הספינקס של בלוצ'יסטן

עודכן ב: 7 אוק 2020

מאת: BibhuI Dev Misra

מקור: Ancient Inquiries


מוקפת בנוף השומם והסלעי של קו החוף של מקראן (Makran) שבדרום בלוצ'יסטן (Balochistan), פקיסטן, חבויה פנינה ארכיטקטונית שנעלמה מהעין ולא נחקרה במשך אלפי שנים. הספינקס של בלוצ'יסטן, כפי שהוא מכונה, נחשף לציבור רק בשנת 2004, לאחר פתיחת כביש החוף של מקראן שחיבר בין קראצ'י (Karachi) לעיר הנמל גוואדר (Gwadar) בחוף מקראן. נסיעה של ארבע שעות (240 ק"מ) מקראצ'י, דרך מעברי הרים מתפתלים ועמקים צחיחים, מביאה אתכם אל הגן הלאומי הינגול (Hingol National Park) שבו נמצא הספינקס.

הספינקס של בלוצ'יסטן נחשב באופן שגרתי על ידי עיתונאים כיצירה טבעית, אם כי נראה שלא נערך שום סקר ארכיאולוגי באתר. אם חוקרים את מאפייני הספינקס, כמו גם כמה מהמבנים הקשורים אליו, קשה מאוד לקבל את ההנחה החוזרת ונשנית שהוא עוצב על ידי כוחות טבעיים. במקום זאת, האתר כולו נראה כמו מתחם ארכיטקטוני ענק, חצוב בסלעים. מבט חטוף בפסל המרשים מראה שלספינקס קו לסת ותווי פנים מוגדרים היטב כמו גם העיניים, האף והפה, הממוקמים ביחס מושלם זה לזה.


הספינקס נראה מעוטר בכיסוי ראש הדומה מאוד לכיסוי הראש של הפרעה המצרי נמס (Nemes). כיסוי הראש של נמס הוא כיסוי ראש מפוספס המכסה את הכתר ואת החלק האחורי של הראש. יש לו שני דשים גדולים ובולטים שתלויים מאחורי האוזניים ולפני שתי הכתפיים. ניתן לראות בבירור את דשי האוזניים בספינקס של בלוצ'יסטן (כולל גם סימני פסים). לספינקס יש חריץ אופקי על פני המצח התואם את רצועת הראש הפרעונית המחזיקה את כיסוי הראש של נמס במקום.


אפשר בקלות להבחין בקווי המתאר של הרגליים הקדמיות של הספינקס, שמסתיימות בכפות מוגדרות היטב. קשה לראות כיצד הטבע יכול היה לחצוב פסל הדומה לחיה מיתית מוכרת בצורה כל כך מדוייקת.


מקדש הספינקס

בסמיכות לספינקס של בלוצ'יסטן נמצא מבנה חשוב נוסף. מרחוק הוא נראה כמו מקדש הינדי (כמו בדרום הודו), עם המנדפה (Mandapa - אולם הכניסה) והוימאנה (Vimana - צריח המקדש). נראה כי החלק העליון של הוימאנה חסר. הספינקס רובץ מול המקדש ונראה כי הוא משמש כמגן לאתר הקדוש.


בארכיטקטורה המקודשת, הספינקס תמיד מילא תפקיד מגן, ובדרך כלל הוצב בזוגות משני צידי הכניסה למקדשים, לקברים ולמונומנטים קדושים. במצרים העתיקה היה לספינקס גוף אריה, אך ראשו יכול היה להיות של אדם (Androsphinx - אנדרוספינקס), איל (Criosphinx - קריוספינקס) או בז (Hieracosphinx - הירוקוספינקס). הוא נחשב תמיד כמגן על מקדשים או על מקומות קדושים. הספינקס הגדול של גיזה, למשל, משמש כשומר על מתחם הפירמידה.


ביוון היה לספינקס ראש של אישה, כנפי נשר, גוף של לביאה, ולדברי אחדים, זנב של נחש. הפסל העצום של הספינקס של נקסוס (Sphinx of Naxos) נישא על עמוד יווני איקוני, באורקל הקדוש של דלפי (Oracle of Delphi), ושימש כמגן של האתר.


באמנות ובפיסול ההודי, הספינקס ידוע בשם 'פורושה מריגה' (Purusha mriga) ,שפירושו 'חית אדם' בסנסקריט, מיקומו העיקרי היה בסמוך לשער המקדש, והוא שימש כשומר המקדש. עם זאת, ספינקסים פוסלו בכל שטח המקדש, כולל שערי הכניסה (Gopuram), אולמות (Mandapa), ליד המקדש המרכזי (Garbhagriha) וכו'.


החוקר ראג'ה דיקישיטאר (Raja Deekshithar) זיהה 3 צורות בסיסיות של הספינקס ההודי: א) ספינקס רובץ בעל פנים אנושיות, אך בעלות מאפייני אריה מסוימים כמו רעמה ואוזניים מאורכות; ב) ספינקס מהלך או קופץ עם פנים אנושיות לחלוטין; ג) ספינקס חצי זקוף או זקוף לחלוטין, לפעמים עם שפם וזקן ארוך, לעתים קרובות במעשה של סגידה לשיווה-לינגא (Shiva-linga).


הספינקסים מופיעים גם בארכיטקטורה הבודהיסטית של דרום מזרח אסיה. במיאנמר (Myanmar) הם מכונים 'מנוסיהה' (Manusiha) , כלומר איש-אריה בסנסקריט. הם מופיעים במנח רביצה דמוי חתול בפינות של הסטופות הבודהיסטיות. הם עונדים כתר מחודד ודשי אזניים, וכנפי נוצות מחוברות לגפיים הקדמיות שלהם.


אז, בכל רחבי העולם העתיק, הספינקס שימש כמגן על מקומות קדושים. נראה כי הספינקס מבלוצ'יסטן שומר על המבנה דמוי המקדש בקרבתו. מכך עולה כי האתר נבנה בהתאם לעקרונות הארכיטקטורה המקודשת.


מבט מקרוב על מקדש הספינקס מראה עדויות ברורות לעמודים שנחצבו על הקיר התוחם. הכניסה למקדש נראית מאחורי הצטברות של משקעים או תלוליות טרמיטים. מבנה מוגבה, מפוסל, משמאל לכניסה יכול להיות מקדש משני. בסך הכל, לא יכול להיות ספק שמדובר במונומנט מסיבי, מעשה ידי אדם, חצוב בסלע, בן הרבה אלפי שנים.

מעניין שנראה שיש שני פסלים מאסיביים שנחצבו בחזית מקדש הספינקס, ממש מעל הכניסה, משני הצדדים. הגילופים נשחקו מאד, מה שמקשה על זיהוים, אך נראה כי הדמות משמאל עשויה להיות קריטקיה (Kartikeya) המחזיקה את חניתה (vel), ואילו הדמות מימין עשויה להיות גנש (Ganesha) צועד. אגב, גם קריטקיה וגם גנש הם בנים של שיווה, מה שאומר שמתחם המקדש יכול היה להיות מוקדש לשיווה. אמנם כל זהוי בשלב זה הוא ספקולטיבי, אך עם זאת, נוכחותן של דמויות מפוסלות בחזית מעניקה משקל רב יותר לכך שמדובר במבנה מעשה ידי אדם.

המבנה של מקדש הספינקס מצביע על כך שהוא עשוי למעשה להיות 'גופורם' (Gopuram) כלומר מגדל הכניסה של מקדש. כמו במקדש הספינקס, 'גופורמים' הם בדרך כלל שטוחים בחלק העליון. ל'גופורמים' שורה של 'קלאסאמים' (kalasams), סירי אבן או מתכת הפוכים מלמעלה. אם נסתכל טוב על מקדש הספינקס בעל החלק העליון השטוח נוכל לראות מספר "קוצים" למעלה, שעשויים להיות שורה של 'קלאסאמים', מכוסים במשקעים או בתלוליות טרמיטים.


'גופורמים' מחוברים לקיר תוחם של מקדש, ונראה שמקדש הספינקס צמוד לתחום החיצוני. ב'גופורמים' יש גם דמויות ענק של 'דבראפלאס' (Dvarapalas), כלומר שומרי דלתות המפוסלים עליהם, וכפי שציינו, במקדש הספינקס יש שתי דמויות ענק שנחצבו בחזית, ממש מעל הכניסה, שעשויות לשמש כ'דבראפלאס'.


מבנה מוגבה משמאל למקדש הספינקס יכול להיות 'גופורם' נוסף. זה מרמז שיכולים להיות ארבעה 'גופורמים' בכיוונים העיקריים המובילים לחצר מרכזית, בה נבנה המקדש הראשי של מתחם המקדש. סוג זה של ארכיטקטורת מקדשים נפוץ למדי במקדשים בדרום הודו.


הפלטפורמה של מקדש הספינקס

נראה שהפלטפורמה המוגבהת עליה ניצבים הספינקס והמקדש היתה חצובה בעמודים, נישות ובדפוס סימטרי המשתרע על כל חלקה העליון של הפלטפורמה. חלק מהנישות עשויות בהחלט להיות דלתות המובילות לחדרים ולאולמות מתחת למתחם מקדש הספינקס. רבים מאמינים כי גם מתחת לספינקס במישור גיזה יכולים להיות חדרים ומעברים. מעניין לציין כי הספינקס של בלוצ'יסטן והמקדש ממוקמים על רמה מוגבהת, בדיוק כמו שהספינקס והפירמידות של מצרים נבנו ברמת גיזה המשקיפה על העיר קהיר.


