הדבורה הקדושה - חלק א'

עודכן: 15 בינו׳ 2021

מאת: Andrew Gough

מקור: Andrewgough.co.uk


ההיסטוריה שופעת בידע אבוד ומסורות שמשמעותן היטשטשה עם חלוף הזמן. ה'דבורה' היא מסורת כזו, שהסמליות שלה הייתה חשובה לתרבויות בכל הדורות. באופן בלתי מוסבר, הדבורים גוססות ואף אחד לא ממש יודע למה. הסברה טוענת שכאשר הדבורים ימותו, האדם ילך בעקבותיהן. נסקור את ההשלכות של קץ הדבורה בהמשך, אולם כאן - בחלק הראשון, נבחן את מקור הסמליות של הדבורה בערפל של הפרהיסטוריה.


הדבורה בפרהיסטוריה

הודות להתאבנות, דבורים בנות מעל 100 מיליון שנה התגלו בענבר, קפואות בזמן, כאילו הונצחו בדבש שלהן. היוונים קראו לענבר אלקטרון, וקשרו אותו לאל השמש אלקטור (Electôr), שהיה ידוע כמעורר (awakener). דבש, שדומה לענבר, גם היה ידוע כמעורר, חומר מתחדש שנערץ ברחבי העולם העתיק. הדמיון של הדבש לענבר הוביל למעמד המרומם של הדבורה בקרב האדם הקדמון והבטיח את טובתה על פני חרקים מאובנים אחרים. מרקוס ואלריוס מרטיאליס, המשורר הלטיני מהמאה הראשונה הידוע בעיקר בשל שנים עשר האפיגרמות שלו, הנציח את הסמליות:

"הדבורה כמוסה, ונראית דרך הענבר, נראית קבורה במיץ, שהיה שלה. כל כך מכובדים היו החיים שעברו בעמל: כאלה שאולי רצתה שיהיה להם מונומנט."
דבורה מאובנת בענבר בן 100 מיליון שנה

דבורים ליוו את אדם וחוה בגן עדן ובמהלך תור הזהב המיתולוגי דבש טפטף מעצים כמו מי גשמים. במצרים דבורים סימלו חברה יציבה וצייתנית, מנטרות שיאומצו מאוחר יותר על ידי הבונים החופשיים - וארה"ב. יכולתה של הדבורה להאביק לא נעלמה מהאדם הפרהיסטורי ותרמה למוניטין שלה כיצור מתחדש, טרנספורמטיבי ומיסטי. ואכן, ציורים פרהיסטוריים מאשרים שהדבורה נערצת כבר עשרות אלפי שנים.


במערות העכביש ליד ולנסיה ספרד, ציור בן 15,000 שנה מתאר דמות הנראית נחושה, המסכנת את חייה כדי לחלץ דבש מכוורת על צוק. ציד דבש מייצג את אחד העיסוקים הדומסטיים המוקדמים ביותר של האדם ורומז על מקור הערצת הדבורה בפרהיסטוריה.

ציד דבש בספרד - מערת העכביש - בערך 13,000 לפנה"ס

הערצת הדבורה נמשכה בספרד הניאוליתית, כפי שממחיש הציור המסוגנן של דבורה רוקדת. הציור מדגיש את הקושי בסמליות של הדבורה: כלומר, רובנו יתקשה לזהות את הציור ואחרים כמוהו, כדבורה. המסורת של פולחן הדבורה בספרד נשמרה עד היום, אם כי במסווה מקאברי למדי של קרבות שוורים. 'הספורט' המודרני הוא למעשה הרחבה של המיתראיזם (Mithraism), בית ספר למסתורין קדום שטקסי הפולחן שלו כללו שחיטה פולחנית של שוורים. אך אנו מקדימים, כדי להבין כיצד השוורים קשורים לדבורים עלינו לבחון עוד את הדבורה בפרהיסטוריה.

אלת הדבורה - ספרד הניאוליתית - 5000 לפנה"ס

הדבורה היא החרק היחיד שמתקשר באמצעות ריקוד, אולם תכונה זו היא אחת הסיבות לכך שדימויי דבורה מהעת העתיקה נעלמים לעין הבלתי מאומנת. בספרה המהימן והמצוטט לעתים קרובות - 'האלות והאלים של אירופה הישנה' ('The Goddesses and Gods of Old Europe'), מריה גימבוטאס בוחנת דימויים על חפצי אמנות מאירופה הקדומה, מסביבות 10,000 לפנה"ס, ומסיקה כי הם מציגים את הדבורה כביטוי של האלה האם, כמתואר בתמונה הבאה.

