ולדימיר קומארוב היה יותר מקוסמונאוט סובייטי – הוא היה גיבור אמיץ, טייס מחונן ואדם שגורלו נחרץ להפוך לאחת הדמויות הטרגיות ביותר בהיסטוריה של חקר החלל. בעוד חייו היו מלאים בהישגים יוצאי דופן, זה מותו הבלתי נמנע שהפך אותו לאגדה, והקנה לו את הכינוי המצמרר: "האיש שנפל מהחלל".
עוד לפני שהעז לחלום על טיסה לחלל, ולדימיר מיכאילוביץ' קומארוב היה ילד מוסקבאי נלהב בעל תשוקה לתעופה ולמטוסים. הוא נולד ב-16 במרץ 1927, ובגיל צעיר כבר מצא עצמו נשבה בקסם השמיים. השאיפה לטוס בערה בו, וכשהגיע לגיל 15 בלבד - הצטרף לשורות חיל האוויר הסובייטי, נחוש להמריא גבוה ככל האפשר.
עד 1949, קומארוב כבר היה טייס מן המניין, מיומן ומנוסה, והמסלול שלו כטייס מצטיין היה ברור. באותם ימים, לצד הקריירה שהייתה לו לייעוד, הוא פגש את ולנטינה יאקובלבנה קיסליובה, האישה שלצדה חלק את חייו. הם נישאו, ובין השמיים למשפחה, חייו נראו מלאים באהבה – אהבה לאשתו, אהבה לטיסה, ואהבה לגבולות הנסתרים של היקום.
פעם אמר קומארוב: "מי שהטיס מטוס ולו פעם אחת, לעולם לא ירצה להיפרד - לא מהמטוס ולא מהשמיים". תשוקתו לטיסה לא דעכה, והוא המשיך לטפס במעלה הדרגות. עד שנת 1959, הוא השלים את לימודיו באקדמיה להנדסה של חיל האוויר על שם ז'וקובסקי, אחד המוסדות היוקרתיים ביותר בתחום התעופה והחלל. אך קומארוב לא הסתפק בכך - זמן קצר לאחר מכן, הוא הביע רצון להצטרף לתוכנית הקוסמונאוטים של ברית המועצות. כפי שהתברר, רק 18 מועמדים בלבד נבחרו מתוך אינספור מתמודדים - וקומארוב היה ביניהם.
באותה תקופה, מלחמת העולם השנייה כבר הייתה נחלת העבר, אך המאבק בין המעצמות לא הסתיים. המרוץ לחלל הפך לשדה הקרב החדש של המלחמה הקרה, וקומארוב, שתמיד שאף לגעת באופק הבא, הבין שהשמיים כבר אינם הגבול - היעד הבא היה החלל החיצון.
בשנת 1964, ולדימיר קומארוב נכנס להיסטוריה כקוסמונאוט הראשון שהטיס חללית מאוישת עם יותר מנוסע אחד - ווסחוד 1. אמנם לא היה הראשון בחלל - תואר זה שמור ליורי גגארין - אך הישגו היה פורץ דרך, וחיזק את מעמדו כאחד הקוסמונאוטים המוערכים והמוכשרים ביותר של ברית המועצות.
לרגל חגיגות 50 השנה להיווסדה של ברית המועצות, הוחלט לציין את האירוע גם בחלל, לצד הטקסים והאירועים הרשמיים שהתקיימו על פני כדור הארץ. במסגרת מפגן טכנולוגי שאפתני, תוכנן שיגור של שתי חלליות למסלול בו-זמנית. סויוז 1, שעל סיפונה קומארוב, הייתה החללית הראשונה שתשוגר, ויום לאחר מכן תוכננה להצטרף אליה סויוז 2.
התוכנית הייתה שאפתנית וחדשנית: שתי החלליות היו אמורות להיפגש בחלל, וקומארוב היה אמור לבצע הליכת חלל כדי לעבור מ-סויוז 1 ל-סויוז 2. במקביל, אחד משני הקוסמונאוטים שהיו על סיפון סויוז 2 היה אמור להכנס אל סויוז 1, וכך לאחר החלפת המקומות - שתי החלליות היו אמורות לחזור בשלום לכדור הארץ.
זה היה אמור להיות הישג חסר תקדים – אך לא הכל הלך כמתוכנן.
קיימות טענות - אם כי שנויות במחלוקת - כי חודשים לפני השיגור המתוכנן כבר היה ברור שמשהו אינו כשורה. על פי הספר "סטארמן: האמת מאחורי האגדה של יורי גגארין" (Starman: The Truth Behind the Legend of Yuri Gagarin), כאשר יורי גגארין וצוות מהנדסים בכירים בחנו את החללית, הם גילו לא פחות מ-203 ליקויים מבניים חמורים. חלקם היו כה קריטיים, עד כי המשימה נחשבה למסוכנת באופן קיצוני, אם תצא לפועל במצבה הנוכחי.
