הסווסטיקה של ברצלונה ומקדש הספירות השמימיות

הרובע הגותי בברצלונה מזכיר מבוך, עם סמטאותיו המפותלות המובילות את המטייל שמגיע לפתע לכיכר ימי הביניים פלאזה דל ריי (Plaça del Rei) או כיכר המלכים. תיירים רבים עשויים שלא לחשוד שמתחת לחצר הארמון המלכותי מהמאה ה-14 במוזיאון ההיסטוריה של העיר (Musea d’História de la Ciutat) מצויות החורבות הרומיות התת-קרקעיות הגדולות והמפוארות ביותר בעולם. מעל ארבעה קילומטרים רבועים של עמודי אבן ענקיים בולטים לצד דרכי פסיפס מתפוררות המוקפות בבתים, מגדלים, רחובות, מפעלים, יקבים ומכבסות, במה שהיה פעם הקולוניה הרומית המשגשגת העתיקה של ברצינו (Barcino) שהיתה מיושבת בין המאות הראשונה וה-6 לספירה. עמוק בעולם התת-קרקעי הזה, קבור פסיפס עתיק המציג סווסטיקה שמורה לחלוטין, מוטיב שאומץ כסמל פוליטי של מפלגת הפועלים הגרמנית הלאומית-סוציאליסטית (הנאצית) באמצע המאה ה-20.

האתר הארכאולוגי התת קרקעי במוזיאון ההיסטוריה של העיר בברצלונה / Q-Israel 2021 ®,,

השימוש המוקדם ביותר שנרשם במילה "סווסטיקה" מופיע באשטאדאיאי "שמונה פרקים" (Ashtadhyayi “Eight Chapters”), חיבור מהמאה ה-6 לפנה"ס שנכתב על ידי פניני (Pāṇini) וקבע את הסטנדרטים הלשוניים לסנסקריט קלאסית. טקסט זה מסביר כי המילה "סווסטי" הייתה ברכה נפוצה שמשמעותה בריאות, מזל ושגשוג וה"קה" בסוף המילה דומה לסיומת האנגלית הנפוצה "like", ולכן נקשר המונח סווסטיקה עם רווחה ומזל.

הכניסה למקדש אוגוסטוס / Q-Israel 2021 ®

ביוון העתיקה הסמל היה "tetra-gammadion" מכיוון שכל זרוע דומה לאות היוונית I (גמא) ובהיותו קשור לשמש הוא שימש לעיטור הכניסות והפתחים לחללים הקדושים. הדוגמה של ברצלונה היא סווסטיקה יוונית-רומית קלאסית עם זרועות נגררות המשולבות בעיצוב הגדול יותר, אך מדוע סמל זה מוצג מתחת לרחובות ברצלונה, מאות קילומטרים מהודו, יוון ורומא?

הסווסטיקה של ברצלונה / Q-Israel 2021 ®

המקדש התת-קרקעי של ברצלונה

הסווסטיקה של ברצלונה מוצגת בחורבות הרומיות התת קרקעיות הגדולות ביותר בעולם, מעליהן שוכן כיום המוזיאון להיסטוריה של העיר בארמון הגותי שהוקם על החורבות..

פלאזה דל ריי והארמון הגותי שהוקם מעל חורבות ברצינו / Q-Israel 2021 ®

גאיוס אוקטביוס תורינוס אומץ על ידי דודו הגדול יוליוס קיסר בשנת 44 לפנה"ס ובשנת 27 לפנה"ס העניק לו הסנאט הרומי את התואר המכובד אוגוסטוס ("המפואר"), כשהתפרסם כגאיוס יוליוס. קיסר אוגוסטוס, הקיסר הראשון של האימפריה הרומית. בתקופת הקיסרות, מקדש רומאי עצום שהוקדש לאוגוסטוס נבנה בברצינו, שלא התגלה עד סוף המאה ה-19, כאשר שלושה מתוך ארבעת העמודים העצומים שלו הגיחו מאתר הבנייה של מרכז ההייקינג של קטלוניה (Centre Excursionista de Catalunya). מקדש רומאי זה היה המבנה המרכזי בגבעת טאבר (Tàber Hill), הנקודה הגבוהה ביותר של הקולוניה הרומית העתיקה ברצינו, ובניגוד לרוב המבנים הרומיים האחרים בברצלונה, שנהרסו כדי להפוך ליסודות של מבנים חדשים יותר, העמודים של מקדש אוגוסטוס נותרו שלמים והם שולבו במבני ימי הביניים שנבנו סביבם.

