היכל הרשומות האגדי של יוקטן

עיר המאיה העתיקה יאקסצ'ילאן (Yaxchilan) נישאת מעל הגדה המקסיקנית של נהר אוסומסינטה (Usumacinta) העצום, מול העיר היריבה שלה פיאדרס נגראס (Piedras Negras), כ-35 ק"מ במורד הזרם בצד של גואטמלה. עד היום, הגישה היחידה ליאקסצ'ילאן היא בסירה, לאורך הנהר. הרחק מההמונים של פלנקה (Palenque) ואתרי מאיה אחרים, חורבותיה של יאקסצ'ילאן נמצאות כיום עדיין באותו מצב כפי שתוארו לראשונה על ידי מודסלי (Maudslay) ומאלר (Maler) בתחילת המאה ה-20, בשיא "תור הזהב" של המחקר באזור.


מבנה אחד במיוחד הוא ייחודי מבין המבנים העתיקים של יאקסצ'ילאן. מאלר כינה אותו "המבוך", ​​והוא כיום אחד המבנים הראשונים שבהם נתקל המבקר כשהוא נכנס לאתר. יש בו מפלס אחד מעל פני הקרקע ושני מפלסים תת-קרקעיים, המורכבים ממבוך של מסדרונות אפלים מלאי עטלפים וחדרים מרובעים עם תקרות קמורות. שלושת המפלסים מחוברים במדרגות פנימיות, וישנן מספר נישות עם מזבחות ומעברים סמויים שבאמת יוצרים רושם של מבוך. רבים מהמעברים התחתונים מולאו בימי קדם במכוון בהריסות, כך שלעולם לא ניתן יהיה לדעת את היקפה האמיתי של רשת המנהרות התת-קרקעית, עד שיבוצעו חפירות נוספות.

חורבות יאקסצ'ילאן (Yaxchilan)

הכניסה למבוך מתאפשרת כיום באמצעות ארבע דלתות טרפזיות בקומה העליונה, הפונות לרחבה, ושלוש קשתות מחודדות במפלס התחתון. כל המעברים הפנימיים מכוסים בטיח לבן עבה, המסתיר את הבנייה הבסיסית. יתכן שלפחות חלק מהמבוך נחצב במנהרה לתוך צלע ההר במקום להבנות מבלוקים. אין רמזים לתפקוד של המבנה החידתי הזה ולתוכנו וכל עקבות של ציורי קיר או עיטורים נעלמו מזמן. במבוך גם לא נמצאו קברים, מה שהופך את מטרתו למסתורית עוד יותר.


ידועות רק שתי דוגמאות נוספות למבוכי מאיה - אחת בטונינה (Tonina) שבצ'יאפס ואחרת באוקסקינטוק (Oxkintok) שביוקטן. המבוך בטונינה יוצר "ארמון עולם תחתון" אמיתי, שעל פי האמונה הוא מקדש לרוחות המתים. הוא גדול יותר מהמבוך של יאקסצ'ילאן, אך הוא חסר הרבה מהמורכבויות שהופכות את המבוך של יאקסצ'ילאן לייחודי בעולם המאיה.

האקרופוליס של טונינה הוא הגדול ביותר בעולם המאיה ונועד לסמל את ההר הקוסמי

המבוך של טונינה ממוקם ברובד הראשון של הפירמידה הענקית שמהווה את האקרופוליס של האתר (כיום מאמינים שהיא הגדולה ביותר במקסיקו, ועולה בנפח ובגובה גם על פירמידת השמש בטאוטיווקאן וגם על הפירמידה הגדולה בצ'ולולה (Cholula). הוא מורכב מ-11 מעברים מקומרים, מכוסים בקמרונות יפיפיים המתנשאים לגובה של כמעט ארבעה מטרים, כולם מקושרים זה לזה, ויש בו מספר מנהרות סמויות וחדרים קטנים.


