הורים וילדים על עיצוב דפוסי התנהגות מיניים.
תרומתו של קראפט־אבינג לחקר הפסיכיאטריה של המיניות הניחה את היסודות לחקר מקיף יותר של המיניות האנושית והיוותה את הפתח לתחום מחקר זה, שבו מיניות נבחנת כחלק בלתי נפרד מהאדם. עבודתו הצביעה על כך שהתנהגויות מיניות יכולות להיות ביטוי למורכבויות נפשיות ומצבים רפואיים.
Comments