לפי הדיווחים, הממצאים תועדו במזכר מפורט בן 10 עמודים, שסקר את כל הכשלונות והליקויים המסוכנים שאותרו במערכת. אך במקום שיובא לידיעת המנהיג הסובייטי ליאוניד ברז'נייב, המזכר נותר ללא מענה. נראה כי איש לא העז לקחת אחריות, אולי מחשש שייכתב בהיסטוריה כחלק מהאסון העתידי של המשימה.
על פי מחברי הספר "סטארמן", שראיינו את ונימין רוסאייב (Venyamin Russayev), סוכן הק.ג.ב שהיה אחראי על יורי גגארין, חבריו של קומארוב ניסו לשכנע אותו לסרב למשימה. הם היו משוכנעים שהשלכות של סירוב לשיגור יהיו פחות חמורות מאשר מוות בטוח בחללית הפגומה. עם זאת, ישנם היסטוריונים שטוענים כי רוסאייב אולי הגזים בתיאוריו.
קומארוב, לעומת זאת, הכיר היטב את המציאות הקשה של המערכת הסובייטית. הוא ידע שאם הוא יסרב, יורי גגארין - חברו הטוב - יישלח במקומו. הבחירה שלו הייתה ברורה: הוא לא רצה לסכן את חייו של גגארין, גם אם משמעות הדבר הייתה קבלת גורל ידוע מראש. מתוך תחושת שליחות ואחריות, הוא החליט להמשיך במשימה - למרות שהבין את הסכנות. עם זאת, קומארוב לא יצא לקרב ללא מענה משלו. על פי הדיווחים, הוא ביקש שאם המשימה תיכשל, תיערך לו הלוויה בארון פתוח - מעין הצהרה אילמת אך רועמת על המחדל שהוביל למותו.
ביום השיגור, יורי גגארין סטה מהפרוטוקול הרגיל - הוא דרש חליפת לחץ לפני שירד לנקודת השיגור לדבר עם קומארוב. ייתכן שהוא ניסה למצוא דרך לעכב את השיגור, אולי מתוך תקווה שהעיכוב יביא לביטולו. אך אם אכן זו הייתה כוונתו, הוא לא הצליח למנוע את האסון. קומארוב שוגר לחלל בתוך סויוז 1, וכאשר הגיע למסלולו - הבעיות החלו מיד. אחד הפאנלים הסולאריים לא נפתח, מה שהותיר את החללית עם אספקת חשמל מוגבלת ביותר. זו הייתה רק ההתחלה של רצף תקלות קטלניות, שהובילו את קומארוב אל גורלו המר.
סוכנות החלל הסובייטית הורתה על נחיתה מיידית, אך במהרה המצב יצא משליטה. הקפסולה החלה להסתחרר, וקומארוב לא הצליח לייצב אותה. ללא אפשרות לשלוט בכיוון החללית, החלק התחתון שלה לא הצליח להתיישר לקרקע, מה שאומר שרקטות הנחיתה, שתוכננו לרכך את הפגיעה, לא הופעלו כלל. במקום נחיתה מבוקרת, קומארוב נפל ישירות לקרקע במהירות עצומה, כשהוא מתרסק אל האדמה בעוצמה של מטאוריט במשקל 2.8 טון.
על פי הספר "סטארמן", שידורי הרדיו האחרונים של קומארוב נקלטו על ידי תחנות אמריקאיות בטורקיה, שם נשמע צועק בזעם: "ספינת השטן הזו! שום דבר שאני נוגע בו לא עובד כמו שצריך!". ברגעיו האחרונים, הוא זעק לעבר השמיים, משמיע קריאות זעם וכעס על המערכת שהכשילה אותו, בעודו צונח אל מותו הבלתי נמנע.
עם זאת, התמלילים הרשמיים של ברית המועצות - שיש להתייחס אליהם בזהירות - מציירים תמונה אחרת לחלוטין. לפי הגרסה הסובייטית, קומארוב נותר רגוע ושקול עד הרגע האחרון. מילותיו האחרונות היו לכאורה "אני מרגיש מצוין, הכל בסדר", ולאחר מכן הוסיף: "תודה ששידרתם את כל זה. [הפרידה] התרחשה".
לפי גרסה זו של האירועים, בזמן שהשליטה הקרקעית ניסתה נואשות ליצור עמו קשר, הוא כבר היה מחוץ להישג ידם. התמלילים מתעדים את הניסיונות הנואשים לקרוא לו שוב ושוב: "רובין, זו זריה, איך אתה שומע אותי? רות... רובין, זו זריה, איך אתה שומע אותי? רות..." - אך התשובה מעולם לא הגיעה.
קומארוב הפך לחלל האנושי הראשון שנהרג במהלך משימה בחלל, גיבור שסיים את חייו כקורבן של המירוץ הטכנולוגי והפוליטי של תקופתו.
מקורות:
קטעים מ- The Final Words Of Cosmonaut Vladimir Komarov, The “Man Who Fell From Space” מאת IFLScience שנכתב ע"י: James Felton.
קטעים מ- Inside The Brutal Death Of Vladimir Komarov, The Cosmonaut Whose Space Capsule Smashed Into Earth מאת AllThatsInteresting שנכתב ע"י: Marco Margaritoff.
Comments