top of page

היפרבוראה - הארץ הצפונית המיתולוגית

במיתולוגיה היוונית, היפרבוראה הייתה הארץ הממוקמת בצפון הרחוק של העולם הידוע והיא הייתה כל כך מרוחקת שנחשבה אפילו מעבר לרוח הצפונית. שם חי גזע אגדי המכונה ההיפרבוראים שסגד לאל השמש אפולו. השם כנראה נובע מבוריאס (Boreas), אל הרוח הצפונית הקפואה במיתולוגיה היוונית.


היפרבוראה נחשבה לגן עדן ארצי של נעורים ושפע נצחיים, אבל הארץ הרחוקה הזו היתה מאד לא נגישה לבני תמותה רגילים, היוונים האמינו שרק גיבורים חצי-אלוהיים כמו הרקולס ופרסאוס יכולים לבקר שם אי פעם. היפרבוראה מופיעה באגדות יווניות רבות, בדרך כלל כדי להסביר את ההופעה או ההיעלמות של דמויות ואובייקטים אגדיים שלא ניתן להסביר אחרת. ייתכן שהמקור ההיסטורי של ההיפרבוראים היה בעמים החיים מצפון לים השחור או בקלטים מתקופת הברזל שחיו לאורך נהר הדנובה, שאנו יודעים כי היו להם קשרי מסחר עם תרבויות הים התיכון כבר במאה ה-6 לפנה"ס לפחות. מועמדת נוספת להיפרבוראה היא בריטניה הקלטית. בלי קשר למקום בו היפרבוראה הייתה ממוקמת, במוחם של היוונים היא סימלה, כמו אטלנטיס, האמזונות והקנטאורים, תרבות מסתורית וכמעט לא מוכרת שהתקיימה בקצה קצהו של העולם שהם הכירו.

הריחוק של היפרבוראה לא אומר בהכרח שהיוונים ראו בה את האזור הארקטי. מועמד סביר הרבה יותר הוא החלק של אירואסיה שמעל האזור שהיה מאוכלס על ידי הסקיתים (מצפון לים השחור) או מרכז אירופה מצפון לנהר הדנובה. הראשון, עם האנשים הלא מוכרים לחלוטין, או השני, עם האקלים הממוזג והיערות השונים לגמרי מאלה שהיוונים הכירו, שניהם נתנו השראה לסיפורים פנטסטיים בדמיון היווני. שני האזורים הללו סחרו עם תרבויות ים תיכוניות, בעיקר בענבר (במקור מהים הבלטי), בעבדים ובפרוות.


האזכור הראשון של ההיפרבוראים מגיע משבר חרס מ'הקטלוג של הסיודוס', שנכתב בסוף המאה ה-8 לפנה"ס או בתחילת המאה ה-7 לפנה"ס. מקור מוקדם נוסף הוא הסופר היווני פינדארוס (522–443 לפנה"ס), שציין ב'שירי התהילה של פיתיה' שלו (Pythian Odes) כי אפולו חי בחלקים מסוימים של השנה בארץ ההיפרבוראים, במיוחד בחודשי החורף, והוא מתאר את המקום הזה כמעין גן עדן של שפע ונעורים נצחיים:

לא בספינה ולא ברגל יכולת למצוא את הדרך המופלאה אל מקום המפגש של ההיפרבוראים. פעם אחת נכנס פרסאוס, מנהיג עמו, לבתיהם וחגג ביניהם, כשמצא אותם מקריבים הקטומבס [100 קורבנות] מופלאים של חמורים לאל. בחגיגות של אותם אנשים ובשבחיהם אפולו הכי שמח, והוא צוחק כשהוא רואה את גאוותנותן הזקופה של החיות. המוזה לא נעדרת מהמנהגים שלהם; מסביב מתערבלים ריקודים של בנות, האקורדים החזקים של הלירה וקריאות החלילים. הם קולעים את שערם בענפי דפנה זהובים ומתהוללים בשמחה. שום מחלה או זקנה הרסנית לא מתערבבים באותו גזע קדוש; ללא עמל או קרבות הם חיים ללא פחד מנמסיס קשוח. נושמים תעוזה של רוח, פעם הלך הבו של דנאה לאותה התכנסות של אנשים מבורכים, ואתנה הובילה אותו לשם. הוא הרג את הגורגונה, וחזר והביא את המוות המאבן לתושבי האי, הראש שנצנץ משיער עשוי נחשים.
הסופר היווני פינדארוס

בשיר התהילה האולימפי (Olympian Ode), פינדארוס מספר כיצד הרקולס ביקר בהיפרבוראה לאחר שרדף אחרי איילה על פני הדנובה ולאחר מכן החזיר את עצי הזית ששתל באתר אולימפיה לקראת המשחקים האולימפיים הראשונים.

..הזית שפעם הביא בנו של אמפיטריאון [הרקולס] מהמעיינות המוצלים של הדנובה, כדי להיות המונומנט היפה ביותר של התחרויות האולימפיות, כאשר שכנע את העם ההיפרבוראי, משרתיו של אפולו, בנאום. מתוך כוונות מהימנות הוא הפציר בהם לצמח מצל, כדי שכל בני האדם יחלקו בו ושיהיה זר של מצוינות בחורשה של זאוס שמסבירה פנים לכל... הוא ראה שהגן הזה [באולימפיה], עירום מעצים, חשוף לקרני השמש היוקדות. וכך הרוח שלו הנחתה אותו לנסוע לארץ הדנובה שבה קיבלה אותו בתה של לטו, רוכבת על סוס, בבואו מואדיות ההרים ומהעמקים העמוקים והמפותלים של ארקדיה; באמצעות פקודותיו של אוריסתיאוס [Eurystheus], הכפייה מאביו דחקה אותו במסע החיפוש של הצביה עם קרני הזהב, שפעם טייגטה [Taygete} חקקה כהקדשה קדושה לארטמיס שמסדר את הדברים. כשהוא רודף אחרי הצביה הזאת הוא ראה את האדמה הזאת מעבר למשבים הקרים של בוראס; שם הוא עמד והתפעל מהעצים, ותשוקה מתוקה אליהם אחזה בו, לנטוע אותם סביב קו הגבול של מגרש מרוצי הסוסים על שנים עשר מסלוליו.

ב'היסטוריות' של הסופר היווני הרודוטוס (484-425 לפנה"ס), מיקומה של היפרבוראה מתואר כך:

מעל האיסדונים [Issedones]... חיים הארימספאים [Arimaspians}, בעלי העין האחת; מעליהם שוכנים הגריפונים שומרי הזהב; ומעל הגריפונים, ההיפרבוראים, שאדמתם משתרעת עד הים. למעט ההיפרבוראים, כל העמים הללו, החל מהארימספים, תקפו את שכניהם בגלים רצופים.

כאן, הרודוטוס מתאר את העמים שחיים בארצות הלא נודעות מצפון לים השחור, אך מיקומם המדויק של האיסדונים והארימספאים אינו ידוע. הרודוט