חאמווסט: הארכיאולוג והאיגיפטולוג הראשון בהיסטוריה

מאת: Aleksa Vuckovic

מקור: Ancient Origins


תור הזהב של ההיסטוריה המצרית הקדומה מאופיין על ידי מלכים ופרעונים רבי עוצמה, ששלטונם הרחיב בהתמדה את ההשפעה המצרית ודחף אותה לשיאים עצומים. כפי שההיסטוריה מלמדת אותנו, בדרך כלל, רק הבן הראשון, הבכור, הצליח להגיע לכס המלכות והלך בעקבות אביו. אך מה עם כל הבנים והבנות הצעירים של אותם פרעונים חזקים? מה עם הגנרלים, הפקידים והכהנים החזקים ביותר? גם להם יש מקום חשוב בהיסטוריה של מצרים העתיקה, אך למרות זאת לעיתים קרובות מתעלמים מהם. במאמר זה נלמד על חאמווסט (Khaemweset), בנו הרביעי של הפרעה המפורסם רעמסס השני או "רעמסס הגדול". אף על פי שהמלוכה לא יועדה לחאמווסט, נסיך בולט זה היה דמות חשובה ביותר בחצר המלוכה המצרית ותרם רבות להמשכויות ההיסטוריה העתיקה ביותר שלה. במובנים רבים, הוא נחשב לאגיפטולוג הראשון וזהו סיפורו.

שבר פסל של הנסיך חאמווסט / Altes Museum, Berlin

נעוריו של חאמווסט

רעמסס השני הוא אחד המפורסמים והחשובים מבין כל שליטי מצרים העתיקה. שלט בין השנים 1279 ל-1213 לפנה"ס, הוא היה הפרעה השלישי של השושלת ה-19 והביא את עמו לתור זהב אמיתי, כשהוא מרחיב את השפעתה ועוצמתה של מצרים. הוא גם היה ידוע כאב לבנים ולבנות רבים.


היו לו מספר נשים חוקיות, שהולידו קרוב ל-50 בנים ובין 40 ל-53 בנות. מטבע הדברים, הירושה הייתה עניין במקרה כזה, בו היה מקובל הנוהג רגיל שבו הבן הבכור מיועד לרשת את כס המלוכה. עם זאת, השלטון הארוך של רעמסס השני קרא תיגר על מסורת זו: בנו בכורו, אמונ-הר-קרפשף (Amun-her-khepeshef), מת לפני אביו. בסופו של דבר, הוא הוחלף על ידי בנו ה-13, מרנפתח (שהיה אז בסביבות גיל 70).


אך זה לא אומר שכל בניו שהיה להם פחות סיכוי לעלות לכס המלוכה לא היו בעמדות חזקות. בתקופה זו, נסיכי הכתר של מצרים מילאו תפקידים חשובים: חלקם הפכו לכהנים גדולים, אחרים שימשו כמפקדים, וחלקם כיהנו כפקידים בכירים בחצר המלוכה.


חאמווסט היה בנו הרביעי של רעמסס השני. תעתיק שמו הוא גם קאמווסה (Khamwese) או סטנה קאמוואס (Setne Khamwas) ומתורגם כ"הוא שהופיע בתבאי". כבן הרביעי הוא נולד בתקופת פרעה סתי הראשון, סבו. לצד אביו, רעמסס השני, ואחיו הגדולים, הוא חווה מוקדם את ההיבטים החשובים ביותר בחיי המלוכה ותפקידיו של נסיך כתר לעתיד.


