גופות הביצה של ווינדובר

רק לאחר שהעצמות הוכרזו כעתיקות מאד ולא תוצאה של רצח המוני, 167 הגופות שנמצאו בבריכה בווינדובר (Windover) שבפלורידה החלו לעורר התרגשות בעולם הארכיאולוגיה. חוקרים מאוניברסיטת המדינה של פלורידה הגיעו לאתר וחשבו שנחשפו עוד כמה עצמות של אינדיאנים בביצות. הם ניחשו שהעצמות היו בנות 500-600 שנה. אבל אז העצמות תוארכו בפחמן-14. מתברר שגיל הגופות נע בין 6,990 ל-8,120 שנים. ואז הקהילה המדעית באמת התרגשה. גופות הביצה של ווינדובר הוכחו כאחד הממצאים הארכיאולוגיים החשובים ביותר בארה"ב.

צורת הקבורה של רוב הגופות בהחפירה בווינדובר / Credit: G. Doran

בשנת 1982, סטיב ונדרג'ט (Steve Vanderjagt), האיש שגילה את הממצא, עבד עם מחפרון כדי להכין את הבריכה לפיתוח שלוחה חדשה שנמצאת בערך באמצע הדרך בין דיסניוורלד לכף קנוורל. ונדרג'ט השתומם מהמספר הרב של הסלעים בבריכה מכיוון שלא ידוע כי אזור פלורידה הוא סלעי במיוחד. הוא יצא מהמחפרון והלך לבדוק וכמעט מיד הבין שהוא גילה ערמת עצמות עצומה. הוא התקשר מיד לרשויות. רק בזכות סקרנותו הטבעית האתר השתמר. לאחר שהבוחנים הרפואיים הכריזו שהעצמות עתיקות, הוזמנו המומחים מאוניברסיטת פלורידה, מהלך מבריק נוסף של ונדרג'ט - לעתים קרובות מדי אתרים נהרסים מכיוון שלא מזמנים מומחים. מסוקרן מאד, מימן תאגיד EKS, מפתחי האתר, את תארוכי הפחמן. לאחר שנחשפו התארוכים המדהימים, מדינת פלורידה העניקה מענק לחפירה במקום.

ביצת הכבול בווינדובר

בניגוד לשרידי האדם שנמצאו בביצות אירופאיות, גופות פלורידה הן רק שלדים - לא נשאר בשר על העצמות. אך אין בכך כדי לשלול את חשיבותן. כמעט מחצית הגולגולות הכילו חומר מוחי. רוב השלדים נמצאו שוכבים על צד שמאל, ראשיהם מכוונים מערבה, אולי לעבר השמש השוקעת, ופניהם מכוונים לכיוון צפון. רגלי רובם היו כפופות, כמו בתנוחת עובר, אולם שלושה שכבו ישר. מעניין שלכל גופה היה יתד טחוב בבד הרופף שעטף אותה, ככל הנראה כדי למנוע מהן לצוף אל פני המים כשההתפרקות מילאה אותן באוויר. צעד מעשי זה היה מה שבסופו של דבר הגן על הגופות מפני אוכלי נבלות ושודדי קברים ושמר אותן במיקומן המיועד.


הממצא מספק תובנה שאין כדוגמתה על קהילת הציידים-לקטים שהתקיימה 3,500 שנה לפני הקמת הפירמידות במצרים. השלדים והחפצים שנמצאו איתם נחקרו כמעט ברציפות בעשורים שחלפו מאז גילוים. המחקר מצייר תמונה של חיים קשים אך טובים בפלורידה הפרה-קולומביאנית. על אף שחיו בעיקר ממה שיכלו לצוד וללקט, הקהילה הייתה נייחת, דבר המצביע על כך שכל הקשיים שהם היו עשויים להתמודד איתם היו קטנים בהשוואה ליתרונות האזור בו בחרו להתיישב.

האתר הארכאולוגי בווינדובר

זו הייתה חברה אכפתית להפליא. כמעט בכל גופות הילדים נמצאו צעצועים קטנים בזרועותיהם. אישה מבוגרת אחת, אולי בת 50, הראתה סימנים של כמה עצמות שבורות. השברים התרחשו מספר שנים לפני מותה, כלומר שלמרות המוגבלות שלה תושבי הכפר האחרים דאגו לה ועזרו לה גם כשהיא כבר לא היתה יכולה לתרום באופן משמעותי לעבודה. גופה אחרת, של ילד בן 15, הראתה שהוא היה קורבן של ספינה ביפידה, מום מולד הגורם לשיתוק בו החוליות אינן צומחות כהלכה סביב חוט השדרה. למרות עצמותיו המעוותות הרבות, הראיות מצביעות על כך שהוא היה אהוב ומטופל לאורך כל חייו. תגליות אלה מטלטלות כאשר לוקחים בחשבון כמה חברות קדומות (ואף כמה מודרניות) נוטשות את החלשים והמעוותים.

החפירה בווינדובר

תכולה שנמצאה בתוך הגופות כמו גם שרידים אורגניים אחרים שנמצאו בביצה מגלים מערכת אקולוגית עשירה במגוונה. 30 מינים של צמחי מאכל ו/או מרפא זוהו על ידי פלאובוטנאים (Paleobotanists); פירות יער ופירות קטנים היו חשובים במיוחד לתזונת הקהילה. אישה אחת, אולי בת 35, נמצאה עם תערובת של סמבוק, סולניים וצינית באזור בו הייתה קיבתה, מה שמרמז שהיא אכלה עשבי מרפא כדי לנסות להילחם במחלה. למרבה הצער, השילוב לא פעל ומה שתקף את האישה בסופו של דבר לקח את חייה. מעניין כי אשת הסמבוק הייתה אחת הגופות הבודדות שנמתחו, בניגוד למכורבלות, כשפניה מופנות כלפי מטה. במסורות אחרות של הילידים האמריקאים, סמבוק שימש כדי להילחם בזיהומים נגיפיים.


הבדל בולט נוסף בין אנשי הביצה של ווינדובר לעמיתיהם האירופים הוא שאף אחד מאנשי פלורידה לא סבל מוות אלים. הגופות כוללות גברים, נשים וילדים. כמחצית מהגופות היו מתחת לגיל 20 כשמתו, אך חלקן היו מעל גיל 70. זה היה שיעור תמותה טוב למדי למקום ולזמן. נוכחותו של חומר מוחי ב-91 מהגופות מעידה על כך שהם נקברו במהירות, תוך 48 שעות ממותם. מדענים יודעים זאת מכיוון שנוכח האקלים הלח והחם בפלורידה, המוח היה נוזל מגופות שלא נקברו במהירות.


באופן מדהים למדי, ניתוח דנ"א של השרידים מראה כי גופות אלה אינן חולקות כל שייכות ביולוגית עם הקבוצות המודרניות יותר של האינדיאנים שחיו באזור. מתוך הכרה במגבלות הטכנולוגיה המודרנית, כמחצית מאתר ווינדובר נותר על כנו, כציון דרך היסטורי לאומי מוגן, כך שבעוד 50 או 100 שנה חוקרים יוכלו לחזור לביצה ולחפור שרידים שלא נגעו בהם.

מקורות:

The History Center

Ancient Origins

PBS

173 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול