חזון גבריאל - אבן חידתית בת יותר מ-2000 שנה

עודכן ב: 7 אוק 2020

כמו ממצאים ארכאולוגים רבים, תחילתו של הסיפור כאילו לקוח מסרט הוליוודי. דמיינו שוק מאובק ורועש בירדן, השמש קופחת, צהריים של יולי במדבר הירדני. ד"ר יסלזון, אספן עתיקות שוויצרי, מסתובב בשוק. לפתע דלת עץ קטנה, במבנה שמאחורי באסטת האבטיחים, נפתחת מעט וילד יחף רץ אל הד"ר ומסמן לו ללכת אל המבנה הרעוע... כך מתחיל הסיפור על 'חזון גבריאל'...

בשנת 2000 אספו עתיקות בשם דוד יסלזון המתגורר בשוויץ רכש אבן ועליה כתב עברי מסוחר עתיקות ירדני. דבר קיומה של האבן נודע לחוקרים רק מספר שנים מאוחר יותר והיכה רבים מהם בתדהמה. מקום מוצאה של האבן אינו ברור, אך לדעת החוקרים ד"ר עדה ירדני וד"ר בנימין אליצור מקורה הוא ממזרח לים המלח ולשון ים המלח. הכתובת פוענחה ע"י ד"ר עדה ירדני, שגם נתנה לה את שמה 'חזון גבריאל'.


זוהי אבן גיר גדולה (37*96 ס"מ בקירוב) בצבע אפור בהיר, המסותתת בצדה האחד בלבד, וצדה האחר נותר בצורתו הטבעית. האבן נשברה לשלושה חלקים הנבדלים הבדל ניכר בגודלם ותואמים זה לזה. על הצד המסותת של האבן נכתבו לאורכו, בדיו, בכתב עברי של המאה ה-1 לפסה"נ בקירוב, שתי עמודות, כדרך כתיבת מגילת ספר תורה. רוחב כל עמודה כ-16 ס"מ וגובהה כ- 75 ס"מ או יותר. 47 קווי שורות אופקיים, המשוכים לרוחב שתי העמודות, ו-4 קווים אנכיים, התוחמים את העמודות, נחרטו בחרט חד באופן הדומה מאוד לחריטה במגילות ים המלח. הטקסט לא נשמר היטב ויש בו פערים לכל אורכו. ראש הטקסט וסופו וכן תחילת השורות בטור א' וסופי השורות בטור ב' שחוקים, ורק אותיות בודדות מתוכם ניתנות לקריאה. הקריאה במקומות רבים משוערת, ושחזור הטקסט במקומות אלה קשה בגלל היעדר מקבילות.


היותה של האבן מסותתת רק בצדה האחד עשוי לרמוז על כך שהיא הייתה קבועה בקיר בצורה ניצבת. כתיבת הטקסט בטורים, בדומה לטורי מגילה, עשויה לרמוז כי לפנינו חלק מטקסט ארוך, שטורים קודמים שלו נכתבו על גבי אבנים דומות, שאולי היו קבועות בקיר של אולם גדול. אבל מאחר שלא נמצאו ממצאים דומים, ומאחר שראשיתו של טור א' מחוקה, אי אפשר לאשר או לדחות את ההשערה הזאת.


הטקסט של חזון גבריאל הוא טקסט אפוקליפטי יהודי שמקורו בימי בית שני, ומתוארך למאה ה-1 לפנה"ס. מתוך 87 השורות רק כ-30 שורות נותרו שלמות. יש בו ציטוט מספר חגי, בשינויים קלים, וביטויים מספר ירמיהו, מספר זכריה ומספר דניאל, בצד ביטויים המופיעים במקורות מאוחרים יותר, כגון ספרות ההיכלות, פיוטים, תלמוד ומדרשים. כמו כן יש בו ביטויים שאין להם מקבילים בכתובים הקיימים בימינו. התוכן אינו נהיר לחלוטין, אבל הביטוי "כו (=כה) אמר ה' אלהים צבאות אלהי ישראל", המופיע בטקסט פעמים רבות, בשינויים קלים, מזכיר את ספרות הנבואה. עוד נזכרת בטקסט פעמים אחדות המילה "ירושלם". וכן המילה "ואראה" המעידה כי מדובר על חזון.


הטקסט נכתב בדיו על האבן בידי סופר מקצועי, בכתב ספר 'יהודי' האופייני לתקופה ההרודיאנית. כתיבה בדיו על אבן נדירה מאוד ומופיעה לעתים על אבנים קטנות דמויות חרסים. כתובת על אבן כזאת היא יחידה במינה . הכתב נראה מרושל משהו, כנראה בגלל תנאי כתיבה לא נוחים הכרוכים בכתיבה בדיו על המשטח הקשה והגדול. מכיוון שהאבן אינה מסותתת בגבה, ייתכן שניצבה בעת הכתיבה, אבל גם אם שכבה, אם על הארץ ואם על משטח מוגבה, יש להניח שהיה קשה לכתוב עליה כתיבה אלגנטית בגלל גודלה. מכל מקום נראה שהטקסט הועתק ממגילה, כפי שאפשר להסיק מן הדימיון הצורני של הטקסט לצורת הטקסטים של מגילות מקראיות הכתובים בטורים בני מספר דומה של שורות ובני רוחב יחסי דומה. את הכתב אפשר לתארך בביטחון לסוף המאה ה-1 לפסה"נ או לראשית המאה ה-1 לספירה, כלומר סמוך לסוף ימי בית שני. הכתב דומה במידה רבה לכתב של מגילות ים המלח.

לשון הכתובת ע"פ הצעת עדה ירדני והשלמות של ישראל קנוהל

הטקסט כתוב בגוף ראשון, בפי מי שמזהה את עצמו "אני גבריאל", ככל הנראה המלאך גבריאל. כפי העולה מן הטקסט, המחבר היה מתומכי שושלת בית דוד, וייתכן שפנה אל מתנגדיו. אולם מכיוון שלא נתגלה עד כה טקסט דומה, קשה לקבוע את טיבו בוודאות. נראה כי הטקסט הוא למעשה נבואה המורכבת מאוסף של נבואות קצרות שהוכתבו לסופר. אולם הלשון דומה יותר ללשון חז"ל מאשר ללשון המקרא. כך למשל אין שימוש באות ו' בתפקיד ו' ההיפוך. הנבואה כוללת ביטוי המרמז על אירוע היסטורי או עתידי - "דם טבחי ירושלם" - היכול לרמז על אירוע קשה של טבח או לחלופין אירוע של הקרבת קרבנות בבית המקדש.


הטקסט שופך אור על חיי הרוח בימי הבית השני. הכתובת "חזון גבריאל" משקפת את האווירה המשיחית, את החרדה לגורל ירושלים ואת תפקידם החדש של המלאכים כמתווכים, שאפיין את רוח היהדות בימי הבית השני. הטקסט מורכב מסדרת דיאלוגים שבמרכזם מלאך בשם "גבריאל", כשהדובר מכריז שלוש פעמים "אני גבריאל". הוא משוחח עם דמות אנושית, אולי נביא, ומעביר לו את חזונו. מה שברור לכולם הוא, שהכתוב באבן ד