מקדש אוגוסטוס כפי שנבנה בקולוניה ברצינו

אלפי תיירים מבקרים בעמודים הללו מדי שנה, מצלמים סלפי מהיר ומטפסים במדרגות חזרה לברצלונה המודרנית. מעטים האנשים המקדישים זמן להרהר בכמויות המידע הנסתר והידע העתיק המוטמעים במידות, בפרופורציות וביחסים של המבנה.

העמודים של מקדש אוגוסטוס בברצלונה

בינואר 2014 פרסם הקטור אורנגו (Hector Orengo), מהמחלקה לארכיאולוגיה באוניברסיטת נוטינגהאם באנגליה, מאמר שכותרתו "מקדש אוגוסטוס ופורום הקולוניה של ברצינו: תפנית של 90 מעלות" (‘The Augustan Temple and Forum of the Colony of Barcino: A 90 Degree Turn) בכתב העת הארכאולוגי של אוקספורד והסביר כי בשנת 1830 לשכת המסחר של ברצלונה מימנה את הארכיטקט אנטוני סלס (Antoni Celles) כדי להשלים "תיאור ומפה של המקדש" וכי סלס האמין בטעות שהמקדש היה אתר קרתגואני מהמאה ה-7–3 לפנה"ס אותו תיאר כ"מקדש פריפריאלי עם 11 עמודים בכל אגף, כולל עמודים פינתיים, ועם 6 בחזית ועוד 6 על הדופן. כל המבנה היה בגודל 35x 17.5 מטרים, והוקם על במה בגובה שליש מהעמודים."


למרות שסלס תיעד את המידות הבסיסיות של המקדש הוא לא ניסה לפרש את המטרולוגיה של המבנה, אך אם היה עושה זאת אולי היה שואל מדוע מעצב המקדש בנה 11 עמודים ומדוע אורכו של המבנה נמדד בדיוק כפול מרוחבו? אם סלס היה מנסה לענות על שאלות כאלה הוא היה מוצא שהמקדש נבנה באמצעות פורמט ארכיטקטוני יווני עתיק המבטא את השפות האוניברסליות של המתמטיקה, הגיאומטריה והמוזיקה.

המוזיקה של הגיאומטריה היוונית

המילה האנגלית “temple” מקורה במילה הלטינית "templum" שהתייחסה לא לאבנים המוחשיות או למבני העץ אלא לכל מרחב קדוש שהוגדר בעזרת אוגור (Augur), שהיו כהני דת שהתמחו בנבואות באמצעות התבוננות בהתנהגותן של ציפורים. כדי להבטיח אריכות ימים, המרחבים הקדושים ביוון העתיקה נסקרו ותוכננו על ידי חוג משכיל מאד של גיאומטרים שהיו מיומנים בכיוון ויישור מבנים בדיוק של מילימטר, ובאמצעות שימוש בעמדות ישיבה מעץ שהוכנו בקפידה וכבלים מדויקים במדויק, הם דבקו בסט חוקים מפותח ביותר של מדידה.


ברמה בסיסית בפרויקטי בנייה יוונים ורומים, קבעו הבנאים סטים של מדידות ראשוניות, או מודולי בנייה סטנדרטיים, ששימשו כיחידות כיול, כאשר חלוקות של מספרים שלמים וכפולות של מספרים ראשוניים קבעו את המיקומים ואת הכיוונים של הקירות, את מיקומי פתחים, את הקוטר התחתון של העמודים, את רוחב הבסיסים ואת המרחקים בין צירי העמודים. שיטות בנייה יווניות מוקדמות פותחו על ידי ארכיטקטים של המקדשים הרומים ומה שניתן לכנות הסט הראשון של קודי בנייה קוסמיים אוניברסליים הומצא על ידי ויטרוביוס, סופר, ארכיטקט ומהנדס אזרחי וצבאי רומאי שכתב את "על אודות האדריכלות" ("De Architectura") בין שנת 30 ל-15 לפנה"ס.


