ההיסטוריה של השוקולד, מתנת האלים

בחברה של ימינו, שוקולד הוא פינוק פופולרי, והוא מגיע בצורות רבות, כולל קוביות, ממרח ואבקה. אולם לפני כמה מאות שנים שוקולד נחשב לפריט מותרות, והגיע רק בצורה אחת - כמשקה.


שוקולד מיוצר מעץ הקקאו, שמקורו במרכז ובדרום אמריקה. בהתבסס על ניתוח כימי, הצריכה המוקדמת ביותר הידועה של קקאו עשויה להיות מתוארכת בין 1400 ל-1100 לפנה"ס. בשלב מוקדם זה לא השתמשו בזרעי הקקאו, אלא בעיסת הפרי. העיסה המתוקה הותססה כדי לייצר משקה אלכוהולי. רק מאוחר יותר נעשה שימוש בזרעי הקקאו. ועדיין, זה היה שונה בהרבה מהשוקולד שאנחנו רגילים אליו היום.


כאשר הכובשים הספרדים פגשו בציוויליזציה האצטקית, הם נתקלו גם במשקה הקקאו. אגב, 'שוקולד' נגזר מהמילה xocolātl, שפירושה 'מים מרים' באצטקית. למרות שמקורו של השוקולד בשפה האצטקית, הוצע כי האצטקים ירשו את המתכון מתרבויות מסו-אמריקאיות קודמות, כמו בני המאיה או האולמקים.


זרעי קקאו הותססו, נקלו ונטחנו לעיסה. לאחר מכן עיסת הקקאו עורבבה עם מים או יין, תירס טחון ומגוון חומרי טעם. חומרי טעם אלו כללו פלפל צ'ילי, וניל, פלפל אנגלי ודבש. לאחר מכן התערובת עברה תהליך הנקרא הקצפה, בו היא נמזגה הלוך ושוב מסיר לכוס עד שנוצר קצף סמיך בחלקה העליון.

תרמילי הקקאו

שימושים קדומים

אצל האצטקים קקאו נצרך כמשקה והיה בעל משמעות תרבותית ורפואית רבה. הוא נתפס כתרופת פלא שיכולה לרפא מחלות שונות, כולל חום, שלשולים, עייפות, אנגינה ועששת. האמונה האצטקית שקקאו היה שיקוי אלוהי נבעה ככל הנראה מהתפיסה שמדובר במתנה של קצלקואטל, אל הרוח והחוכמה האצטקי. אולי זו הסיבה שהבוטנאי השוודי קארולוס ליניאוס כינה את הצמח Theobroma cacao, מהמילים היווניות העתיקות "תיאוס" שמשמעותה אל ו"ברומה" שמשמעותה מזון -"מזון האלים".


סביר יותר להניח שהסיבה לתועלת פוטנציאלית כלשהי נובעת מהריכוז הגבוה של פוליפנולים (Polyphenols) שמצויים בקקאו טבעי. פוליפנולים הן תרכובות נוגדות חמצון בפירות וירקות המגנות על הגוף מפני רדיקלים חופשיים, אשר עודף מהם נקשר למחלות שונות. אז למרות שקקאו הוא לא תרופת הפלא שפעם האמינו שהוא, מחקרים מראים שהוא יותר מסתם תענוג המלווה ברגשות אשמה.

מנהיג מאיה אוסר על אדם לגעת במיכל שוקולד

לא בהכרח לצריכה יומיומית, קקאו היה בעל ערך רב, באופן סמלי וכלכלי. תרמילי קקאו שימשו במסחר עד למצב בו לעיתים זוייפו על ידי מילוי תרמילי הצמח באדמה. 'המים המרים' נצרכו על ידי אצילים ולוחמים, בטקסיות עם מטרה ויראת כבוד. שוקולד היה חלק כה חשוב בחיים, עד שהוא שימש בטקסים מיוחדים של בני המאיה הקדומים כמו חתונות, לוויות וטקסים דתיים. ומחקר על ייצוגים ציוריים של שוקולד משנת 2018 מצביע על כך שהוא עשוי היה לשרת מטרה אחרת בכלכלת הציוויליזציה של המאיה - ככסף.


ד"ר ג'ואן ברון (Dr. Joanne Baron), אנתרופולוגית ברשת המכללות בארד (Bard Early College), גילתה כי ציורי קיר מהמאה ה-8 ואילך מתארים אנשים המחליפים שוקולד בתמורה למוצרים אחרים, כמו בצק, וגם מציעים למנהיגים פולי קקאו קלויים כמחווה. ברון ציינה כ-180 תמונות מסוג זה. היא מציינת בכתב העת Anthro Source, כי פולי קקאו, "שהוערכו במקור לשימוש כסמל מעמד, קיבלו תפקידים כספיים בהקשר של הרחבת השווקים בקרב ממלכות מאיה יריבות".

קצלקואטל

השוקולד מגיע לאירופה

הראשון שהביא את הקקאו לאירופה היה הרנאן קורטס, כובש ספרדי (חייל וחוקר), בעקבות חזרתו מה"עולם החדש". בשנת 1518 הגיעו קורטס ואנשיו למה שהיא כיום מקסיקו ופנו אל עבר בירת האצטקים טנוצ'טיטלאן. בתקופת שהותם במקסיקו טעמו הספרדים משקה מר שכונה "צ'יקולטל" ("Chikolatl"). המשקה הכיל פולי קקאו קלויים שרוסקו ואז בושלו במים עם תבלינים וצ'ילי.


