דיסק הצִפְחָה המצרי

בעוד שתיאורטיקנים מודרניים שרטטו כמה תרחישים הנדסיים שיסבירו כיצד עשויים היו המצרים להשיג הישגים מדהימים כמו בניית הפירמידות והספינקס הגדול, הישגים אחרים הותירו אותם חסרי מילים.


בשנים האחרונות, אמונה זו הובילה למספר גדל והולך של תומכים בהנחה כי למצרים הקדמונים סופק ידע טכנולוגי מתקדם באמצעות חוצנים מחוץ למערכת השמש שלנו. אמנם לקביעה זו אין כל תמיכה מצד הקהילה המדעית המרכזית, אך לא ניתן להכחיש כי המצרים אכן הצליחו להשיג הישגים טכנולוגיים שהיו צריכים להיות מעבר ליכולותיהם - על פי תפיסת עולמנו המודרנית.


אחת הדוגמאות הבולטות לממצא שמשאיר את רוב החוקרים אילמים הוא מה שמכונה "דיסק הצִפְחָה" (Schist Disk).


התגלה על ידי האג'יפטולוג בריאן וולטר אמרי (Brian Walter Emery), בשנת 1936 בסקארה, הממוקמת בפתח הדלתא של הנילוס ומערבית לממפיס, דיסק הצפחה נחשף בעת חפירת קברו של הנסיך סאבו (Sabu), בנו של פרעה אדג'וב (Adjuib), מושל השושלת הראשונה (3,000 לפנה"ס).


בעודו חושף חפצי קבורה רבים באתר, תשומת לבו של אמרי הופנתה לאובייקט שהוא הגדיר בדו"ח הראשוני שלו - "מיכל בצורת קערת צפחה."



צִפְחָה

באנגלית - schist וביוונית עתיקה - σχίζειν, משמעותו סדק, פיצול והפרדה (הכוונה לקלות בה ניתן לפצל חומר זה). צפחה היא סלע מותמר בעל קשיות בינונית הנוצר בהתמרה בדרגה גבוהה, בתנאי טמפרטורה ולחץ גבוהים כתוצאה מקבורה בעומק רב או לחצים טקטוניים. גבישיה בינוניים עד גסים וערוכים במבנה שכבות הנקרא "מרקם צפחתי". בשל מבנה זה נוטה הצפחה להתפצל לפתיתים או ללוחות, ומישורי הפצילות שלה מחוספסים. סוגים אחדים של צפחות מכילים פורפירובלסטים, למשל של גארנט.


סלעי המקור מהם נוצרה צפחה עשויים להיות פלוטוניים כגון גרניט וסיאניט, געשיים כגון בזלת, משקע כגון אבן חול, אבן בוץ ואבן גיר, ואף סלעים מותמרים אחרים כגון לווחה. דרגת ההתמרה תלויה ברמת ההתכה וההתגבשות מחדש של סלעי המקור: ככל שהטמפרטורה גבוהה יותר נגרם אובדן של חלק מתכולת המים ונוצרים גבישים גסים יותר. דרגת התמרה גבוהה גורמת לגבישי הנציץ, ההורנבלנדה ושאר גבישי המינרלים המוארכים והשטוחים להתארגן במבנה שכבתי.

אבן צפחה

יצירת דיסק הצפחה

מה שהוא לא יהיה, הדיסק הזה בהחלט ראוי להערכה שלנו. בקוטר של 61 ס"מ , עובי של 1 ס"מ בקצוות ובגובה של 10.6 ס"מ במרכז, דיסק הצפחה נוצר בשיטה לא ידועה מסלע משקע שביר במיוחד, שניתן לגלף אותו, אך רק בזהירות רבה ובתשומת לב קיצונית. יצירה של אובייקט כזה היא אתגר אימתני גם לאמנים בימנו. אם הייתם האמן הקדום שיצר את הדיסק, זיעה קרה היתה מכסה את מצחכם לאורך כל התקופה שהקדשתם לו. זו אחת מאותן עבודות שאם הפטיש נופל או שהחתול קופץ ברגע הלא נכון, צריך להתחיל הכל מחדש. מה שבטוח הוא שעד שלב מוקדם בהיסטוריה גילוף אבן היה ככל הנראה מיומנות מתוחכמת, הרבה מעבר למה שדמיינו אי פעם.



דיסק הצפחה

דומה להגה קעור של מכונית, יש בו שלושה חתכים או "כפות" מעוקלות הדומות למדחף של סירה, ובמרכזו פתח עם שפה שנראה כאילו יועד לציר כלשהו. של גלגל או של מנגנון לא ידוע אחר. יתכן שהחור המרכזי תוכנן להתאים למוט.


הדיסק, השוכן במוזיאון המצרי בקהיר, מתויג כיום כ"מיכל קטורת", אם כי אין כל ראיות או הסכמות כלשהן שתומכות בקביעה זו.