האלה האם - 24,000-22,000 לפנה"ס - Venus of Willendorf

האלה האם היא ללא ספק האלוהות העתיקה ביותר ברשומות הארכיאולוגית, והתגלמויותיה רבות הן, כולל דימויים של פרפרים, קרפדות, קיפודים - ודבורים רוקדות. בעולם העתיק נראה שדבורים רוקדות היו מיוחדות - מלכת הדבורים בפרט, שכן היא הייתה האלה האם - מנהיגה ושליטת הכוורת, ולעתים קרובות הוצגה בנוכחות אלות דבורה ודבורים כוהנות.

אלות דבורה רוקדות / The Goddesses and Gods of Old Europe - Marija Gimbutas
אלת הדבורה רוקדת / The Goddesses and Gods of Old Europe - Marija Gimbutas

בנוסף לסמליות הדבורה הרוקדת, גימבוטאס זיהתה דימויים של דבורים כאנשי מקל, או דמויות בקווים כלליים, כשידיהם בקשת מעל לראשם כמו מוטיב האלה הרוקדת הנפוץ כל כך בתבליטים השומריים והמצריים.

דבורים כאנשי מקל, או דמויות בקווים כלליים / Marija Gimbutas

בבירור, הדבורה תוארה בצורות שאינן ניתנות לזיהוי למתבונן אקראי. ולמען ההגינות, אין זה פלא, שהרי בכל מקרה הדבורה הוצגה לרוב בצורה מסוגננת מאוד, ומדי פעם מאפיניה עוותו בשל מיומנותו חסרת העידון של האמן בעת ​​העתיקה, כמו גם העובדה שהאמן אולי היה בטראנס שמאני, מושפע ממדיסינות בזמן יצירת התמונה. יתר על כן, הדימוי של הדבורה לעתים קרובות היה מושפע מהמשטח עליו הוא נוצר, כלומר קיר סלע, ​​פסל או לבני בוץ וכו', והפרספקטיבה שהוא העניק.


אז בואו נסתכל על מספר דוגמאות נוספות, נתחיל מתמונה מוכרת שמעטים היו משייכים לסמליות של דבורה; האלה האם האנטולית בת 8000 השנה לובשת נזר בעיצוב כוורת. מוטיב הכוורת היה פופולרי בחברה הקדומה ביותר ואישר שפסלי האלות מדמות את מלכת הדבורים ש"מזרימה דבש", חומר בעל חשיבות ומעמד בולט בימי קדם.

האלה האם עם נזר כוורת / בערך 8000 לפנה"ס

גם באנטוליה, הפעם ביישוב הניאוליתי צ'טלהויוק, דימויים בסיסיים של דבורים המתוארכים לשנת 6540 לפנה"ס מצוירים מעל ראשה של האלה בצורת הילה. בסמוך, ציורים של תאי משושה של כוורת המקשטים את קירות המקדשים פזורים על הסלע, ומזכירים את הזמן בו סימליות כזו הייתה מובנת - וחשובה. באנטוליה נמשכה הערצת הדבורה במשך אלפי שנים, כפי שהוכיחו החתים במאה ה-18 לפנה"ס, שהתבססו על דבש כמרכיב חשוב בטקסים הדתיים שלהם.

צ'טלהויוק - קיר המתאר כוורת - 6600 לפנה"ס / James Mellaart

צ'טלהויוק 'התגלה' לראשונה בשנת 1958 ונחשב לאתר החשוב ביותר מסוגו בעולם. המתחם נחפר על ידי ג'יימס מלארט בין השנים 1961-1965 שמצא בו שני דימויים בולטים: האלה האם והשור. יחד עם הדבורה, דימויים אלה מהווים את מהות המחקר שלנו, כפי שנראה. עם זאת, דימויים של דבורים מן העת העתיקה אינן מוגבלים לאירופה הקדומה, שכן בארצות רחוקות כמו אוסטרליה תוארכו ציורי מערות אבוריג'ינים של כוורות ל-10,000 לפנה"ס.