בספר השלישי של עבודתו ויטרוביוס מדבר על "מקדשי האלים האלמותיים", וקובע כי הם "חייבים להסתמך על סימטריה ופרופורציות, כל רכיב ביחס מדויק לשלם". דימויו האיקוני של האדם הוויטרובי תואר בתיחום ריבוע כפול, מאוחר יותר לאונרדו דה וינצ'י יצר את האדם הוויטרובי שלו, בסביבות שנת 1490, בתוך מעגל וריבוע, אך הפרופורציות והיחסים הגיאומטריים הבסיסיים בשני העיצובים זהים.

האדם הוויטרובי - של ויטרוביוס משמאל ודה וינצ'י מימין

העקרונות הוויטרוביים הקשורים בצורה אנושית ומונחים בארכיטקטורה ניתנו ב"על אודות האדריכלות" שם מתאר המחבר "בזיליקה" (כנסייה) שתכנן ובנה בפאנום פורטונאי (Fanum Fortunae), עיר רומאית הממוקמת בפאנו (Fano) של ימינו, בקצה האדריאטי ויה פלמיניה (Via Flaminia). המידות הבסיסיות של אתר קדוש זה, כמו באדם הוויטרובי שלו, היה ריבוע כפול שגודלו 60x 120 רגל בדיוק, המשקף את היחס 1:2 והן גילמו את המספרים המושלמים של פיתגורס: 6, 10 ו-16. העמודים נמדדו בעובי של מטר וחצי ובגובה של 50 רגל שהוא ביטוי ליחס של 1:10, לפיכך, מבנה ויטרוביוס היה רציונלי לחלוטין והציג מודולריות, פרופורציה והרמוניה כמעט מושלמים במידותיו האופקיות והאנכיות.

הפורמט הארכיטקטוני של הריבוע כפול של פאנום פורטונאי מעשרת הספרים על ארכיטקטורה מאת ויטרוביוס

מתבנית עיצוב הריבוע הכפול עולה הפונקציה המתמטית המסתורית שאנו כותבים כ"פי" ("Phi"), המייצגת את הדרך היחידה בה ניתן לחלק קטע קו באורך נתון, כך שהיחס בין החלק הקטן לחלק הגדול יותר, יהיה שווה ליחס בין החלק הגדול יותר לשלם. מאוחר יותר הוגדר כסדרת פיבונאצ'י והוגדר על ידי המספר 1.6180339, אמני רנסנס הכירו את היחס הזה כפרופורציה האלוהית, קטע הזהב, יחס הזהב וממוצע הזהב.

פי, יחס הזהב, 1.618, היה יחס בנייה בסיסי בבניית המקדש היווני והרומי

מדידת מקדש הריבוע הכפול של ברצלונה

לדברי הארכיאולוג, ד"ר סלס, הארכיטקטים הרומים שתכננו ומדדו את המקדש הרומי בברצלונה יצרו "ריבוע כפול של 35x 17.5 מטר, יחס של 2:1", וד"ר אורנגו אמר כי "התוכנית של המקדש האוגוסטיני בברצלונה תביא לגודל פודיום של 31.69 על 19.1 מטר", מה שהוא מסביר שתואם בקירוב ל"יחס הזהב של 1.618". הריבוע הכפול והפי (1.618) קיימים גם בתוכניות של המקדשים האוגוסטינים באבורה (Évora) ובאמריטה אוגוסטה (Emerita Augusta), ונמדדים ב-"1.6" ו-"1.675", בהתאמה.


