הסיפור יוצא הדופן של חוד החנית של קובל

בשנת 1858, חקלאי שחרש שדה ליד קובל, עיר מחוז בחבל ווהלין (כיום באוקראינה), גילה חוד חנית מברזל עם כתובת מסקרנת ועיטורים מרהיבים. זמן קצר לאחר הפרסום הכתובת לכדה את תשומת הלב האקדמית - והרצון לפענח את סיפור החפץ המדהים הזה רק גבר עם השנים שחלפו. חוד החנית של קובל (Kovel Spearhead), שאבד כעת, נחשב לשריד ייחודי מתקופת הגותים רבי העוצמה.

העתק של חוד החנית של קובל

היסטוריונים מאמינים כי חוד החנית של קובל מתוארך לתחילת המאה ה-3 לספירה. אורך חוד החנית 15.5 ס"מ ורוחבו המירבי 3 ס"מ. שני צידי העלה היו משובצים בסמלים מכסף. האלפבית הרוני על חוד החנית של קובל נקרא "לְשׇׁם - רוכב" (“thither –rider”) - פחות או יותר איחול מזל למישהו או משהו שעומד לצאת למסע, או יותר סביר, כפי שהציע פרופ' יוהנס הופס (Johannes Hoops), "רוכב מטרה" (בגרמנית: "Ziel-Reiter" = פגיעה בטוחה, אולי מקרה של משאלת לב), השם הוא או של לוחם, או של החנית עצמה.. חוד החנית מזוהה כגותי בגלל היַחֲסָה - S, אם הוא היה ממוצא נורדי הוא היה צריך לקבל את היַחֲסָה - Z. ה-T וה-D קרובים יותר לאלף-בית הלטיני מאשר לפוטהרק העתיק הקלאסי (Elder Futhark), כביכול < TᛁᛚᚨᚱᛁDᛊ >.


יש היסטוריונים הסבורים כי צורת הסהר בצד אחד של ראש החנית היא סמל כישוף שהגותים אימצו במהלך אחד ממסעות המחקר שלהם, כנראה כשפגשו לראשונה אנשים מהים השחור. אפשר למצוא שימוש בסמלים כאלה בחוד החנית של קראגהול (Kragehul spearhead - דומה, אם כי לא זהה לחוד החנית של קובל) שנחשף בביצת קראגהול ליד פלמלס (Flemløse) בדנמרק. לוחמים גרמאניים האמינו בתוקף כי לחניתותיהם יש תכונות קסם - ועל פי המסורות הגותיות שלהם, שיפוד של האויב בכוח רב במהלך קרב הייתה דרך להקריב אותו לאודין, אל המלחמה שלהם.


למרות שמדובר רק בספקולציות, יש היסטוריונים שמאמינים שההרולים (Herules) יכולים היו להיות שבט האוסטרוגותים שהביא איתו את חוד החנית כשנדד חזרה לארץ מולדתו במהלך מסע על פני האיים הדנים, שנקראו אז גותיה (Gothia). למרות שמוצאם המדויק של ההרולים אינו ידוע, נראה כי היו להם קשרים מסוימים עם השבטים שייסדו את סואבי (Suebi) - ממלכה גרמאנית פוסט-רומאית, מהראשונות שנפרדו מהאימפריה הרומית.

הסרקופג של לודוביסי הגדול מהמאה ה-3 המתאר קרב בין גותים לרומאים

מקור השם 'הרולים' גם כן אינו ברור, אולם מאוחר יותר כתובות סקנדינביות המיוחסות להם מעידות על כך שקבוצת אנשים ברברית וידועה לשמצה זו נודעה בשם 'לורדים' ('lords') ובהמשך היא נדדה לבריטניה. אולי השם 'לורדים' הוענק להם על ידי האנגלו-סקסים, שהתרשמו מיכולות הלחימה שלהם. אחת התיאוריות להופעתם הפתאומית של ההרולים באירופה בסביבות 267 לספירה, היא שייתכן שהם נוצרו בשלב מסויים על הגדה המזרחית של הדנייפר כאתנו-ג'נסיס (Ethnogenesis) בין גותים, שבטים גרמאנים אחרים, וכמה נוודים סרמטים. מקורות אחרים מצביעים על כך שמקורם בדרום סקנדינביה לצד גותים ולומברדים והם גורשו במאה ה-3 לספירה. לאחר מכן הם נדדו למזרח אירופה, כנראה דרך פולין ואוקראינה, עד שהגיעו לדון (Don).


אולי יהיה נכון יותר לומר שקבוצת הליבה של ההרולים כנראה נדדה מסקנדינביה, אספה תוספות אחרות בדרך, ויצרה את האנשים שהופיעו בשנת 267. השאלה היא: יכול להיות שההרולים אספו את חוד החנית של קובל. והחזירו אותו למולדתם? איש אינו יכול לענות על שאלה זו בביטחון, אך נראה שהתאריכים תואמים באופן מושלם.

חוד החנית של קובל

כיום, עותק חוד החנית משנת 1880 מוצג בברלין, בעוד שניתן לראות עותק נוסף משנת 1884 בוורשה. חוד החנית של קובל המקורי נבזז מבעלים פולני פרטי על ידי הארכיאולוג האונטר-שטורמפיהרר פיטר פאולסן (Peter Paulsen), חבר בקבוצת האס אס הנאצית שנקראה אננארבה (Ahnenerbe). פולסן הוצב בפולין לאחר פלישת גרמניה בשנת 1939. המשימה הרשמית של האננאבה (בעברית: קהילת המחקר למורשת האבות הגרמנית) הייתה כביכול לחפור עדויות חדשות של הישגיהם ומעשיהם של אבות קדומים גרמאניים בעזרת שיטות מדעיות מדויקות, כדי למצוא אישוש לתורת הגזע ולעליונות הגזע הארי.


מאוחר יותר בצעו האננארבה ניסויים והוציאו מסעות בניסיון להוכיח כי אוכלוסיות נורדיות פרהיסטוריות ומיתולוגיות שלטו פעם בעולם. עם זאת, לא ידוע מה עלה בגורל רבים מהממצאים ש"גילו' בעקבות המלחמה - חוד החנית של קובל הוא ממצא כזה שככל הנראה אבד לאנושות.

מקורות:

Damarvik

Ancient Origins

Wikipedia

213 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול