"גנרל אוסיפומפנופרו" ו"רעמסס הראשון"

בסמוך למפלי הניאגרה שבקנדה יש מוזיאון בשם "מוזיאון מפלי הניאגרה" (Niagara Falls Museum). מוזיאון קטן שהצליח לעשות רעש גדול.


תומאס בארנט שנולד ב-1799 באנגליה. עבר לקנדה בתחילת 1820 ובשנת 1827 פתח את מוזיאון מפלי הניאגרה, בבסיס מפלי הפרסה הקנדיים. לברנט היתה תשוקה לאיסוף מוזרויות. הוא שיפץ בית מבשלה לשעבר כדי להציג את האוסף הפרטי שלו.


המוזיאון התחיל צנוע, הוא הכיל את ארון הפוחלצים של תומאס ברנט. האוסף הורכב ככל הנראה ממספר פוחלצים של בעלי חיים ממוצא מקומי, בשילוב עם פריטים ילידיים מקנדה. אולם האוסף של ברנט צמח במהירות. לפני 1844, דיווח המוזיאון כי יש בו למעלה מ-5000 פריטים, כולל דו-חיים, צמחים, ציפורים, דגים, חרקים, זוחלים, קונכיות, מינרלים ופריטי ילידים. בשנת 1854, סידני ברנט (בנו של תומאס ברנט) ערך את הראשון משלושת מסעותיו למצרים ורכש ארבע מומיות וכן שלל עתיקות מצריות אחרות. בהמשך הגיעו למוזיאון מומיות נוספות.


אנו נתרכז בשתיים מהמומיות שהוצגו במוזיאון. מומיה אחת הייתה "האיש בעל השיער האדום", היא הונחה בארון, עטופה במעטפת פשתן חיצונית מעוטרת בכתמים צבועים וברשת קווים המחקה חבישה מורכבת. שיער אדום כיסה את ראשה והיה גם זקן תיש אדום. על הארון היו ציורים והירוגליפים שלא היו דומים לציורים על בדי הפשתן שעטפו את המומיה.

"גנרל אוסיפומפנופרו"

המומיה השניה היתה גבוהה יותר ב-20 ס"מ. היא לא היתה בסרקופג אלא הונחה על זכוכית. ידיה היו משולבות וניתן היה להבחין שהיא החזיקה שרביט או כלי נשק בכל יד. הראש היה שלם ומלכותי והמומיה כולה היתה שמורה בשימור מושלם. גובה המומיה הוא 1.60 מ' וגיל הנפטר היה 35-45.


והסיפור של המומיות האלה הולך כך:

המנהלים הראשונים של המוזיאון יצרו אילן יוחסין למומיות המצריות. עבור המומיה הגברית הרומית המזוקנת, השמורה להפליא, עם ראש מלא בשיער וזקן ארוך בצבע חינה, יצר המוזיאון היסטוריה מורכבת, ותייג אותה כך:

"גנרל אוסיפומפנופרו (Ossipumphnoferu) הגנרל הראשי של תחותמס השלישי, השליט המצליח ביותר של מצרים העתיקה. הוא היה איש בעל כישורים צבאיים גדולים וגם מכשף מפורסם. הוא היה בן 60 במותו. הצלקת במצחו נגרמה על ידי פיל זועם, תוך שהוא מגן על המלך מפניו. עבור הגנרל הוקם ארמון ליד זה של המלך. זוהי המומיה השמורה ביותר שהתגלתה אי פעם."

במשך שנים רבות הגנרל הוצג בארונה של יואטיאשירט (Iawttayesheret), אישה מהשושלת ה-25. אז מה שהיה שם זו מומיה רומאית של גבר לא מזוהה, מוצג בארון מתים של אישה מתקופה שקדמה לו ב-700 שנה, כשהוא מתחזה להיות גנרל מפורסם מתקופה של עוד 700 שנה קודם לכן. כנראה שאכן מדובר במומיה לא מזוהה מהתקופה הרומית, שלטענת המוזיאון הייתה מתקופה של 1400 שנה מוקדם יותר, ולכן המציא את סיפור הרקע הזה, כדי שיתמוך בתיארוך.


