לחלק מהחרקים יש איבר מין שניתן להסרה, אחרים מייצרים זרע פי 20 מגודל גופם. אחרים התפתחו עם ציוד מיוחד כדי לעזור להם לקרוע יריבים מבני זוג פוטנציאליים. חרקים יכולים להיות מצמררים, מופקרים או רצחניים - אך לעתים רחוקות הם משעממים.
לזכר חיפושית האיילית (stag beetle), החיפושית הגדולה באירופה, יש לסתות ענק הידועות כקרניים המיועדות להפרדת זוגות מזדווגים. התנהגות זו ניצפת אצל חיפושיות רבות, עם קרניים בצורות שונות, קרניים שהתפתחו כדי להניף זכרים מהנקבות. לחיפושית הקרנף היפנית (Japanese rhinoceros beetle) יש קרן הדומה למזלג. קרניים משמשות גם בקרב כדי להיאבק בזכרים אחרים על גישה לנקבות.
ברבים מהמינים הללו, לזכרים קטנים יותר אין סיכוי לנצח בקרב, אז במקום זאת הם פיתחו טקטיקות הזדווגות ערמומיות. הם מחכים שהזכרים ילחמו, ואז מתגנבים פנימה ומזדווגים עם הנקבה בזמן שהזכרים מוסחים. חיפושיות זבל זכריות קטנות חומקות על פני זכרים גדולים השומרים על כניסות למחילות המכילות נקבות, וחופרים מעברים סודיים כדי למצוא את הנקבות התת-קרקעיות בעוד גבם של הזכרים הגדולים יותר מופנה אליהם.
בנוסף לתחרויות הפיזיות בין זכרים, תחרות על הפריית ביצית מתרחשת גם בין זרעונים. בממלכת החיות, לעתים נדירות הנקבות נאמנות לבני זוגן, ולכן יש כנראה זרע ממספר זכרים בתוך מערכת הרבייה הנשית. זכרים פיתחו מספר דרכים להתמודד עם זה, כמו ייצור זרע גדול. זרע זבוב הפירות, אורכו כמעט 6 ס"מ כשהוא פרוש, בערך פי 20 מגודל הזבוב.
אבל, אולי השיטה יוצאת הדופן ביותר לזכות בתחרות הזרעונים ניצפת בשפיראים (שפיריות ושפריריות) שפיתחו איבר מין מאובזרים. אלה מגיעים עם ווים ושוטים, כדי לעקור את זרעיהם של זכרים יריבים ולתחוב את הזרע של הזכר עצמו לפינות הרחוקות של מערכת הרבייה הנשית, הרחק מאברי מין זכריים אחרים.
ולא רק לזכרים יש איבר מין משוכלל. נקבות חרקי המערות של ברזיל מתחרות על גישה לזכרים. לחרקים יש איברי מין הפוכים, כאשר לזכרים יש פתח ולנקבות איבר זקוף ודוקרני. הנקבה משתמשת ב"פין" שלה כדי לשאוב זרע מהזכר, והיא אפילו יכולה להחליט באיזה משני חדרים בגופה לאחסן את הזרע. נהוג לחשוב שהתנהגות זו התפתחה כהתאמה לאספקת מזון מוגבלת. נקבות צוברות אנרגיה מזלילה של נוזל הזרע שנרכש במהלך ההזדווגות, שיכולה להימשך עד 70 שעות.
פרפרים חיים רק מספר שבועות, כך שאם זכרים עומדים להביא צאצא כלשהו, הם לא יכולים ממש להסתובב. אך יש כאלה שכן. פרפרים רבים בוגרים מינית ברגע שהם מגיחים מהגולם שלהם. אז, במינים מסוימים הזכרים מגיחים כמה ימים לפני הנקבות, ואז יושבים ומחכים, ומזדווגים עם הנקבות מהר ככל האפשר.
התנהגות מטרידה ניצפת בפשפש המיטה. זכרים פשוט מחוררים את הבטן של הנקבה ואז מזריקים זרע דרך הפצע לתוך חלל הבטן שלה. מכיוון שלחרקים מערכת זרימת דם פתוחה ללא עורקים וורידים, הזרע יכול לנדוד בקלות מחלל הבטן אל השחלות לצורך הפריה.
כנראה ההתנהגות המינית המפורסמת ביותר של החרקים היא זו של גמל שלמה, שבו הנקבה נושכת את ראשו של בן זוגה במהלך או אחרי יחסי מין, ומשיגה חומרי הזנה לעצמה ולצאצאיה. התנהגות זו מגדילה את מספר הביציות שזכרים מפרים. לאחרונה, מדענים גילו שגם זכרים תוקפים נקבות. הם לא אוכלים את הנקבות למרות שלפעמים הם פוצעים אותן קשות. זכרים שניצחו בקרבות עם נקבות היו בסבירות גבוהה יותר להמשיך להזדווג במקום פשוט להיאכל.
חרקים זכרים רבים זוכים להזדווג רק פעם אחת, גם כאשר הם לא נאכלים על ידי בנות זוגם. לדוגמה, דבורים זכרים פולטים בכוח נפץ כזה שהוא חזק מספיק כדי שבני אדם ישמעו אותו. זה מבטיח שהזרע מועבר לנקבה, אבל זה גורם לשיתוק של הזכר, שהורג אותו. אז, זכרים צריכים להפיק את המרב ממעלליהם.
אחת הדרכים למנוע מזכרים אחרים להזדווג עם נקבה היא לייצר פקק הזווגות (copulatory plug) - דבר שימנע מזכר אחר להחדיר את הזרע שלו לתוך הנקבה כדי להפרות את הביציות שלה. העכביש הננסי האירופאי (European dwarf spider) מייצר פקק על ידי הפרשת נוזל במהלך ההזדווגות שמתקשה עם הזמן. חוקרים גילו שהזדווגויות ארוכות יותר מביאות לפקקים גדולים יותר שקשה יותר לזכרים אחרים להסירם.
על מנת להבטיח כי אף אחד אחר לא מזדווג עם הנקבה שלו ברגע שהוא מת, העכביש הזכרי של הגלגלניים פיתח פקק הזדווגות קיצוני. יש לו פין ניתן להסרה שנשאר בתוך הנקבה לאחר שהזדווגות מסתיימת. למרות שזה נפוץ שקצה איבר המין של עכביש מתנתק בתוך נקבה, מה שמונע מזכרים אחרים להיכנס, לפין הניתן להסרה של הגלגלניים יש תפקיד נוסף שכן הוא ממשיך להעביר זרע בעצמו - במשך למעלה מ-20 דקות - מה שמגדיל את הצלחת ההזדווגות.
אז אתם מבינים, חרקים הם, למעשה, מדהימים.
מקורות:
Σχόλια