החכם ההודי שפיתח תיאוריה אטומית לפני 2600 שנה

ג'ון דלטון (1766 - 1844), כימאי ופיזיקאי אנגלי, ידוע בזכות פיתוח התאוריה האטומית. עם זאת, תאורית אטומים למעשה התגבשה 2500 שנה לפני דלתון, על ידי חכם ופילוסוף הודי המכונה אכריה קאנאד (Acharya Kanad). אכריה קאנאד נולד בשנת 600 לפנה"ס בפרבאס קשתרה (Prabhas Kshetra) בגוג'ראט, הודו. שמו האמיתי היה קאשיאפ (Kashyap).


קאשיאפ ליווה את אביו בעליה לרגל לפרייאג (Prayag) כשראה אלפי עולי רגל ממלאים את הרחובות בפרחים ובגרגירי אורז, אותם הציעו במקדש השוכן לגדות הגנגס. קאשיאפ, מוקסם מחלקיקים קטנים, החל לאסוף את גרגרי האורז. קהל התאסף לראות את הנער המוזר אוסף גרגירים מהרחוב. קאשיאפ נשאל מדוע הוא אוסף את הגרגירים שאפילו קבצן לא ייגע בהם. הוא אמר להם שגרגירים בודדים שלעצמם אולי נראים חסרי ערך, אבל אוסף של כמאה גרגירים מהווה ארוחה של אדם, אוסף ארוחות רבות יאכילו משפחה שלמה ובסופו של דבר האנושות כולה מורכבת ממשפחות רבות, ובכך אפילו גרגר אורז אחד חשוב לא פחות מכל העושר של העולם הזה. מאז, אנשים החלו לקרוא לו 'קאנאד', שכן 'קאן' בסנסקריט פירושו 'החלקיק הקטן ביותר'.


קאנאד המשיך עם הפליאה שלו מהעולם הבלתי נראה ועם המשגת הרעיון של החלקיק הקטן ביותר. הוא החל לכתוב את רעיונותיו וללמד אותם אחרים. לכן, אנשים החלו לקרוא לו 'אכריה' ('המורה'), ומכאן השם אכריה קאנאד ('המורה לחלקיקים קטנים').

תפיסת האנו של קאנאד

קאנאד הלך כשהוא אוחז אוכל בידו, ופירק אותו לחתיכות קטנות עד שהבין שהוא לא מסוגל לחלק את האוכל לחלקים נוספים, הוא היה קטן מדי. מרגע זה, קאנאד המשיג את רעיון החלקיק שלא ניתן לחלק אותו יותר. הוא כינה את החומר הבלתי ניתן לחלוקה הזה פארמנו (Parmanu), או אנו (אטום).


אכריה קאנאד הציע כי לא ניתן יהיה לחוש בחומר שאינו ניתן לחלוקה באמצעות איבר אנושי כלשהו או לראותו בעין בלתי מזוינת, וכי דחף אינהרנטי גורם לפארמנו אחד להשתלב עם אחר. כאשר שני פארמנו השייכים לסוג אחד של חומר משתלבים, דווינוקה (Dwinuka) - מולקולה בינארית, היא התוצאה. לדווינוקה זו היו מאפיינים דומים לשני הפארמנו ההורים.


קאנאד הציע כי השילובים השונים של הפארמנו הם שמייצרים סוגים שונים של חומרים. הוא גם העלה את הרעיון שאפשר לשלב אטומים בדרכים שונות כדי לייצר שינויים כימיים בנוכחות גורמים אחרים כמו חום. הוא ציין השחרת כד חרס והבשלת פרי כדוגמאות לתופעה זו.

אכריה קאנאד ייסד את בית הספר לפילוסופיה ויישישקה (Vaisheshika) שם לימד את רעיונותיו על האטום ועל טבעו של היקום. הוא כתב ספר על מחקריו, "וישישיק דרשאן" (Vaisheshik Darshan) ונודע בשם "אבי התאוריה האטומית".


תחום המחקר העיקרי שלו היה ראסאוודאם (Rasavādam), שנחשב לסוג של אלכימיה. אומרים שהוא האמין שכל היצורים החיים מורכבים מחמישה יסודות: מים, אש, אדמה, אוויר ואתר. לירקות יש רק מים, לחרקים יש מים ואש, לציפורים יש מים, אש, אדמה ואוויר, ולבני אדם, צמרת הבריאה, יש אתר - ההבנה של דיסקרימינציה (זמן, מרחב, נפש) היא אחת. הוא פיתח תאוריה הטוענת כי גורוטבה (Gurutva) - כבידה בסנסקריט, אחראית לנפילת עצמים על כדור הארץ.


בהתאם לכך, היקום הוא יחסי הגומלין של שבעה היבטים או מצבים של דברים חומריים:

  1. דרוויאם (חומר) Dravyam

  2. גונה (איכות) Guna

  3. קארמה (פעולה) Karma

  4. סמניה (מינים גנריים) Samanya

  5. ויששה (תכונה ייחודית) Vishesha

  6. סאמוויה (פנימיות או חלק משולב מהשלם) Samavaya

  7. אבהבה (אי קיום) Abhava

דרוויאם (חומר) מחולק שוב לתשעה היבטים:

  1. פריתווי (ארץ) Prithvi

  2. ג'אלה (מים) Jala

  3. טג'ה (אור) Teja

  4. ואיו (גז) Vaayu

  5. אקאסה (אתר) Aakaasa

  6. דיקה (כיוון / מימד מרחב) Dika

  7. קאלה (זמן) Kaala

  8. מאנאס (מיינד) Maanas

  9. אטמה (נשמה) Atma

קאנאד הגדיר 'חיים' כצורה מאורגנת של אטומים ומולקולות ו'מוות' כצורה לא מאורגנת של אותם אטומים ומולקולות.


לדברי הסופר דיליפ מ. סאלווי (Dilip M. Salwi), "אם מנתחים את הסוטרות של קאנאד, מגלים כי התאוריה האטומית שלו הייתה הרבה יותר מתקדמת מאלו שהועברו מאוחר יותר על ידי הפילוסופים היוונים לוקיפוס ודמוקריטוס". במערב ה