מטרת דיסק הצפחה

בעוד שכל ארכיאולוג מרגיש שהוא נאלץ להציע הצעה כלשהי בנוגע למטרת השימוש בדיסק, העיצוב העתידני שלו ממשיך להטריד כל אג'יפטולוג שהייתה לו הזדמנות ללמוד אותו לעומק. לפיכך, טרם נמסר כל הסבר מספק.


מוסיפה לתעלומה היא האמונה המתועדת היטב כי השימוש בגלגל במצרים לא התרחש עד לפלישה של הקבוצה האתנית המכונה חיקסוס, בסוף הממלכה התיכונה (סביבות 1640 לפנה"ס). הם השתמשו בו במספר מנגנונים, אך בעיקר במרכבות הצבאיות שלהם. אם דיסק הצפחה אינו גלגל ולא עוצב בהשראת הגלגל, מהו האובייקט המוזר שהופיע בקבר הנסיך סאבו, 1,400 שנה לפני פלישת החיקסוס?


תאוריות

ממחקרים טכניים שנערכו על ידי מגוון חוקרים, שהשתאו לנוכח העיצוב המפתיע והמוזר של האובייקט, הגיע האג'יפטולוג סיריל אלדרד (Cyril Aldred) למסקנה ש-

"ללא קשר למה שהאובייקט שימש לו או מה ייצג, העיצוב שלו היה ללא ספק העתק של אובייקט מתכתי קודם וקדום הרבה יותר".

למעשה, דיסק הצפחה נמצא בקבר הנסיך סאבו, יחד עם חפצי נחושת מוזרים אחרים, כפי הנראה זו היתה המתכת היחידה שהמצרים הכירו בתקופה ההיא.


שלושת החתכים המוזרים או הכפות המעוקלות, מעלים מחשבה כמעט מיידית של שימוש באובייקט בתוך נוזל.

"פרט זה, לצד הפתח בחלק המרכזי, גורם לנו גם לחשוד שהאובייקט הזה הוא רק חלק קטן ממנגנון מורכב יותר, וכי הוא נשמר בזכות העתקה לאבן מסיבה לא ידועה, שנעשתה על ידי אמן, בעזרת כלים לא ידועים".

אך... אילו מנגנונים היו קיימים לפני 5,000 שנה בעמק הנילוס?


אחד התיאורטיקנים שניסה להסביר את תפקידו של הדיסק הוא ויליאם קיי (William Kay), מהנדס אנגלי. הוא הציע שזו הייתה למעשה מנורת שמן תלת-להבתית פולחנית. מערכת פתילים הכוללת שש צרורות, קשורות זו בזו, הוחזקו על ידי הכפות וכך טבלו בשמן. אם הקצוות של ארבע צרורות הופרדו מספיק, תתכן תוצאה של שתים-עשרה להבות נפרדות במקום שלוש. המספרים 3 ו-12 מוכרים כבעלי משמעות סמלית עבור המצרים הקדמונים.


אובייקט הדומה לדיסק הצפחה הוא פסלון חרס מתקופת נקדה השני. האובייקט מורכב מדיסק עגול עם ארבעה נחשים, שבו שלושה מיוצגים עם ראשים זקופים (אולי קוברות) המסודרים במרווחים של כ-120 מעלות סביב המרכז ובו מיכל עגול, ממנו נראה שהנחש הרביעי שותה, ויש שלושה חריצים בצורת קרן סביב המרכז. לשלושת הנחשים הזקופים יש עין נוספת על גבם העשויה מקליפת ביצה של יען. השימוש בפסלונים הקדומים הללו ומשמעותם הדתית או המיסטית עבור המצרים הקדמונים אינו מובן היטב. צלמיות של בעלי חיים נקשרו לעתים קרובות עם מנחות במקדשים דתיים למגוון של אלוהויות קדומות.


שאלות

כיצד תרבות שהשתמשה בדרך כלל באזמלים לעיצוב אבן יכולה היתה לשלוט בטכניקה לעבודה עם חומר כה עדין, עד לרמה יוצאת דופן זו?


מדוע שהם ישקיעו את הזמן והמיומנויות הדרושים ליצירת אובייקט כזה, אלא אם הוא שירת מטרה חשובה ומאד וספציפית?


אם דיסק הצפחה אינו גלגל ולא עוצב בהשראת הגלגל, מהו האובייקט המוזר הזה?



דיסק הצפחה, שתוארך לפחות ל-3000 לפנה"ס, ממשיך להוות את אחת התעלומות המצריות הקדומות המביכות ביותר, וממשיך לספק חומר בערה לכל המסרבים להאמין כי טכנולוגיה כה מתקדמת יכולה היתה להיווצר ונוצרה על ידי תרבות כה קדומה - ללא עזרה שמימית.


מקורות:

knoji

Biblioteca Pleyades

Ian Lawton

s8int