הדבורה הקדושה - חלק א'

עודכן ב: ינו 15

מאת: Andrew Gough

מקור: Andrewgough.co.uk


ההיסטוריה שופעת בידע אבוד ומסורות שמשמעותן היטשטשה עם חלוף הזמן. ה'דבורה' היא מסורת כזו, שהסמליות שלה הייתה חשובה לתרבויות בכל הדורות. באופן בלתי מוסבר, הדבורים גוססות ואף אחד לא ממש יודע למה. הסברה טוענת שכאשר הדבורים ימותו, האדם ילך בעקבותיהן. נסקור את ההשלכות של קץ הדבורה בהמשך, אולם כאן - בחלק הראשון, נבחן את מקור הסמליות של הדבורה בערפל של הפרהיסטוריה.


הדבורה בפרהיסטוריה

הודות להתאבנות, דבורים בנות מעל 100 מיליון שנה התגלו בענבר, קפואות בזמן, כאילו הונצחו בדבש שלהן. היוונים קראו לענבר אלקטרון, וקשרו אותו לאל השמש אלקטור (Electôr), שהיה ידוע כמעורר (awakener). דבש, שדומה לענבר, גם היה ידוע כמעורר, חומר מתחדש שנערץ ברחבי העולם העתיק. הדמיון של הדבש לענבר הוביל למעמד המרומם של הדבורה בקרב האדם הקדמון והבטיח את טובתה על פני חרקים מאובנים אחרים. מרקוס ואלריוס מרטיאליס, המשורר הלטיני מהמאה הראשונה הידוע בעיקר בשל שנים עשר האפיגרמות שלו, הנציח את הסמליות:

"הדבורה כמוסה, ונראית דרך הענבר, נראית קבורה במיץ, שהיה שלה. כל כך מכובדים היו החיים שעברו בעמל: כאלה שאולי רצתה שיהיה להם מונומנט."
דבורה מאובנת בענבר בן 100 מיליון שנה

דבורים ליוו את אדם וחוה בגן עדן ובמהלך תור הזהב המיתולוגי דבש טפטף מעצים כמו מי גשמים. במצרים דבורים סימלו חברה יציבה וצייתנית, מנטרות שיאומצו מאוחר יותר על ידי הבונים החופשיים - וארה"ב. יכולתה של הדבורה להאביק לא נעלמה מהאדם הפרהיסטורי ותרמה למוניטין שלה כיצור מתחדש, טרנספורמטיבי ומיסטי. ואכן, ציורים פרהיסטוריים מאשרים שהדבורה נערצת כבר עשרות אלפי שנים.


במערות העכביש ליד ולנסיה ספרד, ציור בן 15,000 שנה מתאר דמות הנראית נחושה, המסכנת את חייה כדי לחלץ דבש מכוורת על צוק. ציד דבש מייצג את אחד העיסוקים הדומסטיים המוקדמים ביותר של האדם ורומז על מקור הערצת הדבורה בפרהיסטוריה.

ציד דבש בספרד - מערת העכביש - בערך 13,000 לפנה"ס

הערצת הדבורה נמשכה בספרד הניאוליתית, כפי שממחיש הציור המסוגנן של דבורה רוקדת. הציור מדגיש את הקושי בסמליות של הדבורה: כלומר, רובנו יתקשה לזהות את הציור ואחרים כמוהו, כדבורה. המסורת של פולחן הדבורה בספרד נשמרה עד היום, אם כי במסווה מקאברי למדי של קרבות שוורים. 'הספורט' המודרני הוא למעשה הרחבה של המיתראיזם (Mithraism), בית ספר למסתורין קדום שטקסי הפולחן שלו כללו שחיטה פולחנית של שוורים. אך אנו מקדימים, כדי להבין כיצד השוורים קשורים לדבורים עלינו לבחון עוד את הדבורה בפרהיסטוריה.

אלת הדבורה - ספרד הניאוליתית - 5000 לפנה"ס

הדבורה היא החרק היחיד שמתקשר באמצעות ריקוד, אולם תכונה זו היא אחת הסיבות לכך שדימויי דבורה מהעת העתיקה נעלמים לעין הבלתי מאומנת. בספרה המהימן והמצוטט לעתים קרובות - 'האלות והאלים של אירופה הישנה' ('The Goddesses and Gods of Old Europe'), מריה גימבוטאס בוחנת דימויים על חפצי אמנות מאירופה הקדומה, מסביבות 10,000 לפנה"ס, ומסיקה כי הם מציגים את הדבורה כביטוי של האלה האם, כמתואר בתמונה הבאה.

האלה האם - 24,000-22,000 לפנה"ס - Venus of Willendorf

האלה האם היא ללא ספק האלוהות העתיקה ביותר ברשומות הארכיאולוגית, והתגלמויותיה רבות הן, כולל דימויים של פרפרים, קרפדות, קיפודים - ודבורים רוקדות. בעולם העתיק נראה שדבורים רוקדות היו מיוחדות - מלכת הדבורים בפרט, שכן היא הייתה האלה האם - מנהיגה ושליטת הכוורת, ולעתים קרובות הוצגה בנוכחות אלות דבורה ודבורים כוהנות.

אלות דבורה רוקדות / The Goddesses and Gods of Old Europe - Marija Gimbutas
אלת הדבו