תגלית עדכנית בעומק הקרח של אנטארקטיקה נתנה למדענים רמזים חדשים על אירועים עולמיים מרכזיים. בתחתית הגלובוס, נתונים מ-800,000 השנים האחרונות נלכדו בכיפות הקרח של הקוטב שמכונות כיפת לא (Law Dome) ו-ווייס דיוואיד (WAIS Divide).
כאשר שלג יורד שנה אחר שנה במקום הקר ביותר על פני כדור הארץ, השכבות נדחסות לקרח מוצק. השלג הזה מכיל חלקיקים וכימיקלים שנלכדים בתוך השכבות - מה שמשקף את מה שהתרחש בעולם באותה תקופה. "כשהשלג ירד, הוא לכד גם כיסי אוויר", אומרת איימי קינג (Amy King), מדענית מחקר של הסקר האנטארקטי הבריטי. בעזרת קידוח לתוך הקרח, מדענים יכולים לחלץ גליל ארוך הנקרא ליבת קרח כדי לנתח את האוויר והגזים מהעבר. "אלו הן דגימות לאטמוספירה כפי שהייתה באותה תקופה. אז כשאנחנו קודחים למטה לתוך הקרח, אנחנו מחלצים בהדרגתיות את דגימות האוויר העתיקות והעתיקות יותר ויותר האלה, הלכודות כמו בועות, ולכן אנחנו יכולים למדוד היסטוריות אטמוספריות עתיקות יותר ויותר".
ליבות קרח אלו חושפות נתונים חסרים מכריעים. "ברוב חלקי העולם, אנשים מבצעים מדידות ישירות של האקלים באמצעות מדי חום ומכשירים אחרים מאז המאה ה-19 במקרה הטוב", אומרת קארי מוריל (Carrie Morrill), מנהלת שירות הנתונים העולמי לפלאוקלימטולוגיה במרכזים הלאומיים למידע סביבתי של מנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי (NOAA). אבל אין נתונים מתועדים לפני פרק זמן זה. שם נכנסות לתמונה ליבות קרח.
האוויר הכלוא בקרח יכול לחשוף מידע על דברים כמו בצורת והתפרצויות געשיות. "מדידות של סולפט מליבות קרח מסמנות התפרצויות געשיות גדולות בעבר. על ידי השוואת סולפט בליבות קרח בגרינלנד ובאנטארקטיקה, מדענים יכולים להסיק באיזה חצי כדור מקור ההתפרצות וכמה גדולה הייתה ההתפרצות", אומרת מוריל. תיעודים קפואים אלה מראים גם את התקדמות התעשייה האנושית. "עקבות של מתכות כמו נחושת ועופרת בליבות קרח מספקים עדות לפעולות כרייה והתכה מציוויליזציות עבר, כולל היוונים, הרומאים והאינקה, כמו גם לשימוש שלנו בבנזין עופרת לאחר שנות ה-60".
ועבור קינג, ליבות הקרח חושפות צד קטלני נוסף של פעילות אנושית. במחקר שפורסם לאחרונה מאותן ליבות קרח, קינג וצוות חוקרים מאוניברסיטת קיימברידג' והסקר האנטארקטי הבריטי הצליחו לראות את השפעת הקולוניזציה על אוכלוסיות אנושיות.
קינג והצוות שלה התמקדו ברמות של פחמן דו חמצני הכלוא בקרח. הגז, שנפלט על ידי בני אדם בנשיפה ומשמש את הצמחים ליצירת חמצן, הוא אינדיקטור מרכזי לבריאות האטמוספירה על פני כדור הארץ. "כמות הפחמן הדו חמצני באטמוספירה הוא איזון בין הדברים הפולטים פחמן דו חמצני לבין דברים שסופגים פחמן דו חמצני, למשל האוקיינוסים, יערות ופעילויות אנושיות", אומרת קינג. האיזון הזה מופר לעתים קרובות על ידי פעילות אנושית. במקרה של מחקר זה, פעילות אנושית זו הייתה קולוניזציה.
כשהאירופאים הגיעו ליבשת אמריקה במאה ה-15, הם הביאו מחלות כמו חצבת ואבעבועות שחורות לילידים ללא הגנה טבעית, כמו גם מלחמה ורצח עם קולוניאלי. בתוך 150 שנה מההגעה ההיא, ההערכה היא ש-56 מיליון ילידים ניספו. צמצום מסיבי זה באוכלוסיית האדם תועד באנטארקטיקה, אומרת קינג. מקומות שאנשים ילידים חיו, עבדו ועיבדו בעבר, ננטשו, והמרקם של כדור הארץ השתנה.
"אנחנו יודעים שיערות סופגים פחמן דו חמצני, ובכך מפחיתים את כמות הפחמן הדו חמצני באטמוספירה. אז כשהייתה ירידה גדולה באוכלוסיה בגלל מגיפות, הרבה יער טבעי יכול היה לצמוח בחזרה על פני שטחים חקלאיים קודמים". הנוכחות של אדמה מיוערת יותר פירושה שיותר פחמן דו חמצני נספג על ידי אותם צמחים, ובכך הפחית את רמות הפחמן הדו חמצני ברחבי העולם. "השינוי הזה באטמוספירה מתועד בבועות הקרח שלנו", אומרת קינג.
בעוד שלמחלה נפוצה הייתה פעם את היכולת לשנות את האטמוספירה של כדור הארץ, המשוואה כבר לא כל כך פשוטה. המגיפה האחרונה גם גרמה למיליוני מקרי מוות, אך סביר להניח שהאירוע הזה לא ילכד בתוך יריעות קרח. ראשית, סך ההרוגים היה אחוז קטן יותר מהאוכלוסייה הגלובלית הגדולה של היום. כמו כן, "יש פליטות רקע הרבה יותר גדולות של פחמן דו חמצני היום בהשוואה למאה ה-16 וה-17", אומרת קינג. "למרות שהרבה דברים השתנו עבור אנשים רבים במהלך המגיפה, רוב הפליטות הגדולות ביותר לא פסקו". כרגע אנחנו עדיין חווים עלייה מהירה בפחמן דו חמצני באטמוספירה.
קינג אומרת שהממצאים של הצוות שלה מראים עד כמה פעולות אנושיות הן משמעותיות. היא מסבירה, "שינויים אנושיים באותה תקופה גרמו להשפעה ניכרת על האטמוספרה שלנו, והראו עד כמה בני האדם היו בעלי השפעה אפילו בתקופה מוקדמת זו".
מקורות:
Comments