למומיה השניה סיפור מעניין לא פחות.

ככל הנראה, המומיה נגנבה משודדי קברים על ידי אחמד עבד אל ראסול והובאה לצפון אמריקה בסביבות 1860 על ידי ד"ר ג'יימס דאגלס (Dr. James Douglas). היא הוצבה במוזיאון מפלי הניאגרה. המומיה נותרה שם, כשזהותה לא ידועה, במשך יותר מ-130 שנה. כשבעל המוזיאון החליט למכור את רכושו, איש העסקים הקנדי ויליאם ג'יימסון (William Jamieson) רכש את תכולת המוזיאון ובעזרת האגיפטולוגית הקנדית גייל גיבסון (Gayle Gibson) זיהה את ערכה הרב של המומיה. בשנת 1999 מכר ג'יימסון את הממצאים המצריים באוסף, כולל המומיות השונות, למוזיאון מיכאל סי. קרלוס באטלנטה, ג'ורג'יה תמורת 2 מיליון דולר.

בדיקות שערכה האוניברסיטה ובמסגרתן עברה המומיה סריקות CT, צילומי רנטגן, מדידות גולגולת ובדיקות תיארוכי פחמן הגיעו לתוצאות מעניינות. המומיה נחנטה שזרועותיה צלובות על חזה - תנוחה השמורה לבני משפחת המלוכה המצרית עד שנת 600 לפנה"ס. תוצאות הבדיקות יחד עם פרשנויות אסתטיות לדמיון המשפחתי, הביאו לזיהוי המומיה עם רעמסס הראשון. בשנת 2003 המומיה הוחזרה למצרים, כמתנת רצון טוב ושיתוף פעולה תרבותי בינלאומי. כיום המומיה מוצגת במוזיאון לוקסור כמומיה של רעמסס הראשון.


אך יש גם מי שאינם מסכימים עם הקביעה הזו, לטענתם העדות המשכנעת ביותר היא קריאות פחמן 14 שאינן תומכות בזהותו כרעמסס הראשון. רעמסס הראשון נפטר בסביבות שנת 1294 לפנה"ס, אך בדיקות פחמן 14 הציגו תאריכים שבין 1085-790 לפנה"ס. הוא לא יכול להיות הפרעה הראשון של השושלת ה-19.


תיארוך מותו האפשרי ביותר של האדם האמור היה אולי 870 לפנה"ס. האדם עשוי היה להיות בן 40-50 בזמן המוות ואז אנו עשויים להניח שזמן לידתו היה בסביבות 920-910 לפנה"ס.

רמת החניטה הגבוהה שלו מרמזת על מישהו מהשכבות הגבוהות בחברה המצרית, אך תאריך מותו נופל באחת התקופות השנויות במחלוקת בהיסטוריה של מצרים, תקופה בה מצרים התפרקה למספר מדינות עיר, כאשר בערים רבות היו מלכים מקומיים. מלכים אלה ניכסו לעצמם את כל זכויות המלכות, כולל תנוחת המוות של אוסיריס. גופתו השמורה מצביעה על רמת קבורה גבוהה המתאימה למצרים עילית אולי סביב לוקסור, אולי הוא יכול להיות הכהן הגדול של אמון או מלך מקומי. יתכן שזהו בנו של אוסורקון הראשון (Osorkon I), סמנדס השלישי (Smendes III), הכהן הגדול של אמון, שמת בשנת 874 לפנה"ס.


לגבי המומיה המזוקנת, לא ניתן להבין מה עלה בגורלה, היכן היא נמצאת היום, ומי הוא "האיש בעל הזקן האדום", אם הוא לא "גנרל אוסיפומפנופרו".


מהסיפור הזה ניתן להבין עד כמה "קביעות רישמיות" מונעות לעיתים מפעולות טיפשיות ועלולות לעוות את ההסטוריה למען אינטרסים צרים.


181 צפיות0 תגובות

צור קשר

ישראל-Q

info@q-israel.com

  • YouTube
  • Facebook