top of page

וואקה דל סול ווואקה דה לה לונה - מקדשי האלים של תרבות המוצ'ה

שני המקדשים העתיקים מתנשאים מעל אדמת המדבר של פרו. האחד הוא מבנה החימר הגדול בעולם, שנבנה עם למעלה מ-100 מיליון לבני חימר. השני היה אתר הקרבת קורבנות אדם - הקורבנות שמתו השלכו בצד המקדש הלבנים שמתחת. מקדשים דרמטיים אלה ידועים בשם וואקה דל סול (Huaca del Sol -מקדש השמש) ווואקה דה לה לונה (Huaca de la Luna - מקדש הירח). שניהם הם שרידים מדהימים של ציוויליזציה שנעלמה שמתוארכת אף לפני האינקה.

מימין וואקה דה לה לונה ומשמאל וואקה דל סול

המבנים העצומים הם שרידים מתרבות המוצ'ה, תרבות ששגשגה בצפון פרו בין 100 עד 700 לספירה בערך. חוקרים רבים טוענים כי המוצ'ה לא היו מאורגנים פוליטית כאימפריה או מדינה מונוליתית. במקום זאת, ככל הנראה הם היו קבוצה של ישויות אוטונומיות שחלקו תרבות משותפת, כפי שנראה באיקונוגרפיה העשירה ובארכיטקטורה המונומנטלית ששרדה עד ימינו. אנשי המוצ'ה החלו לבנות את מקדשיהם לפני 2,000 שנה. העבודה נמשכה - שכבה על גבי שכבה - במשך 600 שנה לפחות.


מדהים שמבנים כה מסיביים שנוצרו לפני זמן כה רב שרדו את הביזה, את יסודות הטבע ואת השחיקה. מופלא באותה מידה זה שכל כך הרבה מאמנות המקדשים שרדה לאורך הדורות. ואכן, ארכיאולוגים עדיין מגלים ציורים שחמקו למרבה המזל ממאות שנים של ביזה.

וואקה דה לה לונה

ניתן לבקר בשרידים חשובים אלה ואפילו לחקור את ואקה דה לה לונה מבפנים כדי להביט בצבעים ובציורי הקיר והקרמיקה. האמנות ששרדה מספרת את סיפורה של ציוויליזציה פראית אך מתוחכמת שהיתה מיומנת באירגון, אררכיטקטורה, ציור ושימוש במתכות יקרות. אך יש כאן גם סימנים וחלקי סיפור של דת אכזרית ואנשים שחוששים מהאלים הנקמניים שלהם.


שתי הוואקות (מקדשים) ניצבות כ-50 מטר זו מזו, ומשקיפות על מרחב שהיה פעם מלא בשדרות, בתים, כיכרות ומבנים אחרים שהרכיבו את הבירה של המוצ'ה, שנקראה סרו בלאנקו (Cerro Blanco) - על שם פסגה וולקנית סמוכה. המקדשים, שהתנשאו עד לגובה של 50 מטר, התנשאו מעל כל מבנה אחר מעשה ידי אדם ביבשת.

וואקה דל סול

וואקה דה לה לונה

אף שהיא קטנה מוואקה דל סול, מספקת וואקה דה לה לונה יותר מידע לארכאולוגים, וזאת משום שוואקה דל סול סבלה מהרס ומביזה של הספרדים במאה ה-17. מאמינים כי וואקה דה לה לונה שימשה כמרכז דתי ופולחני. רבים מהחדרים כאן מציגים עושר עם אפריזות צבעוניות המוצגות על קירותיהם. במקור נצבעו בגוונים של שחור, אדום, כחול, צהוב ולבן, הזמן גרם לגוונים הבולטים לדהות.

וואקה דה לה לונה

ניתן להבחין בפנים מוכרות המופיעות שוב ושוב בתיאורים הדהויים אך עדיין צבעוניים הללו - פניו של האל אָיָיפֶּק (Ai apaec) - "יודע כל". אי אפשר לפספס את פרצופו הרוטן ואת שיניו החורקות המופיעים על הקירות, על הקרמיקה וכמעט בכל מקום.

האל אָיָיפֶּק

על פי הערכות הארכאולוגים, וואקה דה לה לונה שימשה בעיקר למטרות טקסיות ודתיות. המבנה עצמו נבנה כסדרה של שכבות, זו אחר זו, במשך מאות שנים. כל שכבה מובדלת מהקודמתה על ידי סט ציורים חדש. אורכה של הוואקה כ-290 מ', רוחבה כ-210 מ', והיא בנויה מ-3 חלקים עיקריים. חלקה הצפוני נהרס בידי בוזזים, ולכן תפקידו אינו ידוע לחוקרים. החלק המרכזי שימש לקבורה. ככל הנראה, נקברו במקום כהנים דתיים בכירים, משום שהקרמיקה שנמצאה בו היא באיכות גבוהה יותר מבאתרי הקבורה שבוואקה דל סול.

וואקה דה לה לונה - "אלי המוצ'ה"

אך היה זה החלק המזרחי והחצרות הסמוכות בהם התרחשה דרמת החיים והמוות של תרבות המוצ'ה. מרחבים אלה שימשו לטקסים של הקרבת קורבנות אדם. הקורבנות האומללים הומתו בעזרת מכה עצמתית בראשם ואז הושלכו מהמקדש לפטיו שמתחת, שם שכבו הגופות חשופות בפני כולם. קורבנות אלה תוארו בציורים, איורים ואפילו על קרמיקה ששרדה. ארכיאולוגים אישרו זאת כאשר גילו שלדים רבים של גברים בוגרים עם סימני טראומה בראשם. סוף מחריד בוודאות, אבל עבור אמונותיהם של המוצ'ה, הכרחי.


בחזית הצפונית ניתן למצוא פרסקו צבעוני יפהפה עם סצנות המתייחסות לאלים להם המוצ'ה