הספינקס של בלוצ'יסטן

עודכן ב: 7 אוק 2020

מאת: BibhuI Dev Misra

מקור: Ancient Inquiries


מוקפת בנוף השומם והסלעי של קו החוף של מקראן (Makran) שבדרום בלוצ'יסטן (Balochistan), פקיסטן, חבויה פנינה ארכיטקטונית שנעלמה מהעין ולא נחקרה במשך אלפי שנים. הספינקס של בלוצ'יסטן, כפי שהוא מכונה, נחשף לציבור רק בשנת 2004, לאחר פתיחת כביש החוף של מקראן שחיבר בין קראצ'י (Karachi) לעיר הנמל גוואדר (Gwadar) בחוף מקראן. נסיעה של ארבע שעות (240 ק"מ) מקראצ'י, דרך מעברי הרים מתפתלים ועמקים צחיחים, מביאה אתכם אל הגן הלאומי הינגול (Hingol National Park) שבו נמצא הספינקס.

הספינקס של בלוצ'יסטן נחשב באופן שגרתי על ידי עיתונאים כיצירה טבעית, אם כי נראה שלא נערך שום סקר ארכיאולוגי באתר. אם חוקרים את מאפייני הספינקס, כמו גם כמה מהמבנים הקשורים אליו, קשה מאוד לקבל את ההנחה החוזרת ונשנית שהוא עוצב על ידי כוחות טבעיים. במקום זאת, האתר כולו נראה כמו מתחם ארכיטקטוני ענק, חצוב בסלעים. מבט חטוף בפסל המרשים מראה שלספינקס קו לסת ותווי פנים מוגדרים היטב כמו גם העיניים, האף והפה, הממוקמים ביחס מושלם זה לזה.


הספינקס נראה מעוטר בכיסוי ראש הדומה מאוד לכיסוי הראש של הפרעה המצרי נמס (Nemes). כיסוי הראש של נמס הוא כיסוי ראש מפוספס המכסה את הכתר ואת החלק האחורי של הראש. יש לו שני דשים גדולים ובולטים שתלויים מאחורי האוזניים ולפני שתי הכתפיים. ניתן לראות בבירור את דשי האוזניים בספינקס של בלוצ'יסטן (כולל גם סימני פסים). לספינקס יש חריץ אופקי על פני המצח התואם את רצועת הראש הפרעונית המחזיקה את כיסוי הראש של נמס במקום.


אפשר בקלות להבחין בקווי המתאר של הרגליים הקדמיות של הספינקס, שמסתיימות בכפות מוגדרות היטב. קשה לראות כיצד הטבע יכול היה לחצוב פסל הדומה לחיה מיתית מוכרת בצורה כל כך מדוייקת.


מקדש הספינקס

בסמיכות לספינקס של בלוצ'יסטן נמצא מבנה חשוב נוסף. מרחוק הוא נראה כמו מקדש הינדי (כמו בדרום הודו), עם המנדפה (Mandapa - אולם הכניסה) והוימאנה (Vimana - צריח המקדש). נראה כי החלק העליון של הוימאנה חסר. הספינקס רובץ מול המקדש ונראה כי הוא משמש כמגן לאתר הקדוש.


בארכיטקטורה המקודשת, הספינקס תמיד מילא תפקיד מגן, ובדרך כלל הוצב בזוגות משני צידי הכניסה למקדשים, לקברים ולמונומנטים קדושים. במצרים העתיקה היה לספינקס גוף אריה, אך ראשו יכול היה להיות של אדם (Androsphinx - אנדרוספינקס), איל (Criosphinx - קריוספינקס) או בז (Hieracosphinx - הירוקוספינקס). הוא נחשב תמיד כמגן על מקדשים או על מקומות קדושים. הספינקס הגדול של גיזה, למשל, משמש כשומר על מתחם הפירמידה.


ביוון היה לספינקס ראש של אישה, כנפי נשר, גוף של לביאה, ולדברי אחדים, זנב של נחש. הפסל העצום של הספינקס של נקסוס (Sphinx of Naxos) נישא על עמוד יווני איקוני, באורקל הקדוש של דלפי (Oracle of Delphi), ושימש כמגן של האתר.


באמנות ובפיסול ההודי, הספינקס ידוע בשם 'פורושה מריגה' (Purusha mriga) ,שפירושו 'חית אדם' בסנסקריט, מיקומו העיקרי היה בסמוך לשער המקדש, והוא שימש כשומר המקדש. עם זאת, ספינקסים פוסלו בכל שטח המקדש, כולל שערי הכניסה (Gopuram), אולמות (Mandapa), ליד המקדש המרכזי (Garbhagriha) וכו'.


החוקר ראג'ה דיקישיטאר (Raja Deekshithar) זיהה 3 צורות בסיסיות של הספינקס ההודי: א) ספינקס רובץ בעל פנים אנושיות, אך בעלות מאפייני אריה מסוימים כמו רעמה ואוזניים מאורכות; ב) ספינקס מהלך או קופץ עם פנים אנושיות לחלוטין; ג) ספינקס חצי זקוף או זקוף לחלוטין, לפעמים עם שפם וזקן ארוך, לעתים קרובות במעשה של סגידה לשיווה-לינגא (Shiva-linga).


הספינקסים מופיעים גם בארכיטקטורה הבודהיסטית של דרום מזרח אסיה. במיאנמר (Myanmar) הם מכונים 'מנוסיהה' (Manusiha) , כלומר איש-אריה בסנסקריט. הם מופיעים במנח רביצה דמוי חתול בפינות של הסטופות הבודהיסטיות. הם עונדים כתר מחודד ודשי אזניים, וכנפי נוצות מחוברות לגפיים הקדמיות שלהם.


אז, בכל רחבי העולם העתיק, הספינקס שימש כמגן על מקומות קדושים. נראה כי הספינקס מבלוצ'יסטן שומר על המבנה דמוי המקדש בקרבתו. מכך עולה כי האתר נבנה בהתאם לעקרונות הארכיטקטורה המקודשת.


מבט מקרוב על מקדש הספינקס מראה עדויות ברורות לעמודים שנחצבו על הקיר התוחם. הכניסה למקדש נראית מאחורי הצטברות של משקעים או תלוליות טרמיטים. מבנה מוגבה, מפוסל, משמאל לכניסה יכול להיות מקדש משני. בסך הכל, לא יכול להיות ספק שמדובר במונומנט מסיבי, מעשה ידי אדם, חצוב בסלע, בן הרבה אלפי שנים.