חיבור ארכיטקטורה קלאסי מאוחר יותר בשם "עשרה ספרים" ("Ten Books") נכתב על ידי לאונה בטיסטה אלברטי בין השנים 1443 ל-1452, והתבסס במידה רבה על "על אודות האדריכלות" של ויטרוביוס. אלברטי הציג "סקר תכניות רצפה רצויות למבנים קדושים" וציין כי כל העיצובים החלו במעגל מושלם, ממנו "תשע צורות גאומטריות אידיאליות מתוכננות במרכז" צריכות להיגזר באמצעות יישומים גיאומטריים. אלברטי קבע כי בעת בניית כנסיות, על הארכיטקטים "לבצע אקסטרפולציה של ריבועים, משושים, מתומנים, דקגונים ודודגונים מהמעגל", והוא המליץ ​​"לגזור ריבוע אחד, ואז ליצור מלבן ריבוע כפול", מכיוון שלפורמט זה היו "מקבילות אנהרמוניות במוזיקה.”

השוואה טיפולוגית בין מקדשי הפורטיקו פריפטרוס השונים בחצי האי האיברי / רישום מאת ח.א. אורנגו

המוזיקה של הספירות השמימיות

הקוד המתמטי היווני המאחד מוזיקה, גאומטריה וארכיטקטורה אושר לראשונה על ידי פיתגורס בדרום איטליה ומקדשים יווניים רבים תוכננו על פי עקרונות פרופורציונליים אלה שנקראים יחד "המוזיקה של הספירות השמימיות" ("The Music of the Heavenly Spheres"). על ידי רטט של מיתרים באורכים שונים מעל קופסאות ריבוע כפול מעץ ותיעוד שינויי הצליל, פיתגורס פיתח מערכת של מקצבי הרטט ההרמוניים הבלתי נראים של היקום והוא תימצת אותה למערכת מדידה שהתבטאה לאחר מכן בארכיטקטורה קדושה. לפורמט עיצוב הריבוע הכפול הייתה חשיבות רבה לארכיטקטים קדומים מכיוון שהיחס 2:1 היה קשור ישירות למוזיקה דרך האוקטבה; אם תו נשמע על מיתר מתוח, ומיתר זה יחצה לשתים, התו יהיה גבוה באוקטבה אחת. או בדרך אחרת, כאשר אורך המיתר נחצה, תדר הרטט מכפיל את עצמו.

תחריט המציג את אפולו, המוזות, הספירות הפלנטריות והמצבים המוסיקליים / גפוריוס, 1496

יחס הקסם 2:1 הנגזר מקבועי הרטט של היקום נתפס כי נוצר בשלבי הבריאה הראשונים, ולכן הוא שולב בתוכניות של כמה מקדשים אוגוסטינים, למשל, בעיר פולה בקרואטיה, מקדש של אוגוסטוס נבנה בתחילת המאה ה-1 בגודל "8.5x 17 מטר", ריבוע כפול נוסף.


בתיאולוגיה של ימי הביניים התפיסה המקראית של "ארבע פינות כדור הארץ" לא התייחסה לריבוע, אלא לריבוע הכפול עם יחס 2:1 ולכן היחס שימש לעתים קרובות כל כך בתכניות הרצפה של קתדרלות גותיות וכנסיות ומנזרים מימי הביניים. רודולף ויטקובר (Rudolf Wittkower) היה היסטוריון אמנות גרמני-אמריקאי שהמתמחה באמנות וארכיטקטורת הרנסאנס האיטלקי ובארוק שטען כי ארכיטקטים של הרנסנס ראו את הקשרים הקוסמיים ביחסים פשוטים כמו 2:1; "האוקטבה, מיתר כפול או חצוי באורכו, או בבניית הריבוע הכפול."

מקדש אוגוסטוס, פולה, קרואטיה

מסקנות

המקדש הרומי של אוגוסטוס שקבור מתחת לרובע הגותי של ברצלונה הוא ספרייה אבודה של מידע מטרולוגי עתיק ומתחת לבסיסי העמודים שלו, הריבוע הכפול ויחס הפי הופכים אותו למוזיאון קוסמי עתיק, מקדש לטבע הרטט של היקום; מונומנט של גאומטריה פיתגוראית המשתקפת במוזיקה של הספירות השמימיות.

מקורות:

Ashley Cowie

Ancient Origins

irbarcelona.org

127 צפיות0 תגובות