מאפיין בולט נוסף באתר זה הוא סדרת מדרגות המובילה לפלטפורמה המוגבהת. נראה שהמדרגות מרווחות באופן שווה ובגובה אחיד. האתר כולו עושה רושם של מתחם ארכיטקטוני מפואר וחצוב, שנשחק על ידי מזג האוויר, וכוסה בשכבות משקעים המסווים את הפרטים המורכבים יותר של הפסלים.

מה יכול היה לגרום לכל כך הרבה משקעים באתר? חוף מקראן בבלוצ'יסטן הוא אזור פעיל מבחינה סיסמית, המייצר לעתים קרובות צונאמי עצומים המוחקים כפרים שלמים. דווח כי רעידת האדמה של ה-28 בנובמבר 1945, שמוקדה היה מול חופי מקראן, גרמה לצונאמי עם גלים שהגיעו עד לגובה של 13 מטר במקומות מסוימים.


בנוסף, מספר הרי געש של בוץ פזורים לאורך קו החוף של מקראן, שמרוכזים בתוך הפארק הלאומי הינגול, ליד הדלתא של נהר הינגול (Hingol river). פעילות של רעידות אדמה אינטנסיביות גורמת להרי הגעש של הבוץ להתפרץ ולפלוט כמויות אדירות של בוץ, המטביעות את הנוף שמסביב. לפעמים, איי הרי געש של בוץ מופיעים מול חופי מקראן, בים הערבי, הם מתפרקים על ידי הגלים בתוך שנה.


לכן, הפעולה המשולבת של צונאמי והרי געש של בוץ, יחד עם תלוליות טרמיטים, עשויים להיות אחראים להצטברות משקעים במקום.


ההקשר ההיסטורי

מתחם מקדש מורכב על חוף מקראן לא צריך להפתיע, מכיוון שמקראן תמיד נתפסה בעיני מחברי הכרוניקות הערבים כ"גבול אל-הינד" (“the frontier of al-Hind”), שמה של הודו בערבית. אל-בירוני (Al-Biruni) כתב כי, "חוף אל-הינד מתחיל בטיז (Tiz), בירת מקראן, ומשם משתרע לכיוון דרום-מזרח ...". אף שהריבונות של חלקי האזור התחלפה בין מלכים הודים לפרסים עוד מימי קדם, הם שמרו על "זהות הודית לאורך כל הדרך". בעשורים שקדמו לפשיטות המוסלמיות היתה מקראן בשליטתה של שושלת מלכים הינדים, שבירתם הייתה באלור שבסינד (Alor in Sindh).


המונח "מקראן" נחשב לעיתים לעיוות של 'מקי-קוראן' (Maki-Khoran) הפרסים, כלומר אוכלי הדגים. "אבל חושבים גם שהשם נובע מהשם הטופונימי (שם משפחה הנובע משם של מקום) הדראווידי (Dravidian) "מקארה". כאשר עולה הרגל הסיני היואן צאנג (Hiuen Tsang) ביקר במקראן במאה ה-7 לספירה, הוא ציין כי הכתב שהיה בשימוש במקראן "זהה לזה של הודו", אך השפה המדוברת "נבדלה מעט מזו של הודו". ההיסטוריון אנדרה ווינק (Andre Wink) כתב:

"אותה 'chiefdom of Armadil' מכונה על ידי היואן צאנג כ-'O-tien-p'o-chi-lo', הממוקמת על הכביש העליון העובר דרך מקראן, והוא גם מתאר אותה כבודהיסטית בעיקר, מאוכלסת בדלילות אך היו בה לא פחות מ-80 מנזרים בודהיסטים עם כ-5,000 נזירים. למעשה 18 ק"מ צפונית מערבית ללאס בלה (Las Bela) בגנדקאהר (Gandakahar), ליד חורבותיה של עיר עתיקה, נמצאות מערות גונדרני (Caves of Gondrani), וכפי שמראה המבנה שלהן, מערות אלה היו ללא ספק בודהיסטיות. כשנסע מערבה דרך עמק קיג' (Kij valley), אז תחת שלטון פרס, ראה היואן צאנג כמאה מנזרים בודהיסטים וכ-6000 נזירים. הוא ראה גם כמה מאות מקדשי דווה (Deva temples) בחלק זה של מקראן, ובעיירה Su-nu li-chi-shi-fa-lo - שהיא ככל הנראה קסרקנד (Qasrqand) - הוא ראה מקדש של מהשאוורה דווה (Maheshvara Deva), מעוטר ומפוסל. לפיכך היתה תפוצה רחבה מאוד של צורות תרבות הודיות במקראן במאה ה-7, אפילו בתקופה בה היתה תחת ריבונות פרסית. לשם השוואה לתקופה האחרונה, המקום האחרון לעלייה ההינדית לרגל במקראן היתה הינגלאג' (Hinglaj), כ-256 ק"מ מערבית לקראצ'י של ימינו בלאס בלה."


