top of page

המתאגרף מקווירינאלה - פסל הברונזה העתיק האיקוני ביותר בעולם

המתאגרף מקווירינאלה הוא פסל ברונזה מהתקופה ההלניסטית, פסל הברונזה העתיק האיקוני ביותר בעולם. כאשר התגלה ברומא במהלך חפירה במאה ה-19 הוא הדהים את העולם - פסלי ברונזה מעידן זה הם נדירים ביותר מכיוון שרובם הותכו כדי לייצר מטבעות או כלי נשק.


המתאגרף מקווירינאלה (המכונה גם מתאגרף מטרמה או המתאגרף במנוחה) נחשב לאחת הדוגמאות המשובחות ביותר לפסלי ברונזה הלניסטיים, הודות לריאליזם שלו, והרגשות העזים שהוא מציג. עם זאת, ישנן שאלות רבות סביב המתאגרף מקווירינאלה שעדיין נותרו ללא מענה.

הפסל התגלה במהלך חפירה שנערכה בשנת 1885 בצד הדרומי של גבעת קווירינאלה ברומא. הוא נמצא כשהוא מופקד בקפידה ביסודות מבנה עתיק הממוקם לא הרחק ממרחצאות קונסטנטין (Baths of Constantine). רודולפו לנצ'יאני (Rodolfo Lanciani), ארכיאולוג איטלקי שהיה עד לגילויו של המתאגרף מקווירינאלה, כתב על הרגשות שחש כשהפסל הוצא מהאדמה:

"ראיתי, בקריירה הארוכה שלי בתחום הפעיל של הארכיאולוגיה, תגליות רבות; חוויתי הפתעה אחר הפתעה; לפעמים ובאופן בלתי צפוי פגשתי יצירות מופת אמיתיות; אבל מעולם לא הרגשתי התרשמות כה יוצאת דופן כמו זו שהתרחשה ממראה הממצא המפואר הזה של אתלט חצי-ברברי, היוצא באיטיות מהאדמה, כאילו מתעורר ממנוחה ארוכה לאחר הקרבות העזים שלו."

המתאגרף מקווירינאלה הוא אכן יצירת מופת. התקופה ההלניסטית נמשכה כמעט 300 שנה, ובאופן מסורתי נקבע שהיא החלה בשנת 323 לפנה"ס והסתיימה בשנת 31 לפנה"ס. הראשונה היא שנת מותו של אלכסנדר הגדול, ואילו השנייה היא השנה שבה התרחש קרב אקטיום, במהלכו ניצח אוגוסטוס את יריבו, מרקוס אנטוניוס, שנתמך על ידי קליאופטרה השביעית, המלכה האחרונה של השושלת התלמית במצרים.


על אף שהרומאים הצליחו לכבוש בכוח הזרוע את הממלכות ההלניסטיות השונות בהן נתקלו, הם מצדם נכבשו תרבותית על ידי היוונים וההלניסטים. הרומאים הם שהיו האספנים הנלהבים ביותר של האמנות היוונית, וזה עשוי לספק הסבר כיצד המתאגרף מקווירינאלה, פסל הלניסטי, הגיע לרומא.

הריאליזם של פסלי ברונזה הלניסטיים

אמני התקופה ההלניסטית העתיקו ואימצו סגנונות קודמים, אך יחד עם זאת, הכניסו חידושים משמעותיים משלהם. אחד הבולטים שבהם הוא הכנסת הריאליזם לאומנות שלהם. אמנים הלניסטים גילו פחות עניין בדמויות אידיאליות סטנדרטיות. במקום זאת הם ייצרו פסלים שהיו מציאותיים יותר. לדוגמה, ילדים כבר לא תוארו כמבוגרים מיניאטורים, אלא כילדים.


ובכל זאת, הריאליזם הזה אינו מקביל בהכרח לאינדיבידואליזם. כמה מהמאפיינים הריאליסטים שנמצאים באמנות ההלניסטית ניתן לראות ביותר מפסל אחד. זה מרמז כי ייתכן שהיה רפרטואר אמנותי ששימש את האמנים ההלניסטיים במהלך יצירת הפסלים שלהם. בנוסף, אפשרות המתיחה של הברונזה אפשרה ליצור צורות דינמיות יותר. יתר על כן, צבע פסלי הברונזה, כשהם יוצרו לראשונה, היה חום מבריק ומחזיר אור, שלא כמו העור השזוף שהיה לנושאים שלהם. מאפיין בולט נוסף באמנות ההלניסטית הוא הביטוי הרגשי שיכול היה להיות מוצג על ידי יצירות האמנות.


ניתן לראות זאת במיוחד בפסלי הברונזה. בהשוואה לאבן, מתכת מסוגלת להציג את הפרטים הקטנים ביותר (הודות לתהליך יציקת השעווה האבודה), מה שאיפשר לאמן ללכוד את הרגשות הרצויים בעבודתו. בתקופה ההלניסטית, יצירות ברונזה היו שכיחות למדי. תהליך יציקת השעווה האבודה לא רק איפשר פרטים עדינים בפסלים, אלא גם אפשר לייצר עותקים רבים של יצירות האמנות.


ליסיפוס מסיקיון, הפסל האישי של אלכסנדר הגדול, יצר עד 1,500 פסלי ברונזה במהלך חייו. אף אחת מהיצירות הללו לא נמצאה עד היום. למרות זאת, יש מספר פסלים שיוחסו לו. פסלי ברונזה מהתקופה ההלניסטית הם נדירים, ורק בין 100 ל-200 מוכרים כיום. זה לא לגמרי מפתיע, מכיוון שברונזה היתה מתכת יקרת ערך שאפשר היה להתיך אותה בקלות ולמחזר אותה למטבעות ולחפצים אחרים. היצירות ששרדו אולי ניצלו בגלל אסונות.


כמה פסלי ברונזה, לדוגמה, הועברו על ספינות כשלל, ושקעו לקרקעית הים כאשר הספינות נטרפו. אחרים ניצלו על ידי אסונות טבע, כמו התפרצויות געשיות או מפולות. משערים שהמתאגרף מקווירינאלה הוסתר כדי למנוע את נפילתו בידי פולשים, על בסיס הדרך הקפדנית בה נקבר. אם זה היה המקרה, סביר להניח שבעליו לא הספיקו להשיב אותו ובכך שימרו אותו בשוגג עבור העתיד.

השאלות לגבי המתאגרף מקווירינא