ציור כוורת - מערב אוסטרליה / Eva Crane

בנוסף לציורי מערות, האבוריג'ינים גם גילפו דימויים בתוך קליפת עץ האקליפטוס, כולל ציורים של גברים עם שקי דבש על כתפיהם.

מימין הדפס ישן ומשמאל גילוף קליפת עץ של גברים עם שקי דבש על כתפיהם / Eva Crane

באופן דומה, התמונות הבאות ממחישות כיצד ניתן לפרש באופן שגוי את הדבורה כייצוג של יצורים אחרים, אזוטריים יותר או מעולמות אחרים. למשל, מעגלים ספירליים מופיעים לעתים קרובות באמנות סלע, ולעתים פורשו כיצוגים של מערכים פלנטריים או סמלים של תרבויות מתקדמות. התמונה למטה מייצגת אמנות סלע של המחסן המקודש של שאמאני נמלי הדבש, אשר צדו נמלי דבש כמקור היחיד לדבש בנוף מדברי יבש וצחיח. הסלעים נמצאים בעמק בו השמאנים ערכו טקסים שנועדו להגדיל את אספקת הדבש שלהם, שכן הצוף הקדוש סיפק מגוון שימושים רפואיים ותזונתיים. באופן אירוני, התמונות הקוניות רומזות על מקורות עיצוב המבוך העתיק, מבנה שמילא תפקיד חשוב במיתולוגיה המצרית, היוונית וכמובן, במיתולוגיה האטלנטית: תרבויות שהעריצו את הדבורה.

אמנות סלע של מהמחסן המקודש של שמאני טוטם נמלי הדבש / Eva Crane

תמונות מהעולם העתיק מתפרשות לעתים קרובות דרך העיניים המודרניות כמייצגות אירועים על טבעיים או אפילו חוץ ארציים, בשל הדימויים יוצאי הדופן שהן מציגות. זה נכון במיוחד לגבי תמונות שהסמליות שלהן כוללת דמויות במעוף. זכריה סיטשין, בלשן ומחבר סדרת 'יומני כדור הארץ' (Earth Chronicles) השנוייה במחלוקת, הקדיש חיים שלמים לפירוש תבליטים שומריים והאמין שהם מייצגים קשר חוצני בכדור הארץ.


לדוגמא, האסטלה השומרית הבאה היא אחת מני רבות שהיסטוריונים אלטרנטיביים מאמינים שהיא מתארת דמויות ממוצא חוצני. עם זאת, פרשנויות זהירות יותר טוענות כי סצינה זו, ואחרות כמוה, מתארות את פולחן האלה האם, המתגלמת כמלכת הדבורים או אלת הדבורה: דמות שנערצת לעתים קרובות על ידי חסידיה - כוהנות הדבורה. שוב, אין לראות בכך חריג, שכן דבש נחשב על ידי רופאים שומריים כתרופה חיונית וייחודית. למעשה הוצע כי השומרים המציאו את האפיתרפיה, או את השימוש הרפואי במוצרי דבורי הדבש כמו דבש, אבקה, מזון מלכות, פרופוליס וארס דבורים. ובל נשכח, הדבורה הייתה זו שהובילה את האדם הקדמון לצמחים שההזיות שלהם לקחו את התודעה לעולם הרוח של האלים. יתר על כן, אובייקטים שצופו בשעוות דבורים התגלו בחברות המוקדמות ביותר של התרבות השומרית. מדוע אם כן, שלא יסגדו למקור התוצרים החשובים הללו - הדבורה?

אסטלה שומרית - אלים חוצנים או פולחן אלות הדבורה?

ההערכה היא כי הצוויליזציה המסופוטמית של שומר פרחה בין השנים 5300-3500 לפנה"ס. בנוסף ליצירת עשרות תקדימים תרבותיים - או המצאות, נראה שהשומרים היו הראשונים לתאר דמויות מכונפות באמנות, כולל בני אדם עם כנפיים. האם ניתן לייחס את הסמליות הזו לסגידה לאלה הדבורה? האם הדבורה יכולה הייתה להוות השראה לדמויות מכונפות מכל הסוגים? האם הדבורה הייתה הארכיטיפ של מלאכים מקראיים? למרות שמפתה לחשוב כך, טענות כאלה הן ספקולטיביות למדי בשלב זה, ולכן נחכה עם השיפוט עד שנבדוק את הדבורה ואת הסמליות שלה ביתר פירוט.