ניתן לראות חלקים מילדותו המוקדמת בכמה תבליטי מקדשים. התבליטים החשובים ביותר הם משלושת המקדשים המצריים הקדומים שהוקמו בנוביה, במטרה לבסס את שליטת מצרים באזור. במקדש בית אל-ואלי (Beit El-Wali), שהוקם על ידי רעמסס השני לכבוד אנוקט, ח'נום, רע-הוראקתי (Ra-Horakhty) ואמון-רע (Amun-Ra), ניתן לראות את חאמווסט הצעיר מוביל תהלוכה של שבויי מלחמה נוביים. האירועים המתוארים הם ככל הנראה של אחד מכמה קמפיינים צבאיים שנערכו בנוביה, בהם רעמסס הצעיר דכא מרד שהתעורר באזור הזה. הוא לקח איתו את שני בניו הצעירים לקמפיין הזה, וייתכן שחאמווסט היה אז רק בן 4. באותו מקדש, תבליט נוסף מראה אותו מעלה את אויביו על מרכבה. סביר להניח שהסצנות הללו נוצרו כצורה של האדרה, ולא כייצוג של אירוע אמיתי.

אסטלה מאסואן: למעלה רעמסס השני, איסטנופרט וחאמוואסט לפני האל ח'נום. למטה: משמאל לימין: מרנפתח, בינתענת והנסיך רעמסס.


כהונה במקדשי ממפיס

נעוריו של חאמווסט מתאפיינים בתקופה סוערת בתולדות מצרים העתיקה, כאשר סבו ואביו ניהלו מלחמה נגד האימפריה החתית במטרה להשיב ולהרחיב את גבולותיהם.


בקרב קדש המפורסם, שבו נלחם רעמסס השני במלך החיתי מוותליש השני, יתכן שחאמווסט היה נוכח גם כן. זה היה חלק מהקמפיין הסורי של רעמסס, ונראה שחאמווסט שימש כעוזר חיוני לצידו. הוא מיוצג בכמה סצנות וכתובות: הוא נכח בקרב על דאפור (Siege of Dapur); במצור על כיזוואתנה, שם הוא מוצג כעוזרו של אביו; ובקרב קדש, שם הוא מוצג כשהוא מוביל את שבויי המלחמה (בניהם של המפקדים הגדולים של החיתים).


זה מראה לנו שרעמסס השני לא היסס להציב את בניו בחזית הקרב של צבאותיו, שם הם יכלו ללמוד בצורה הטובה ביותר את האחריות בלהיות נסיך. יתר על כן, זה מראה לנו שהוא גם לא הבחין בין בניו: הוא עירב באותה מידה את כל צאצאיו, בלי קשר למיקומם בשושלת הירושה.


עם זאת, בשנת 1263 לפנה"ס, כשהיה כבן 18, חאמווסט מתועד משמש ככהן סם ( (sem priest) במקדש פתח בממפיס. כהן סם היה תפקיד מכובד ביותר בהיררכיית המקדש: הם היו אחראים לחניטה ולשימור, ולרסיטל לחשי הלוויה החשובים. המעבר מההכשרה הצבאית הראשונית שלו לצד אביו ללימודי דת בממפיס מעורפל במקצת, אך בטוח שהוא נאלץ קודם כל לשמש כחניך אצל כהן גדול כדי להגיע לתפקיד כהן סם.


ברגע שחאמווסט הגיע לעמדה רוחנית זו הוא הפך לדמות דתית פעילה ומשפיעה. ככהן סם הוא היה מעורב בטקסים חשובים רבים, כולל חניטה וקבורה של כמה שוורי אפיס (Apis bulls). אפיס היה שור קדוש שסגדו לו בממפיס ונתפס כבן של האלה חתחור. כששור כזה מת, הוא נקבר כמומיה בעלת משמעות רבה.

אסטלה שהוקדשה לאפיס משנת 643 לפנה"ס ומציגה את אל השור מעל פרעה למטה ומימין / Musée du Louvre

כהן גדול מסור לעבר

בפעם הבאה שאנו שומעים על חאמווסט, בסביבות 1249 לפנה"ס, הוא הפך לכהן הגדול של מקדש פתח, בערך כשהיה בן 32. זה היה תפקיד נעלה ועוצמתי. סביר להניח שהוא החליף את הכהן הגדול הקודם, הוי (Huy), שקודם לכן הוא היה חניכו.