לפיכך, על פי הרשמים של היואן צאנג, אפילו במאה ה-7 לספירה, חוף מקראן היה מנוקד במאות מנזרים ומערות בודהיסטיות, כמו גם כמה מאות מקדשים הינדים, כולל מקדש מפוסל של לורד שיווה.


מה קרה למערות, למקדשים ולמנזרים האלה של חוף מקראן? מדוע הם לא שוחזרו והוצגו לציבור? האם הם סובלים מאותו גורל כמו מתחם מקדש הספינקס? כנראה שכן. מונומנטים קדומים אלה שנשחקו על ידי מזג האוויר ומכוסים במשקעים, או שנשכחו לגמרי או שמתייחסים אליהם כתצורות טבעיות.


קרוב לספינקס של בלוצ'יסטן, על רמה מוגבהת, נמצאים שרידים של מה שנראה כעוד מקדש הינדי עתיק, עם 'מנדפה', 'וימאנה', עמודים ונישות.


בני כמה המקדשים האלה של מקראן?

הציוויליזציה של עמק האינדוס התפשטה לאורך קו החוף של מקראן, והאתר הארכיאולוגי המערבי ביותר שלה מוכר בשם סוטקגן דור (Sutkagen Dor), סמוך לגבול איראן. חלק מהמקדשים והפסלים החצובים באיזור, כולל מתחם מקדש הספינקס, היו יכולים להיבנות, אם כן, לפני אלפי שנים, בתקופת האינדוס (כ-3000 לפנה"ס), או אולי קודם לכן.


יתכן שהאתר נבנה בשלבים, כאשר מבנים מסוימים היו קדומים מאד, והאחרים נוספו בתקופה מאוחרת יותר. אולם, תיארוך מונומנטים חצובים הוא קשה בהיעדר כתובות. אם האתר מכיל כתובות קריאות, ואם ניתן לפרש אותן (הצעה מורכבת, בהתחשב בכך שכתב האינדוס טרם פענח), יתכן ויהיה אפשר לתארך חלק מהמונומנטים. בהעדר כתובות, החוקרים יצטרכו להסתמך על חפצים מתוארכים, שרידים אנושיים, סגנונות ארכיטקטונים, דפוסי סחף גיאולוגיים ורמזים אחרים.


אחת התעלומות של הציוויליזציה ההודית היא שפע של מקדשים ומונומנטים מפוארים שנבנו מאז המאה ה-3 לפנה"ס. כיצד הופיעו הכישורים והטכניקות לבניית מקומות פולחן קדושים אלה ללא תקופת התפתחות תואמת? המונומנטים החצובים בסלע של קו החוף של מקראן עשוי לספק את ההמשכיות המתבקשת בין הצורות והטכניקות הארכיטקטוניות של תקופת האינדוס לבין הציוויליזציה ההודית של ימינו. ייתכן שבהרי חוף מקראן, בעלי המלאכה של האינדוס חידדו ושיכללו את כישוריהם, שהועברו מאוחר יותר לציוויליזציה ההודית.

אין ספק שיש אוצר של פלאי ארכיאולוגיה שמחכה להתגלות בחוף מקראן שבבלוצ'יסטן. למרבה הצער, המונומנטים המפוארים הללו, שמקורם לא ידוע, ממשיכים להשחק בבדידותם, הודות לרמת האדישות המזעזעת כלפיהם.


נראה כי נעשה מעט מאד כדי להכיר בהם או לשחזרם, והעיתונאים מתייחסים אליהם באופן שגרתי כ"תצורות טבעיות". ניתן להציל את המצב רק אם ניתן למשוך תשומת לב בינלאומית למבנים אלה, ואם צוותים של ארכיאולוגים (כמו גם חובבים עצמאיים) מרחבי העולם יבקרו במונומנטים האניגמטיים הללו כדי לחקור, לשחזר ולפרסם אותם.


לא ניתן להפריז בחשיבותם של מונומנטים קדומים אלה של חוף מקראן. הם יכולים להיות בני אלפי שנים, ולספק לנו רמזים חשובים לגילוי העבר המסתורי של האנושות.


צור קשר

ישראל-Q

info@q-israel.com

  • YouTube
  • Facebook