הגישה מתאפשרת באמצעות שלוש דלתות גדולות הנפתחות לכיוון המישור בפן החיצוני של הפירמידה. שלא כמו המבוך של יאקסצ'ילאן, המבוך בטונינה מכיל רק מפלס אחד. יתכן מאד שמבנה זה, שהוצב בבסיס האקרופוליס, נועד לסמל את העולם התחתון וההר-פירמידה הגדול שמעל מייצג את ההתגשמות הנראית במישור הארצי והשמימי. מסיבות שעדיין לא ברורות, בסביבות שנת 700 לספירה הפכה טונינה למוקד של מהפכה דתית שהגיעה לשיאה עם הפלת אלי השאול ומילוי מכוון של המבוך ומבנים אחרים הקשורים לפולחן המוות.

מבט על פתחי המנהרות במפלס התחתון של מבוך אקסצ'ילאן

הדוגמה הידועה הנוספת היחידה של מבוך מאיה נמצאת באוקסקינטוק, ונקראה בימי קדם Tza Tun Tzat (כלומר "מקום שבו הולכים לאיבוד"). בדומה למבוך יאקסצ'ילאן, הוא מורכב משלושה מפלסים נפרדים המחוברים במדרגות פנימיות. המבוך חשוך לחלוטין, פרט לכמה חלונות קטנים שדרכם מסתנן מעט אור כלפי פנים. ייתכן שבנייתו מתוארכת לתקופה הקלאסית המוקדמת (300 עד 500 לספירה), מה שהופך אותו למעט יותר עתיק מהמבוך של טונינה. גם במקרה הזה יש אגדות על מפלסים נמוכים שלא נחקרו ושמועות על הסתרת הכניסה לעולם התחתון.


הרעיון של היכל רשומות עתיק, אולי "אטלנטי", המשמש כמאגר של ידע נסתר, זכה לראשונה לפופולאריות בזכות המדיום והנביא האמריקני המפורסם אדגר קייסי בשנות ה-30. בכמה מקריאותיו, "הנביא הישן" דיבר על הקבורה המכוונת של רשומות הציוויליזציה האטלנטית בשלושה מקומות על פני כדור הארץ: אחד באטלנטיס (פוסידוניס), אחר במצרים, והשלישי ביוקטן או במרכז אמריקה.


למרות שסיפור הקבורה של הרשומות מבולבל איכשהו, נראה שקייסי מתייחס להרס של "מקדש הרשומות" המסו-אמריקאי המקורי ולהעברת הרשומות למקום אחר. המחברים ג'ון ואן אוקן (John Van Auken) ולורה ליטל (Lora Little) פרסמו יותר את הרעיון של "היכל הרשומות" העתיק ביוקטן, תוך שהם מבססים את מחקריהם על פרשנות מילולית של קריאותיו של קייסי. התוצאה של מחקר זה הייתה ספר שפורסם בשנת 2000 וסרט טלוויזיה תיעודי שיצא כמה שנים לאחר מכן, ובו טענו שני המחברים שהאתר העתיק של פיאדרס נגראס הוא המקום הסביר ביותר להיכל הרשומות של קייסי. פיאדרס נגראס ממוקם רק 35 ק"מ מיאקסצ'ילאן במורד הזרם לאורך נהר אוסומסינטה, והוא אתר הרבה פחות נחקר ונחפר. בעוד שכמה מאפיינים של אתר פיאדרס נגראס תואמים את התיאור של קייסי, קיומם של מבנים תת-קרקעיים בפיאדרס נגראס הוא היפותטי בלבד.

מבנה 33, הידוע גם בשם "הארמון" של יאקסצ'ילאן

לא משנה מה מקור המידע של קייסי, אכן ישנה התייחסות בכתבי המאיה העתיקים למאגר נסתר של ידע שנמצא אי שם לאורך נהר האוסומסינטה. במאה ה-17, הבישוף של צ'יאפס דאז, פרנסיסקו נונייז דה לה וגה (Francisco Nuñez de la Vega) קיבל כתב יד מסתורי בשפת הצלטל (Tzeltal). כתב היד או הקודקס שאבד כעת, המכונה פרובנזה דה ווטאן (Probanza de Votan - "משפטו של ווטאן"), מספר את סיפור הגעתו של גזע זר לחוף יוקטן מממלכת איים מסתורית במזרח. המנהיג של הגזע הזה היה חצי-אל או נביא בשם ווטאן (Votan), משושלת הקאנס (Chanes) או "הנחשים".