ככהן גדול, חאמווסט נהנה ללא ספק מכבוד רב ועוצמה דתית, אך היו לו גם מגוון תפקידים שהיו כרוכים בתפקיד. חלק מהתפקידים הללו היה פיקוח על טקסים יומיומיים בממפיס, בעיקר לכבוד האל פתח; תפקידי אחזקת המקדשים והמונומנטים; טיפול במקדשים; פיקוח על כל התוספות של פרעה למקדש; הנחייה של פסטיבל הב-סד (Heb-Sed) החשוב; ואולי הכי חשוב, תפקיד ניהול לוויות המדינה ולוויות פולחניות של שוורי האפיס.


חאמווסט ביצע את התכנון מחדש החשוב של הסרפאום של סקארה (Serapeum of Saqqara), המקדש שבו נקברו שוורי האפיס. בהנחייתו נחפרה מנהרה תת קרקעית רחבה וארוכה מתחת לסרפאום. דפנות המנהרה כללו תאי קבורה רבים, מעין גלריה, שם נקברו שורי אפיס בפאר ובעושר. הסרפאום של סקארה נחפר ביסודיות על ידי הארכיאולוג הצרפתי אוגוסט מארייט סביב שנת 1850. עם זאת, רוב החדרים שנבנו בהוראת חאמווסט היו ריקים, וסביר להניח שנבזזו בימי קדם.


אך ללא ספק, חאמווסט השאיר חותם הרבה יותר חשוב ואצילי בהיסטוריה המצרית העתיקה, כזה שלא הוערך רק בתקופתו, אלא שמוערך גם כיום. במהלך חייו הוא היה ידוע כמשחזר הגדול של מונמונטים קדומים וקברים.


מאחר שההיסטוריה של מצרים נמשכה אלפים רבים של שנים, היה זה טבעי שהמונומנטים הישנים וקברי הפרעונים והפקידים הקדומים אבדו, נשחקו ונשכחו. חאמווסט הקדיש עצמו לזיהוי שלהם ולהשבת מונומנטים ומבנים אלה לתפארתם הקודמת, כדרך להחיות את ההיסטוריה שלהם ולהשאיר את זכרם חי. מרים ליכטהיים (Miriam Lichtheim), המתרגמת המפורסמת של טקסטים מצריים קדומים, כתבה על חאמווסט וחשיבותו:

"כאן אני רוצה להדגיש כי הנסיך סטנה קאמוואס, גיבור שני הסיפורים שנקראו על שמו, היה אספן עתיקות נלהב. הנסיך ההיסטורי קאמוואס, היה בנו הרביעי של המלך רעמסס השני, היה הכהן הגדול של פתח בממפיס והמנהל כל המקדשים הממפסיים. בתפקיד זה בחן קברים שחוקים, החזיר את שמות בעליהם וחידש את כתבי הקבורה שלהם. הדורות הבאים העבירו את שמו, ואת הסיפורים העממיים שהסתובבו סביב זכרו, שתיארו אותו ואת יריבו הבדיוני הנסיך נאנפרקאפתח (Naneferkaptah) כסופרים מלומדים ומכשפים שהיו מסורים לחקר מונומנטים וכתבים עתיקים."
בתקופתו חאמווסט שיחזר את הפירמידה המפורסמת של ג'וסר

שימור העבר של מצרים למען עתיד האומה

עם הפעולות הללו זכה חאמווסט בכבוד ובפופולריות רבה בקרב העם ושמו המשיך לדורות הבאים. בתקופתו הוא עבד על שיקום קברים שהיו עתיקים אפילו בתקופתו. אלה כללו את קברו של פרעה שפססכאף ששלט בסביבות 2510 לפנה"ס; הפירמידה של פרעה אונאס (Unas), ששלט בסביבות 2345–2315 לפנה"ס; הפירמידה של פרעה סאהור (Sahure) מראשית המאה ה-25 לפנה"ס; הפירמידה של אוסרקף (Userkaf); והפירמידה המפורסמת של ג'וסר.