החשיפה הראשונה למשקה לא הייתה חוויה חיובית עבור הספרדים - והמשקה נחשב למר מדי וקשה לעיכול. אולם לאחר שראה את מונטזומה השני, מלך האצטקים, צורך את המשקה בערך 50 פעמים ביום, קורטס התעניין בפוטנציאל הקקאו וביקש להחזירו לספרד כמתנה למלך קרלוס הראשון. אולם רק קרוב למאה שנים לאחר מכן, מגלה הארצות ארננדו דה סוטו הכיר לאירופאים את פרי עץ הקקאו באופן מעמיק יותר.


המשלוח הראשון המתועד של פולי קקאו לאירופה היה בשנת 1585. בשלב זה עדיין שימשו פולי הקקאו למשקה בלבד, אלא שהאירופאים החליפו את הצ'ילי במשקה האינדיאני בסוכר שהמתיק את המשקה המר. זה הפך את הטעם של המשקה למושך יותר, והוא הפך פופולרי בקרב האצולה הספרדית ובכירי הכנסייה הקתולית. רק מאוחר יותר שוקולד הפך פופולרי בחצרות ארופאיות אחרות, שכן נראה שהספרדים שמרו לעצמם את סוד השוקולד.


בצרפת, למשל, נישואיה של אן מאוסטריה עם לואי ה-13 בשנת 1615, הפך את המשקה לפופולרי בקרב האצולה הצרפתית, מכיוון שהמלכה הייתה חובבת שוקולד. שוקולד התקשה לחדור לשווקי אנגליה הפרוטסטנטית, מכיוון שהמשקה היה קשור לאפיפיורות (Popery) ולבטלה. בסופו של דבר, שיגעון השוקולד היכה גם בלונדון, אם כי הוא לא ממש תפס. ובכל זאת, כמה 'בתי שוקולד' קמו בלונדון, שם יכלו אליטות החברה להתמכר לדקדנטיות ולהתנהגות פרואה.

משפחת הדוכס מפנטייבר, ידוע גם בשם כוס השוקולד / Jean-Baptiste Charpentier the Elder, 1768

דרכי ייצור וצריכה חדשות

במהלך המהפכה התעשייתית של המאה ה-18 וה-19 התחולל שינוי באופן שאנשים צרכו שוקולד. ראשית, המצאת טחנות שוקולד הידראוליות וקיטור בצרפת במאה ה-18 אפשרה לעבד שוקולד במהירות ובעלות נמוכה יותר. ואז, בשנת 1828, הומצאה כבישת הקקאו על ידי קונרד ון האוטן. מכונה זו הוציאה את השמן מזרעי הקקאו כדי לייצר אבקת קקאו, הבסיס לרוב מוצרי השוקולד כיום. בעזרת מרכיב חדש זה ניתן לייצר שוקולד בצורות הרבות המוכרות לנו כיום. ההתקדמויות הטכנולוגיות הללו הביאו גם לביקוש גבוה יותר לקקאו גולמי באירופה. עד מהרה ניטעו עצי קקאו כיבול למזומנים במושבות בריטניה, צרפת והולנד ליד קו המשווה, שם התנאים הטבעיים התאימו לעצים אלה.


כפי שניתן לצפות, העובדים במטעי הקקאו הללו היו לעתים קרובות עבדים. אולם יתכן ויפתיע את חלקכם כי תעשיית השוקולד משתמשת עד היום בכוח עבודה כזה. נטען כי ילדים משמשים כעבדים במטעי קקאו במערב אפריקה, בפרט בחוף השנהב ובגאנה, שם הקקאו הוא יבול יצוא חשוב. בסופו של דבר הקקאו הזה מסיים כשוקולד על מדפי הסופרמרקטים שלנו. זה אכן מחריד לחשוב שחלק גדול מהשוקולד המתוק שאנו רואים כיום מיוצר בעבודה קשה של ילדים עבדים.

יתרונות בריאותיים

מחקרים מצאו כי מוצרי שוקולד מריר ומוצרי קקאו המכילים לפחות 200 מ"ג פלבונואידים מקקאו יכולים לשפר את גמישות כלי הדם, מה שעוזר לזרימת הדם. וצריכה קבועה של פלבונואידים מקקאו - אפילו מנות של 80 מ"ג ביום - משפרת את יכולת התרחבות או הרחבת כלי הדם, מה שעוזר לגוף לווסת את לחץ הדם ואת זרימת הדם לאיברים.


חושבים שזה כך מכיוון שפלבונואידים מקקאו מגדילים את הריכוז של חנקן חמצני ביו-אקטיבי. זוהי מולקולה המעורבת בהרחבת כלי הדם שיש לה גם תכונות אנטי דלקתיות והיא מפחיתה את היווצרותם של קרישי דם, ולכל אלה יכולה להיות השפעה מועילה על לחץ הדם.


פלבונואידים מקקאו יכולים גם להגביר את זרימת הדם למוח, מה שעשוי לשפר את הביצועים הקוגניטיביים. והם עשויים לעזור להפחית את ההידרדרות הקוגניטיבית על ידי הגנה על המוח מפני נזקים של רדיקלים חופשיים.


לצד יתרונות ללב ולכלי דם ולתפקודים הקוגנטיביים, פלבונואידים מקקאו עשויים לסייע בשיפור התאוששות השרירים בעקבות פעילות גופנית מאומצת, הודות לנוגדי החמצון החזקים שלהם וליתרונות האנטי דלקתיים. מחקר שנערך לאחרונה מצא כי מנה גבוהה של 1245 מ"ג פלבונואידים מקקאו (15 גרם של אבקת קקאו עם פלבונואיד גבוה) שיפרה מעט את התאוששות השרירים.


אז ממשקה מריר, למטבע ולעבדות המונית, ההיסטוריה של השוקולד ארוכה ומורכבת. שווה לזכור זאת בפעם הבאה שיש לכם כמיהה לשוקולד.

מקורות:

Ancient Origins

the Conversation

the History Vault