הווטאן הזה נחשב למחוקק גדול, גיבור חברה ותרבות, שהקים אימפריה גדולה של אנשי הצלטל בשם קציבלבה (Xibalba). על פי חוקר המאיה המוקדם, אבה בראסור דה בורבורג (Abbé Brasseur de Bourbourg), אימפריה עתיקה זו כיסתה פעם את כל מקסיקו וגואטמלה ובירתה הייתה פלנקה (בגרסת הצלטל של הסיפור, העיר נקראת נחן (Nachan - "עיר הנחשים"). רבים ראו באגדות אלה וריאציה לסיפורם המוכר של קצלקואטל וקוקולקן (Kukulkan), כפי שהגיבור היה מוכר לאצטקים ולבני המאיה היוקטקים. נאמר כי ווטאן, כמו קצלקואטל, הגיע מממלכת איים מסתורית, הממוקמת מעבר לים, במזרח, הידועה בשם ואלום ווטאן (Valum Votan). שמה של המושבה המקסיקנית של האימפריה הימית הגדולה הזו היה ואלום צ'יווים (Valum Chivim).

גליף יום שלישי בלוח השנה של מאיה, שבין אנשי הצלטל ועוד כמה קבוצות בצ'יאפס היה ידוע/זוהה כווטאן

על פי כתב היד המקורי שהיה ברשותו של הבישוף נוניז דה לה וגה, ממלכת נחן הייתה אחת מארבע מונרכיות כפופות של ואלום ווטאן שיצרו יחד את האימפריה של קציבלבה או ואלום צ'יווים. לבירות של שלוש הממלכות האחרות אותו כתב יד מקצה את השמות טולן (Tulan), מאיאפן (Mayapan) וצ'יקווימלה (Chiquimala). מסעות שונים מוזכרים בין ואלום ווטאן לבין המושבה ואלום צ'יווים שלה, כל אחד בהדרכתו של ווטאן אחר. לאחר מסעו האחרון, נאמר כי ווטאן בנה "בית חושך" על נהר ההיוהיוטן (Huehuetan) או אוסומסינטה, שם הפקיד בחדרים תת-קרקעיים את כל הרשומות הקדושות של הגזע שלו, בפיקוחם של כוהנים וכוהנות קדושים. ראוי לציין שהמלכים הקדומים של פלנקה טענו באופן דומה למוצא אלוהי שראשיתו בפרהיסטוריה נידחת, ובארץ מסתורית בשם מאטוויל (Matwiil), המסומלת על ידי ציפור קורמורן.


על פי כתובות הירוגליפיות, השליט האלוהי הראשון של פלנקה היה האל "G1 הזקן" (G1 the Elder) או מוואן מאט (Mwaan Mat), שעלה לכס המלכות בשנת 3,309 לפנה"ס (מאתיים שנה לפני תחילת עידן העולם הנוכחי, בשנת 3114 לפנה"ס, תאריך החופף גם לתחילת לוח השנה של המאיה). שושלת אלוהית שנייה החלה בשנת 2360 לפנה"ס וכללה שלושה מלכים נוספים (הידועים בתור האל G1 הצעיר, האל G2 והאל G3). לכבודה של מולדתם הקדמונית, שליטי פלנקה של התקופה ההיסטורית עדיין התהדרו בתאריהם של "אדון מאטוויל האלוהי" ("Divine Matwiil Lord"). דבר ממולדת פרה-היסטורית זו אינו ידוע, אך יתכן ששם של מקום חידתי אחר, טוכטן (Tokhtan - שפירושו "מרכז ערפל"), המופיע באופן דומה בכתובות הירוגליפיות, עשוי להיות קשור אליה.


האם ואלום ווטאן זהה לארץ המסתורית של מאטוויל, שאליה ייחסו מלכי פלנקה את תחילתן של השושלות האלוהיות הראשונות שלהם? אם כן, זה יוסיף מהימנות נוספת לתיאור הכלול בפרובנזה דה ווטאן ובעקיפין לטענותיו של קייסי בדבר קולוניזציה זרה, אולי "אטלנטית" של יוקטן.