פעולות אלה תועדו בתקופתו הן ב"טקסטים של שחזור" והן על קירות הפירמידות ששיחזר. בחלקם, חאמווסט מתואר נושא מתנות ומנחות הן לאלים והן לפרעונים שמתו. זה מראה את הבנתו של חשיבות פולחן המוות במצרים העתיקה. הוא ביצע שחזורים אלה גם כששימש ככהן סם וגם ככהן הגדול של מקדש פתח.


עד כמה הוא הבין את חשיבות התקופות שעברו ואת הצורך בשימור זכר אבותיו מוצג בבירור בכיתוב על פסלו של הנסיך קוואב (Kawab), שגם אותו שיקם חאמווסט. וכך כתוב:

"זה המנהל הראשי של בעלי מלאכה וכהני סם, בן המלך, חאמווסט, ששמח על פסלו של בן המלך קוואב, ולקח אותו ממה שהושלך (משם) כפסולת... כל כך הרבה הוא (חאמווסט) אוהב את העת העתיקה ואת האנשים האצילים שהיו בעבר, יחד עם המצוינות (של) כל מה שהם עשו, כל כך טוב, שוב ושוב."
לוח הנושא את שמו של רעמסס השני. מהקבר שנחשב פעם כקברו של הנסיך חאמווסט מהסרפאום בממפיס

מקום מנוחתו האחרון של חאמווסט

לא ידוע מתי בדיוק מת חאמווסט וכיצד. סביר להניח שהוא מת הרבה לפני אביו, בסביבות שנת 1225 לפנה"ס, כשהיה בן 55 בערך. קבורתו גם היא מעט חידתית.


במהלך חפירות בסרפאום של סקארה, שעוצב מחדש על ידי חאמווסט, גילה החוקר הצרפתי והאגיפטולוג אוגוסט מארייט את החלק הממוטט של מנהרה. לאחר שפוצץ את ההריסות עם אבקת שריפה, הוא גילה ארון מתים מפואר, שבתוכו הייתה מומיה עם מסכת זהב המייצגת לכאורה את האיש שמת. התכשיטים המהודרים שליוו אותו נשאו את שמו של הנסיך חאמווסט, בנו של רעמסס השני. עם זאת, המומיה לא הייתה של אדם.


השרידים בארון לא היו שרידים אנושיים, אלא מסה של שרף ריחני וכמה עצמות מעוותות, ככל הנראה של שור. משערים שהמומיה היא למעשה של קורבן שור אפיס, שסודרה בדומה לגוף אדם ולנסיך חאמווסט. זה הביא חוקרים להאמין שזהו לא מקום קבורתו המדויק של הנסיך.


לאחר מותו, חאמווסט ופעולותיו המשיכו לחיות בזכרון של מצרים העתיקה במשך מאות שנים. הוא נזכר כאיש חכם וגיבור, והוא הפך לדמות המרכזית של כמה סיפורי גבורה במאות המאוחרות של מצרים, בעיקר בתקופה ההלניסטית. בסיפורים אלה הוא נקרא סטנה קאמוואס. הוא הגיבור הראשי של שני סיפורים פופולריים מהתקופה הזו: "סטנה קאמוואס ונאנפרקאפתח" ("Setne Khamwas and Naneferkaptah") ו"סיפור על סטנה קאמוואס וסי-אוסירה" (Tale of Setne Khamwas and Si-Osire).


זה מספר לנו שבמהלך חייו, ואפילו בדורות ובמאות שלאחר מכן, מעשיו וחוכמתו זכו להערכה רבה מצד האנשים במצרים. במובנים רבים ניתן לראותו כאחד הארכיאולוגים הראשונים בהיסטוריה. בזמנו שיחזר פירמידות ומקדשים בני יותר מאלף שנה. ומסיבות אלה, אין להכחיש את תרומתו לשימור ההיסטוריה של מצרים העתיקה ולא ניתן להתעלם ממנה.