פסלי ענק מהעיר כָּלַח (נימרוד) האשורית - כיום עירק המודרנית, ומפרספוליס - כיום איראן המודרנית, נראים כאילו המשיכו את 'המסורת המכונפת' השומרית על ידי תיאור שוורים עם כנפיים. זה מעניין, תרבויות קדומות ברחבי העולם טענו כי דבורים נולדות משוורים, וכאן יש לנו פסלים המתארים שוורים עם כנפיים.

שוורים עם כנפיים מכלח האשורית

המנהג העתיק להציב כוורת בראש שור היה בתחילה מנהג דומסטי, ואיפשר לטהר את ראש השור מכל חומר לפני ששימש לצרכים מעשיים. רק מאוחר יותר הפכה המסורת לטקס סמלי מאד שבו דבורים שנמצאו על פגרי שוורים מתים ייצגו את התחדשות הנשמות. כפי שנראה בהמשך, האמונה כי דבורים נולדו משוורים קדושים היתה נפוצה במיוחד בתרבויות מצרים והים התיכון כמו היוונים והמינואים. כמו התבליטים השומריים שתיארו בני אדם עם כנפיים, רשמנו לפנינו ייצוג של שוורים עם כנפיים אך לא נסיק מסקנות - עדיין.


הדבורה הופיעה בצורה בולטת בתרבות קדומה אחרת - הדוגון (Dogon), שבט מאזור מאלי במערב אפריקה, שאבות אבותיו הנומו (Nommo) והמיתולוגיה הסיריאנית התפרסמו על ידי רוברט טמפל (Robert Temple) בספרו "תעלומת סיריוס". מערכת האמונות של הדוגון היא קדומה, ועד לסביבות 140 לספירה, גלגל המזלות שלה הציג את הדבורה כסמל מערכת הכוכבים שנתפסת כיום כמאזניים. מיקומה של הדבורה בגלגל המזלות של הדוגון משמעותי עבור מובילי מחשבה אזוטרית כמו קבליסטים, המכירים בתפקידה של הדבורה ביצירת איזון והרמוניה בגלגל המזלות - ובחיים. באופן מוזר, שניים מהסמלים הנפוצים ביותר של הדוגון דומים לדמויות הקווים שזוהו על ידי מריה גימבוטאס כדבורים: האחד קשור באספקת מזון חיוני והשני בגלגול נשמות. יחד, תמונות הדוגון משקפות את מהות תפיסת ערך הדבורה בימי קדם.

סמלי דוגון נפוצים

הדבורה במצרים העתיקה

המצרים הקדומים חלקו קווי דמיון רבים עם השומרים ואנשי הדוגון, כולל ההערצה לדבורים. דבוראות מתוחכמת, או המלאכה המאורגנת של גידול דבורים, התקיימה במצרים במשך אלפי שנים. לדברי מומחית הדבורים אווה קריין (Eva Crane), שספרה "ההיסטוריה העולמית של הדבוראות וציד דבש" (The World History of Beekeeping and Honey Hunting) הוא עדיין עבודת העיון העיקרית של הז'אנר: "גידול דבורים היה חשוב מאוד לפני שנת 3000 לפנה"ס, בעיקר בדלתא". במילים אחרות, הערך החקלאי, התזונתי, הרפואי והפולחני של הדבורה והדבש שלה היה חשוב במצרים עוד מתקופות טרום שושלתיות, כפי שמוכיחה העובדה כי המלך מנס (Menes), מייסד השושלת המצרית הראשונה, נקרא "הדבוראי”: תואר המיוחס לכל הפרעונים הבאים אחריו. בנוסף, לממשל המלכים היה משרד מיוחד שנקרא 'חותם הדבש', ומלכי מצרים העליונה והתחתונה נשאו את התואר "מי ששייך לגבעולי הביצה ולדבורה". תמונה של הדבורה אף הוצבה ליד קרטוש המלך.

קרטוש מלכותי מכרנכ, הדבורה מוצבת ליד חותמת המלך

האגיפטולוג