בתפנית מעניינת של אירועים, הבישוף נונייז דה לה וגה טען עוד שהוא אכן גילה את מיקומו של "בית החושך" המתואר בפרובנזה. לבישוף הוצגה מערה על נהר היוהיוטאן (Huehuetan), שם מצא לכאורה מספר קנקני חרס חרוטים וכתבי יד עתיקים. את כל השרידים הללו הוא הורה לשרוף בכיכר המרכזית של העיירה היוהיוטאן, מתישהו לאחר 1690. התיאור של שריפת הרשומות מוטל בספק במובנים רבים, שכן כתב היד של פרובנזה דה ווטאן מתאר בבירור את "בית החושך" כחלל שנבנה מתחת לאדמה (כלומר לא מערה טבעית) ומורכב ממספר חדרים תת קרקעיים מתחת ל"מקדש".


בנוסף, למרות שגם הנהרות היוהיוטאן וגם אוסומסינטה מוזכרים במסמך, נראה הרבה יותר סביר שהאחרון, ולא הראשון, היה מיקומו של מאגר ידע עתיק זה, בשל קרבתו הרבה יותר לבירה העתיקה של נחן (פלנקה). בנוסף, האוסומסינטה, הנהר הגדול ביותר במרכז אמריקה הניתן לשייט, היה מספק את הגישה הקלה ביותר לפנים מחוז צ'יאפס מפתחו במפרץ מקסיקו, ליד לגונה דה טרמינוס (Laguna de Terminos).

האתר הארכיאולוגי של יאקסצ'ילאן

ידועים רק שני אתרי מאיה מרכזיים לאורך נהר אוסומסינטה: פיאדרס נגראס בצד של גואטמלה, ויאקסצ'ילאן בצד המקסיקני. מבין השניים, נראה שיאקסצ'ילאן היה אתר חשוב הרבה יותר ואולי קדום יותר. המאפיינים של המבוך של יאקסצ'ילאן תואמים לאלו של מאגר הידע העתיק המתואר בכתב היד של פרובנזה דה ווטאן כ"מקדש ... הידוע בחדריו התת-קרקעיים כ"בית החושך". לא ידוע על מבנים דומים בפיאדרס נגראס או באתרי מאיה אחרים לאורך נהר אוסומסינטה, ואף ייתכן ששאר ה"מבוכים" הצ'יאפנים והיוקטקים היו העתקים בלבד של זה.


יתרה מכך, ישנן עדויות למעברים חסומים במפלסים הנמוכים של מבוך יאקסצ'ילאן שעשויים להוביל למערכת של חדרים ומנהרות שטרם נחקרה. יתכן גם שהמבוך הזה, שחלקיו העמוקים ביותר נראים כאילו נחצבו במנהרה דרך הסלע ולא נבנו מבלוקים, עשויים להתחבר עם מערכת מערות גדולה העוברת מתחת לחלק גדול מהעיר העתיקה.


רמז נוסף לקיומן של מערות עצומות מתחת ליאקסצ'ילאן מוצע ממספר נטיפים וזקיפים מגולפים, באורך של עד שלושה מטרים, שהוקמו כאסטלות מול כמה מהמבנים המרכזיים של העיר העתיקה. הארכיאולוג המפורסם טאוברט מאלר, מספר על ממצא בשנת 1903 של נטיף מגולף אחד כזה מול בניין 33 ומציין: "מצאתי עמודי נטיפים דומים מול מבנים אחרים... מה שמוביל להנחה שחייבת להיות מערת נטיפים נרחבת ליד יאקסצ'ילאן שממנה הקדמונים השיגו את העמודים שלהם...מערה זו, כנראה חבויה ברכס ההרים הסמוך, לחלוטין אינה ידועה כיום". נראה בהחלט אפשרי שאם מערה כזו קיימת ליד או מתחת להריסות יאקסצ'ילאן של ימינו, היא עשויה להיות קשורה איכשהו למפלסים הנמוכים של המבוך שעדיין לא נחקרו.


לבסוף, אנו יודעים שבשנת 1931, במקביל לכך שקייסי אישר באחת מקראותיו (440-5) כי אבנים השייכות להיכל הרשומות של יוקטן "כעת... במהלך החודשים האחרונים, נחשפו", משלחת בחסות מכון קרנגי למדע ובראשה הארכיאולוג סילבנוס מורלי (Sylvanus Morley) ערכה את החפירות השיטתיות הראשונות ביאקסצ'ילאן. כל זה הופך את יא